אליה רבה/אורח חיים/קנח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אליה רבהTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png קנח

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
נתיב חיים
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז
לבושי שרד


חיי אדם


מראי מקומות


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

[א] [לבוש] ואסמכוה אהאי קרא וכו'. ואם תאמר הא בסוף אלו דברים נפקא לן מוהתקדשתם והייתם קדושים, יש לומר ההיא למברך המוציא ומשום כבוד ברכה, אבל הכא לשאר המסובין, (תורת הבית הארוך דף קנ"ו [ס"ח ע"א]). ולי נראה דהתם כשידוע שידיו מטונפות, אבל הכא לסתם ידים, וכן מבואר בבעל הלכות גדולות דף ט', וכן משמע בחידושי רשב"א דף (קי"ג) [ק"ו] בחולין ובתורת הבית הארוך דף קס"א [ע"ג ע"ב] (ובכ"ג) [וצריך עיון] במשמרת הבית דף קנ"ו שכתב להיפך דקרא מיירי בסתם ידים:

ב[עריכה]

[ב] [לבוש] שיש מצריכים וכו'. אינו מדוקדק דבבית יוסף לא נזכר מחלוקת בזה רק הבית יוסף מסופק מסברא דנפשיה, וגם במה שסיים הבית יוסף אלא שמצאתי לרשב"א וכו' מבואר דמסיק דצריך נטילת ידים מספיקו לא היו אלא קודם שמצא כן בתורת הבית הארוך, וכן מבואר (בשכ"ג) [בשולחן ערוך]. ועוד אני תמה על הבית יוסף שלמד כן ממשמעות תורת הבית הארוך, ואני מצאתי לרשב"א במשמרת הבית דף קנ"ח ע"ב להדיא דאי קובע סעודה עלייהו נוטל שתי ידיו, הילכך אני אומר דאין לספק כלל בזה אלא בעינן נטילת ידים וברכה, שוב נדפסו מגיני ארץ ומצאתי שפסקו נמי כדברי:

ג[עריכה]

[ג] יטול ידיו וכו'. מספיקא, כן כתב הרוקח סימן שכ"ח דמשמע כן בחולין דף ק"ז ובנחלת צבי תמה על הרוקח דאיתא בש"ס מהו לאכול במפה, תא שמע כשנתנו לר' צדוק אוכל פחות מכביצה נטל במפה ואכלו חוץ לסוכה מאי לאו הא כביצה בעי נטילה, דילמא הא כביצה בעי סוכה, הרי מבואר אף למאי דבעי למידחא דילמא וכו' דלא בעי נטילה ואי משום שאכל על ידי המפה איכא למישמע שבעי נטילה, אם כן תיקשי לדידיה למה שכתב בסימן רפ"ג, (וס"ל) [וזה לשונו] דעל פחות מכביצה אין צריך נטילה, כדאמרינן בסוכה, עד כאן, הא שם נמי הביא ראיה הש"ס הא דר' צדוק דנטל במפה ובלא זה דבריו סותרים אהדדי דבסימן רפ"ג פסק דאין צריך נטילה ובסימן שכ"ח פסק דצריך נטילה מספק עד כאן דבריו בקצרה. ולעניות דעתי ליישב הכל דיפה דקדק הרוקח דלמאי דדחי בחולין אם כן אף ביותר מכביצה סגי במפה דמפה הוא כמו נטילה דאם לא כן מאי קא משמע לן מתניתין דנטל במפה וכי אתא לאשמועינן שר' צדוק נהג נקיות, אלא דאשמועינן אגב במאי דתנא ונטל במפה דפחות מכביצה צריך נטילה דמפה ונטילה חדא הוא, אבל בסוכה דף כ"ז דקאמר דילמא פחות מכביצה לא בעי נטילה וכו', ואם כן מפה לא מהני במקום נטילה כדפירשו תוס' שם ד"ה הא וכו', אם כן אמרינן דקא משמע לן מתניתין דבפחות מכביצה אין צריך נטילה מדנטל במפה ודו"ק. גם מה שכתב בנחלת צבי ודברי רוקח סותרים, אישתמיטתיה דברי לחם חמודות בחולין דף רכ"ב דבסימן רפ"ג כתב הרוקח לענין חיוב ושיברך על נטילת ידים. אך קשה הא כתב הרוקח שם זה לשונו, בחולין משמע האוכל במפה צריך נטילת ידים, עד כאן, ואם כן מדנטל ר' צדוק במפה פחות מכביצה אלמא דלא בעי נטילת ידים. ואפשר דרוקח מספיקא קאמר דבעי נטילת ידים במפה והכא לחומרא, אלא דקשה דאם כן הוה ליה לפסוק דלא יברך, וגם ממסקנא דחולין משמע דודאי בעי נטילת ידים וכדמשמע לקמן סימן קס"ג בבית יוסף עיין שם. ונראה לי דאפשר דאף אם בפחות מכביצה בעינן נטילת ידים, מכל מקום יש לומר הא דנטל ר' צדוק היינו משום דכהן היה והתירו מפה לאוכלי תרומה כמו שכתבו תוס' שם, והא דנקט פחות מכביצה היינו משום סוכה וברכה, ואף שראיתי בתוס' יומא דף ע"ט ד"ה הא וכו' דלא התירו אלא בתרומה ולא בחולין, נראה לי דהיינו למאי דהוכרח הש"ס בסוכה לומר לאביי ורב יוסף דפחות מכביצה קאי על נטילה, אבל אם אפשר לומר דלא קאי על נטילה עדיף לומר התירו מפה לכהנים אף בחולין. והשתא ניחא לי דלא לסתרו דברי תוס' בחולין שם ד"ה מאי וכו' ותוס' יומא דלכאורה תמוה ודו"ק היטב:

ד[עריכה]

[ד] אין צריך וכו'. לכולי עלמא אין צריך, (לבוש). כן כתב בשיירי כנסת הגדולה, וכתב בלחם חמודות שם שעל ידי טעות העתקתו בבית יוסף נפל בטעות זה בשולחן ערוך דלשון הרוקח סימן רפ"ג דעל פחות מכביצה אין צריך נטילה, עד כאן, ואם כן הן פחות מכזית כמו פחות מכביצה דיטול בלא ברכה, וכן כתבו הנחלת צבי ומגן אברהם. ולעניות דעתי דהשולחן ערוך לא כיוון לזה כלל אלא שדקדק מרוקח שהביא קודם זה שכתב פחות מכביצה יטול ולא יברך ולא אשמועינן דאפילו פחות מכזית יטול ולא יברך אלא דלא בעי נטילה כלל, וכן משמע בב"ח ומשמע שהבין כן דעת השולחן ערוך. ומכל מקום אין זה ראיה כל כך לדינא דאי אשמעינן בפחות מכזית הוה אמינא דפחות מכביצה בעי ברכה. וראיתי בט"ז שכתב דבסוכה מפורש שאין צריך נטילה, עד כאן, ותימא דליתא שם כן וגם מכל גדולים הנזכרים לעיל מבואר דליתא כן בש"ס, גם קצת ראיה מדתליא הרמב"ם והפוסקים דין נטילת ידים בדין ברכת המוציא ולקמן סימן קס"ח קיימא לן דעל פחות מכזית מברכין המוציא, הילכך יש להחמיר ליטול בלא ברכה. ומזה נראה לי נמי קצת ראיה לתשובת רמ"א סימן ח' שפסק באוכל פת למתק השתיה דאין צריך נטילת ידים דהא לא מברכין על המוציא כדלקמן סימן רי"ב, מיהו במטה משה סימן שכ"ז ושל"ה פסקו דבעי נטילת ידים, וכן נראה דעת שיירי כנסת הגדולה:

ה[עריכה]

[ה] דבר שטיבולו וכו'. אבל דבר שאינו דרכו לטבול או להיות עליו משקה אף שמטבלה בטלה דעתו אצל כל אדם, וכן כשתחב אצבעו תוך שמן ודבש ומוצץ אין צריך נטילה, רדב"ז סימן ע"ח, והט"ז כתב האוכל דבש צריך נטילה דהא עביד דנגע בידו בדבש. כתב של"ה דף פ"א ולמרקחת שנעשה מדבש צריך נטילה ובברכת הזבח דף ל"א במנחות כתב דאין צריך ליטול כיון שנקרש, וכן כתב רדב"ז סימן ק"א אפילו נקרש על ידי צינה, אבל אם נתנו בו מעט ועדיין הם ניגרים הוי משקה. ומגן אברהם כתב היתר כיון דעומד לאכילה, והט"ז דחה זה כיון דנעבד בדבש מעשה למשקין אין מחשבה לאכילה מוציא מידי מעשה. ובכנסת הגדולה ושיירי כנסת הגדולה הביאו פוסקים דדבר שטיבולו במשקה מבושל אין צריך נטילה אם לא שמשקה לא היה עליו חי רק שאחר בישול יצא ממנו, ומסיק שהיה אומר לשואלים בדין מבושל אין בידי להכריע עשה מה שלבך חפץ. וכתב עולת תמיד דכבוש כמבושל גם בזה. והנה מבואר דמה שיצא ממנו אחר בישול לכולי עלמא הוה משקה, וזה דלא כרש"ל שהביאו ט"ז ומגן אברהם בס"ק י', מיהו דוקא אם מה שיוצא הוא אחד משבעה משקין. ובדרישה כתב משמע שאינו עדיין במים אלא שעדיין טופח ממי השרויה צריך נטילת ידים, ולפי זה היה צריך ליטול לאוגרק"ס או לשלאטי"ן אפילו אינם במים ובחומץ, אבל לפלומי"ן ובישול הפירות נראה דאפילו הן עדיין במרק שלהן אין צריך נטילה כלל דהא מברכין על המרק בורא פרי העץ נמצא דאין על המרק שם משקין, וכן על מיני מרקחת המטגנין בדבש דאמרינן דהדבש בטל הוא אצל המרקחת ומברכין עליהן בורא פרי האדמה כשם שבטל הדבר לענין ברכה אפשר שבטל נמי לגבי נטילה אם לא שהמרקחת היא שרויה בדבש ונוטל המרקחת מתוך הדבש בידים, אבל כשלוקח בסכין או בכלי אין צריך להחמיר, עד כאן. ושיירי כנסת הגדולה כתב בשם רדב"ז דדבר שטיבולו במשקה אפילו אכלו על ידי כלי צריך נטילה, מיהו במשקה מבושל גם למאן דמחמיר יש להקל בזה וזה מסכים קצת לדרישה. כתב מגן אברהם דמשמע בכסף משנה פרק א' מהלכות טומאת אוכלין שגם שמן ודם חלב שקרשו אינן משקין אפילו חזרו ונימוחו זולת היין, עד כאן, וכן משמע בריש פרק ג' דטהרות, אבל ברמב"ם וברטנורה שם מבואר דגם שמן בשנימוח הוי משקין וכן כתב הרמב"ם פרק ט' מהלכות טומאת אוכלין. ועיין בברכת הזבח מנחות שם, כתב שהרמב"ם פרק א' השלג אינו לא אוכל ולא משקה חישב עליו למשקה מתטמא טומאת משקין. כתב הר"ש פרק ג' דטהרות מים שהגליד אינו משקה, נימוחו חזרו להיות משקה:

ו[עריכה]

[ו] דבש וכו'. היינו דבורים אבל של קנים או של תמרים או שאר מיני פירות אינם צריכים נטילה:

ז[עריכה]

[ז] דם וכו'. כדי נסבה דאסור לאכול בדם, ודם דגים וחגבים לא מיקרי משקה, ואפשר דמיירי שאוכל מפני רפואה:

ח[עריכה]

[ח] [לבוש] מפני שאין דרך וכו'. ואפילו כששותה מים מנהר בידיו לא גזרו עלה (מגן אברהם ס"ק י"א):

ט[עריכה]

[ט] [לבוש] משום טיבול דיצהר וכו'. הט"ז השיג על הלבוש דמקרא נלמד דין זה משקין מיקרי משקה, עיין שם. ולעניות דעתי לא דק דאף דנלמד מקרא דהוי משקה, מכל מקום אין איסור בזה אלא משום סרך תרומה, ותרומה אינו אלא בתירוש ויצהר וקל להבין:

י[עריכה]

[י] ראש ירק וכו'. מה שתמה הט"ז על בית יוסף על שכתב מכאן יש ללמוד וכו' הא הוא ש"ס ערוך לקמיה דבשבעה משקים דיחוי ליה דילמא משקעיא ליה וכו', וכן מבואר בתשובת רדב"ז סימן ע"ח:

יא[עריכה]

[יא] [לבוש] יש ליטול וכו'. והעם נהגו שלא ליטול כלל (מלבושי יום טוב), וכן כתב לחם חמודות. ושיירי כנסת הגדולה כתב שבמדינות אחרות נוהגין ליטול, וכתב במטה משה דהזהיר בה יזכה לרב טוב, וכן בשל"ה דף פ"א הזהיר מאוד לנהגו:

יב[עריכה]

[יב] הנוטל ידיו לפירות וכו'. וכן לבשר וגבינה או ירקות ואם טבלן במשקה או שנשרו במים ועוד המים עליהם צריך נטילה. כלבו דף ט"ז:

יג[עריכה]

[יג] [לבוש] ידיו מטונפת וכו'. והוא הדין כשנגע במקומות המכוסים בגופו (ב"ח):

יד[עריכה]

[יד] [לבוש] או שרוצה וכו'. פירוש כשידוע שהם מטונפות דאז מחויב ליטלן משום נקיות כדי לברך או שאין ידוע דאז אין חיובא דסתם ידיו כשרות לברכות ולתלמוד תורה כמו שכתב הרשב"א סימן תק"ח אלא שרוצה שיהיו נקיות לברכה, ומה שכתב משום הברכה קאי נמי ארישא כן נראה לי, אבל אמר שיברך הרי זה מגסי הרוח, וכן משמע בב"ח ובספר צידה לדרך דף נ"ט, ודלא כעולת תמיד שדקדק מלבוש דאף אחר שבירך מותר:

טו[עריכה]

[טו] אף על פי שמוהל וכו'. כן דייק הבית יוסף מדפירש הרשב"א הא דרב המנונא דאכל צלי בנטילה דפת היה נקמר ולא פירש שהיה מוהל טופח עליו, אלא דאף לח אין צריך נטילה, והב"ח השיג על בית יוסף דכיון דמיירי דאחר נתנו לתוך פיו היה אפשר לחלק בין פת לדבר שטיבול במשקה עיין שם. ולעניות דעתי לא קשה מידי דהא כתב הבית יוסף בסימן קס"ד בשם הרשב"א דדבר שטיבולו במשקה בעי ברכה כמו פת ממש, אם כן הוא הדין באחר נתנו לתוך פיו, וכן מוכח מתוס' פסחים דף קט"ו ד"ה כל כו' דשוין הן למאן דבעי ברכה, לכן אין לזוז מפסק השולחן ערוך בזה, גם הט"ז כתב דפשוט הוא דמוהל לא מיקרי משקה דהא אינו בכלל דם:

טז[עריכה]

[טז] טופח וכו'. פירש הר"ש פרק ג' וברטנורה דטהרות דוקא טופח להטפיח:

יז[עריכה]

[יז] והם נגובים וכו'. פירוש ממים, אבל משקה היוצא ממנו לאו מן שבעה משקין הוא. כתב הרמב"ם פרק ט"ז מהלכות טומאת אוכלין מי פירות שנתערבו בשאר המשקין הולכין אחר הרוב, נתערבו במים כל שהוא הרי הכל משקה ומכשיר ומתטמא. והשיג עליו הראב"ד דבתוס' אמרו חכמים דאפילו מים בטל ברוב, וכסף משנה כתב דאפשר דהרמב"ם היפך התנאים עיין שם. ותמיהני דמצאתי בהר"ש ריש פרק ב' דמכשירין שהביא תוספתא הנזכר לעיל, ומביא עלה ר' אליעזר בן יעקב אומר אפילו בור ציר שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא, נפל לתוכו יין ודבש וחלב הולכין אחר הרוב ואית דגרסי בור סיד מלא פירות שנפל מים וכו', עד כאן, והא קיימא לן דמשנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי והלכה כמותו. והשתא זכיתי להבין גם דברי הרמב"ם שקודם זה שפסק נמי בציר טהור שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא שהוציא נמי מתוספתא הנזכר לעיל, וסבירא ליה כשני הגרסאות, וכל אנשי חיל לא מצאו ידיהם בזה, הלא המה הראב"ד וכסף משנה ותוספת יום טוב, שהבינו דרמב"ם למד זה ממשנה פרק ו' דמכשירין, ותמהו עליו דאי אפשר לפרש כן המשנה עיין שם באריכות, והניחו לי מקום. גם מה שנדחק הכסף משנה לפרש דרמב"ם מיירי שהיה בו כבר מים, תימא עליו דאם כן אמאי כתב הרמב"ם נפל לתוכו יין ודבש הולכין אחר הרוב הא אף במים הדין כן. אך קשה מש"ס בכורות דף כ"ב דמבואר דמים בציר בטל במיעוט, וזה קשה על רמב"ם שפסק שם גופיה אחר זה כן, ונראה לי דשם מיירי בקנה ציר מעם הארץ דספיקא אם נתן בה מים לכך מקילין אבל כשידוע שנפל בה מים אפילו כל שהוא הרי הכל משקה ודו"ק. ומזה יש ראיה לקמן סימן תס"ב דמעט מים ביין מחמיץ ואפשר לחלק וצריך עיון:

יח[עריכה]

[יח] ואחר כך נמלך וכו'. ואם לא הסיח דעתו יטול בלא ברכה (רמ"א), והלבוש השמיטו ונראה דסבירא ליה דרמ"א מיירי כשמחשב לאכול אחר שעה ושתים דמסופק אי הוי כמתנה בפירוש לקמן סימן קס"ד, לכן דיטול בלא ברכה, אבל כשאין דעתו לאכול צריך לברך, וכן משמע בב"ח, וסבירא ליה ללבוש דכשמחשב לאכול ודאי דאין צריך לברך, והכא דמיירי שלא היה דעתו לאכול כנזכר לעיל. מיהו בלחם חמודות דף ר"כ משמע בשלא היה דעתו לאכול כלל יטול בלא ברכה שלא הסיח דעתו לפי שנטילת ידים לחולין לא בעי כוונה עיין שם, וכן במגן אברהם השיג על הב"ח. ולעניות דעתי אפשר דלא סמכינן על שמירתו, וכן מצאתי בבדק הבית לרא"ה דף ק"ס זה לשונו, אין סומכין על שמירתו ולכל היום אלא אם כן התנה, עד כאן, ודוחק לפרש דדוקא לכל היום קאמר. ולדינא אפשר להקל בספק ברכות, ועיין לקמן סימן קס"ה ס"ק ג'. ובספר נחלת צבי כתב דלבוש השמיטו משום דדברי רמ"א תמוהים דכיון דבנטילה ראשונה לא בירך למה לא יברך עכשיו, עד כאן. ותימא לתמיהתו הא השיג קודם זה על מה שכתב בית יוסף דמשמע מתוס' פסחים דף קט"ז שאין אותו הנטילה עולה, דמשמע איפכא אותו הנטילה עולה עיין שם, אבל קשה הא סבירא ליה לתוס' שם נטילה לטיבול הוא בלא ברכה. גם השגתו על בית יוסף נראה לי ליישב דזה לשון תוס' ויש לומר דסלקא דעתיה כיון שנטל יועיל אפילו לנהמא וכו', ומפרש בית יוסף דסלקא דעתיה דמקשן הכי, ומתרץ התרצן אפילו למאי דסלקא דעתיה המקשן אבל לפי האמת אינו מועיל ודו"ק כי קיצרתי. ומגן אברהם מתרץ בענין אחר והם תמוהין עיין שם, שוב מצאתי בתשובת צמח צדק סימן פ"ה שמתרץ בכיוצא בזה עיין שם, ויש לכוין דבריו שם לדברי ואין להאריך. גם עיקר תמיהת הנחלת צבי על רמ"א לא קשה מידי דברכות אינן מעכבות, ועיין לקמן סימן קס"ד סעיף ב':

יט[עריכה]

[יט] ואם נגע וכו'. עיין סוף סימן קס"ד מזה:

כ[עריכה]

[כ] פטור מנטילת וכו'. כתב מלבושי יום טוב ונראה לי שיטול ידיו במפה או אוכל על ידי כף דלא עדיף מהא דריש סימן קס"ג, וכן כתב לחם חמודות דף רכ"ג. כתב שיירי כנסת הגדולה אף שיש מים תוך מיל לאחריו ותוך ארבע מילין לפניו פטור מנטילת ידים כמו במלחמה:

כא[עריכה]

[כא] ונעקר וכו'. פירש רש"י בסוטה דף ד' דעובר על דברי חכמים חייב מיתה דכתיב ופורץ גדר ישכנו נחש, וכתבו תוס' תימא לר"י על פירוש רש"י מאי איריא נטילת ידים אפילו כל דברי חכמים נמי, ועוד קשיא דאמר הכא דעונשו מיתה, ובפרק במה אשה אמרינן דעונשו עניות ונראה דזילזול שמזלזל בה תמיד עונשו עקירה על ידי עניות דקשה ממיתה על ידי נחש, עד כאן, משמע דכשאין מזלזל תמיד חייב מיתה על ידי נחש וכשמזלזל תמיד עונשו תמיד. ובזה יש לכוין דברי לבוש שכתב וישכנו נחש וסיים ועוד שהוא נעקר מן העולם, ורצה לומר שעל ידי עניות נעקר. ונראה לי לתרץ כל תמיהות תוס' דמאי שתמה ר"י מאי איריא נטילת ידים אפילו כל דברי חכמים תיקנוה רבנן בשביל דהמצוה בעצמה יש בה טעם, אבל מצות נטילת ידים לחולין דאין בה טעם בעצמה, אלא תיקנו שיהא רגיל בנטילה זו אף בחולין כדי שלא יבוא ליגע בתרומה בלי נטילה קא משמע לן דאפילו הכי חייב מיתה, וכהאי גוונא מתרץ הב"ח דברי הטור ולבוש סעיף י"א על שהוצרכו לכתוב הכא דמברכין וצונו כמו שכתב הב"ח עיין שם, מיהו יש לגמגם בזה. ועל קושיא שניה דתוס' נראה לי דהא חייב מיתה מיירי כשלא משא כלל, והא דעניות מיירי במשא ולא משא כמסקנא דש"ס פרק במה אשה עיין שם. עוד יש לומר דבתחילה בא לידי עניות על דרך אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה. איתא בתנא דבי אליהו המזלזל בנטילת ידים סימן רע לו לא יאבה ה' סלוח לו:

כב[עריכה]

[כב] [לבוש] נותנין לו טיבותא וכו'. ומכל מקום לא יעשה על מנת להתעשר דאם כן עובד הוא על מנת לקבל פרס אלא יעשה לכבודו השם יתברך של"ה דף ע':

כג[עריכה]

[כג] שגם הניגוב וכו'. כתב מלבושי יום טוב ואם שכח לברך עד אחר הניגוב מברך אחר כך, ונראה דטעמו דמדמו לה לטבילה לגמרי ואפילו אחר ניגוב, עד כאן, וכן כתב בלחם חמודות דף ס"ד וסיים זה לשונו, וראיתי בהגהות אשר"י פרק ב' דברכות דאין לברך אלא אחר ניגוב, עד כאן וזה ודאי שצריך עיון עד כאן לשונו, וכן במלבושי יום טוב תמה בזה על הגהות אשר"י וכן שיירי כנסת הגדולה. ובמחילה אישתמיט להו דברי מהרי"ל הלכות נטילת ידים שהקשה זה למהר"ש, והשיב לו דמפורש באור זרוע גדול דקאי על מים אחרונים והאי מברך מיירי אברכות המזון. וכתב ים של שלמה פרק כל הבשר סימן ל"ט דדוקא קודם מוציא יכול לברך ולא אחר כך, והט"ז תמה על רש"ל עיין שם, ואשתמיטתיה ספר תניא סימן כ"ב דמבואר כן. עוד כתב ספק אם בירך על נטילת ידים אין מברך. כתב התשב"ץ סימן רפ"ז אינו מנגב ידיו בחלוקו לפי שהוא קשה לשיכחה:

כד[עריכה]

[כד] [לבוש] לחמם וכו'. שמעתי לחמם נטריקו"ן ל"ח מי"ם, מטה משה דף רכ"ה, ואני מצאתי בספר תניא:

כה[עריכה]

[כה] [לבוש] כן נראה לי לפרש וכו'. כתב מלבושי יום טוב כל זה דוחק, גם אין דברי בית יוסף ומרדכי וסמ"ג נראה כן. ולכן נראה לי לפרש דלא הוי מאיסא אלא כשהם טמאים, עד כאן, וכן כתב לחם חמודות שם. אבל רש"ל שם וב"ח סימן קס"ה פסקו דבמטביל אין צריך ניגוב דלא תיקנו ניגוב בטבילה, אבל בנוטל אף ברביעית בבת אחת צריך ניגוב, וכן נראה לי עיקר, וכן הסכימו ט"ז ומגן אברהם:

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.