מעשה רקח/תלמוד תורה/ו

מעשה רקח ‏ תלמוד תורה ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ו מהלכות תלמוד תורה

א

כל תלמיד חכם וכו'. פסק כרבי יוסי דס"ל אפילו יניק וחכים ובזקן אשמאי נמי פסק כאיסי בן יהודה לקמן הל' ט' דקאי כר"י עיין למרן ז"ל וביו"ד סימן רמ"ד הביא הרב ב"י בשם שיבולי הלקט דיניק וחכים היינו שלא הגיע לכלל מצות והביאו ג"כ הדרכ"מ ופרישה וכ"כ הש"ך והט"ז. ומכאן נמי אתה למד כמה גדול כחה של תורה:

ב

אין עומדים מפניו וכו'. כתב מרן ז"ל דלא חילק רבינו בין בתי גוואי לבתי בראי משום דבית המרחץ דומיא דבהנ"ס ע"כ ומאי דאמרו שם דילמא לאונסיה הוה היינו כלפי מ"ש ה"נ מסתברא וכו' אמנם חילוק דבתי בראי כדקאי קאי כי היכי דלא תקשי מעובדא דר' חייא ובר קפרא עיי"ש:

ואין בעלי אומניות וכו'. מה הידור שאין בו חסרון כיס אף קימה וכו' הקשה הרב לח"מ דבגמ' אמרו להפך מה קימה שאין בה חסרון כיס אף הידור שאין בו חסרון כיס וכו' ע"כ ואפשר דכיון דמאי דגמרינן בגמרא הידור מקימה אינו אלא מפני שבמשמעות תיבת קימה לית בה חסרון כיס דאדרבא מי לא עסקינן דקא נקיב מרגניתא דאז על כרחך איכא חסרון כיס כמ"ש שם אלא מכח דמקשינן קימה להידור לענין ביטול מלאכה דליתא בהידור כלל וכמ"ש רש"י ז"ל נמצא דמהידור ילפינן דבקימה לית בה חסרון כיס ורבינו סמיך אמאי דאמרו בש"ס ויותר נראה דכך היתה גירסתו של רבינו וכמו שכתבו התוספות פרק אלו טרפות דף נ"ד שכתבו גם כן כלשון רבינו וכ"כ רש"ל שם ואף דהרב מאיר עיני חכמים ז"ל הגיה בדברי התוס' שם מה קימה וכו' אילו היה רואה לרבינו ורש"ל ז"ל אפשר דלא היה מגיה שום דבר:

ג

אין ראוי לחכם וכו'. הכנה"ג יו"ד סימן רמ"ד הביא שמהר"י סג"ל כשהיה מברך שלש פעמים לקהל היה נוטל חומש בידו והיה מסבב מאיש לאיש כדי כשיקום האיש נגדו יהיה לכבוד התורה שבידו ע"כ. ומ"מ נראה דלכוין עצמו להם שכתב רבינו גם בדרך זה אסור דהתם בשביל הברכה משא"כ בדבר הרשות וק"ל:

ה

שלשה שהיו מהלכים בדרך וכו'. מרן ז"ל הביא דברי הגמרא עם פירוש רש"י נראה דס"ל דרבינו מפרש כפי' רש"י דשלשה שהיו מהלכים בדרך לפי המסקנא ר"ל שהרב הולך לפניהם ושנים הקטנים לאחוריו וכתב עוד דרבינו כתב הא דשלשה שהיו מהלכים לאשמועינן שלא ילכו זה אחר זה אלא בשורה אחת ע"כ וקשה דלפי המסקנא אינם בשורה אחת ושמא דכוונתו דהשנים לא ילכו זה אחר זה אלא בשורה אחת אף שהרב הולך לפניהם ואי קשיא הא קשיא דא"כ רבינו הוה ליה לפרש הא דשלשה שהיו מהלכים דהיינו דוקא כשהרב הולך לפניהם והשנים אחריו כיון דלפ"ז אף בשורה אחת ממש אסור והעיקר חסר ועכ"פ חילוק דמצדד אצדודי הו"ל לרבינו להזכירו והפר"ח ז"ל כתב דרבינו לא פסק כההיא דרב יהודה וס"ל דלאו הלכתא היא והביא סמוכות לדבריו יעו"ש ובאמת דנראה דוחק לומר דכל הנך דמייתי הש"ס מההיא דסגן והרב ומלאכי השרת ועובדי אחריני שהזכיר הפר"ח ז"ל ליהוי בכה"ג שהרב הולך לפניהם ותו דלשון באמצע אינו מתיישב לפ"ז ואפשר דרבינו אינו מפרש כפי' רש"י משום דקשיא ליה במה שתירצו כדי שיתכסה וכו' דלפי פירוש רש"י לא שייך כ"כ כיסוי ומה לנו בכיסוי זה מאחוריו לענין הכבוד ותו דאם איתא לישני ליה להדיא התם מאחוריו גם לשון באמצע אינו מתיישב כאמור לכך נראה דרבינו מפרש דקושיית הגמרא היא דמדברי רב יהודה נראה דדוקא לימין אסור הא לשמאל שרי ובתחילה פריך ליה מסגן שהיה הולך לימין הכ"ג וכו' ומתרץ דכיון שהם שלשה היינו טעמא כדי שיתכסה בהם הרב דזהו כבודו שיהא אחד מכסהו מימין ואחד משמאל תו פריך לר"י דהתניא המהלך כנגד רבו דהיינו מצידו (כמ"ש רש"י פ' תפילת השחר) ולא מפליג בין ימין לשמאל ומתרץ דמאי דאסיר התם היינו בענין דמצדד גופו לכאן ולכאן כשהולך ואין זה דרך ארץ כלל ונמצא דאתיא מתניתין וברייתא כפשטא וכמו שהעתיק רבינו ז"ל ומ"ש בפ"ה הל' ו' ואצ"ל וכו' צריך לומר דהיינו דוקא מימין וסמך אמ"ש כאן ותדע עוד דבפרק כיצד מעברין על מאי דתניא כיצד סדר משנה וכו' נסתלק אהרן וישב לשמאל משה וקאמר התם כמאן אזלא הא דתניא שלשה מהלכים בדרך וכו' הרי דהשוה הך ברייתא לשלשה שהיו מהלכים בדרך וכיון דהכא גבי משה רבינו ע"ה ליכא הוכחא דהוה אהרן מצדד אצדדי כלל ה"ה התם כן נראה לענ"ד לישב דברי רבינו בקצת דוחק.

 ולפי'  רש"י ז"ל קשה לי ממ"ש פ' כיצד מעברין כיצד סדר משנה וכו' נסתלק אהרן וישב לשמאל משה ופי' רש"י דתניא המהלך לימין רבו הרי זה בור וכ"ש יושב בזמן שאין שני לישב בשמאל ע"כ ולפ"ז למה לא תירצו התם כן ומאי דוחקי לתרץ דמצדד אצדודי ותו דלפי פירושו התם משמע דליכא שום שריותא אף כשהם שלושה אלא במצדד אצדודי ולפי מ"ש כאן כיון שאין השמאל פנוי אף בלא מצדד אצדודי שרי דהא אהרן לשמאל משה ממש הוה קאי וכדברי רש"י ז"ל וי"ל דכוונת רש"י היינו נמי דבמצדד אצדודי איירי דאל"כ איך אהרן ישב לשמאל משה הא לפי המסקנא דהתם אפי' לשמאל בעינן אצדודי אלא דבימין אף בכה"ג אסור כל עוד דליכא אחר מצד שמאל ורש"י ז"ל סמך אמאי דאמרינן התם תדע דלקמן פריך מהא דשלשה שהיו מהלכים בדרך לימא ר"י ולא רבנן וכו' ומוכרח לומר דבמצדד איירי כמסקנא דהתם לפי' רש"י ז"ל ועיין במ"ש מוהר"ח אבולעפיה נר"ו בס' ישרש יעקב ועוד הקשה הרב ממאי דתנן פ"ז דתמיד בזמן שכה"ג נכנס להשתחוות הסגן מימינו והתם צד שמאל פנוי ואיך מהלך לימין וצ"ע ע"כ ונראה דכוונת הקושייא היא מדתנן התם בזמן שכה"ג רוצה להקטיר הסגן מימינו וכו' וי"ל דהתם היינו טעמא כדמסיים התם הגיע למחצית הכבש אחז הסגן בימינו וכו' ופי' הרע"ב ז"ל למחצית הכבש וכבר נתיגע קצת הרי דהטעם הוא כדי שיחזיקהו הסגן מצד ימינו של כה"ג ודבר זה הוא מצד ההכרח אבל בלא"ה לא הוה מסגי לימינו כלל:

ו

הרואה חכם וכו'. דין זה כבר הזכירו רבינו בריש הפרק ואפשר דלעיל איירי כשהחכם בא כנגדו והוא גם כן הולך כנגדו וכאן איירי כשהוא יושב והחכם עובר. אי נמי אפשר דהכא אגב הנך שהזכיר נקט לה:

עד שישב במקומו וכו'. ולעיל פ"ה גבי רבו השמיט הא דעד שישב במקומו נראה דברבו דחמיר אף אם ישב במקומו אינו רשאי לישב עד שירשהו רבו כדין הנשיא הנכנס שהזכיר אחר זה אמנם זה אינו שהרי ברבו כתב עד שיתכסה ממנו ולא יראה קומתו משמע דאף אם רואה מקצתו רשאי לישב וכאן הזכיר עד שיתכסה מעיניו דמשמע לגמרי והרב ב"י יו"ד סימן רמ"ב פסק דאינו רשאי לישב עד שיאמר לו רבו שב ומטי לה משמיה דרבינו אף שלא מצאתי כן זולתי בנשיא ודו"ק:

ז

יצא לצורך. ובגמרא אמרו דהני מילי לקטנים אבל לגדולים לא דהוה ליה למיבדק נפשיה וכן פסק הטור ז"ל ומרן ז"ל כתב דרבינו פסק כרבא דאמר בתר הכי והאידנא דחליש עלמא אפילו לגדולים נמי ע"כ אכן אכתי קצת קשה דמסתמיות דברי רבינו משמע דאף לצורך דברים אחרים שרי לחזור למקומו וזו מנין לו ואולי דכיון דרבא מסיק דאין לחלק וכו' הרי חזרנו לעיקר דין הברייתא דקתני סתמא ורבינו העתיק לשון הברייתא כדרכו הטוב:

ח

לפני רבו תמיד. משמע דבבית המדרש קאמר אבל בחוץ אפילו כמה פעמים כדי שלא יראה כמזלזל בכבודו וכמו שכתבו התוס' עיין למרן ז"ל:

ט

ואינו חייב לעמוד מלא קומתו. מבואר הדבר דמדכתב בלשון יחיד משמע דלא קאי אלא אילד שהוא חכם אמנם שאר בני אדם עומדים מלא קומתן כמ"ש בתחילה עומדים לפניו והטור יו"ד סימן רמ"ד הוה גורס גם בתחילת דברי רבינו עומד ולכך הקשה עליו עיי"ש:

י

תלמידי חכמים וכו'. בבבא בתרא דף ח' הכל לכריא פתיא אפילו מרבנן ולא אמרן אלא דלא נפקי באוכלוזא אבל נפקי באוכלוזא רבנן לאו בני מיפק באוכלוזא נינהו ופירש רש"י לכריא פתיא חפירת בור לשתות מים וכו' אפילו מרבנן שהכל צריכים למים. דלא נפקי באוכלוזא שאין הן עצמן יוצאים בהכרזה לחפור אלא שוכרין פועלים ע"כ והתוספות שם כתבו דר"ח פירש כריא פתיא להסיר גבשושית רחוב העיר ע"כ ורבינו ז"ל דקדק לכתוב אינן יוצאין בעצמן כלומר דלשכור אחרים בעדם הן הכי נמי דגם הם חייבים אמנם ממ"ש ז"ל בבנין וחפירה נראה שאינו מפרש לא כפירוש רש"י ולא כפירוש ר"ח וצריך טעם למה ולא עוד אלא שממ"ש וכיוצא משמעותו אפילו דברים אחרים כיוצא באלו ובגמרא מוכח דכל מידי דלנטירותא קעביד פטרי רבנן מפני שתורתן משמרתן ולזה י"ל דכבר ביאר אחר זה דאין גובין וכו' ויש ליישב:

יא

וכל המבזה את החכמים אין לו חלק לעולם הבא וכו'. בסנהדרין פרק חלק אפיקורוס ובגמרא רבי ורבי חנינא דאמרי תרוייהו זה המבזה תלמיד חכם ע"כ וקשה דבפ"ג מהל' תשובה כתב רבינו שלשה מיני אפיקורוסים ולא הזכיר זה והנה לפי מ"ש התוס' בב"מ דף נ"ח ד"ה חוץ מג' וכו' דיש חילוק בין חלק לעוה"ב דיש מהם דנדון י"ב חדש ואחר זה אינו בטובה ולא ברעה ונקרא אין לו חלק לעולם הבא ועוד אחרים שנדונים לדורי דורות והם נקראים גם כן אין להם חלק לעולם הבא והכל לפי חומר העבירה וכו' ע"כ זה גם כן הוה אפשר לדעת רבינו שהרי הוא ז"ל בהל' ו' כתב וז"ל ואלו שאין להם חלק לעולם הבא אלא נכרתים ואובדים ונדונין על גודל רשעם לעולם ולעולמי עולמים ע"כ ואחר זה הזכיר דין האפיקורוסים וכו' ואפשר דס"ל דאותו אפיקורוס הנזכר בש"ס אינו חמור כ"כ כמו אלו שאלו הם כופרים בשורשי ויסודי תורתינו הקדושה אמנם המבזה תלמיד חכם אף כי גדל עונו מנשא לא הגיע לכללם של אלו אמנם ממ"ש דין י"ד נראה דאין לחלק בזה דנראה דסבירא ליה דאפיקורוס המבזה תלמיד חכם לא אמרו דאין לו חלק לעולם הבא אלא כשהרגיל עצמו בזה משא"כ באותם האחרים דאף בפעם אחת וא"כ לכך לא כלל זה עם הג' כיון שחלוקים בדינם ועיין להכ"מ והרב לח"מ שם:

יב

אם באו עדים שביזהו וכו'. וכתב מרן פרק אלו מגלחין דשמתיה לההוא טבחא וכו' וקשה דשם אמרו דאיכא בין ממון לאפקירותא לענין התרה דבאפקירותא כל שלא עבר שלשים יום אין מתירים לו ובממון תכף מתירים לו אם חזר בו ורבינו לא הזכיר חילוק זה כלל וי"ל דרבינו ס"ל דלאו הלכתא היא שהרי פ"א דנדרים דף ז' אמרו אין בין נדוי להפרה ולא כלום. וכתב הר"ן וז"ל הקשו בתוס' מדאמרינן פ' אלו מגלחין ה"מ לממונא וכו' ותירצו וכו' והרב אלפסי ז"ל דחה אותה שבפרק אלו מגלחין מפני זו וכן דעת הרמב"ם ז"ל פ"ק דהל' ת"ת ע"כ וצ"ל פרקא בתרא ששם פסק רבינו דין זה עיי"ש:

חייב נדוי. כתב הכנה"ג יו"ד בשם מ"צ דכל שכן המבזה רבותיו אף על פי שאינם ראוים להוראה ולאו דוקא רבו מובהק וכו' ע"כ.

וכן החכם עצמו וכו'. עיין למרן ז"ל בחילוקי דין זה ועיין בשו"ת נאמן שמואל סימן ל' בסוף התשובה:

יד

המבזה שליח בית דין. מרן כ"מ ציין מההיא דסוף קידושין וקשה מההיא דפ"ק דקידושין דף י"ב ופ' רבן גמליאל דף (כ"ה) [נ"ב] ועיין מ"ש בהלכות אישות פ"ג בס"ד:

המזכיר שם שמים לבטלה. וקשה דאמאי לא כתב דגם להשומעו אם לא נידה להמזכיר צריך לנדותו כדאמרינן פ"ק דנדרים ואם לא נידהו הוא עצמו יהא בנידוי והיינו שצריך לנדותו וכמ"ש הרא"ש והר"ן שם והרב לח"מ כתב דרבינו ס"ל דהוא עצמו יהא בנידוי ר"ל מאיליו והקשה על זה הר"ח אבולעפיה נר"ו דרבינו ס"ל דצריך לנדותו ואם לא נדהו אינו בנדוי מאיליו וכמ"ש מרן כ"מ סוף הלכות שבועות ע"כ ושם הביא מרן דברי הר"ן ז"ל שהכריח כן שאם תאמר שיהא בנידוי מאיליו איך אפשר שהשומע ושותק יהא חמור מהמזכיר וכו' ואפשר דהרב לח"מ ס"ל דמה שהביא מרן דברי הר"ן ז"ל אינו לדעת רבינו דרבינו ס"ל דהוא עצמו יהא בנדוי מאיליו שכ"כ הוא בעצמו יהא בנידוי ואם איתא דרך הפוסק לפרש ולא לסתום ותו דבמזכיר נקט לשון חיוב ובשומע כתב הוא בעצמו ולא הזכיר חיוב וכמ"ש הרב אלא דאכתי קצת קשה דאי מרן הקדוש הבין כן בדעת רבינו היה לו להצילו מההכרח שהביא הר"ן ז"ל. ולענ"ד נראה דאף שנאמר דדעת רבינו כהרא"ש והר"ן ז"ל מה שלא הזכירו כאן היינו דכיון דהוא ז"ל הכא לא נחית אלא למנין הכ"ד שחייבים נדוי כיון דשומע ושותק נידון כמו המזכיר ר"ל דמעלין עליו כאלו הוא הזכירו לא הוצרך לבארו וסמך אמ"ש בהל' שבועות. ובאמת שאם נפרש דרבינו ס"ל דהוא עצמו יהא בנידוי קאי להמזכיר ולא להשומע אין כאן שום גמגום על דבריו כלל ואפשר גם כן לדייק כן מתיבת נידהו שכתב שם ודו"ק:

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---