מראי מקומות/אורח חיים/קנח

מראי מקומות אורח חיים קנח

הטעם שנקראת נטילת ידיים בשם נטילה

כתב הרא"ש בברכות ט,כג, דמיקרי נטילה ע"ש הכלי שנקרא נטלא, וכ"כ המנהיג בדיני תפילה סי' ד, ובהל' סעודה סי' א, דקרוי על שם הכלי שקרוי אנטל, המוזכר בב"ב נח:, והביא המנהיג בהל' סעודה שם דרבינו האי פירש דכיון דצריך להגביה הידיים כדי שלא יחזרו המים, לכך קרי נטילה לשון הגבהה שמגביהים הידיים. המעדני יו"ט על הרא"ש שם הביא שהקשה בתוי"ט דרב אשי דהוא בתראה תיקן כלי בשם כוזא, ע"כ, ואינה קושיה די"ל שכיון שנתפשט לקרוא נטילת ידיים תו לא פקע שם זה מלישנייהו, ועי"ל דהכלי כוזא לא נתפשט כ"כ, ויותר נראה שהרא"ש לא התכוון כלל לגמ' בחולין קז. דאתקין רב יעקב נטלא בת רביעתא ואתקין רב אשי כוזא, דהא לא הזכירה, וכן מבואר מהמנהיג הנ"ל דהביא כן מב"ב נח:, אלא כוונת הרא"ש על שם הכלי נטלא ואפי' אם הוא גדול מרביעית כיון שזה היה הכלי המצוי, דהא את השמות נטלא וכוזא לא חידשו אז, וכמו שמבואר מרש"י בחולין שם שלא דוקא כלי זה שתיקן קרוי נטלא אלא כלי מזכוכית קרוי נטלא, וכן כוזא אשכחן בכתובות קד., דאמתיה דרבי תברה כוזא, משמע קצת שכבר היה בזמן רבי כלי זה, וממילא לק"מ מהא דרב אשי אתקין כוזא, ומה שהקשה המעדני יו"ט דהו"ל למימר נטלת ידיים בלא יו"ד, הוא תימה דאטו כוונת הרא"ש שנברך שהקב"ה צוונו על נטלת ידיים, וכי המצווה היא הכלי, אלא ודאי כוונת הרא"ש שעל שם הכלי נטלא, קרי' לרחיצת ידיים בכלי ששמו נטלא נטילת ידיים, ופירושו רחיצת ידיים בנטלא, דלשון נטילה מורה על פעולה כמו נעיצה נגיסה נשיכה, ומה שפירש שם המעדני יו"ט שהוא על שם נטילת המים כמו נטילת לולב, הוא דחוק דא"כ הו"ל למימר נטילת המים ומה ענין נטילת ידים לכאן. ומיהו לפי דברי הרא"ש צ"ל שבימות אנשי כנה"ג שתיקנו ברכות כדאיתא בברכות לג., היה את הכלי נטלא, או דנימא דנוסח הברכה אז היה שונה.

נט"י לטיבולו במשקה בזמנינו

הב"י בסעיף ד, הביא מחלוקת אם נטילה זו נוהגת בזמנינו שאין לנו טומאה וטהרה, ע"כ, ויש להעיר דבה"ג בהל' ברכות בעמוד עו, כתב דצריך נטילה, וכ"כ השאילתות בשאילתא צ, וכ"כ האשכול בהל' נט"י ד"ה ובפרק ערבי (כ:), דצריך, וכ"כ רבינו שמשון בתשובות הגאונים שערי תשובה סי' קצג, (ונראה שתשובה זו אינה מהגאונים), ומאחר שאף בלעדיהם כבר רוב הראשונים סברי דצריך נטילה כמבואר בב"י, השתא דנוספו לנו נמי הני, ודאי דמי שאינו נוטל אין לו על מי שיסמוך. ועל הסוברים דאינה נוהגת בזמנינו יש להקשות דהא אמרי' בפסחים קטו:, אדבריה רב חסדא לרבנא עוקבא ודרש נטל ידיו בטיבול ראשון צריך שיטול בטיבול שני, וקשה דבזמן רב חסדא לא היה אפר פרה אדומה, וודאי שכולם היו טמאים, וא"כ למה היו נוטלים לטיבול ראשון דליל הסדר, הא אינו אלא לדבר שטיבולו במשקה, ומשמע שדיבר למנהג אנשי דורו, וצ"ל דמ"מ המשיכו לנהוג בנטילה זו בפסח כדי שישאלו התינוקות דזה הטעם שתיקנו חז"ל ב' טיבולים כדאיתא בפסחים קיד:, ובזה מתורצת קצת קושיית המג"א בריש סי' תעה, שהביא את הב"י שכתב דאין לכוון לא להסיח דעתו בין הנטילות דפסח כיון שכך תיקנו חז"ל ליטול ב' פעמים, וכתב המג"א ולא ידעתי היכן מצינו תקנה זו, ע"כ, ולפי מה שכתבתי א"ש לאותם שיטות, ואפשר דמשיטתם נשמע גם למי שחלק עליהם וסבר דאף בזמנינו צריך נטילה, דמ"מ בהא לא פליג. ולפי זה אין ראיה למחלוקת זו מהגאונים והראשונים דכתבו ליטול ולברך בטיבול ראשון אף בזמנינו, כיון דאפשר דהתם שאני דהמשיכו מנהג זה מחמת שזה תקנה בפני עצמה.

כשתיקנו ליטול לדבר שטיבולו במשקה האם תיקנו לברך על נטילה זו

הב"י בסעיף ד, הביא בזה מחלוקת, ויש לציין דהטור בסי' תעג,ו, הוסיף על המחלוקת ושם בהגהות והערות ציינו לכמה מכתבי הגאונים והראשונים שחלקו בדבר זה, ויש להעיר דהמנהיג בהל' פסח סי' ס, כתב לברך.

נט"י לטיבולו במשקה מבושל

המג"א בסעיף ה ס"ק י, הביא מתשובת מהרי"ט שיש הסוברים שמשקה שנתבשל עם מאכל לא חשיב משקה אלא חשיב כאוכל, ואין צריך נט"י, ע"כ, אמנם מדברי הב"י בסעיף ה, גבי מוהל היוצא מהצלי, מוכח שצריך ליטול אף למבושל, ואע"ג שראיתי מי שחילק דכי קאמרי' דלא חשיב משקה היינו דוקא היכא דהיה משקה חי מתחילתו משא"כ בצלי, אדרבה איפכא מסתברא וכ"ש הוא, דאם מי שהיה משקה מתחילתו נהפך ע"י בישול להיחשב אוכל כ"ש מי שלא היה משקה מתחילתו אלא היה חלק מהאוכל שישאר שם אוכל עליו. ויש שסברו שגם תה וקפה חשיב כמבושל לגבי זה, וזה אינו דהא טעמא הוא משום שמתבטל המשקה לאוכל ע"י בישול והופך להיות כחלק ממנו כמבואר בתשובת המהרי"ט שם, וא"כ זה שייך רק כשמבשל אוכל עם משקה והאוכל עיקר משא"כ בדבר שכולו משקה. ויש להעיר שהמהרי"ט שם, אע"פ שהוכיח דאכתי חשיב משקה, מ"מ לא ענה על הראיה שהביאו שם מדברי רש"י בברכות נב. ד"ה אין כלי, דמשמע דס"ל דאינו משקה.

הטובל במשקה דבר שאין דרכו להיטבל שם

בתשובות הגאונים שערי תשובה סי' קצג, כתב רבינו שמשון דאין צריך נט"י דהצריכו רק בדבר שדרכו להיטבל באותו משקה, ע"כ, (ונראה שתשובה זו אינה מהגאונים).

האם צריך ליטול על כל היד שלא ישאר חלק יבש או שמספיק אפי' פחות

בחולין קז., אמרי' אתקין רב יעקב מנהר פקוד נטלא בת רביעתא, וכן רב אשי, ומבואר ברש"י שם שכל האנשים היו עושים כליהם במדה זו, ועוד דבכל מסכת ידים משמע דסתם נט"י פחות מרביעית, וקשה הא אי אפשר בפחות מרביעית שישפכו מים על כי היד, ובמס' ידים ב,ג תנן נוטלין ד' וה' זה ע"ג זה ובלבד שירפו, והא לעולם לא יבואו מים על כל ידי התחתון בכה"ג, והר"ש כתב דאיירי בחצי לוג דהיינו רק ב' רביעיות, ומזה היה נראה דאין צריך שישפך על כל היד, אלא שקשה דאמרי' בחולין קו:, דצריך עד הפרק, ובגיטין טו: אמרי' ידים אין טהורות לחצאין דהיינו שנטל על חצי יד ונגב ונטל על החצי השני, א"כ משמע שצריך על כל היד, וצ"ע בכל זה. ויש להוסיף שבעיקר קשה לפי' הר"ש שפי' בידים ב,ב, ששפשוף שהוזכר בתוספתא שצריך לשפשף, היינו ניגוב, אבל לפי הרמב"ם שכתב שם במ"ג בזה הלשון ואם נגב ידו הטהורה או שפשפה בידו השניה טימאה, דמשמע מדבריו ששפשוף לא היינו ניגוב, וכן משמע ברש"י בשבת (הובא בר"ן) גבי משא ולא משא, דנראה ששיטתם היא שהשפשוף היינו למרוח על כל היד שתיהיה כולה רטובה א"כ אפשר שאף מעט מים יספיקו לזה, (והובאה מחלוקת זו בב"י סי' קסב,ב), מ"מ גם לשיטתם אכתי תיקשי ההיא דנוטלין ד' וה' זה ע"ג זה שזה ודאי אינו מספיק אפי' למרוח.

המזלזל בנט"י בא לידי עניות

הב"י בסעיף י, הביא דבשבת סב:, אמרי' דהיינו דוקא מי שלא נוטל אבל מי שנוטל אבל לא נוטל טוב לית בה עניות, ומסקינן ולא מילתא היא, ע"כ, וא"כ מבואר דיש עניות גם בנוטל ואינו נוטל טוב, וכ"ה גירסת הרי"ף בשבת פא, והרא"ש שם ו, יב, אמנם השאילתות בשאילתא צ, ובה"ג בהל' ברכות בעמוד עו, לא גרסי ולא מילתא היא, ועל כן הביאו חילוק זה להלכה.

זמן ברכת על נט"י לאכילה

כתב הטור בסעיף יא, דמברכים אחר הנטילה והביא הטור בזה ב' טעמים, א' דכיון דפעמים ידיו אינן נקיות לכך תיקנו שיברך אחר הנטילה, וטעם ב' דאע"ג דמברך אחרי הנטילה מיקרי עובר לעשייתן כיון שהוא קודם הניגוב, והביא הב"י ראשונים שכתבו כהטעם הב', ויש להעיר דכהטעם השני כ"כ רב האי בתשובות הגאונים שערי תשובה סי' קצו, וכ"כ תוס' בסוכה לט. ד"ה עובר, וכ"כ תלמידי רבינו יונה בברכות קיח ד"ה ומה שאמרו, ומאידך מדברי סמ"ק במצוה קמח אות קסז, מבואר דס"ל כהטעם הא', דבנטילה שרי לברך אף כשאינו עובר לעשייתן, והב"י כתב דהרמב"ם כתב סתם כל הנוטל ידיו מברך, ע"כ מהב"י, וכוונת הב"י דאין ראיה מדברי הרמב"ם, ואינו מובן דהא הרמב"ם שם בהל' ברכות ו,ב, כתב להדיא מברך תחילה, וא"כ מבואר דס"ל דאינו יכול לברך אחר הניגוב, ובתשובת הרמב"ן שהובאה בתשובות הגאונים שערי תשובה סי' קצז, מבואר דהרמב"ם כתב שיברכו קודם הנטילה ואח"כ הגיה בספרו שיברכו בעוד נטילתם, ע"כ, ומ"מ אף לפי זה מבואר דאחר הניגוב אין לברך. הביאור הלכה בד"ה מברך קודם, כתב דלדעת השו"ע יכול לברך קודם הנטילה, וכתב דהפמ"ג פקפק בדין זה, והביא הביאור הלכה דדעת כמה קדמונים דשרי לברך, ועל כן העלה דאין למחות ביד הרוצה לברך, ויש להעיר דהאשכול בהל' בעל קרי ד"ה וכל טינוף (ד.), כתב דמברך קודם הנטילה ואם ידיו מטונפות ינקם ויברך ויטול, והמנהיג בהל' ברכת טבילת הנדה סי' קכא, כתב דצריך לברך קודם הנטילה, ומאידך הרמב"ן בתשובה שהובאה בתשובות הגאונים שערי תשובה סי' קצז, כתב דאין לברך קודם הנטילה וכן הביא מהרז"ה. הרמ"א בסי' קנח,יא, פסק שאם נגב יברך אחר הניגוב, וכתב המשנ"ב שטעמו כהטעם הא' שבטור שתיקנו לברך אף כשאינו עובר לעשייתן, ע"כ, ודברי המשנ"ב אינם מיושבים דהא הוי ספק ברכות דהא איכא עוד טעם בטור דכיון דהוי קודם הניגוב הוי עובר לעשייתן וזה לא שייך כשניגב, וכמה ראשונים ס"ל הכי כמו שכתבתי לעיל, והרמ"א שפסק שיברך, טעם אחר עמו כמו שכתב להדיא בדרכ"מ בשם הגהות אשר"י דשרי לברך בדיעבד אף אחרי המצוות, ודחה דבר זה הגר"א בביאורו, והביא דהרמב"ם בהל' ברכות יא,ה, כתב דלא יברך, ויש להוסיף דהרמב"ם בהל' אישות ג,כג, כתב דאם מברך הוי ברכה לבטלה, וכן מוכח מדברי רב האי בתשובות הגאונים שערי תשובה סי' קצו, והשתא המשנ"ב דלא ס"ל כדברי הגהות אשר"י וכתב שהטעם הוא לפי הטעם הראשון בטור הנ"ל, תיקשי ליה דהוי ספק ברכות, ודברי המשנ"ב צ"ע, ומחמת כל זה וכן מחמת דבנוסח הרמב"ם שלפנינו מבואר להדיא דאין לברך בנט"י אחר הניגוב וכנ"ל, נקטינן דאין לברך אחר הניגוב מחשש ברכה לבטלה.

בטעם ניגוב ידים

המשנ"ב בסעיף יג בס"ק מו, הביא את מחלוקת הב"י והאחרונים אי טעמא דניגוב הוא משום שהמים טמאים או משום מיאוס, ונפק"מ כשהמים טהורים כגון שנטל מרביעית, ע"כ, ומיהו הר"ש במס' ידים ב,ב, לקראת הסוף, במה שכתב ומיהו אפשר וכו', הסתפק אם צריך ניגוב כשנטל מים שניים, וא"כ מוכח שלא ברירא ליה דלא כהב"י, דהא הצד שלא צריך ניגוב הוא ודאי כהב"י, דטעמא דניגוב משום מים טמאים, והכא המים נטהרו, ומיהו הצד שצריך ניגוב אינו מוכרח להיות כהאחרונים, דאפשר דאף לפי הב"י צריך ניגוב כשנטל מים שניים דאיכא אכתי טומאה כגון אם יחזרו מים ראשונים מחוץ לפרק לתוך הפרק כדאיתא בטור בריש סי' קסב.

מי שיש לו מים רק כדי מים ראשונים או אחרונים מה עדיף

המנהיג בהל' סעודה סי' ח, כתב דאם יהיו ידיו מזוהמות לפני ברכת המזון, ינקה ידיו במידי דמנקי בשביל מים ראשונים ויטול במים בשביל מים אחרונים, ע"כ, אמנם היינו לפי שיטתו דס"ל דמברך על מים אחרונים ושמברך רק כשידיו מזוהמות, וכמו שאביא בסי' קפא,ז, גבי אם מברכים על מים אחרונים, ולפי מה שאכתוב שם אפשר דהיינו דוקא למי שמברך ברכת המזון על כוס.

אין ליטול ידיים ממים ששתה מהם

כ"כ בתשובות הגאונים שערי תשובה סי' רעו, וכתוב שם דהטעם כיון שמזלזל בברכה שבירך על שתיית המים בזה שמברך עליהם עוד ברכה של נטילת ידיים ועוד שקשה לרוח רעה, ע"כ, וצ"ע לדינא.

· הבא >מעבר לתחילת הדף