מעשה רקח/תלמוד תורה/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ב[עריכה | עריכת קוד מקור]
כשם שחייב אדם ללמד את בנו וכו' אם כן למה נצטווה על בנו ועל בן בנו להקדים וכו'. כתב מרן ז"ל דלענין קדימה ולשכור מלמד בנו דוקא ע"כ נראה לי דנפקא ליה מדשניה קרא בלישניה ותו דלא הוי אלא אסמכתא בעלמא משא"כ ולמדתם אותם את בניכם וכן והודעתם לבניך וכו' שהם מפורשות.
ומ"ש ואפשר דלדעת רבינו גם לבן בנו חייב להשכיר לו מלמד וכן בן בנו נראה לי פשוט דקודם לבן חבירו וכו' הקשה מוהר"ח אבולעפיה נר"ו מההיא דקדושין דף ל' עד היכן חייב אדם ללמד את בנו תורה וכו' ופי' רש"י ז"ל עד היכן חייב ללמוד תורה בדורותיו אמר רב יהודה לבנו ולבן בנו הרי דבן בנו דוקא וצ"ע ע"כ ואפשר דמרן ס"ל דמאי דבעי עד היכן היינו לענין הלימוד ולא לענין הדורות וכן נראה דס"ל להרא"ש והרי"ף ז"ל שכתבו עד היכן חייב אדם ללמד את בנו תורה תא שמע מלמדו מקרא ואין מלמדו משנה ואם איתא דס"ל כפי' רש"י הו"ל להוכיח מזבולון בן דן דעד בן בנו דוקא הוא דחייב וכן משמע גם כן בפסקי הרא"ש שם. עוד כתב מרן דבן בן בנו נ"ל פשוט דקודם לבן חבירו ולא הוה מצי למכתב והודעתם לזרעך דהוה אמינא בנות בכלל ע"כ וקשה דהיכי הוה ס"ד לומר כן כיון דכתיב ולמדתם אותם את בניכם וגו' וממשמעותא דבניכם אמרינן ולא בנות וכ"כ הפר"ח. והר"ח אבולעפיה כתב דה"א לבניכם ולא לבני בניכם ובנות בכלל והוה אמינא דדור ראשון גם בנות בכלל ודור שני גם בנים פטורים ע"כ פי' פטורים בשכר והו"ל כשאר בני אדם שמוטל עליהם ללמדם בחנם. ואפשר עוד דה"א דבניכם על כרחך לאו למעוטי בנות כיון דכבר רבינהו קרא מוהודעתם לזרעך דכולל גם בנות כדעת מרן ז"ל וקרא דולמדתם אותם את בניכם איצטריך לחיוב המוטל על אביו ולהקדים בנים לבני בנים דחשוב חשוב קודם וקרא דוהודעתם לזרעך לחיובי גם לבני בנים ולהקדים לבן חבירו:
שהתלמידים קרויים בנים שנאמר ויצאו בני הנביאים. איכא למידק דאמאי לא יליף מקרא דואלה תולדות אהרן ומשה ודרשו חז"ל מפני שלמדן תורה וי"ל דאי מהתם הו"א דקרי להו הכי משום שהיו בני אחיו ובני אחים נקראו אחים דכתיב כי אנשים אחים אנחנו ה"ה דנקראו בנים. א"נ הך קרא מפורש טפי ודו"ק:
ד[עריכה | עריכת קוד מקור]
ואף על פי שבנו קודם לא יבטל הוא. משמע דבאביו קודם אז הבן פטור מתלמוד תורה כיון דליכא הך טעמא ומ"מ חייב לקבוע איזה עת לתלמוד תורה מקרא דוהגית בו יומם ולילה כמ"ש רבינו לקמן כל איש וכו' ומסתברא דלפוטרו בלא כלום אי אפשר:
ה[עריכה | עריכת קוד מקור]
לעולם ילמוד אדם תורה וכו'. בגמרא אמרינן הא לן הא להו והיינו מ"ש רבינו אין דעתו פנויה ועיין בפט"ו מאיסורי ביאה ולהרב לח"מ ז"ל:
ז[עריכה | עריכת קוד מקור]
וחייב ללמדו בשכר עד שיקרא תורה שבכתב כולה. פירוש תורה נביאים וכתובים וכמ"ש לקמן הל' י"ב ונראה דדייק לה מדאמרו בגמרא למדו מקרא אין מלמדו משנה וכו' ואם איתא לימא אין מלמדו נביאים אבל רש"י ז"ל ס"ל דתורה דוקא ולא נביאים מדאמר רבא מקרא זו תורה והרב פר"ח ז"ל הקשה מהך דרבא לרבינו והניחו בצ"ע ובאמת דקושיא היא ואפשר לומר בדוחק דכוונת רבא דלא נימא דבכלל מקרא היינו כל היכא דאיכא מקרא כגון תלמוד בבלי וכמ"ש התוס' בשם ר"ת דעכשיו אנו פטורים מהמקרא בתלמוד בבלי שהוא בלול ממקרא וכו' והכרח רבינו מכח הברייתא דקתני למדו מקרא אין מלמדו משנה כאמור ולא משמע דפליג רבא ההך ברייתא ותו דסתם מקרא היינו תורה נביאים וכתובים וכמ"ש בפ' אלו מציאות דף ל"ג וכן פירש רש"י שם.
ובדברי רבינו תו איכא למידק דללמדו בחנם תורה שבע"פ לא כתב גבי בנו מה דינו והנה מדברי הטור יו"ד סימן רמ"ה שהעתיק לשון רבינו משמע דבחנם חייב ללמדו תורה שבע"פ שכתב וז"ל וחייב ללמדו בשכר עד שיקרא תורה שבכתב כולה ואינו חייב ללמדו בשכר משנה וגמרא ע"כ משמע דבשכר הוא דאינו חייב הא בחנם חייב וכן דקדק הרב לח"מ אמנם מרן ז"ל ס"ל דאפילו בחנם אינו חייב ללמדו אלא שהוא לומד מעצמו וכמ"ש רש"י פ"ק דקדושין:
ח[עריכה | עריכת קוד מקור]
חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה. פסק כר' יוסי לחומרא ולא סגי בק"ש שחרית וערבית אלא דקשיא לי דהתם בפ' שתי הלחם דף צ"ט שאל בן דמה בן אחותו של ר' ישמעאל לר' ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו ללמוד חכמה יוונית קרא עליו המקרא הזה והגית בו יומם ולילה צא ובדוק שעה שאינה לא יום ולא לילה וכו' ופי' רש"י דחייב ללמוד כל היום וקשה דאיך אפשר זה ואנן קי"ל בפ"ק דקדושין דף ל"ב דאביו חייב ללמדו אומנות ועוד אמרו ז"ל ובחרת בחיים זו אומנות אם לא שנאמר דהכוונה על כל הזמן פנוי שיש לו והכי מוכח בפרק כיצד מברכין דף ל"ה דדריש רבי ישמעאל גופיה הנהג בהם דרך ארץ וכו' ובירושלמי פ"ק דפיאה הביאו הך בעיא ותשובתה ופריך עלה מהא דובחרת בחיים זו אומנות ותרצו דשאני חכמה יוונית מפני המסורות הרי דלא נתכוון אלא לדחותו ולאסור לו זאת וכן פירש המפרש שם:
יא[עריכה | עריכת קוד מקור]
וחייב לשלש את זמן לימודו וכו'. מדברי רבינו נראה דאין חיוב לקבוע עת גם בלילה אלא ביום דוקא ומ"מ חייב עכ"פ ללמוד גם בלילה וכמ"ש הל' ח' ובפ"ב הל' ב':
יב[עריכה | עריכת קוד מקור]
כיצד היה בעל אומנות וכו' במה דברים אמורים בתחילת תלמודו של אדם וכו'. וא"ת דבפ"ק דקידושין אמרינן לעולם ישלש אדם שנותיו וכו' ופריך מי ידע כמה חיי לא צריכא ליומי משמע להדיא דאכל שנותיו של אדם קאמר דהא לא פריך אלא מחמת המציאות דמי ידע כמה חיי ואם איתא כדי שידע ולא ישכח המקרא לפרוך אמאי בעינן כל ימיו וא"כ היכי פטר רבינו לתלמיד חכם דידע המקרא מלשלש שנותיו דבגמרא ליכא גבול כלל מדקתני לעולם וכו' ותו דמנ"ל הא וי"ל דרבינו ס"ל דמאי דאתמר בגמרא היינו לסתם בני אדם שצריכים לשלש כל שנותיהם כדי לקיים מצות ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך וכדי שלא ישכח הפסוק והדינים אמנם כשנתגדל בתורה שכבר יודע הפסוק והדינים בטוב בהא לא איירי הש"ס ובעיתים מזומנים די והרב לח"מ ז"ל כתב דכוונת רבינו לתת סמך למה שנהגו עכשיו ע"כ והתוס' כתבו דבתלמוד בבלי סגי שהוא בלול מהכל:
והעניינים הנקראים פרדס בכלל הגמרא הם. ולעיל נמי כתב ז"ל והיאך יוציא האיסור והמותר וכו' וענין זה הוא הנקרא גמרא משמע שגם האיסור והמותר שהוא גמרא נקרא גם כן פרדס וא"כ קשה דבסוף פ"ד דיסודי התורה כתב ז"ל שענייני מעשה מרכבה ומעשה בראשית נקראים פרדס ואין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר דהיינו האיסור והמותר משמע שפרדס אינו בכלל גמרא וכמו שכתב שם גם כן דהויות דאביי ורבא נקראים דבר קטן לגבי מעשה מרכבה ומאי דנראה נלענ"ד שכבר ידוע ומפורסם שהגמרא בלולה מכל החכמות לאין חקר ורבינו מחלק הענין דמה שנוגע לאיסור והיתר דהיינו עיקר הלימוד הצריך למעשה אף שנקרא גמרא אינו בכלל פרדס שאין שייך בו טיול כי הוא חובה גמורה והחלטית והיינו מ"ש ביסודי התורה אמנם שאר חכמות וחקירות אלקיות שכתובים בגמרא ובדרך רמז הם נקראים פרדס ובכלל הגמרא הם והיינו מ"ש בפרקין (וברעיא מהימנא זלה"ה פרשת פנחס דף רמ"ד כתוב שכל דברי חז"ל במשנה ובגמרא כתובים דרך סוד ורזין דאורייתא) וקרוב לזה תירץ הדרישה יו"ד סי' רמ"ו ואחרי המחילה רבה מהשפתי כהן שם שדחה דבריו בטענה שלא ראה מ"ש רבינו ביסודי התורה דזה אינו שהרי בתחילת דברי הדרישה הוזכר דברי רבינו שבספר המדע ושוב ציין מ"ש בהלכות תלמוד תורה הרי שראהו ודאי וממילא יובן שדברי הש"ך ז"ל מגומגמים הרבה יעו"ש ובשו"ת הריב"ש סימן מ"ה האריך באיסור לימוד חכמות חיצוניות והביא דברי רבינו האיי גאון וז"ל תיקון הגוף ומישור הנהגת האדם הוא עסק המשנה והתלמוד ואשר טוב לישראל כי לימוד התורה יועיל לעצמו ולאחרים שכמותו ויועיל לעמי הארץ כי ימצא חן לדרכי התורה והמצוה ואשר יסיר לבו מזה ויתעסק בדברים ההם יסיר מעליו תורה ויראת שמים ויפסיד באותם העניינים כי יסלק מעליו כל דברי תורה לגמרי וכו' ע"כ ישמע חכם ויוסף לקח:
יג[עריכה | עריכת קוד מקור]
אשה שלמדה תורה וכו' במד"א בתורה שבע"פ וכו'. בפ' היה נוטל דף כ"א אמרו במשנה יש זכות תולה שלש שנים וכו'. אמר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה וכו' ר' אליעזר אומר כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות ובגמרא א"ר אבהו מאי טעמא דר"א דכתיב אני חכמה שכנתי ערמה כיון שנכנסה חכמה באדם נכנסה עמה ערמומית וכו' ומפרש רבינו דכיון דנכנסה ערמומית באשה היא מוציאה דברי תורה לדברי הבאי כי דעתה קלה ואין טוב לאשה שתהיה חכמה שאז תהיה חכמה להרע וזה לא שייך אלא בתורה שבע"פ והרב לח"מ פירש דתיבת אני קאי על האדם ואין נראה אלא דהחכמה עצמה היא האומרת כך דבין לאדם בין לאשה בכל מקום ששוכנת היא מערממת והכל לפי המקבל האי כדיניה והאי כדיניה ומ"ש רבינו דאף תורה שבכתב אסור ללמדה. הקשה מהר"ח אבולעפיה דזה מנין לו כיון דבגמרא לא אסרו אלא תורה שבע"פ ע"כ וי"ל בההיא שהזכיר הרב דפ"ק דחגיגה דף ג' דרש רבי אלעזר בן עזריה הקהל את העם האנשים והנשים והטף אם אנשים באים ללמוד נשים באים לשמוע וכו' הרי דלא כלל אנשים עם נשים ללימוד אלא לנשים שמיעה בעלמא וכ"כ שם התוס' וז"ל נשים באים לשמוע אמרו בירושלמי דלא כבן עזאי דאמר חייב אדם ללמד את בתו תורה ע"כ מוכח להדיא דתורה שבכתב גם כן אסור ללמדה ודון מינה דלר' אבהו תורה שבכתב נמי אסור אלא דלא חמיר כ"כ כמו תורה שבע"פ. א"נ אפשר דמשום גזרה אטו תורה שבע"פ גזרו לכתחלה בתורה שבכתב ודייקי קצת דברי רבינו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |