מגדל עוז/תלמוד תורה/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ תלמוד תורה ו

א

כל ת"ח מצוה להדרו עד מפני הרוכב. הכל פ"ק דקדושין (דף ל"ב) ופרק בתרא דבכורים ירושלמי:

ב

כל ת"ח מצוה להדרו עד מפני הרוכב. הכל פ"ק דקדושין (דף ל"ב) ופרק בתרא דבכורים ירושלמי:

ג

כל ת"ח מצוה להדרו עד מפני הרוכב. הכל פ"ק דקדושין (דף ל"ב) ופרק בתרא דבכורים ירושלמי:

ד

כל ת"ח מצוה להדרו עד מפני הרוכב. הכל פ"ק דקדושין (דף ל"ב) ופרק בתרא דבכורים ירושלמי:

ה

שלשה שהיו כו' עד משמאל. פרק א"ל הממונה (יומא ל"ז) :

הרואה חכם עד כבודו מחול. פ"ק דקדושין (דף ל"ב) :

כשהנשיא נכנס כו' עד חוזר למקומו. סוף הוריות (דף י"ג) ורב אלפס ז"ל כתבו בהלכות פ"ק דקידושין:

בני חכמים כו' עד שמים. פ"ק דקידושין (דף ל"ב) :

ו

שלשה שהיו כו' עד משמאל. פרק א"ל הממונה (יומא ל"ז) :

הרואה חכם עד כבודו מחול. פ"ק דקדושין (דף ל"ב) :

כשהנשיא נכנס כו' עד חוזר למקומו. סוף הוריות (דף י"ג) ורב אלפס ז"ל כתבו בהלכות פ"ק דקידושין:

בני חכמים כו' עד שמים. פ"ק דקידושין (דף ל"ב) :

ז

שלשה שהיו כו' עד משמאל. פרק א"ל הממונה (יומא ל"ז) :

הרואה חכם עד כבודו מחול. פ"ק דקדושין (דף ל"ב) :

כשהנשיא נכנס כו' עד חוזר למקומו. סוף הוריות (דף י"ג) ורב אלפס ז"ל כתבו בהלכות פ"ק דקידושין:

בני חכמים כו' עד שמים. פ"ק דקידושין (דף ל"ב) :

ח

שלשה שהיו כו' עד משמאל. פרק א"ל הממונה (יומא ל"ז) :

הרואה חכם עד כבודו מחול. פ"ק דקדושין (דף ל"ב) :

כשהנשיא נכנס כו' עד חוזר למקומו. סוף הוריות (דף י"ג) ורב אלפס ז"ל כתבו בהלכות פ"ק דקידושין:

בני חכמים כו' עד שמים. פ"ק דקידושין (דף ל"ב) :

ט

מי שהוא זקן עד בזקנה. שם (דף ל"ב) ופרק יש נוחלין (דף ק"כ) :

ואינו חייב עד במשמע. פ"ק דקדושין (שם) :

תלמידי חכמים אינן עד שימכור הוא. פ"ק דב"ב (דף ח') :

וכן אם היה לו דין כו' עד ומושיבין אותו. פרק שבועת העדות (דף כ"ח) :

י

מי שהוא זקן עד בזקנה. שם (דף ל"ב) ופרק יש נוחלין (דף ק"כ) :

ואינו חייב עד במשמע. פ"ק דקדושין (שם) :

תלמידי חכמים אינן עד שימכור הוא. פ"ק דב"ב (דף ח') :

וכן אם היה לו דין כו' עד ומושיבין אותו. פרק שבועת העדות (דף כ"ח) :

יא

עון גדול הוא עד תמאסו. פ' כל כתבי (דף קי"ט) :

וכל המבזה עד בזה. פ' חלק (דף צ"ט) :

יב

אע"פ שהמבזה כו' עד ברבים. פ' אלו מגלחין (דף ט"ז) ובכמה מקומות בתלמוד:

וקונסין אותו ליטרא זהב עד לחכם. בירושלמי פ' החובל:

והמבזה את החכם וכו' עד זה שנידוהו בשבילו. פ' אלו מגלחין (דף ט"ז) לשון רבינו בכל אלו מפרק במה מדליקין דאסיקנא הא בצנעא הא בפרהסיא:

וכן החכם עצמו עד הרשות בידו. פ' אלו מגלחין (דף ט"ז) :

יג

הרב שנידה לכבודו עד ויתירו לו. פרק אלו מגלחין (דף ט"ז) :

על כ"ד דברים. פ' מי שמתו (דף י"ט):

א) המבזה את החכם. פ' עשרה יוחסין (דף ע') בעובדא דבר שויסקאל ובפרק אין מעמידין (דף כ"ו) גמרא מתניתין דלא יתיחד אדם עמהן בעובדא דרב אשי דאזיל לבי תורתא כו' עד דאמר ליה ידעתון ליה ליהוו הנך אינשי בשמתא משום דקרו ליה רמאה וכמה מקומות בתלמוד:

ואפילו לאחר מיתה. סוף שמעתא קמייתא דפ' הנודר מן המבושל (דף נ) גבי עובדא דההיא איתתא דאיתחייבא בבי דינא דבי רב יהודה כו' עד דאמר לה לבזויי קא מכוונת תיהוי ההיא איתתא בשמתא והא שמואל כבר הוה שכיב בההיא שעתא, ובפ' מי שמתו (דף י"ט) המספר אחר מטתן של ת"ח:

ב) המבזה שליח בית דין וכו'. פ' ר"ג (יבמות נ"ב) ופרק הגוזל:

ג) הקורא לחבירו עבד. פ"ק דקדושין (דף כ"א) :

ד) מי ששלחו ב"ד. מ"ק (דף י"ט) :

ה) המזלזל בדבר אחד מד"ס ואין צ"ל בדברי תורה. פרק מי שמתו אלא את מי נדו את אלעזר בן חנוך שפקפק וכו':

ו) מי שלא קבל כו'. שתיהן ריש פרק הגוזל בתרא (דף קי"ב קי"ג) :

ז) מי שיש ברשותו כו'. בשמעתין בתרייתא דפ"ק דב"ק (דף ט"ו) ופרק ארבעה וחמשה (דף מ"ו) :

ח) המוכר קרקע שלו וכו'.

ט) המעיד על ישראל כו'. שתיהן פרק הגוזל בתרא (דף קי"ט) :

י) טבח כהן שאינו מפריש. פ' הזרוע והלחיים (דף קל"ב) ובגמרא קרי ליה שמתא דה' אלהי ישראל:

יא) המחלל יו"ט שני וכו'. ריש פרק מקום שנהגו (דף נ"ב) ופ"ק דסנהדרין (דף ז') :

יב) העושה מלאכה בערב הפסח לאחר חצות. ריש פ' מקום שנהגו (דף נ"ב) :

יג) המזכיר שם שמים. פ"ק דנדרים (דף ז) :

יד) המביא את הרבים.

טו) המביא את וכו'. ר"פ מקום שנהגו (דף נ"ד) בעובדא דתודוס איש רומי ומייתי לה ר"פ מי שמתו (דף נ"ג) וסוף פ"ב דביצה (דף כ) :

טז) המחשב חדשים כו'. סוף ברכות (דף ס"ג) :

יז) המכשיל את העור. פרק אלו מגלחין (דף י"ז) :
וכתב הראב"ד ז"ל כגון המכה בנו גדול עכ"ל: ואני אומר זה פשוט כי פרק אלו מגלחין בשפחה דרבי נשנה זה ותלמוד ערוך שם דגרסינן דבי רבי ישמעאל תאנא לפני עור לא תתן מכשול במכה בנו הגדול הכתוב מדבר וגם רבינו כתב כן פ"ו דהלכות ממרים אות באות וכן ביאר כל אחת מכ"ד דברים אלו בחבורו:

יח) המעכב את הרבים מלעשות מצוה:

יט) טבח שיצאת טרפה מתחת ידו. מסכת סנהדרין (דף כ"ה) פ' זה בורר בעובדא דההוא טבחא דנפק טריפתא מתותי ידיה ושמתיה רב נחמן. וכן גורס רב אלפס ז"ל ואף במקצת נוסחאות נמצא פסליה ועבריה כדאיתא התם פרק זה בורר (דף י"ח) :

כ) טבח שלא בדק סכינו לפני חכם. פרק הכל שוחטין (דף י"ח) :

כא) המקשה. ריש פרק כל היד (דף י"ג) :

כב) מי שגירש את אשתו. פ"ב דכתובות (דף כ"ח) :

כג) חכם ששמועתו רעה. פרק אלו מגלחין (דף ט"ז) :
כתב הראב"ד ז"ל ויש אחרים הרבה וכו': ואני אומר אמת הוא דטובא איכא אבל ר"מ ז"ל לא פסק אלא כסתם התלמוד פ' מי שמתו בכ"ד מקומות בית דין מנדין דנחית תלמודא למנינא למעוטי אינך דפלוגתא אינון אתא וההיא שהביא ראב"ד ז"ל דמים שאין להם סוף דר"פ בתרא דיבמות (דף קכ"א) לאו בהדיא איפסיקא אלא דקא מייתי עובדא דההוא גברא דטבח באגמא דסמקי אנסבה רב שילא לדביתהו אמר ליה רב לשמואל תא נשמתיה ופסק הרב אלפס ז"ל דמשמתינן אהכי. אבל ר"מ ז"ל לא הסכים כן פי"ג מהלכות גירושין וכן העובר על נדרו שהקשה אינה מוסכמת ופלוגתא היא פ' אלו מותרין (נדרים דף כ"ו) דתניא מי שנזר ועבר על נזירותו אין נזקקין לו עד שינהוג איסור כימים שנהג בהן היתר ואסיק אמר רב יוסף כיון דאמור רבנן אין נזקקים לו בי דינא דמזדקיק ליה לאו שפיר עבד ורב אחא בר יעקב אמר שמותי נמי משמתינא ליה אלמא לרב יוסף לא משמתינן ליה ואע"ג שהרמב"ן ז"ל פסק בהלכותיו בשם רב נטרונאי גאון ז"ל דמשמתינן ליה כולהו רבוואתא לא פסקו הכי והסכים ר"מ ז"ל כדבריהם משום דסמיך אמנינא דפ' מי שמתו למעוטי הני ודכוותיה והדין עמו כד"ן:

כד) המנדה מי שאינו חייב נדוי. כתב הראב"ד ז"ל דבר זה הוציא ממעשה דריש לקיש וכו' עכ"ל: ואני אומר באמת כו' ממעשה דפ' אלו מגלחין (שם) פסק זה וכשמעתיה דפ' מי שמתו דמני כ"ד דמדמי מלתא למלתא כי הא דדברי הכל היא ולית בה פלוגתא כלל, וגם הפלפול של ר"מ ז"ל פלפול מופלג הוא דאי סלקא דעתך דכי אתא ההוא גברא לבי דינא לא הוו משמתי ליה היכי הוו אמרי ליה שלו נדוי והא כי קיי"ל ריש פ' המניח את הכד (דף כ"ז) הלכתא כרב נחמן דאמר עביד איניש דינא לנפשיה היכא דאיכא פסידא וצורבא מרבנן במלתא דפסיקא ליה, כרב יוסף פ' אלו מגלחין (דף ט"ז) הני מילי כי עביד דינא והילכתא והא לאו הכי לא צייתיה ליה ושמא יעלה על הדעת כו' ר"מ ז"ל כתב זה אע"פ שלא בא לבית דין לזעוק הא ודאי לא אפשר דהא הקורא לחבירו עבד וכי תעלה על דעתך דאי שתיק איהו טענינן ליה אנן ודילמא קושטא קאמר ומשום הכי שתיק ובמעשה דבר שויסקאל פרק עשרה יוחסין (קידושין ע) לא כתבו ליה פתחא אלא בדאתא ההוא גברא למתבע דיניה אלא ודאי במתרעם עסקינן דכי אתי לקמן וחזינן דשמתיה שלא כדין משמתינן ליה עד דהדר ומפייס לבעל דיניה אפומא דידן ואם כן מעתה דין אחד שנידה הוא עצמו למי שנדהו שלא כדין ואחד שבא לבית דין ונדוהו שוין הם כד"ן:

יד

הרב שנידה לכבודו עד ויתירו לו. פרק אלו מגלחין (דף ט"ז) :

על כ"ד דברים. פ' מי שמתו (דף י"ט):

א) המבזה את החכם. פ' עשרה יוחסין (דף ע') בעובדא דבר שויסקאל ובפרק אין מעמידין (דף כ"ו) גמרא מתניתין דלא יתיחד אדם עמהן בעובדא דרב אשי דאזיל לבי תורתא כו' עד דאמר ליה ידעתון ליה ליהוו הנך אינשי בשמתא משום דקרו ליה רמאה וכמה מקומות בתלמוד:

ואפילו לאחר מיתה. סוף שמעתא קמייתא דפ' הנודר מן המבושל (דף נ) גבי עובדא דההיא איתתא דאיתחייבא בבי דינא דבי רב יהודה כו' עד דאמר לה לבזויי קא מכוונת תיהוי ההיא איתתא בשמתא והא שמואל כבר הוה שכיב בההיא שעתא, ובפ' מי שמתו (דף י"ט) המספר אחר מטתן של ת"ח:

ב) המבזה שליח בית דין וכו'. פ' ר"ג (יבמות נ"ב) ופרק הגוזל:

ג) הקורא לחבירו עבד. פ"ק דקדושין (דף כ"א) :

ד) מי ששלחו ב"ד. מ"ק (דף י"ט) :

ה) המזלזל בדבר אחד מד"ס ואין צ"ל בדברי תורה. פרק מי שמתו אלא את מי נדו את אלעזר בן חנוך שפקפק וכו':

ו) מי שלא קבל כו'. שתיהן ריש פרק הגוזל בתרא (דף קי"ב קי"ג) :

ז) מי שיש ברשותו כו'. בשמעתין בתרייתא דפ"ק דב"ק (דף ט"ו) ופרק ארבעה וחמשה (דף מ"ו) :

ח) המוכר קרקע שלו וכו'.

ט) המעיד על ישראל כו'. שתיהן פרק הגוזל בתרא (דף קי"ט) :

י) טבח כהן שאינו מפריש. פ' הזרוע והלחיים (דף קל"ב) ובגמרא קרי ליה שמתא דה' אלהי ישראל:

יא) המחלל יו"ט שני וכו'. ריש פרק מקום שנהגו (דף נ"ב) ופ"ק דסנהדרין (דף ז') :

יב) העושה מלאכה בערב הפסח לאחר חצות. ריש פ' מקום שנהגו (דף נ"ב) :

יג) המזכיר שם שמים. פ"ק דנדרים (דף ז) :

יד) המביא את הרבים.

טו) המביא את וכו'. ר"פ מקום שנהגו (דף נ"ד) בעובדא דתודוס איש רומי ומייתי לה ר"פ מי שמתו (דף נ"ג) וסוף פ"ב דביצה (דף כ) :

טז) המחשב חדשים כו'. סוף ברכות (דף ס"ג) :

יז) המכשיל את העור. פרק אלו מגלחין (דף י"ז) :
וכתב הראב"ד ז"ל כגון המכה בנו גדול עכ"ל: ואני אומר זה פשוט כי פרק אלו מגלחין בשפחה דרבי נשנה זה ותלמוד ערוך שם דגרסינן דבי רבי ישמעאל תאנא לפני עור לא תתן מכשול במכה בנו הגדול הכתוב מדבר וגם רבינו כתב כן פ"ו דהלכות ממרים אות באות וכן ביאר כל אחת מכ"ד דברים אלו בחבורו:

יח) המעכב את הרבים מלעשות מצוה:

יט) טבח שיצאת טרפה מתחת ידו. מסכת סנהדרין (דף כ"ה) פ' זה בורר בעובדא דההוא טבחא דנפק טריפתא מתותי ידיה ושמתיה רב נחמן. וכן גורס רב אלפס ז"ל ואף במקצת נוסחאות נמצא פסליה ועבריה כדאיתא התם פרק זה בורר (דף י"ח) :

כ) טבח שלא בדק סכינו לפני חכם. פרק הכל שוחטין (דף י"ח) :

כא) המקשה. ריש פרק כל היד (דף י"ג) :

כב) מי שגירש את אשתו. פ"ב דכתובות (דף כ"ח) :

כג) חכם ששמועתו רעה. פרק אלו מגלחין (דף ט"ז) :
כתב הראב"ד ז"ל ויש אחרים הרבה וכו': ואני אומר אמת הוא דטובא איכא אבל ר"מ ז"ל לא פסק אלא כסתם התלמוד פ' מי שמתו בכ"ד מקומות בית דין מנדין דנחית תלמודא למנינא למעוטי אינך דפלוגתא אינון אתא וההיא שהביא ראב"ד ז"ל דמים שאין להם סוף דר"פ בתרא דיבמות (דף קכ"א) לאו בהדיא איפסיקא אלא דקא מייתי עובדא דההוא גברא דטבח באגמא דסמקי אנסבה רב שילא לדביתהו אמר ליה רב לשמואל תא נשמתיה ופסק הרב אלפס ז"ל דמשמתינן אהכי. אבל ר"מ ז"ל לא הסכים כן פי"ג מהלכות גירושין וכן העובר על נדרו שהקשה אינה מוסכמת ופלוגתא היא פ' אלו מותרין (נדרים דף כ"ו) דתניא מי שנזר ועבר על נזירותו אין נזקקין לו עד שינהוג איסור כימים שנהג בהן היתר ואסיק אמר רב יוסף כיון דאמור רבנן אין נזקקים לו בי דינא דמזדקיק ליה לאו שפיר עבד ורב אחא בר יעקב אמר שמותי נמי משמתינא ליה אלמא לרב יוסף לא משמתינן ליה ואע"ג שהרמב"ן ז"ל פסק בהלכותיו בשם רב נטרונאי גאון ז"ל דמשמתינן ליה כולהו רבוואתא לא פסקו הכי והסכים ר"מ ז"ל כדבריהם משום דסמיך אמנינא דפ' מי שמתו למעוטי הני ודכוותיה והדין עמו כד"ן:

כד) המנדה מי שאינו חייב נדוי. כתב הראב"ד ז"ל דבר זה הוציא ממעשה דריש לקיש וכו' עכ"ל: ואני אומר באמת כו' ממעשה דפ' אלו מגלחין (שם) פסק זה וכשמעתיה דפ' מי שמתו דמני כ"ד דמדמי מלתא למלתא כי הא דדברי הכל היא ולית בה פלוגתא כלל, וגם הפלפול של ר"מ ז"ל פלפול מופלג הוא דאי סלקא דעתך דכי אתא ההוא גברא לבי דינא לא הוו משמתי ליה היכי הוו אמרי ליה שלו נדוי והא כי קיי"ל ריש פ' המניח את הכד (דף כ"ז) הלכתא כרב נחמן דאמר עביד איניש דינא לנפשיה היכא דאיכא פסידא וצורבא מרבנן במלתא דפסיקא ליה, כרב יוסף פ' אלו מגלחין (דף ט"ז) הני מילי כי עביד דינא והילכתא והא לאו הכי לא צייתיה ליה ושמא יעלה על הדעת כו' ר"מ ז"ל כתב זה אע"פ שלא בא לבית דין לזעוק הא ודאי לא אפשר דהא הקורא לחבירו עבד וכי תעלה על דעתך דאי שתיק איהו טענינן ליה אנן ודילמא קושטא קאמר ומשום הכי שתיק ובמעשה דבר שויסקאל פרק עשרה יוחסין (קידושין ע) לא כתבו ליה פתחא אלא בדאתא ההוא גברא למתבע דיניה אלא ודאי במתרעם עסקינן דכי אתי לקמן וחזינן דשמתיה שלא כדין משמתינן ליה עד דהדר ומפייס לבעל דיניה אפומא דידן ואם כן מעתה דין אחד שנידה הוא עצמו למי שנדהו שלא כדין ואחד שבא לבית דין ונדוהו שוין הם כד"ן:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.