מגיד משנה/שבת/טז

מגיד משנה ‏ שבת טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מקום שלא הוקף לדירה וכו'. דין המקום הזה שהוא כרשות היחיד גמור דבר תורה הוא מבואר בהרבה מקומות ומהם פ"ק דשבת (דף ז') א"ר יוחנן קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה אפי' כור ואפי' כורים (מחזיק) הזורק לתוכו חייב מחיצה היא אלא שמחוסרת דיורין ע"כ. ודין הטלטול גם כן בהרבה מקומות ועיקרו במשנה (עירובין כ"ג) בעושין פסין וכר' עקיבא ובגמרא שם:

ב

וכן עמוד שגבוה י' וכו'. בהרבה מקומות מהם פ"ק דשבת (דף ט') גבי תל ופ' כל גגות (עירובין דף פ"ט):

סלע שבים היה גבוה פחות מעשרה. פ' הדר (עירובין ס"ז:) ברייתא סלע שבים גבוה עשרה ורחב ד' אין מטלטלין מתוכו לים ולא מן הים לתוכו פחות מכאן מטלטלין עד כמה עד בית סאתים. ופירש רב אשי דה״ק דיותר מבית סאתים מטלטלין מתוכו לים מ״ט הם אמרו והם אמרו הם אמרו קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות והם אמרו אין מטלטלין מרשות היחיד לכרמלית בית סאתים דשרי לטלטולי בכוליה לא שרו רבנן לטלטולי מתוכו לים ומהים לתוכו יותר מבית סאתים דאסור לטלטולי בכוליה שרו רבנן מ״ט דילמא אמרי רה״י הוא ואתי לטלטולי בכוליה. והקשו מאי שנא פירוש למאי אלימא האי תקנתא לדחות האחרת מפניה ותירצו תוכו שכיח מתוכו לים ומים לתוכו לא שכיח עד כאן. ומדברי רבינו נראה שלא התירו אלא לים אבל אם היה קרפף יותר מבית סאתים סמוך לכרמלית שביבשה אסור לטלטל מתוכו לכרמלית וכן דעת הראב״ד. אבל בתוספות פירשו שה״ה לכרמלית שביבשה והתירו מכאן לגנה שפתוחה אצל כרמלית לטלטל מפתח מכרמלית לתוכה כיון שהיא יתירה מב״ס. וכתב הרשב״א ז״ל ולזה הדעת נוטה. וסלע פחות מארבעה אפילו היה ארכו אלף אמה כבר נתבאר פי״ד שהוא מקום פטור:

ג

כמה בית סאה וכו'. פ' עושין פסין (עירובין כ"ג:) כמה הם סאתים כחצר המשכן ושם אמרו שהוא מאה על חמשים והתשבורת חמשת אלפים וכן הוא מספר הכאת מאה בחמשים. ופירוש שבעים אמה ושירים שבעים אמה וחמש שביעיות בקרוב.

ומ"ש בין שהיה מרובע וכו'. מבואר בגמרא בפסק הלכה:

ד

מקום שלא הוקף לדירה שהיה בו בית סאתים וכו'. שם במשנה ובגמרא אם ארכה יותר משנים ברחבה אין מטלטלין לתוכה:

ה

מקום שהוקף שלא לשם דירה וכו'. (שם כ"ד) אמר שמואל קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה פורץ בו פרצה יותר מעשר וגודרו ומעמידו על עשר ודיו. ופירש רבינו וגודרו לשם דירה. ורש"י ז"ל פירש שלא הוקף לדירה ואחר כך בנה אצלו דירה ואמר לקמן הוקף שלא לדירה ולבסוף פתח לו פתח לדירת ביתו לא מהני כיצד הוא עושה פורץ פרצה יותר מעשר דהוי כמי שאין בו מחיצות וגודר וסותם אותה פרצה ומעמידה על עשר והוי פתח ולבסוף הוקף לדירה שנפתחה לו עכ"ל. ורבינו כתב מימרא כפשטה ונראה מדבריו שהכל תלוי בכונת הגדרים אם נעשו על דעת דירה. ונראה שא"א שתועיל כוונתו אא"כ היה בדעתו לעשות ממנו בית ראוי לדור אבל אם היה דעתו לקרפף ואינו סמוך לבית דירה היאך יאמר רבינו שגדרתו לשם דירה יועיל והוא מכוין לדבר שא"א ודבריו צריך לי עיון. והרשב"א ז"ל כתב גבי קרפף אי זהו מוקף לדירה כל שפתח לתוכו פתח דירה ואח"כ הוקף ובמימרא זו כתב שטת רש"י ז"ל:

ואפילו פרץ אמה וכו'. שם בעיא דאיפשיטא שמועיל:

ו

מקום יתר מבית סאתים שהוקף לדירה וכו'. (שם כ"ג כ"ד) קרפף יתר מבית סאתים שהוקף לדירה נזרע רובו הרי הוא כגנה ואסור נטע רובו הרי הוא כחצר ומותר. ונאמרו שם לשונות והלשון האחרון כך הוא הא נזרע מיעוטו שרי אמר רב הונא בריה דרב יהושע לא אמרו אלא בית סאתים אבל יתר מבית סאתים אסור. ובנטע רובו הרי הוא כחצר העלו שם אע"פ שאינו נטוע שורות שורות הרי הוא כחצר ולפיכך סתם רבינו. ודע כשנזרע שאסור לטלטל בו אף במה שלא נזרע אסור לפי שנפרץ במלואו למקום האסור לו ולזה כתב רבינו אסור לטלטל בכולו:

נתמלא מים אפילו היו עמוקים וכו'. (שם כ"ד א' וב') נתמלא מים הכי אמרינן משמיה דרבא מים כנטעים דמו אמר אמימר לא אמרן אלא דחזו לתשמישתן אבל לא חזו לתשמישתן אסור והעלו שם דכי חזו לתשמישתן אפי' יש בעמקן יתר מבית סאתים מותר. וכתב הרשב"א ז"ל כשאמרו שכשאינן ראוים לתשמיש הרי הן כזרעים בשיש בעמקן עשרה טפחים אבל פחות מכאן הרי הן כטיט בחצר רקק הוא זה ורקק אינו חולק רשות לעצמו בשום מקום עד כאן:

ז

מקום שהוקף שלא לשם דירה וכו'. (שם כ"ה ע"ב) קרפף בית שלש וקירו בו בית סאה רבה אמר אויר קירויו מתירו ר' זירא אמר אין אויר קירויו מתירו לימא בפלוגתא דרב ושמואל דאתמר אכסדרא בבקעה רב אמר מטלטלין בכולה אמרי' פי תקרה יורד וסותם ושמואל אמר אין מטלטלין אלא בד' לא אמרי' פי תקרה יורד וסותם ואמרו אי דעביד כאכסדרה הכי נמי פי' דכ"ע כרב הכא במאי עסקינן דעביד כי ארזלא. ונ"ל פירושו לדעת רבינו אי דעביד כאכסדרה שיש לה ג' מחיצות כמבואר פי"ז כ"ע מודו דפי תקרה יורד וסותם הב"ע דעביד כי ארזלא כמלונה שעושין שומרי גנות ופרדסין שנועצין ד' קונדסין ופתוח מכל צדדיו דבכי הא אפילו רב מודה דבכרמלית דהיינו בקעה אין קירוי זה מתיר אבל בקרפף שדינו כרה"י דבר תורה נחלקו אם קירוי זה מתיר ופסק רבינו כדברי המיקל ולפיכך סתם רבינו. אבל הרשב"א ז"ל כתב דדוקא כשקירה ע"ג שתי מחיצות דבוקות זו לזו הא לאו הכי לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם, ודברי רבינו נראין לי עיקר:

נפרץ במלואו לחצר וכו'. (שם כ"ה:) קרפף שנפרץ במלואו ונפרצה חצר כנגדו חצר מותרת וקרפף אסור זו היא גרסת רבינו. וכשכתב נפרץ במלואו בקרפף של יותר מבית סאתים הוא ולא בזה שדבר עתה שהוא מבית שלש ויש בו קירוי מבית סאה. ועיקר המימרא להודיענו שהחצר מותרת כשהיתה ואינה חשובה כנפרצת במלואה למקום האסור לה. והטעם לפי שזה דינו כרה"י גמור דבר תורה והחצר עומדת בפני עצמה. ובאמת שאין הסוגיא ששם נוחה לפי זה. לפיכך כתב הרשב"א ז"ל קרפף בית סאתים שלא הוקף לדירה ונפרץ במלואו לחצר אם יש באויר רוחב המחיצה שנפרצה כדי ליתר הקרפף על בית סאתים חזר הקרפף ליאסר בטלטול אלא בד"א אע"פ שהקרפף והחצר לאדם אחד שאויר מקום המחיצה מצטרף עם הקרפף ומייתרו בד"א בשנפרץ הקרפף במלואו וכותליו נכנסין בתוך חלל החצר או שהיו כותלי החצר שבצד זה ושבצד זה יתירים על רוחב הקרפף ד' אמות ואם לאו אין זה נפרץ במלואו שכל שנראה מבחוץ אע"פ ששוה מבפנים נדון משום לחי:

ט

(ח-ט)

היה יותר מבית סאתים וכו'. מפורש בגמרא (שם כ"ה) מעטו באילנות אינו מיעוט. וכתב הרשב"א ז"ל שהטעם מפני שדרך לטעת אילנות בקרפפות לפיכך אפילו היו האילנות גבוהים עשרה ורחבים ד' שחולקים רשות לעצמם אין ממעטין. עוד כתב לפיכך יראה לי שהבורות שבגנה אפי' עמוקין עשרה ורחבין ד' תשמיש הגנה הם ואין ממעטין וכן בית כנוס המים להשקות הגן אינו ממעט ומן הטעם שאמרנו עכ"ל:

בנה עמוד בצד הכותל וכו'. שם בנה בו עמוד גבוה עשרה ורחב ד' הוי מיעוט פחות מג' לא הוי מיעוט מג' ועד ארבעה רבה אמר הוי מיעוט כיון דנפק מתורת לבוד רבא אמר לא הוי מיעוט כיון דליכא מקום ארבעה לא חשיב. ופסק רבינו כרבה דהוא מיקל ויש מי שפסק כרבא שפחות מארבעה אינו מיעוט ולזה הסכים הרשב"א ז"ל:

וכן אם הרחיק מן הכותל וכו'. גרסת רבינו שם כך היא הרחיק מן הכותל ד' ועשה מחיצה הוי מיעוט פחות מג' אינו מיעוט משלשה ועד ארבעה רבה אמר מיעוט רבא אמר אינו מיעוט רבה בר שמואל מתני לה לקולא טחו בטיט ויכול לעמוד בפני עצמו הוי מיעוט אין יכול לעמוד בפני עצמו רבה אמר הוי מיעוט רבא אמר לא הוי מיעוט הרחיק מן התל ארבעה ועשה מחיצה הועיל פחות מג' או שעשה מחיצה על שפת התל רב חסדא ורב המנונא חד אמר מועיל וחד אמר אינו מועיל. בעי רבה בר רב חנן נבלעו מחיצות התחתונות ועליונות קיימות מהו ואיפשיט דמועיל. וזהו פירוש הסוגיא לדעתו ז"ל שכל מיעוט שהזכירו הוא בנתמעט הקרפף מיותר מבית סאתים ע"י הבנין והבנין הזה אפי' פחות מעשר אמות ושלא לשם דירה ופסק רבינו כלישנא קמא דכ"ע מודו דפחות מג' לאו כלום הוא דלא כרבה בר שמואל דס"ל דבפחות מג' פליגי וטעמא משום דקי"ל כלישנא קמא דגמרא וכן פסקו ז"ל. וטחו בטיט מילתא באפי נפשיה היא ופסק רבינו כרבה דאמר הוי מיעוט ולקולא בשל דבריהם. אח"כ אמרו הועיל ולא הועיל והוא בעושה מחיצות עשר אמות לשם דירה ושלא נתמעט הקרפף כלל ופסק כמ"ד דמחיצה ע"ג מחיצה אינו מועיל אא"כ נבלעה התחתונה וכבעיא דרבה בר חנין: ויש בכאן שאלה לדעת רבינו הוא אומר שאם מיעט במחיצה סמוכה לכותל תוך ג' לא עשה כלום וטעמא משום לבוד והיאך יאמר שכשטח את הכותל בטיט יהא מיעוט והלא כ"ש הוא שאין ראוי להיות מיעוט. ויש להשיב שכשהמחיצה תוך ג' לכותל כבר ניכר שיש בשטח קרפף זה יותר מבית סאתים שהרי המחיצה הזו מוקפת שטח הקרפף מכל צד והיא בעצמה אינה ראויה למעט כל שהוא תוך ג' אבל כשטח הכותל בטיט אין טיחה זו מוקפת השטח והרי זה כאילו מעיקרו לא היה בו יותר מבית סאתים. כך נ"ל לדעת רבינו וגרסתו ויש גרסא אחרת שגורסין הועיל ולא הועיל בכל חוץ מגבי טחו בטיט שגורס רש"י ז"ל מיעוט ואינו מיעוט וכבר בארתי פירוש מלות אלו שהועיל ולא הועיל שהועיל הוא במקיף עשר לשם דירה ומיעוט הוא מיעוט השטח ופסקו כרבא דאמר פחות מד' אינו מועיל והגרסא יותר נכונה אלא שיש לפסוק כרבה ולקולא:

י

רחבה שאחורי הבית כו'. (שם כ"ד) אמר רב כהנא רחבה שאחורי הבתים אין מטלטלין בה אלא בד' אמות א"ר נחמן אם פתח בה פתח מותר לטלטל בכולה ולא אמרן אלא שפתח ולבסוף הוקף אבל הוקף ולבסוף פתח לא ע"כ. ופירוש רבינו בה מבואר:

יא

רחבה הפתוחה למדינה מצד אחד וכו'. מעשה (שם כ"ד:) ההיא רחבה דהוה בפומבידתא והוה חד גיסא פתיח למתא וחד גיסא פתיח לשביל של כרמים ושביל של כרמים סליק לגודא דנהרא ואמרו שם היכי ליעביד ולא מצאו שם תקנה אלא כדאמר רבא ליעביד לחי מהך גיסא דלהדי מתא מיגו דמהני למתא מהני נמי לרחבה טלטולי במתא גופא שרי ברחבה גופא שרי מרחבה למתא וממתא לרחבה פליגי בה רב אחא ורבינא וקי"ל כדברי המיקל. ויש בזה לפי דעת המפרשים צדדין דבלאו הכי מועיל ורבינו ז"ל תפס המחוור שבגמרא ודינין אלו אינן מצויין להאריך בהם ואין מהם בהלכות כלום:

יב

יחיד ששבת בבקעה וכו'. משא ומתן הרבה יש בזה פירקא קמא (שם ט"ז י"ז) ומסקינן יחיד נותנין לו בית סאתים שנים נותנין להם בית סאתים שלשה נעשו שיירא ונותנין להם כל צרכן ובלבד שלא יהיה ב"ס פנוי מכלים הוצרכו לחמש והקיפו לשבע אפילו בחמש אסורין. ומ"ש רבינו ואין הקטן משלים בשיירא בירושלמי כך איתא אין הנכרי משלים בשיירא קטן מהו שישלים בשיירא ע"כ. ורבינו פסק להחמיר בקטן וכ"ש בנכרי:

יג

שלשה שהקיפו כדי צרכן כו'. שם (י"ז) איתמר שלשה ומת אחד מהם שנים ונתוספו עליהם רב הונא ור' יצחק חד אמר שבת גורמת וחד אמר דיורין גורמין ופסק רבינו כרב הונא דהתם מוכח דרב יהודה הכי ס"ל וכן פסקו ז"ל:

יד

שלשה מקומות המוקפין וכו'. בכל גגות (עירובין צ"ג) אמר רב יהודה שלשה קרפפות זה בצד זה ושנים החיצונים מגופפים והאמצעי אינו מגופף ויחיד בזה ויחיד בזה ויחיד בזה נעשו שיירא ונותנין להם כל צרכן ודאי אמצעי מגופף ושנים החיצונים אינם מגופפין ויחיד בזה ויחיד בזה אין נותנין להם כל צרכן איבעיא להו שנים באמצעי ויחיד בזה ויחיד בזה שנים בזה ושנים בזה ויחיד באמצעי מהו תיקו. והלכתא בעיין לקולא ע"כ. וכתב הרשב"א ז"ל כשנותנין להם כל צרכן באי זה מקום שירצו ובלבד שלא יהא בית סאתים פנוי מכלים כדאיתא פ"ק וכשהם יחידים נותנין בית סאתים לכל אחד במקומו כדברי רבינו ורבינו לא הזכיר בכאן ובלבד שלא יהא בית סאתים פנוי מכלים וגם בגמרא לא נזכר. ויש לחלק ולומר שאפילו בית סאתים פנוי בקרפפות שכבר היו מוקפין נותנין להם כל צרכן שלא אמרן אלא כשאין מוקפין. אבל בתוספתא מפורש כך בשיירא ששבתה בגנה מוקפת גדר גבוה עשרה וכיון שכן י"ל שרבינו סמך על הנזכר למעלה וקצר במובן:

טו

כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד וכו'. מימרא פרק הישן בסוכה (דף כ"ד:) כלשון רבינו:

וכל מחיצה שאינה עשויה לנחת אינה מחיצה. כך נמצא ברוב ספרי רבינו ובהשגות א"א נוסחא אחרינא העשויה לנחת ע"כ. וגרסאות הן פרק עושין פסין (עירובין כ"ו). ופירוש שאינה עשויה לנחת שאינה עשויה להניח שם דבר או לנוח שם. ופירוש העשויה לנחת לנחת בה כלים ולא לדור בתוכה. ודע שכשאמרו אינה מחיצה ר"ל מענין מוקפת לדירה וביותר מבית סאתים וכך פירש הרשב"א ז"ל דודאי בפחות מבית סאתים מחיצה היא וכן ג"כ דבר תורה מחיצות גמורות הן. ואין נ"ל כן מלשון רבינו ולפיכך הוא גורס שאינה עשויה לנחת. ואע"פ שהמחיצות העשויות מאליהן כתל וסלע מועילות אלו העשויות בידי אדם ללא תועלת סופן ליבטל ואינן כלום וכן הדין במחיצה העשויה לצניעות. זה נראה לי בדעתו ז"ל:

וכל מחיצה שאינה עשויה אלא לצניעות וכו'. שם מימרא האי מחיצה דאדרכלין לא שמה מחיצה כיון דלצניעותא בעלמא עבידא לא הויא מחיצה. ופי' אדרכלין חוצבי אבנים שעושין בה מחיצה שאוכלין בראש הבנין לצניעות:

וכל מחיצה שאינה גבוהה וכו'. זה בכמה מקומות. וכתב רבינו אינה מחיצה גמורה לפי שבפחות מכן הויא מחיצה וחולקת רשות כמבואר בדיני הכרמלית ומקום פטור:

גידוד ה' וכו'. בכל גגות (צ"ג:) והלכתא גידוד חמשה ומחיצה חמשה מצטרפין. ופי' גידוד קרקע עולם גבוה מהסמוך לו:

טז

כל מחיצה שיש בה פרוץ מרובה וכו'. פ"ק (שם ט"ו.) משנה שיירא שחנתה בבקעה הקיפוה כלים בהמה מטלטלין בתוכה ובלבד שיהא גדר גבוה עשרה טפחים ולא יהיו פרצות יתרות על הבנין כל פרצה שהיא כעשר אמות מותרת מפני שהיא כפתח יתר מכן אסור. ובגמרא (דף ט"ז:) הלכתא פרוץ כעומד מותר:

ואם היה לפרצה זו צורת פתח וכו'. למד זה רבינו ז"ל מהמשנה הראשונה שאמרה אם יש לו צורת פתח אע"פ שרחב מעשר אמות אינו צריך למעט וכ"פ פי"ז. ומ"ש רבינו והוא שלא יהא פרוץ מרובה על העומד לפי שדעתו ז"ל שבהוא יתר מעשר עם צה"פ כעשר בלא צה"פ מה עשר בלא צ"פ פרוץ מרובה על העומד לא אף יתר מעשר בצ"פ פרוץ מרובה על העומד לא. ואע"פ שנראה מסוגיא (דף י"א) שעל משנה זו דמאן דאית ליה כי האי מתני' חצר שרובה פתחים וחלונות נתרת בצורת הפתח וברייתא דקא אמרה בפתחים ובלבד שיהיה עומד מרובה על הפרוץ היינו בפתחים שאינן עשויין כתקנן כדאיתא התם. רבינו ז"ל תפס לו פשט הברייתות ופשט מימרא דר"י דאמר לכלאים התירו ולא לשבת. וסובר דאפי' מאן דאית ליה מתני' אית ליה הכין ומבוי שאני דבקורה בעלמא סגי ליה ואינו סומך על דחיות הנזכרות שם. זהו דעתו ז"ל. ובפרצה עשר ויש לה צ"פ אפשר שהוא ז"ל יודה שאפי' פרוץ מרובה על העומד כשר הוא. וכן הכשיר הוא ז"ל גבי סוכה פ"ד מהל' שופר וסוכה. ואולי שהוא מחלק בין סוכה לשבת בענין זה ומפרש ההיא ברייתא דסוכה כפשטה וכבר כתבתיה שם. אבל התוספ' והרשב"א ז"ל סבורים דכל שיש שם צ"פ עשוי כתקנו אפי' פרוץ מרובה על העומד בארבע מחיצות ובכולן צ"פ הרי הן כעומדים. ודע שאף לדעת רבינו יש צ"פ מועילה אפי' בפרוץ מרובה על העומד כגון ברוח שלישית כמבואר פי"ז בדין הכשר המבוי המפולש. וכן לפעמים שפרוץ מרובה בלא צ"פ מועיל כגון בפסי ביראות כמבואר פי"ז. ולא בא רבינו להזכיר בכאן אלא המחיצה שבעצמה בלא חברותיה היא מחיצה וזה פשוט וברור:

יז

בד"א בזמן שהפרצות וכו'. זה פשוט ומתבאר מן המשנה (שם ט"ו:) שנזכר בסמוך:

יח

כיצד הרי שהקיף בקנים ואין בין קנה לקנה וכו'. משנה שם מקיפין שלש חבלים זה למעלה מזה ובלבד שלא יהיו בין חבל לחבירו ג' טפחים שיעור חבלים עבין יתר על טפח כדי שיהא הכל עשרה טפחים. מקיפין בקנים ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו ג' טפחים בשיירא דברו דברי ר"י וחכ"א לא דברו בשיירא אלא בהווה כל מחיצה שאינה של שתי וערב אינה מחיצה דברי ר' יוסי בר"י וחכ"א אחד משני דברים ופסק רבינו כחכמים בשני הדברים. ואמרו שם בגמרא חכמים היינו ת"ק. פירוש דאמר אחד משני דברים. ותירצו איכא בינייהו יחיד בישוב. ובהלכות דרבנן בתראי סברי יחיד בישוב שרי לטלטולי בתוך מחיצה של שתי או ערב כדין המדבר והלכתא כותייהו ע"כ. פירוש לדעת רבינו והרב אלפסי ז"ל לענין בית סאתים ויחידים ושיירא כבר נתבאר למעלה:

יט

צורת פתח האמור בכ"מ וכו'. פ"ק (שם י"א:) תנא צורת פתח שאמרו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן. צריכין ליגע או אין צריכין ליגע. רב ששת אמר צריכין ליגע ר"נ אמר אין צריכין ליגע ופסקו בהלכות כר"נ. וכן הסכימו האחרונים ז"ל וכדעת רבינו. ומ"ש רבינו גובה השני לחיים עשרה, כן מוכיח שם בברייתא דכיפה שאזכיר בסמוך:

וצורת פתח שאמרו וכו'. שם א"ר חסדא צ"פ שאמרו צריכה שתהא בריאה כדי לעמוד בה דלת ואפילו דלת של קשין. אמר רשב"ל צ"פ צריכה היכר ציר והסוגיא ששם לפי דעת ההלכות דוחה זו דצריכה היכר ציר אבל צריכה דלת של קשין ודברי רבינו וההלכות עיקר:

כ

פתח שצורתו כיפה וכו'. שם נלמד ממחלוקת ר"מ וחכמים גבי מזוזה כדאיתא התם. ופסק כחכמים. וסבר רבינו דלא בעינן רחב ד' לענין צורת פתח ולענין מזוזה. ועד כאן לא הזכירו שם רחב ד' אלא משום ר"מ דאית ליה חוקקין להשלים ואינו סובר כן במה שאינו רחב ד' שאין לו שיעור אבל בשיש ברגליה עשרה ודאי אינה צריכה רחב ד' כך כנ"ל. והרשב"א ז"ל לא כתב כן:

וצורת פתח שעשאה מן הצד לא עשה ולא כלום. שם. ובהלכות פירש רבינו האי גאון ז"ל כגון שעשאה מצדה של כותל דהוי ליה פתחא בקרן זוית ופתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי ע"כ. וזה דעת רבינו שכתב שאין דרך הפתחים להיות בקרן זוית אלא באמצע. אבל הרשב"א ז"ל כתב שאין דברים אלו מחוורין אלא אפילו בראש הכותל צורת פתח גמור הוא. ופי' מן הצד קנה מכאן וקנה מכאן וקשר קנה באמצע ואינו פתח עד שיעמיד קנה על גביהן עכ"ד:

כא

בכל עושין מחיצה וכו'. משנה (שם ט"ו) בכל עושין לחיים ואפי' בדבר שיש בו רוח חיים ובהרבה מקומות מתבאר זה. ומ"ש רבינו והוא שיהיו כפותין וכו', אבהמה ושאר מיני חיה ועוף קאי שהן נדין שלא לדעת ובעינן מחיצה יכולה לעמוד ועומדת ומהסוגיא שבפ' הישן (סוכה כ"ג) הוציא זה אע"פ שאינה מוכרחת. אבל באדם א"צ שיהי' כפות כמו שמוכח בסמוך:

מחיצה העומדת מאליה וכו'. פ"ק דעירובין (דף ט"ז) מבואר בסוגיא כלשון רבינו ז"ל:

מחיצה שנעשית בשבת וכו'. פרק עושין פסין (עירובין דף כ"ה) כל מחיצה שנעשית בשבת בין שוגג בין מזיד שמה מחיצה ואתמר עלה א״ר נחמן בר יצחק לא שנו אלא לזרוק אבל לטלטל אסור. ואמרו שם כי איתמר דר״נ אמזיד איתמר ובפרק מי שהוציאוהו (עירובין מ"ג מ"ד) אמרו נחמיה נפק חוץ לתחום אמר לו ר״נ לרב חסדא עשה לו מחיצה של בני אדם ויכנס. והביאו שם ברייתא דקתני נפל דופנה ביום טוב לא יעמיד בה אדם וכו' והקשו עליה מההיא דקתני עושה אדם את חבירו דופן. ותירצו אדם אאדם לא קשיא כאן לדעת כאן שלא לדעת והקשו והא רב חסדא לדעת הוה. ותירצו רב חסדא שלא מן המנין הוא ע״כ. וכמדומה לי שרבינו דימה דין שאר מחיצות בשוגג למחיצת אדם שכשם שמחיצת אדם אין בה איסור עשייה כך שאר המחיצות בשוגג ואעפ״כ אמרו במחיצת אדם שאם היה נעשית לדעת נחמיה אע״פ שהעומדים לא ידעו היה אסור לו ליכנס מדבריהם שלא היתה מחיצה. וכן הדין במחיצת שוגג שאם נעשית על דעת לטלטל בה אסורה. וידוע הוא שיש חלוק בכאן בין לדעת בין שלא לדעת לשוגג ומזיד, זה נ״ל להעמיד דברי רבינו ז״ל. אבל הרשב״א ז״ל כתב שכל שנעשית בשגגה אפילו נתכוין העושה לטלטל בה הרי זה מותר לטלטל בה. וכתב שאינו יודע עיקר לדברי רבינו. ומ״ש נ״ל:

כג

מותר לעשות מחיצה כו'. כבר הזכרתי זה בסמוך ועוד מבואר שם בגמרא:

כד

אילן שהוא מיסך על הארץ וכו'. בהמוצא תפילין (שם צ"ט ק') אילן שהוא מיסך על הארץ אם אין נופו גבוה מן הארץ ג' טפחים מטלטלין תחתיו ובגמרא אמר רב הונא בריה דרב יהושע אין מטלטלין בו יתר מבית סאתים משום דהויא דירה שתשמישה לאויר וכל דירה שתשמישה לאויר אין מטלטלין בה אלא בית סאתים, ע"כ:

וממלא בין בדיו וכו'. מבואר בסוכה בהישן (סוכה דף כ"ד כ"ה) דעביד ליה בהוצא ודופנא:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף