חתם סופר/פסחים/ז/א

חתם סופר פסחים ז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ולבתר איסורא לא מצי מבטל ליה כו'. מכאן הקשו אנוסחא ישנה שנמצא להרמב"ם דלא מהני ביטול לחמץ ידועה והא הכא לפי דעת המקשן היה לו חמץ ידועה בתוך ביתו ואפ"ה הוי ס"ד דמהני ביטול וכן ממה שמקשה הש"ס לעיל וכי משכח"ל לבטלי' ולפע"ד גם הוא לא אמרו אלא למאי דקי"ל דמבטלי' קודם זמן איסורו ואז עדיין שלו הוא והוה ס"ל דלחמץ ידועה לא הוה מהני הפקר גרוע כזה אלא במה שאינו ידועה לו אבל לפי מה דהוה ס"ד דלאחר זמן איסורו מבטלי' אעפ"י שאסור בהנאה אז גם הרמב"ם יודה דאפי' לחמץ ידועה מהני ביטול והפקר גרוע כיון שאינו ברשותו ורק הכתוב עשאו כאלו היא ברשותו ועמ"ש הר"ן במתני':

מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה לעולם מעשר. מ"ש תו' דלוקחין הוו רובא וכן מ"ש בב"מ דהמעות אית להו חזקת מעשר תמהתי ע"ז בחידושי למס' ב"ב בסוגי' דניפול הא המוכר ה"ל קבוע וכמחצה על מחצה דמי וקיימתי פרש"י ע"ש שהארכתי בזה:

תיבה שנשתמשו בה מעות חולין כו'. יל"ד דלמא שאני הכא דידעי' בודאי שהיה חולין מונחי' שם וגם מעשר ואיכא חזקה דמעיקרא בחולין וחזקה דהשתא במעשר או בהיפוך אזלי' בתר רובא משא"כ במעות שנמצא בירושלם שלא ראינו מעות מונח פה מעיקרא אלא השתא הוא דמונחי' אזלי' בתר השתא בשלמא הא לא קשי' לי מה מקשה הש"ס ארבר"ה אמר רב דלמא איהו איירי שידעי' שנשתמשו באותו המקום חמץ וכנ"ל בחולין ומעשר דא"כ הו"ל לפרש דבריו ולומר תיבה שנשתמשו בה חמץ ואח"כ מצה ומוצאי' בה פת מעופש כו' ולא לסתום אבל ר' יוסי בר"י דמפרש דבריו ק' לי שפיר וי"ל דמ"מ קשה דאכתי משני רבה שינוי' דחיקא בהא דרבר"ה דאיירי בעיפושא מרובה ורבתה ימי מצה קאמר שכ"ז נראה דוחק בדבריו וחסרון ביאור ואולי מש"ה לא הביאו הרי"ף דאשנויי דחיקא לא סמכי' ומדחיי' מהלכתא מ"מ רבה שתי' הנך שינויי דחיקא טפי ה"ל לתרץ כנ"ל בפשיטות דהב"ע בתיבה שכבר השתמשו בה חמץ ועתה השתמשו מצה ולכן לא אזלי' בתר בתרא משא"כ בשוקי ירושלם אעכס"ל לרבה בפשיטו' דאפ"ה הוה אזלי' בתר בתרא דחזקה דהשתא עדיפא ע"כ שפיר הק' מדריבר"י ובזה מיושב דלא מקשה בל"ז בריתא דריבר"י אמתני' דמעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה והא"ש וק"ל:

בלבער כ"ע לא פליגי דלהבא משמע. עי' בתוס' שהוכיח ר"ת מלשון הש"ס דברכת להכניסו היא אחר המילה ועי' הטעם ברא"ש דמס' שבת ספראד"מ דשמא יניחנו המוהל מלמול וצלע"ק דיותר יש לחוש לזה בברכת על המילה שמברך המוהל דלמא משום ביעתותא יניחנו וילך לו כמ"ש תו' לקמן גבי טבילה דידוע דהמוהל בפעם הראשון יש לו ביעתותא טובא טפי הרבה מהיורד לטבול. והנה בחי' למס' שבת שם תמהתי על פשרת הרא"ש דשם שכ' שיברך בין חתוך לפריעה דהוה ג"כ עובר לעשייתן שהמל ולא פרע כאלו לא מל דהא ברכת להכניסו בבריתו של א"א דייקי היא רק על החתוך ולא על הפריעה כי לא נתנה לאאע"ה פריעת מילה ולא נכרתה ברית עמו אלא על החתוך לבד והחתוך כבר עבר לי' ובזה ניחא מה שנדחקו איך יברך קודם הפריעה דלמא יניחנה המוהל ג"כ כמו דחיישי' בחתוך והא"ש דמה בכך שיניחנה מ"מ כבר נכנס בבריתו של אאע"ה בכריתת הברית אעפ"י דהרי הוא כאלו לא מל לענין דינא כמו גבי גר שהמילה עם הפריעה לא מהני והרי הוא גוי גמור כמקדם עד שיטבול אחר כמה ימים שהבריא מחולאתו ואפ"ה מברכי' אעפ"י שאפשר שיחזור לסורו ולא יטבול עצמו הה"נ הכי מברכי' על החתוך אעפ"י שאפשר שלא יפרע. וטעם המנהג שמברכי' בין חתוך לפריעה נלע"ד דלא משום דחוששי' לשי' הרשב"ם והרא"ש שיהי' ג"כ עובר לעשייתן דזה לא מהני לברכה זו כנ"ל אלא משום דנהי דא"א לברך עובר לעשייתן משום שמא יניחנה מ"מ אין לאחרה וחייב למהר לברך ולסומכה אל המצוה ככל האפשרי וכיון שהברכה נתקנה רק על החתוך לא על הפריעה א"כ יברכנו אחר החתוך מיד וכנ"ל:

והלכתא על ביעור חמץ עי' ברא"ש טעמי הברכות לר"ת ולריב"ם ז"ל ויל"ד קצת דלר"ת כ' דלכן מברכי' גבי תפילין של ראש על מצות משום שרצו לשנות קצת בנוסח ב' הברכות ולריב"ם כ' שיברך אקב"ו במצות תפילין ולמה לא סני לי' בדברי ר"ת בזה ונלע"ד דגם לר"ת לא סגי בטעם זה לחוד אלא סברא אחרת מצורף לזאת הטענה דרצו להורות לנו דכל זמן שבין עיניך יהי' שתים ויש שיהוי יותר בשל יד מבשל ראש שהיא הראשונה והאחרונה לכן לא יברך על של ראש באותו הלשון עצמו שמברך על של יד להודיעני זה כי נוסחת להניח מורה על השיהוי לר"ת משא"כ לריב"ם לא יצדק זה דלדידי' איני מורה על השיהוי רק על שא"א לעשותו ע"י שליח ובאמת צע"ק הא הנחת תפילין אפשר ע"י שליח שהאחר יקשרנו לו ולדעת ר' אלי' עיקר המצוה כך היא וע"כ כר"ת דהברכה לא נתקנה על ההנחה אלא אהשיהוי שמשהה התפילין על זרועו וזה א"א ע"י אחר. וראיתי בס' המכריע שהק' אשי' ר"ת מביעור חמץ שיש בה שיהוי שיהי' מבוער כל ז' והיא עדיף מנר חנוכה דנהי דצריך שיתן בה שמן לחצי שעה מ"מ אם כבתה אינו זקוק לה משא"כ בחמץ אם תבוא עכבר ותכניס חמץ לבית צריך לחזור ולבדוק ומש"ה דחי לר"ת מהלכתא ולענ"ד משום הא לא ארי' דיש לחלק דבנר חנוכה אי לא נתן תחלה שמן כשיעור הנ"ל לא יי"ח אפי' אותו זמן שדלק משא"כ בחמץ אפי' אי יודע בשעת בעורו שלא יהי' שמור כל ז' מחמץ בביתו מ"מ מהני הבדיקה והביעור אאותה שעה עכ"פ ועוד יש לחלק דהיא הנותנת דהתם הוה שיהוי הואיל וכבתה אין זקוק לה משא"כ הכא דאיננו בדוק אלא לפי שעה ומכאן ואילך כל שעה צריך להיות יושב ומשמר מהכנסת עכבר וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף