בני בנימין/תלמוד תורה/ו

בני בנימין ‏ תלמוד תורה ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

אין ראוי לחכם שיטריח את העם ויכוון עצמו להן כו'. לכאורה הל"ל אסור כדא' שם אזהרה לזקן שלא יטריח שנאמר זקן ויראת. ואולי שאם כבד לו להקיל י"ל שאינו מחוייב והיינו רבותייהו דרבנן שהקיפו ויעוי' במ"ר פ' בהעלותך פ' אספה לי. א"ר אבא הכהן בר"פ כשהייתי רואה סיעה של ב"א. הייתי הולך בדרך אחרת שלא להטריח עליהם שלא יהיו רואים ועומדים מלפני וכשנאמרו דברים לפני ר' יוסי ע"ז אמר לי צריך אתה לעבור לפניהם כדי שיהיו רואים אותך ויעמדו מלפניך ואתה מביאם לידי יר"ש שנא' מפני ש"ת כו' ויראת מאלקיך וכ"ה במדרש ר"ת שם. ולפ"ז צ"ל הכל לש"ש. דאה"נ אם מכוון לזכותם רשאי ומצוה קעבד ואולי גם חובה לזכות את הרבים. אבל לפי שאין מחשבות האדם גלוי לכל. א"כ יותר טוב להתרחק וע"כ י"ל דבמי שאינו מכוון לש"ש רק לכבודו הוא אזהרה גדולה. ובו לא מיירי רבינו. אך בסתמא דעת רבינו שמן הראוי שלא להטריח. מכאמו"ר. ועי' ירושלמי פ"ג דבכורים ה"ג עד כמה צריך לעמוד מפני זקן שמעון ב"ב בשם ריו"ח פעמים ביום ר"א א' פ"א לא כן תני רשב"א מניין לזקן שלא יטריח כו' יעוש"ה ונראה שהם חלוקה בפ' שלא יטריח ע"ש ויעו"ש עוד ר' חנינא מחי מאן דלא קם מקומוי ואמר לי כי בעית מבטלה לדאורייתא וכתבתי במק"א בס"ד שהוא כהך דכתובות (פ"ו) שמכין אותו עד שת"נ והכל לש"ש:

ז

ואין שבח לת"ח לכנס באחרונה. תמוה קצת שדין זה לא נמצא באותה ברייתא דשלהי הוריות שהיא מקור ב' ההלכות האלו ה"ו וה"ז [ע"ש] ומקורה טהור בברכות (מ"ג.) מששה דברים שהם גנאי לת"ח ומ"ט עירב רבינו הדין הזה באמצע דבר ההלכות מהך דהוריות ונ"ל ברור שרבינו גרס מש"ש בברכות (מ"ג) משום דקרי לה פושע דהית' גירסתנו פוסע והיינו פוסע על ראשי עם קודש כשבא באחרונה וא"כ הוא ממש מעין אותם הדינים שבהלכה א' ותל"ע מצאתי בח"א הרש"א שהביא שי"ג פוסע כן ובעליל נראים דברי רבינו כן אף ששינה ל' הברייתא מפסעין וכתב מקפצין ונ"ל שגם רש"י ז"ל שכתב פושע מתעצל ידע מגי' זו פוסע ולכן בא לשלול פירש זה וגירסתו ולכן כ' מתעצל ור"ל דפושע גרסינן ולא פוסע ומה"ט לא הקדים לפרש לעיל (כ"ח) דשם אריו"ח ונקרא פושע. אלא שפשוט הוא דפשיעה בל' חז"ל הוא התעצלות. וכפסחים (צ:) גזירה שמא יפשע. וכן בביצה (טו:) וכ"ה ל' רש"י בשבת (כא.) בטעמא דכבתה זקוק לה כו' ע"ש:

ט

שנאמר שיבה כל שיבה במשמע. קאי על הרישא אפילו אינו חכם וזהו כל שיבה במשמע. אבל מפני זקן עכו"ם אינו חייב רק מדרבנן מן הסברא וז"ב. ואא"צ לד' הכ"מ. ומש"כ הכ"מ ואפשר של"א שא"צ לעמוד אלא ילד חכם. וז"פ לע"ד להדיא כיון רבינו לזה במש"כ ואינו חייב. ולא כ' ואין חייבין כבכל הפ':

יב

ואפילו לאחר מיתה. מש"כ המג"ע מנדרים (נ:) לא ידעתי מנ"ל דשם לא"מ היה. כאאמו"ר זצ"ל:

מש"כ הכ"מ ד"ה וכן דהיכא שהוא נוגע מנ"ל שנאמן. אולי י"ל לפ"מ דקיי"ל דאם נידה למי שאינו חייב הוא עצמו בנידוי. א"כ מה"ט נאמן. ויש לדחות. שזהו אם המתנדה השיבו אדרבה. וע"ל בסה"פ:

יד

אות י"ג. ש"ש לבטלה או לשבועה בד' הבאי. נ"ל פשוט דכ"ש לקללה עי' תמורה (ג:):

המכשיל את העור. עי' השגת הראב"ד. ונ"ל שבא לפרש דדווקא בכה"ג הוא שמנדין אותו ולא כשנתן מכשול לעור ממש כפשט הכתוב. דבהלאו הזה אפקי' לקרא מפשוטו לגמרי. ועי' יבמות (כד.) וצ"ע. וכמדומני שבס' מנ"ח מסתפק בזה ואת"י כעת. ובאמת במכשיל עור הוא מפורש בתורה ארור משגה עור בדרך. וארור בו נידוי כבשבועות (לו.) וי"ל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.