מעשה רקח/תלמוד תורה/ד

מעשה רקח ‏ תלמוד תורה ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ד מהלכות תלמוד תורה

א

אין מלמדים תורה אלא לתלמיד הגון או לתם. וכתב מרן הקדוש כלומר שאין ברור לנו אם הוא טוב או לאו ולמד כן מההיא דרבן גמליאל וכו' ואסיקנא התם דלא הסכימו על ידו ע"כ וכתב הר"ח אבולעפיה נר"ו וז"ל וליתא דמנא ליה שלא הסכימו על ידו והא איהו דרש כסברתו ור' אלעזר בן עזריה דרש כסברתו וי"ל דנפקא ליה מעובדא דר' יהודה נשמתיה צריכי ליה רבנן ואיך לומדים ממנו ולא היו מכירים מעשיו שאלו היה צדיק גמירי דטבא לא הוי בישא ומדהרב שמעשיו סתומים שרי ה"ה התלמיד תם שרי ללמדו ע"כ ונראה דהכרח מרן ז"ל אינו מסברת ראב"ע שהרי הוא לא דבר בזה בפירוש אלא ממאי דאמרו בגמרא תנא אותו היום סילקוהו לשומר הפתח וניתנה רשות לתלמידים ליכנס משמע שכך הסכימו גם שאר החכמים ואף אם נאמר שהיא סברת ראב"ע לחוד מ"מ הרי מסקנא דגמרא מוכחא הכי דקאמר הוה קחלשא דעתיה דר"ג וכו' ולא היא ההוא ליתובי דעתיה הוא דאחזו ליה מוכח להדיא דהכי הלכתא דאם הדין כר"ג היכי קאמר תלמודא ולא היא. ומה שהביא הרב נר"ו מההוא עובדא דר"י אפשר דשאני התם דבשלמא התלמיד חכם שחזקתו ודאי שאינו עושה מעשים רעים כדאמרינן אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה וכו' סמכינן אחזקתיה ואין לנו לבדקו בענין מעשיו כלל משא"כ התלמיד שבא להתחיל וללמוד ולזה הוכרח מרן ז"ל להוכיח מהא דר"ג דאיירי בכולל ודו"ק:

וכן הרב שאינו הולך בדרך טובה וכו'. כתב מרן ז"ל דנפקא ליה מההיא דפרק אלו מגלחים וכו' ע"כ וקשה דבפרק ב' דחגיגה דף ט"ו פריך לר' מאיר דהיכי למד תורה מאחר מהך קרא גופיה ומתרץ קרא אשכח ודרש וכו' ופריך קשו קראי אהדדי ומשני הא בגדול הא בקטן והיכי סתם רבינו ולא פירש דהיינו דוקא בקטן ועיין להמפרשים ז"ל. ומה שנראה לענ"ד דרבינו ס"ל דלא קיימא הך תירוצא בש"ס ולר"מ דוקא הוא דתריץ הכין תדע דבתר הכי מייתי בגמרא עובדא דרבא בר שילא דאמר ליה אליהו דקב"ה קאמר שמעתתא מפומייהו דכולהו רבנן ומפומיה דר"מ לא אמר משמע דלית הלכתא כוותיה ולזה קאמר ר"מ קרא אשכח כלומר הוא ניהו דס"ל הכי אבל אנן לא קי"ל הכי וכ"כ הש"ך יו"ד והרב פר"ח ז"ל והר"ח אבולעפיה נר"ו דחו זה התירוץ ממאי דאיתא התם אמר ליה השתא דאמר מאיר בני אומר וכו' משמע שחזר לומר הלכה משמו. ונראה דלא קשיא דמסתברא דלא אמר זאת השמועה אלא לכבודו דר"מ כלפי דברי רבא בר שילא תדע דרבא בר שילא לא אמר שום חידוש דמאי דאמר ר"מ רימון מצא כבר נודע ונגלה דר"מ לא למד ממעשיו ח"ו והכי דייקי קצת דברי רש"י ז"ל שכתב עכשו שמע לקולך וכו' כלומר ובשבילך אמר הלכה משמו ולהכי לא אמר אלא ההלכה דשייכא להך עניינא דאחר ודו"ק:

ב

ובראשונה היה הרב יושב והתלמידים עומדים וכו'. כתב הר"ח אבולעפיה נר"ו דנפקא ליה ממ"ש פ"ב דמועד קטן עירא היאירי הוה מתני להו לרבנן על גבי כרים דוד המלך ע"ה לא קבל ומתני להו אארעא וממ"ש בעירובין כיצד סדר משנה משה יושב נכנס אהרן שנה לו פרקו וישב לשמאל משה הרי דהרב יושב קודם מיתת ר"ג ע"כ והוא נכון אלא דאכתי קצת קשה מקרא דואתה פה עמוד עמדי שאמרו בגמרא דמכאן שהתלמיד והרב שוים בעמידה ויש לישב. שוב הוגד לי שהרב רוזאניס ז"ל בפרשת דרכים בדרך ענוים פלפל הרבה בענין זה יעו"ש:

ג

ולא יגביה הרב קולו יותר מהמתרגם ולא יגביה המתרגם וכו'. כתב מרן ז"ל דנפקא ליה מההיא דר"פ שלשה שאכלו אין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא וכו' ולא יגביה המתרגם קולו בעת ששואל את הרב וכו' למד כן וכו' ע"כ. וקשה לפי זה תקשה ליה קושית התוספות שם דהיכי מייתי ראיה ממשה והא צריך לאתויי דמשה היה מתרגם ולא היה מרים קולו יותר מהקב"ה שהוא היה קורא ותירצו בשם רב אלפס דבקולו של משה ר"ל בקולו של משה שהיה משמיע לעם וכו' וזה אי אפשר בדעת רבינו.

 ונראה  דרבינו ס"ל דהכי קאמר מוכרח דהמתרגם אינו יכול להגביה קולו יותר מן הקורא דאם איתא כיון שהקב"ה עשה כן להשמיענו דין זה היה לו למעך הקול יותר מקולו של משה אלא ודאי מדהשוה הקול הוא לאשמועינן דאין המתרגם יכול להגביה הקול יותר מהקורא והשתא נפקא לן נמי דאין הקורא יכול להגביה קולו יותר מהמתרגם דאם איתא היה לו להגביה קולו יותר מקולו של משה אלא דאכתי קשה דמשמע דלרבינו אין דין זה אמור אלא דוקא כשהמתרגם שואל לרב אבל כשמדבר המתרגם לעם אז מצי להגביה קולו יותר מהקורא ובפי"ב מהל' תפלה פסק רבינו וז"ל אין הקורא רשאי להגביה קולו יותר מן המתרגם והמתרגם לא יגביה קולו יותר מן הקורא ע"כ והתם לא שייך שאלה דהא כל העם היו שותקים כמ"ש הל' ט' ולפי מ"ש כאן שפיר מצי להגביה המתרגם קולו כיון שלא היה מדבר עם הרב ומרן כ"מ כתב שם דנפקא ליה מהך דוהאלהים יעננו בקול. וקשה. וי"ל דכיון דזה אינו אלא להראות כבוד זה לזה כדי שלא יהיה נראה כלעג ושחוק בהגבהת הקול וכמ"ש הרב בעל הלבושים או"ח סי' קמ"ה להכי כשהיה הקב"ה מדבר עם משה הודיענו דין זה ומסתברא דלא שייך זה אלא בדאיכא למיחש לזה והתם בס"ת דגם הקורא היה צריך להגביה הקול כדי שישמעו כל העם דהא ואזני כל העם אל סה"ת כתיב א"כ לא איצטריך למתרגם להגביה הקול יותר ואם ירים מחזי כי חוכא אבל הכא שהתלמידים לא היו שומעים דברי הרב דאין צריך אלא דברי המתרגם אין חשש בזה כלל והכבוד לא שייך אלא כששואל לרב וכעין זה כתב הרב לח"מ ז"ל:

אלא אם כן היה המתורגמן אביו של חכם. בהגהות הרב מהרמ"ע מפאנו ז"ל מצאתי כ"י וז"ל שמעתי שיש גירסא מהרמב"ם שכתוב בה אא"כ היה המתורגמן מזכיר אביו וגו' ולפי זאת הגירסא הכל ענין אחד עד לאביו בשמו וצ"ל שרבינו מפרש התוס' אא"כ היה אביו או רבו אא"כ היה בענין שם אביו או רבו ואתיא התוספות כברייתא דפ"ק דקידושין ת"ר חכם משנה שם אביו או שם רבו. תורגמן אין משנה וגומר ומסקינן שם אביו של חכם ושם רבו של חכם ע"כ.

בכ"מ ד"ה כתב הראב"ד וכו' ועוד קיימא לן וכו' ט"ס הוא וצ"ל ועוד קשיא לי. באותו דיבור, ורבינו תשובתו בצידו וכו'. בהגהות מהרמ"ע מפאנו ז"ל כ"י מצאתי וז"ל ולא היה לו להרמב"ם לפרש התוספתא כן דמלתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן ע"כ. שם סוף דיבור, פ"ק דקידושין. מצאתי כתוב בהגהות הנ"ל וז"ל ובה"מ בעל מגדל עוז עיי"ש שאפשר שכל מ"ש הרמב"ם כאן הוציא משם ע"כ:

ד

הרב שלמד. בעירובין דף נ"ד ר' עקיבא אומר מנין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו שנאמר ולמדה את בני ישראל וכו' ומנין שחייב להראות לו פנים שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ע"כ ופירש רש"י ז"ל להראות לו פנים ללמדו טעם בדבריו בכל אשר יוכל ולא יאמר כך שמעתי הבן אתה הטעם מעצמך וכו' ע"כ ומזה יש ללמוד שמה שאסר רבינו הכעס והרוגז לאו דוקא דאפילו קפידא בעלמא נמי אסורה ע"פ מ"ש אחר זה דאיירי מפני עומק המושג או קוצר המשיג וק"ל:

ו

ואין שואלים את הרב מענין אחר וכו'. מהך דינא יש להוכיח גם כן ההיא דהזכיר הפר"ח ז"ל דאם ידע התלמיד ברבו שאינו יודע להשיב לו לא ישאל ממנו כדי שלא לביישו וכו' כדגרסינן פ"ק דחולין ופ"ק דתענית עיי"ש:

אלא מאותו ענין. וקודם לפסח שלשים יום מקרי שואל כענין כמ"ש הר"ן פ"ק דפסחים ופ"ק דמגילה ומשמע דבכל ענין קאמר זולת מה שחילק רבינו ודו"ק:

ז

אלא בענין שהם קורין. קשה שכבר הזכיר זה לעיל ואין שואלין וכו' ומרן כ"מ תירץ דלעיל איירי באותו נושא כגון מדיני שבת לדיני יו"ט וכאן איירי כגון בדיני שבת מדין הוצאה לדין חבית שנשברה מה תקנה יעשו בשבת וכו' ע"כ אכן אכתי קשה דמנא ליה לרבינו איסור זה דבגמרא בשבת דף ג' לא אסרו אלא ממסכתא זו למסכתא אחרת דמשמע מנושא לנושא דוקא ואפשר דרבינו דייק לה מדקאמר דאי לאו דרב גברא רבא הוא כסיפתיה וכיון שהטעם משום כיסופא לא שנא ומסכתא דקאמר לאו דוקא אלא משום דגופא דעובדא הכי הוה ודו"ק:

ט

וכל המתנמנם. ידוע דמתנמנם לא הוי שינה גמורה כדאמרינן במגילה היכי דמי מתנמנם נים ולא נים תיר ולא תיר דקרו ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכ"כ רבינו להדיא פ"ב דקריאת שמע הל' י"ב ובגירסאות שלפנינו בסנהדרין דף ע"א איתא כל הישן ואפשר דרבינו דייק מדמפיק לה מקרא דוקרעים תלביש נומה דמשמע אפילו מתנמנם ויותר נראה דגירסת רבינו היתה כך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---