מעשה רקח/תמידין ומוספין/ה

מעשה רקח ‏ תמידין ומוספין ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ה מהלכות תמידין ומוספין

ב

כדי שתהיה הרוח מנשבת בו. פי' ולא יתעפש ואף דקי"ל דסילוקו כסידורו מדכתיב לשום לחם חם ביום הלקחו מ"מ לא היו סומכין על הנס ותדע דכמה שולחנות של שיש היו במקדש כדי שלא יסריח הבשר אף דקי"ל לא הסריח בשר הקדש מעולם וכן משמע בירושלמי שהביאו התוס' שם ד"ה אחד של כסף וכו':

ד

הנכנסים עומדין בצפון וכו'. לשון המשנה המכניסין והיוצאין ורבינו שינה וכתב הנכנסים והיוצאין אפשר שבא לרמוז על הכהנים הנכנסין והיוצאין שד' מאלו וד' מאלו כדי שיזכו השני משמרות כיון שהיו חולקין אותו ביניהם כמ"ש לעיל מזה. ועל מ"ש הרב לח"מ דרבינו נראה שסותר דברי עצמו עיי"ש יתיישב עם מ"ש התוס' יו"ט ז"ל שם. ומ"ש בספרי רבינו

וטפחו של זה בתוך טפחו של זה בנוסח אחר כתב יד בצד טפחו של זה:

ז

כשאר המנחות. מרן ז"ל דקדק דבפי"ב דמעשה הקרבנות פסק דכל המנחות לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים ודוחק לומר שמ"ש כשאר (כל) המנחות לא קאי אלא אאפייתן ע"כ. ולענ"ד נראה דדוחק זה יש לסבלו עכ"פ שהרי גם בפ"ח הל' ז' גבי שתי הלחם כתב כלשון זה ג"כ וראיתי להתוס' יו"ט ז"ל שהביא דברי הרע"ב בפירוש המשנה שכתב לא איתבריר טעמא בגמרא אמאי לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים וכ"כ הרמב"ם ועל כרחינו צ"ל שגירסא אחרת היתה להם בגמרא שהרי מבואר בגמרא משום דכלי היבש לא נתקדשו ועשרון לא מקדש תנור מקדש ואפייתן בפנים נמי אלמא תנור מקדש ואינן דוחות את השבת איפסילו בלינה הא קמן דלישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים איתבריר טעמא וכו' ע"כ ואי מהא לא איריא שכבר ידעו ז"ל טעם זה דמשום דמדת היבש לא נתקדשו אלא דאעיקרא דמילתא אף שמדת היבש לא נתקדשו אכתי היו יכולין ללוש ולערוך בפנים דומיא דחביתי כהן גדול דלקמן דלישתן ועריכתן ואפייתן בפנים והכי דייקי דברי רבינו שם שכתב הסיבה שמחמתה מותר ללוש אותם חוץ לעזרה ולא יהא מותר לאפות אלא בעזרה לא נתבארה בגמרא רק נתקשה למה הוצרכו לאפות בעזרה ולא הוצרכו ללוש ע"כ וכיון שכן אין הכרח לומר דלא הוו גרסי סוגיא שלימה שלפנינו.

אך מה שיש לדקדק דאיך פסק ז"ל דאפייתו בפנים ואינו דוחה שבת לקמן הל' י' הא כיון שנתקדש בתנור שהוא כלי שרת אפסל בלינה כמ"ש בגמרא דרב אשי בדותא היא וכתבו שם התוס' תברא מי ששנה זו לא שנה זו א"כ איך פסק רבינו לשתיהם וכן הקשה הרב לח"מ ז"ל ולזה צ"ל דס"ל דתנור אינו מקדש כמ"ש מדבריו בפי"ב דמעשה הקרבנות וכן מצאתי בס' ברכת הזבח ז"ל דף כ"ז דאיכא מאן דאמר הכי בגמרא עיי"ש ובהכרח צ"ל לדעת רבינו דפיסול לינה אינו אלא בכלי שרת גמור כגון מרחשת שכתב פ"ג הל' י"ח אבל תנור לא ואפשר שגם לזה נתכוון רבינו במ"ש בפירוש המשנה דלא אתבריר דלמה לא יהא מותר לאפות אלא בעזרה כלומר דמכיון דלא דחי שבת מעתה למה קפדינן אפנים דוקא. והמבי"ט ז"ל בקרית ספר דקדק למ"ש דאם חל יום הכיפורים בשבת החלות מתחלקות לערב דמדלא אמר למחר משמע דמשום פיסול לינה עיי"ש ואם זה דיוק אמיתי צ"ל כנ"ל דאין התנור גורם פיסול לינה. אך אכתי קשה קצת דהא קי"ל אין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו וה"נ כיון שנעשה מצותו דהרי סידרו על השלחן ואיך יפסל בלינה ודו"ק שוב מצאתי נוסח אחר כתב יד קדמון שכתוב בדברי רבינו לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים ואם זה גירסא אמיתית יתיישב יותר:

ח

וג' דפוסין של זהב וכו'. לא ידעתי מנ"ל לרבינו דשלשתן של זהב דהא אותו שהיה נאפה בתוכו אין דרך שיהיה של זהב ורש"י פרשת תרומה פי' דשני דפוסין היו אחד של ברזל שהיו אופין בו ואחד של זהב לאחר רדייתו תפס לשון המשנה דקתני ובדפוס היה עושה אותן וכשהוא רדן נותנן לדפוס כדי שלא יתקלקלו דמשמע דשני דפוסין לחוד היו אמנם בברייתא קתני להדיא ששלש דפוסין היו כדברי רבינו וודאי דלא פליג אמתני' דמאי דקתני ובדפוס היה עושה אותן כולל הדפוס של העיסה והדפוס של האפייה אי נמי דמתני' לא איירי אלא בדפוסין שהם אחר עשיית תמונתה וכמ"ש הרא"ם הביאו הרב לח"מ ז"ל אבל דשלשתן של זהב לא אתבריר לן:

ט

כל חלה מהם מרובעת. עיין מ"ש מרן ז"ל ועוד נראה דלמ"ד כמין ספינה רוקדת צ"ל דמקום עביד להו ומורשה עביד להו כמ"ש בגמרא וזה דוחק מבואר גם התוס' ז"ל הביאו מהתוספתא דאי אפשר להיות כלל למ"ד כמין ספינה רוקדת עיי"ש:

ורומה ז' אצבעות. הקשה הרב לח"מ ז"ל דבגמ' פריך לר' יוחנן והאיכא קרנות ומתרץ קרנות לגבי דלחם כייף להו ובשלמא לפי' רש"י שמפרש דקרנות היינו שהיה מדביק בצק לכל זוית כעין קרנים פריך שפיר דהוי יותר מטפחיים בין זה לזה אבל לפירוש רבינו דהוי הגובה מאי פריך וצ"ע עכ"ל והיא קושיא עצומה. אכן י"ל כי ידוע שטבע הלחם ע"י האפייה שהוא מגביה ומתפשט ויוצא ובפרט זה שהוא גבוה (ז"ט) [ז' אצבעות] וכיון שכן אותו יתרון שיוצא לחוץ ימעיט שיעור השני טפחים ומתרץ דכייף ליה ללחם שכופף אותו מקום עד שלא ימעט ונראה פשוט ג"כ שלא היו אופין אותם כל כך אלא כמו הלחם שעושין בערי תוגרמא שקורין ויטא"ס ואחר יציאתן מן התנור כופלין אותם למוכרם כך ולכך היו יכולין לכופלו למעלה כמ"ש רבינו אח"ז ונוראות נפלאתי שיהיה מחלוקת כ"כ בין רבינו להרלב"ג שהביא מרן ז"ל דלרבינו עביו ז' אצבעות ולרלב"ג אצבע אחד ואנחנו לא נדע עד יבא מורה צדק:

יב

סידר הלחם וכו' אבל אם הקטיר הבזיכין בשבת נפסל הלחם. בנוסח אחר כתב יד קדמון כתוב לא נפסל הלחם והן הן דברי מרן ז"ל אלא דבחלוקא שניה כתב ז"ל דגירסתו אינה כגירסתינו עיין עליו אמנם ממ"ש בפירוש המשנה נראה דהיה גורס כגירסתינו והרב לח"מ ז"ל הסביר דברי רבינו עיין עליו:

טו

ואם אחר שהסיר הלחם וכו'. בנוסח אחר כתב יד ואם אחר שסידר הלחם וטעם רבינו לפסול הלחם משום דהו"ל נחסרו שיריה קודם הקטרת הקומץ שפסק פי"א דפסולי המוקדשין וכר' יוחנן לגבי ריש לקיש כדאיתא בגמרא:

טז

נטמא אחד מן הסדרין בין לפני הקטרה בין לאחר הקטרה וכו'. בזו לא חילק בין הגיע זמן הלחם ללא הגיע מפני שעל הטומאה הציץ מרצה כדאיתא התם דף ט"ו. אכן מה שיש להקשות דבפי"ב דפסולי המוקדשין הל' ד' פסק רבינו דאם חסרו הסדרים עד שלא הוקטרו הבזיכין פסולין משהוקטרו כשרים ומאי שנא מנפרס הלחם שאין הדבר תלוי בהקטר הבזיכין אלא בזמן הסרת הלחם ואין לומר שיש חילוק בין נפרס לחסר שהרי בגמרא דף ח' הקשו תהוי כמנחה שחסרה קודם קמיצה וכו' ותירצו מנחה לא בריר קומץ הא בריר קומץ משמע דאי לאו האי טעמא הו"ל כחסר ואין לומר דחסרו הסדרים היינו כולם כלומר שנאבדו או נשרפו דא"כ היכי שייך לומר כשרים או פסולים וי"ל דלעולם יש חילוק בין חסר לנשבר ומה שתירצו בגמרא רבותא קאמר דאף אם תמצא לומר דהו"ל חסר מ"מ יש לחלק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---