מעשה רקח/שבת/טו

מעשה רקח ‏ שבת טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק טו מהלכות שבת

א

עומד אדם וכו'. משנה בעירובין דף צ"ח. ומ"ש ואם הוציא פטור מפני שהוא ברשות אחרת בסוגיא התם דף צ"ט מוכח דלרבא דס"ל המעביר חפץ מתחילת ארבע לסוף ארבע דרך עליו חייב הכא נמי חייב ורבינו פסק כן בפי"ב דין י"ד. וא"כ קשה דאיך פטרו כאן וכבר השיגו הראב"ד ז"ל והרב המגיד גם כן לא מצא לרבינו שום ישוב כי אם לגרוס בדבריו חייב כאשר נמצא באיזה נוסחאות ועם כל זה לא נחה דעתו ז"ל מצד הלשון דלא הוה ליה לומר מפני שהוא ברשות אחרת אלא אע"פ שהוא ברשות אחרת ע"כ. ואני הצעיר ראיתי להסמ"ג עשין ס"ה בדיני ההוצאה שפסק כדברי רבינו בשתיהם אך קשה קצת שכתב שם שכן היא המסקנא בעירובין וכו' עיי"ש ואיך שיהיה מצינו חבר לרבינו זלה"ה ומאי דאפשר דכיון דבגמ' לא אמרו כן אלא דרך דילמא אין לנו הכרח עצמי לפי האמת לומר כן מכ"ש לחייב דחמיר טפי והסברא מסייעת גם כן דשניא דא מן דא קצת דהתם עקר החפץ מרה"ר והניחו ברה"ר וגופו לעולם היה ברה"ר ולא נעקר ממנו משא"כ הכא דגופו הוא ברה"י והחפץ שבידו ברשות אחרת דגרירא בתר גופו והך טעמא גופא מחייבת למעביר דרך עליו דאף דהחפץ עבר במקום פטור כיון שהיא בידו בתר גופו גרירא וחייב ולכך הוצרך רבינו לתת טעם זה ועיין מ"ש שם בפי"ב.

בהמה שהיתה רובה וכו'. פרק עושין פסין דף כ' ואמרינן התם דאבוס כמאן דנקיט מנא ונקיט לה דמיא ורבינו שכתב אובסין אותה היינו שאוחז הדלי וגם הבהמה אלא דקשה קצת אמאי לא הזכיר רבינו דין היכא דנקיט מנא ולא נקיט לה דאיתיה נמי בגמרא ולא הוברר להדיא אי בעינן אז ראשה ורובה של פרה או לא וגם בפי"ז כתב דין הפסין עיי"ש ומ"מ היה לו לבאר אף בזו מה דינו. אם לא שנאמר בדוחק דכיון דאית לן למינקט לחומרא מכיון שכתב כאן דהיכא דנקיט לה ולמנא לא בעינן ראשה ורובה מכלל זה נלמד דאם חסרה אחת בעינן ראשה ורובה דוקא ובהגהות הרמ"ע מפאנו ז"ל מצאתי בכתב יד וז"ל נ"ל דאובסין דוקא דהא תנן אין אובסין את הגמל וכו' ע"כ.

ב

בד"א כשהיה שותה בכלים נאים שהוא צריך להם וכו'. הנה רש"י ז"ל בפ' המוצא תפילין דף צ"ט פירש דחפצים הצריכים לו היינו אלו המשקים שצריכים לו וכן נראה שהבינו התוס' בשבת דף י"א עיי"ש ובמכלתין דף כ'. וקשה דלפי זה הוה ליה לתרץ שאני מים שצריכים לו כלומר לשתות וגזרינן טפי שמא יביאם אצלו ובשלמא לפירוש רבינו ניחא דקאי על הכלים בעצמם וכלומר דאפילו אחר ששתה איכא למיגזר ואפשר דמלתא אגב אורחיה קא משמע לן דלא תימא דוקא מים שצריכים לו טפי אבל בשאר חפצים אימא לא קמ"ל עוד אפשר דכוונת רש"י ז"ל גם כן משום הכלי וסמך עמ"ש אמתניתין שם וכן נראה קצת ממ"ש דין כ' ובשבת דף י"א ואף שאינו ברור כל כך הוא יותר טוב ממילת חפצים דקאמר רב יוסף ודו"ק. אלא דכפי זה גם ברישא דההיא דקתני עומד אדם ברה"ר ומטלטל ברה"י אמאי לא מחלקינן בין כשהחפצים צריכים לו או לא ולפי דברי הרב המגיד אה"נ שהרי השוה דעתו לדברי הרשב"א שכתב כן להדיא אמנם לדעת רבינו אי אפשר לומר כן שהרי הביא הדין לעיל ולא חילק כלל וכמ"ש ז"ל וטעמא דמלתא על כרחך כמ"ש הרה"מ ז"ל שלא גזרו שמא יוציאם אלא בכלים נאים ובשותה בהם שהוא מקרבן לפיו כלומר דחביבי ליה טפי ולהכי איכא למגזר ולעולם דבעינן גם כן שהכלים יהיו נאים דוקא ובהכי מסתלקת קושיית הרב לחם משנה ז"ל שהקשה דאם כן הוה ליה לתרץ בש"ס שאני מים דמקרבן לפיו וכו' עיי"ש דזה אינו דאי משום הא לחוד לא הוה אסיר אלא האמת הוא דבכלים תליא מלתא ולהכי שפיר תירצו בחפצים וכו' וכלומר דבדין זה דוקא הוא דאמרינן הכי מטעם השתיה דזה הוא מבואר ותדע דבפירוש המשנה כתב וז"ל זה שאסרנו לעמוד ברשות אחד ולשתות ברשות אחר בתנאי שתהיה השתיה בכלים נאים שהוא צריך אליהם ואי אפשר לו להניחן מפני חשיבותן שאם נתיר לו לשתות מהם נחוש שמא יוציאם מרשות לרשות אבל וכו' ע"כ. הרי דכל עצמו בא לאסור מכח הכלי לסיבת פעולת השתיה שהיא מבוארת לנו וכדברי הרה"מ ז"ל.

ג

עומד אדם וכו'. משנה וגמרא בעירובין דף צ"ט ואין גירסתינו מסכמת לפירוש רבינו וכבר נתעורר הרב המגידז"ל והביא גירסת רבינו ופירשה על נכון ועיין לרבינו בפירושו להמשנה שם.

ד

זיז שלפני החלון וכו'. כל פרטי דינים אלו עיין להרב המגיד ז"ל ע"פ גירסת רבינו בגמרא שם דף צ"ח. ועיין להרב לח"מ בדברי רבינו והרה"מ אף שהלשון שייחס לו לא איתבריר לן עיי"ש. ותיבת זיז פי' רבינו שם זיז הוא הקצה היוצא מן הכותל מבנין או עץ או אבן או זולתן וכו'. ודע שבנוסח אחר כתב יד איתא באויר של רה"ר והוא יותר מדויק וק"ל.

ז

על אויר רה"ר. נוסח אחר כתב יד באויר רה"ר ונוסחתינו נראית עיקר ודו"ק.

ח

שני בתים וכו'. שם דף פ"ה והא איתמר שני בתים בשני צידי רה"ר רבה בר רב הונא אמר רב אסור לזרוק מזה לזה ושמואל אמר מותר לזרוק מזה לזה אמר ליה לאו מי אוקימנא דמדלי חד ומתתי חד זמנין דמגנדר ואתי לאתויי ופירש רש"י שני בתים של אדם אחד ואע"ג דכי סגי באויר רה"ר למעלה מעשרה קא סגי וקאמר דאוסר עליו אוירן של בני רה"ר ואע"פ שאין להם כאן תשמיש. דמדלי חד ומתתי חד אחד גבוה ואחד נמוך שמא יזרוק מן הנמוך לגבוה ולא יגיע ויפול לרה"ר וכו' ע"כ. ואף דמשמע מדבריו שלא נאסר אלא מן הנמוך לגבוה משום דבקל אפשר שלא יכוין ויפול לרה"ר מה שאין כן מן הגבוה לנמוך מכל מקום לא מסתברא לחלק בזה דסתם אסרו דמשמע בכל גווני וכן מצאתי להדיא ברש"י ז"ל גופיה בשבת דף צ"ז עיי"ש. וכן משמע מדברי רבינו שאסר סתם ופסק כרב דקי"ל כוותיה לגבי שמואל באיסורי והרב המגיד ז"ל העתיק פלוגתא דרב ושמואל הנ"ל בגגין ואולי שכך היתה גירסתו או שהוא טעות סופר דהא בנוסחאות שלפנינו איתא בתים כלשון רבינו. ובנוסחאות ויניציאה ואמשטרדם כתוב בתחילת דין זה זרק מזו לזו למעלה מעשרה פטור וכו' וכן מצאתי הגירסא בדפוסים אחרים ובלי ספק שהיא טעות סופר חדא דבשוים איירי הכא מדכתב אחר זה ואם היה זה למעלה מזה וכו' ובשוין לכולי עלמא שרי כדאיתא בש"ס ועוד דהלשון מצד עצמו אין לו שחר דתחילה כתב פטור ושוב כתב והוא וכו' מותר לזרוק התחיל בפטור וסיים במותר לכך נראה לגרוס זורק מזו לזו למעלה מי' והוא שיהיו וכו' ותיבת פטור נמחק וכן מצאתי הגירסא להדיא בשני הרמב"ם כתיבת יד משנת הקס"ב ושנת הקי"א וכן נראה שהיא גירסת הרה"מ ז"ל מתוך דבריו גם הרב ב"י סימן שנ"ג כתב סתם מותר והרב ב"ח ז"ל כתב שם דלרבינו יש חילוק דלמעלה מי' מותר כדברי הרב ב"י אבל למטה מעשרה הוא פטור עיי"ש מוכרח לומר שהיה גורס כמו שכתבנו ופשוט הוא ומבואר.

אבל כלי חרס וכיוצא בהם זורק. אין דבר זה בגמרא אלא שרבינו למדו מדין זיז שהזכיר לעיל וגם מדאמרו בגמרא דילמא נפיל ואתי לאתויי מכלל דכשאין לחוש לזה כגון כלים אלו שאם יפלו ישברו שרי להדיא.

ט

בור ברה"ר וכו'. שם דף צ"ט ומצאתי נוסחא אחרינא כתיבת יד בדברי רבינו במקום וחלון ע"ג. כתוב וחוליה ע"ג ועיין להש"ס.

אבל אם היה מופלג אין ממלאים ממנו וכו'. עיין להרב ב"י או"ח סימן שנ"ד מ"ש משם הריטב"א להטור ז"ל דכיון דאגדו בידו אין כאן איסור כלל וה"נ הוה לן למשרי אף במופלג עיי"ש שכתב דמהגמ' מוכח להדיא דבאגדו בידו אפי' שבות אין בה ולא ידעתי איך הכריח דבר זה דאי ממאי דפריך התם דף ק"ב לכתא ומתנא אגדו בידו הוא הדבר מבואר כשמש דאף אם לא נפרש כפי' רש"י מ"מ היתר גמור ליכא למשמע מינה דמחיוב חטאת נחתינן דרגא לפטור אבל אסור וגם רבינו בפי"ג דין י"ד כתב לשון פטור כמשמעות הש"ס.

י

אשפה ברה"ר וכו'. משנה וגמ' שם ומ"ש רבינו שמא תתפנה וכו' ר"ל בחול וזה כיון שדרכו להשליך ישכח הדבר ונמצא מוציא מרה"י לרה"ר וכן מתבאר מתוך דברי רש"י שם ועיין להרב ב"י סימן שנ"ד.

יא

אמת המים וכו'. דף י"ב ת"ר לשון ים הנכנס לחצר וכו' ובדף פ"ו ונתבארו כל דברי רבינו אכן דעת פוסקים אחרים והראב"ד ז"ל מכללם אינה כן עיין למגדל עוז ומרן ז"ל שהאריכו בזה ועיין להרב לח"מ והרב ב"י סי' שנ"ה. והרב המגיד ז"ל כתב שאין דברים אלו מצויין כדי להאריך בהם.

יב

אם נשאר וכו'. כן מתבאר שם והרב לח"מ ז"ל תמה על רבינו עיין עליו ואיני רואה שום קושיא דבגמרא מוכח דבנפרצה יותר מעשר אמות דוקא בעי תיקון זה ובפחות מעשר לא הוזכר שום תיקון עיי"ש וראיתי להרב מעיל שמואל שהקשה על רבינו ממ"ש בפ"ח מהלכות תפילה דין ז' בחצר שנפרצה במילואה וכו' דבשני פסין חשיב מחיצה ולא הזכיר פס רוחב ד' כי הכא ע"כ. וי"ל דהכא הקילו טפי דאינו אלא משום היכר בעלמא ומשום גזרה כמבואר ובזה מתורץ ג"כ מה שהקשה הרב עראמה ז"ל עיין עליו.

יג

ולא התירו מחיצה וכו'. עיין להגהות מיימוניות ז"ל בהיתר הבתי כסאות על פני המים וכו' ועיין להרב ב"י סי' שנ"ה שהאריך בזה.

יד

אמת המים וכו'. שם. ומ"ש

בד"א כשאינה מופלגת מן הכותל ג' טפחים וכו' קצת קשה דרבינו פסק לעיל גבי בור דבעינן מופלג ארבעה טפחים וכן הקשה הרב לח"מ ז"ל. ומאי דנראה לענ"ד דרבינו משום שראה מחלוקת בדין זה כדאיתא בש"ס ראה לפסוק בדרבנן לחומרא ובדאורייתא לקולא וזה ממה שאמרו בפרק חלון דף ע"ז דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה והיינו טעמא דבדאורייתא לא אתו למטעי ולכך גבי בור ברה"ר הקיל דפחות מד' שרי והכא גבי כרמלית דרבנן פסק כמ"ד פחות מג' לחומרא ודע שהראב"ד ז"ל השיג על רבינו ועיין להמגדל עוז ז"ל.

טו

כצוצרה שהיא למעלה מן הים וכו'. בעירובין דף פ"ז גזוזטרא שהיא למעלה מן הים אין ממלאים הימנה בשבת אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה י' טפחים בין מלמעלה בין מלמטה וכו' וכתבו התוספות ז"ל בין מלמעלה בין מלמטה, מתוך פי' הקונטרס משמע דלמעלה היינו למעלה מן הגזוזטרא ולמטה למטה מן הגזוזטרא ולא רצה לפרש דהכל תחת הגזוזטרא כלמעלה ולמטה דלעיל גבי בור משום דנקב עשוי ד' על ד' ועושה מחיצה סביב הנקב ואפילו למעלה הוי היכר עכ"ל. ורבינו דימה דין הגזוזטרא לדין הבור דלעיל דלמעלה ולמטה רוצה לומר תחת הגזוזטרא ואינו מפרש למעלה מן הגזוזטרא ממש ואפשר דלא ניחא ליה במ"ש התוספות דנקב עשוי ד' על ד' וכו' אי משום דגם בבור מסתמא איכא ד' על ד' אי משום דס"ל דלא בהיכר תליא מלתא דהרי בעינן לעשות הכרמלית רה"י דאם לא כן איסור גמור הוא ודו"ק.

או תהיה המחיצה יורדת וכו'. רבינו לא ביאר אי בעינן שתהיה המחיצה משוקעת טפח בתוך המים כמ"ש לעיל או לא והרב לח"מ ז"ל כתב דיתורץ במ"ש התוס' שם שכתבו ולא רצה לפרש וכו' ע"כ. ולעיל הוכחנו דנראה לענ"ד דרבינו לא ס"ל כהתוס' בזה דלא בהיכר תליא מלתא וכו' ואפשר דגם בזו בעינן משוקעת אלא דלא חש רבינו לבארו וסמך אמ"ש לעיל ודו"ק שוב מצאתי להרב ב"י או"ח סימן שנ"ה שכתב וז"ל אחר שהביא דברי רש"י והתוספות הנ"ל אבל הריטב"א כתב בשם התוס' דלמעלה היינו שהיא מחוברת בגזוזטרא מתחתיה ולמטה שהיא משוקעת במים ועולה כנגד הגזוזטרא וכן כתב הרמב"ם בפט"ו ע"כ. הרי שגם הוא הבין כמ"ש תלי"ת.

שהרי על הכרמלית הן שופכים. הלשון מגומגם דמרה"י לכרמלית אסור להוציא וכל התיקון הזה אינו אלא כדי שיחשב הכרמלית רה"י ואם כן מה טעם נתן רבינו וכלפי לייא וי"ל דכיון דכרמלית אינו אלא מדרבנן חז"ל תיקנו תיקון זה כי היכי דיחשב שמוציא מרה"י לרה"י ושופך ג"כ אליו וכל עוד שהמים אין הולכים לרה"ר ממש דהוי דאורייתא לא חשו חז"ל ולכך יפה כיון רבינו לתת טעם שהרי על הכרמלית הן שופכים כלומר ואין כאן רה"ר דנגזור משא"כ בדין העוקה והצינור דלקמן דהתם הגזירה היא שיצאו מכחו לרה"ר מה שאין כן בכרמלית דכחו בכרמלית לא גזרו וכ"כ התוספות ז"ל.

טז

חצר שהיא פחותה וכו'. כל פרטי דינים אלו הוציאם רבינו מהמשנה והגמ' שם וכתב הרב המגיד ז"ל דפסק כרבנן דרבים נינהו ולפיכך כתב כלשון הברייתא וכו'. נראה דכוונתו ז"ל דפסק כרב לגבי דרבי זירא ותדע מדסיים ז"ל דהוציא דין אריך וקטין והיינו כרב כדאיתא בש"ס. אלא דקשיא לי דמנא לן דלרב רבנן פליגי ארבי אליעזר בן יעקב בחצר פחותה מד' אמות דבשלמא רבי זירא מכח קושיא דברייתא דחצר ולישנא דמתניתין הוכרח לידחק ולומר חסורי מחסרא וכו' ומהא שמעינן דפליגי רבנן עליה אבל לרב אין מקום לחסורי מתניתין כלל והך דיוקא דפחותה מד"א על כרחך לומר דלא חש ליה מדהצריך עוקה גם לאריך וקטין כדברי אביי והוא מוכרח למעיין על נכון ולולא דמסתפינא אמינא דט"ס הוא וצ"ל פסק כרב ולפיכך וכו' וכ"כ הרב ב"י או"ח סי' שנ"ז. אלא דרואה אני שאי אפשר לומר כן בדברי הרה"מ ז"ל חדא דכתב דרבים נינהו ואילו רב לא הוי רבים לגבי דרבי אליעזר בן יעקב ותו דאחר זה כתב וז"ל ובמחלוקת הביב כבר כתבתי שרבינו פסק כחכמים והיכן כתב כן אלא על כרחך דכרבנן קאמר והדרא קושיין לדוכתא היכן מצינו לרב דרבנן פליגי אראב"י בחצר פחותה מארבע אמות וצ"ע. עוד כתב הרה"מ ז"ל ועל דין הביב לבד הזכירו בגמרא תנא בד"א בימות החמה אבל בימות הגשמים וכו' עד זהו פי' הסוגיא לדעת רבינו. דברי פה קדוש אלה נפלאו ממני ולא יכלתי להלמם חדא דלענין חילוק ימות החמה מימות הגשמים מה לי לענין הביב מה לי לענין העוקה ואמאי יהבינן חילוק זה דוקא לענין ביב ותו לא ועוד דכתב זהו פירוש הסוגיא לדעת רבינו ורבינו כתב להדיא הבמה דברים אמורים בין בדין הביב בין בדין העוקה ודו"ק.

וכמה הוא המקום וכו'. נכתב בצידו אבל הר"ן ז"ל כתב שהוא עמוק מג' טפחים ורחבו ד' ע"כ. נראה דבעומק לא פליג על רבינו דשלשה חומשי אמה הם יותר משלשה טפחים אמנם ברוחב פליג ודאי דחצי אמה אינם אלא שלשה טפחים והוא כתב ארבעה וק"ל.

יז

מבחוץ ברה"ר. נוסח אחר כתב יד מכחו לרה"ר.

כ

לא ימלא אדם וכו'. פרק הזורק דף ק' והרבה יש להתיישב בדברי רבינו ודברי הרב המגיד ז"ל בדין זה ותחילת דבר נאמר דהדבר מבואר דרבינו פוסק כרב חסדא ורבה בר רב הונא דהוו רבים לגבי רב הונא וס"ל דמשפת מיא ולמעלה משחינן אויר הכרמלית דהיינו העשרה טפחים שתופס הכרמלית אלא שרבינו ביאר על נכון מסברא נכונה שאם יהיה גובה מן המים עד שפת דופני הספינה עשרה טפחים הרי יצא מדין כרמלית להדיא ונידון כמקום פטור ובהא כו"ע מודו דסגי בזיז כל שהוא להיכר וזה מכח דרב הונא דס"ל הכי משום דמארעא משחינן ונמצא במקום שממלא שהוא ממקום פטור לרה"י ורב חסדא ורבה בר רב הונא לא פליגי עליה אלא משום דסבירא להו דמשפת מיא משחינן ונמצא מוציא מן הכרמלית לרה"י ולכך בעו מקום ד' על ד' הא לאו הכי על כרחך מודו לרב הונא דבזיז כל שהו סגי ואף דאפילו ברשויות דאורייתא אין כאן אלא איסור בעלמא וכמ"ש רבינו פי"ד ומן הדין היה שיהא מותר לכתחילה ברשויות דרבנן וכמ"ש הרה"מ ז"ל עם כל זה אפשר דהכא בעי זיז משום דלא עבד הנחה במקום פטור כלל והוי כמוציא מכרמלית לרה"י.

ומאי דאיכא למידק דהיכא דהוא בתוך י' דבעי מקום ד' על ד' מה מועיל כיון שאין שם מחיצות כלל הרי לא מצינו שיקרא רשות בפני עצמו אם אין לו מחיצות והכא כל החידוש הוא כדי שיתחשב מוציא מרה"י לרה"י ולא מכרמלית וקושיא זו הזכירוה הר"ן והרה"מ ומרן ז"ל ותירצו בשם רבינו האיי גאון ז"ל דכיון שהמקום הוא רחב ד' אמות כשעושה נקב באמצע ארבעה טפחים הרי נשארו מן הצדדים עשרה טפחים מכל צד ואמדינן כאילו הצדדים נכפפים עד למטה ונעשים מחיצות ונעשה רה"י גמור והיא סברא דחנניא בעירובין דף פ"ז ואף דלא קיימא לן כוותיה בעלמא מכל מקום כדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק כזה שבהיות האדם בספינה אינו יכול לעשות כל מה שעושה בביתו. והרה"מ ז"ל כדי לסלק מעל רבינו קושיא זו כתב דבאומרו שהרי דרך מקום פטור ממלא נראה מזה שדרך הזיז נכנס הדלי ע"כ. כלומר דמדכתב בדין זיז כל שהוא לישנא דדרך מקום פטור ממלא ש"מ דדרך הנקב קאמר וצ"ל דס"ל דכיון שהוא להיכרא אה"נ דלא בעינן שיהא ד' על ד' אבל מכל מקום בעינן שיהא ניכר לכל שבשביל זה עושה אותו ושלא יאמרו מקרה היה לו לכך בעי שידלה דרך הנקב והשתא מינה ילפינן לרישא שבא להתיר ההוצאה מכרמלית גמור לרה"י דפשיטא ופשיטא דבעי גם כן נקב וכל שכן הוא ותו דמן הדין היה צריך למחיצות כדין כצוצרה שהזכיר לעיל אלא שלגבי ספינה היקלו וכו' אמנם בנקב שהוא דבר קל לעשותו ומכל שכן שבזה מוליד המחיצות בכח דהיינו כוף וגוד דבר פשוט הוא. והרי רש"י והתוס' ז"ל פירשו גם כן דבעי מחיצות אף דבגמ' לא הוזכר אלא דלרבינו שכתב סתם וגם פירש קצת בסוף דבריו דין הנקב ממילא שמעינן כתירוצא דרב האיי גאון ז"ל. וע"פ דרך זה פירש גם כן הרב ב"י סי' שנ"ה דברי הטור שכתב כלשון רבינו בדין זיז כל שהוא עיי"ש וכן פסק בשלחנו הטהור זלה"ה.

אלא שראיתי להרב מגן דוד [ט"ז] ז"ל שנתאמץ הרבה נגד מרן ב"י בזה ועל הרב המגיד ז"ל כתב שתקפה עליו משנתו בפירוש זה עיי"ש. ואני בעניי נראה לענ"ד להליץ עליהם זלה"ה וזה שהרב מגן דוד בנה יסודותיו בהבינו דלזיז כל שהוא לא בעי נקב כלל דאינו אלא להיכר בעלמא ולזה כבר כתבנו דס"ל ז"ל דכדי שלא יאמרו מקרה הוא לו בעינן הנקב דאם לא כן כמאן דליתיה דמי. עוד כתב נמצא דמ"ש הרה"מ בשם רבינו האיי שדרך הזיז הוא ממלא פי' בזיז שיש בו ד' על ד' וכו' ע"כ. ודבר זה לא ינגד הרה"מ ז"ל כמ"ש לעיל. עוד כתב וז"ש הטור והרמב"ם אבל אם הוא למעלה מי' וכו' הרי שלא זכרו כאן שיעשה נקב בזיז כמ"ש ברישא וכו' ע"כ. ואחרי אלף מחילות זה אינו דהרמב"ם לא כתב ברישא דבעי נקב א"כ אין כאן השגה מזה על הרב ב"י. ומ"מ בדעת רבינו וגם בדעת הטור יש ליישב שהרב ב"י הבין בדבריו כמ"ש הרה"מ בדעת רבינו ואם כן הרי ביארו. עוד כתב דלישנא דרבינו האיי שמביא הרה"מ אטעיתיה להרב ב"י שסבר דמ"ש הרב המגיד שדרך הזיז הוא ממלא פי' בזיז כל שהוא ולא עיין יפה וכו' ע"כ. ואני אומר דעיין ועיין על נכון ודבריו אמת וצדק דאיך אפשר שיהא סבור כן כיון דקושיית רבינו האיי קיימא אד' על ד' דוקא ובתוך י' וחס ליה למרן להבין כן אלא הדבר ברור שהבין כדברי הרה"מ דמדיוקא דלשון רבינו והטור שנמשך אחריו הבין כן כמבואר וכמ"ש. עוד כתב ז"ל על דברי הרה"מ שדייק לשון רבינו שכתב שהרי דרך מקום פטור ממלא שר"ל על ידי הנקב כתב וז"ל ותקפה עליו משנתו של רבינו על ב"י והרה"מ בפירוש זה דאם תאמר שיש שם נקב ממילא תאמר שיש שם מחיצות וכו' ע"כ. ולפי מ"ש לעיל דאין זה אלא להיכא שזה הזיז נעשה בשביל זה כי היכי דלא ליתו לאחלופי ממילא ידוע דאין צריך מחיצות כלל. עוד כתב ז"ל כשמוציא מהזיז לדופני הספינה שסומכים אליו גבוה ג' לאו שם מקום פטור הוא אלא דרך כרמלית וכו' ע"כ. ואני אומר דהא נמי לא קשיא חדא דרבינו כתב למעלה מי' דמשמע יותר גבוה ואף לפי מה שהבין ז"ל שיתכן בדרך זה מ"מ כשמגביה הדלי להביאו אצלו על כרחו הוא מוציאו מאויר הכרמלית לאויר מקום פטור והמוחש לא יוכחש. את כל זה ראיתי בקוצר דעתי להליץ בעד הרבנים הנ"ל זלה"ה וכבוד כל אחד במקומו עומד.

כא

הקורא בספר בכרמלית וכו'. משנה וגמ' בעירובין דף צ"ה ועיין לרבינו בפירוש המשנה ומה שכתב הרב המגידז"ל ועוד שם מתוך הסוגיא דדוקא כתבי הקדש אבל שאר דברים מכי נחו להו אסור וכ"כ הרשב"א ע"כ. והרב ב"י סימן שנ"ב הקשה עליו בזה ממ"ש בהגהות אשר"י פ"ק דלרבא דלא גזר גזירה לגזירה לאו דוקא ספר אלא אפילו דברים אחרים ה"ה והוא הטעם ולדעתן ז"ל הו"ל גזירה לגזירה והניחו בצ"ע. ומכל מקום יש ליישב ועיין מ"ש התוס' שם בעירובין גם בכמה מקומות אמרינן כולא חדא גזרה היא. ועיין עוד להרב כנסת הגדולה שם. ומה שלא הביא רבינו דין כותל משופע שאמרו בש"ס נראה שכיון שהזכיר ההנחה די לו בהכי דהיא היא ועיין בשלטי הגבורים ז"ל ועיין עוד להרב ב"ח ז"ל.

כב

המעביר קוץ וכו'. שבת דף מ"ב ומ"ש שמוליכו פחות פחות מד' אמות ולא ביאר עד היכן מוליכו משום שהעתיק דברי רבינא ורש"י ז"ל פירש עד שיסלקנו לצידי רה"ר ופשוט הוא.

וכן מת וכו'. שבת דף צ"ד ולמ"ש רבינו שהסריח ונתבזה יותר מדאי קשה קצת לישנא דיותר מדאי דנקט דמשמע דאם הסריח קצת לא שרי ומנא ליה הא דבגמ' יהבו טעמא משום גדול כבוד הבריות משמע דלא בעינן כ"כ וגם רבינו גופיה בפרק כ"ו לא כתב אלא מת שהסריח סתם ויהיב נמי טעמא משום דגדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה וכו' משמע ודאי דלא בעינן כ"כ סרחון אם לא שנאמר דמלתא אגב ארחיה קמ"ל דכשהסריח הרי הגיע לביזיון יותר מדאי. א"נ י"ל דבא לאפוקי מסברת הטור או"ח סימן שי"א ע"פ מ"ש הרב ב"י דבקרוב להסריח נמי שרי וכ"כ רש"י והר"ן ז"ל עיין עליהם.

היורד לרחוץ וכו'. שם דף קמ"א א"ר יהודה מאן דסחי מיא לינגיב נפשיה ברישא והדר ליסלק דילמא אתי לאתויי ד' אמות בכרמלית וכו' ומפרש לה רבינו ביורד לים לרחוץ וכן משמעות הפוסקים ז"ל עיין להרב ב"י סימן שכ"ו והשיירי כנסת הגדולה שם עמד בזה לדברי הטור והרב ב"י ורבינו יונה ז"ל ופירש דבריו דמפרש להא דרב יהודה ברוחץ כל גופו במקומו סתם ובאמת שפירושו דחוק מאד מלשון הגמ' כמבואר. אכן מאי דאיכא למידק דאמאי לא חשו גם כן למהלך ברה"ר והגשמים יורדים עליו דנמצא שמוליך המים שעליו ד' אמות ברה"ר כי הכא כבר כתב הרא"ש והביאו הרב ב"י שם שלא דקדקו כל כך חז"ל במציאות זה ועיין להרב מגן דוד [ט"ז] שם ובאמת דדרכיה דרכי נועם כתיב דמה לו לעשות והרי אנוס הוא מלבד דלא ניחא בהכי כלל.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---