מראי מקומות/פסחים/ז/ב
חוץ מן הטבילה[עריכה]
דין שאר טבילות[עריכה]
בגמרא מבואר שבטבילה אינו יכול לברך עובר לעשייתן "דאכתי גברא לא חזי". רש"י (ד"ה דאכתי) מבאר: כגון טבילת בעלי קרי דקיימא לן בברכות (כ:) שאסור בדברי תורה ובברכה כו' ומשום ההוא טבילה תקון בכל הטבילות ברכתן לבסוף.
אמנם התוספות (ד"ה על) הביא דברי ר"ח בשם הגאון שדוקא בטבילת גר דלא חזי קודם טבילה דלא מצי למימר וצונו כיון שעדיין נכרי הוא, אך שאר חייבי טבילה מברכים עובר לעשייתן, ואף בעל קרי שהרי קי"ל כדעת ריב"ב שבעל קרי יכול להתפלל ולברך קודם שיטבול. אך הוסיפו שר"י אמר שאין לגעור בנשים המברכות אחרי הטבילה, מאחר שבטבילת גר ע"כ צריך לברך אחר טבילתו שוב לא חילקו.
עוד הביאו התוס' יש מפרשים שבכל הטבילות גברא לא חזי, שקודם שירד למים יש לחוש דילמא משום ביעתותא דמיא לא יטבול, ואחר שירד למים הרי הוא ערום ואסור לברך משום ליבו רואה את הערווה.
נטילת ידיים[עריכה]
התוספות מביאים שאף לענין נטילת ידיים כשם שבנטילת ידיים ביציאה מבית הכסא ע"כ אינו מברך אלא אחר נטילה, כן לא חילקו בשאר נטילות ותמיד מברך אחר הנטילה. והוסיפו התוס' שבנטילת ידיים יש טעם אחר לברך אחר נטילה קודם הניגוב כיון שהניגוב הוא חלק מעשה הנטילה וכמבואר בגמרא בסוטה (ד:) שהאוכל לחם בלא ניגוב ידיים כאילו אוכל לחם טמא.
המהרש"א מקשה מדוע לא הביאה הגמרא שאף בנטילת ידיים אינו מברך עובר לעשייתן.
ויישב שנטילת ידיים כלולה בטבילה, חדא שהרי טעם אחד להם דגברא לא חזי. ועוד, שהרי אפשר ליטול ידיים על ידי טבילתם במקווה ואם כן הכל ענין אחד.