מגדל עוז/שבת/טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ שבת טו

א

עומד אדם ברה"ר עד ברשות אחרת. פרק המוצא תפילין (דף צ"ח):
כתב הראב"ד ז"ל שבוש הוא זה ובגמרא מסייע ליה לרבא וכו' שהן דומין למשנתנו זו עכ"ל: ואני אומר תמהתי שפה קדוש של הראב"ד ז"ל יאמר דבר זה אא"כ היה ספרו משובש והנני כותב גירסת הספר למען תשכיל. פ' בתרא דעירובין תנן עומד אדם ברה"ר ומטלטל ברה"י ועומד ברה"י ומטלטל ברה"ר ובלבד שלא יוציא חוץ לד' אמות, ולפי הספרים שמהפכין הבבות ה"פ הא דקתני ובלבד שאדם עומד בבית או על הגג ושוחה ונוטל ברה"ר כאן ומניחו כאן ובלבד שלא יוציאנו מארבע אמות ממקום שהיה מונח בו ואשמעינן מתניתין דלא גזרינן שמא יכניסנו אצלו וכן פירש"י ז"ל ודייקינן לאתמוהי בגמ' הא הוציא חייב לימא מסייע ליה לרבא דאמר המעביר חפץ מתחלת ארבע לסוף ארבע והעבירו דרך עליו חייב ודחינן מי קתני חייב דילמא הא הוציא פטור אבל אסור איכא דאמרי הא הוציא פטור אבל אסור לימא תיהוי תיובתיה דרבא דאמר רבא המעביר חפץ וכו' ודחינן מי קתני פטור אבל אסור דילמא הא הוציא חייב חטאת ע"כ: הנה עיניך רואות כי ללשון ראשון בלשון בעיא קאמר לימא מסייע ליה ואפ"ה דחי לה ולא מסייע ליה וללשון שני בעי לאותובי ודחי ליה בלשון דילמא הילכך זיל הכא דחי ליה וזיל הכא דחי ליה ולא גמרינן מינה סיוע כלל, וא"כ איך פה קדוש יאמר מסייע מזה לרבא אם לא היה שום שבוש בספרו וגם ח"ו כי פה קדוש יאמר זה השבוש דאדרבה בכולי תלמודא קיי"ל כאיכא דאמרי לדעת רוב הגאונים והמפרשים ז"ל ואיהו פסיק כלישנא בתרא מתרי טעמי חדא דלשון דילמא דחיה בעלמא הוא ועוד שא"כ לא היה הפרש בין עומד ברה"י ומטלטל ברה"ר ובין עומד ומטלטל ברה"ר עצמו, וגם ראיתי ר"י אלפס ז"ל משמיט כל הסוגיא הזאת להשמיענו שאין למדין ממנה אלא כלשון המשנה ופשוטה דקתני ובלבד דמשמע איסורא דוקא אבל חיובא ליכא ובכך עלו דברי ר"מ ז"ל, וכן פסק ר"י הזקן ור"מ מקוצי ז"ל וגם בעל המאור לא הקפיד בהשמטתו זאת מכלל שהוא מסכים כדבריו כד"ן:

וכן עומד עד צוארו ארוך. פ' בתרא דעירובין (דף צ"ח):

ב

לא יעמוד אדם עד שהוא שותה. פ"ק דשבת (דף י"א) ופרק בתרא דעירובין (דף צ"ט):

בד"א עד ויביאם. הכל פרק בתרא דעירובין:

ג

לא יעמוד אדם עד שהוא שותה. פ"ק דשבת (דף י"א) ופרק בתרא דעירובין (דף צ"ט):

בד"א עד ויביאם. הכל פרק בתרא דעירובין:

ד

לא יעמוד אדם עד שהוא שותה. פ"ק דשבת (דף י"א) ופרק בתרא דעירובין (דף צ"ט):

בד"א עד ויביאם. הכל פרק בתרא דעירובין:

ה

לא יעמוד אדם עד שהוא שותה. פ"ק דשבת (דף י"א) ופרק בתרא דעירובין (דף צ"ט):

בד"א עד ויביאם. הכל פרק בתרא דעירובין:

ו

לא יעמוד אדם עד שהוא שותה. פ"ק דשבת (דף י"א) ופרק בתרא דעירובין (דף צ"ט):

בד"א עד ויביאם. הכל פרק בתרא דעירובין:

ז

לא יעמוד אדם עד שהוא שותה. פ"ק דשבת (דף י"א) ופרק בתרא דעירובין (דף צ"ט):

בד"א עד ויביאם. הכל פרק בתרא דעירובין:

ח

שני בתים עד וכיוצא בהן זורק. פרק הזורק בשבת (דף צ"א):

בור בר"ה עד בר"ה. פ' בתרא דעירובין (דף צ"ט):

ט

שני בתים עד וכיוצא בהן זורק. פרק הזורק בשבת (דף צ"א):

בור בר"ה עד בר"ה. פ' בתרא דעירובין (דף צ"ט):

י

שני בתים עד וכיוצא בהן זורק. פרק הזורק בשבת (דף צ"א):

בור בר"ה עד בר"ה. פ' בתרא דעירובין (דף צ"ט):

יא

אמת המים עד ומהו לטלטל וכו' עד לעשות היכר. פרק כיצד משתתפין (דף פ"ז):
כתב הראב"ד ז"ל הפסין הללו וכו' והחכם יבין עכ"ל: ואני אומר אני לא ייעדתי בחבור הזה להשיב על דברי הראב"ד ז"ל דא"כ הייתי צריך לכתוב שמעתין דחצר צריכה שני פסין עם לשון ים והצעתן פ"ק דעירובין גמ' מתני' דהכשר מבוי וכו' וגם מתני' דאמת המים העוברת בחצר וכו' השנויה פרק כיצד משתתפין ולהציע לשון הגמרא ולפרש שתי ההלכות עד עומקן ודקדוקן עד אשר יובן מי הביא לראב"ד ז"ל לדעת הזה ומי הביא לכשנגדו לחלוק עליו אלא שיארך על המעיין ואני עתה באתי להציל ר"מ ז"ל כמו שייעדתי להראות מקום מוצאו. ואומר על ראשון ראשון כי ר"מ ז"ל ראה שתי השמועות הללו חולקות זו על זו ועשה ביניהן שלום ותירצן וחיברן ועשה מהן זה המאמר. והפסין באמת הם פירוש גידודי דשמעתא במסקנא דלשון ים פ"ק דעירובין ואע"פ שרבו בו הפירושים לרבותינו הקדמונים ז"ל הוא כיון יפה עם לבו שחייב אדם לומר בלשון רבו שכן פירש ר"י אלפס ז"ל בהלכות וגם בעל המאור ז"ל לא השיגו בזה ומורי הרשב"א ז"ל חזקו והעמידו על עמדו. ומה שסבר על לשון ים ואמת המים שהם ענין אחד אני רואה שהתלמוד בעצמו מראה באצבע שהם ענין אחד דגרסי' בעירובין בפ"ק (י"ב.) אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל חצר ניתרת בפס אחד א"ל אביי לרב יוסף ומי אמר שמואל הכי והאמר ליה שמואל לר' חנניא את לא תעביד עובדא אלא או ברוב דופן או בשני פסין א"ל אנא לא ידענא עובדא הוה בדורא דרעותא לשון ים שנכנס לחצר הוה ואתא לקמיה דרב יהודה ולא אצרכיה אלא פס אחד א"ל לשון ים קאמרת קל הוא שהקלו חכמים במים והדר מ"מ קשיא ופריק כי אתו רב כהנא ורב הונא בריה דר' יהושע מבי רב פירשוה מרוח אחת בארבעה משתי רוחות משהו לכאן ומשהו לכאן. ובתר הכי מייתי גופא דברייתא דת"ר לשון ים שנכנס לחצר אין ממלאין ממנה אא"כ עשה לו מחיצה גבוהה י' טפחים בד"א שפרצתו יתר מעשר אבל עשר אין צריך כלום ושקלי וטרו עלה מימלא הוא דלא ממלינן וכו' אלמא מדמקשין לה אהדדי מכלל דלשון של ים שוה אפי' לחצר ולחורבה אי לא משום טעמא דאין מחיצה תלויה מתרת במים וקל הוא שהקלו חכמים במים וכ"ש אמת המים השנויה בפרק כיצד משתתפין דמים הוא כלשון של ים ולא מצינו שחילק התלמוד ביניהן תדע דגבי מתני' דאמת המים נמי גרסי' בגמרא ת"ר עשו לה בכניסה ולא עשו לה ביציאה עשו לה ביציאה ולא עשו לה בכניסה אין ממלאין ממנה בשבת אא"כ עשו לה מחיצה גבוהה י' טפחים בכניסה וביציאה ר' יהודה אומר כותל שעל גבה תדון משום מחיצה ומסיק תלמודא לדר' יהודה בשלא היתה עמוקה י' ורחבה ד' והא ודאי לדר' יהודה מחיצה תלויה היא וכן פירש"י ז"ל וטעמא משום דבמים הקילו כדאמרינן בלשון ים דפ"ק ופליג את"ק דהכא בין בברייתא בין במתני' וגם מלשון ר"י אלפס כן משמע ועשאו כבור השנוי במשנה שלפניה בין במחיצות בין במעשיהן למעלה מן המים או למטה מהן. וגם הר"ם הצרפתי ז"ל כן הסכים מתוך קושיא ורבותינו בעלי התוס' הורו כן וז"ל הקשה הר"ם ז"ל דהכא משמע דלשון הים נמי רה"י דקאמר בעשר אין צריך כלום ולקמן תניא אמת המים העוברת בחצר אין ממלאין ממנה בשבת מפני שהיא כרמלית ותירץ דהתם איירי בגבוהה י' ואינה בטלה לגבי חצר אבל הכא איירי באינה גבוהה י' ובטלה לגבי חצר עכ"ל. וזה התירוץ חשוב בעיני תדע דמוקמינן לה לכותל אליבא דר' יהודה בשאינה גבוהה י' ורחבה ד' מכלל דלת"ק בגבוהה י' ורחבה ד' עסקינן ולשון של ים בהיפך. ולמדנו ממנו שני דברים. א' שלשון ים ואמת המים דינם שוה והשני דבגבוהה י' תליא מילתא כמ"ש ר"מ ז"ל בשתיהן אות באות וכסברתו וערובו וכן הסכים מורי הרשב"א. ואף כי יש בזה למפרשים ז"ל תירוצין אחרים ושיטות אחרות אנחנו עמדנו בזאת השיטה כאשר עמדו רבותינו בעלי התוס' ור"י אלפס ז"ל וגם ראיתי בעל המאור ז"ל לא השיג עליו בדבר נראה שהסכים לדעתו וכן הסכים הר"ם מקוצי ז"ל וגם דעתו של הראב"ד עמוקה ויש לו פנים בהלכה:

יב

אמת המים עד ומהו לטלטל וכו' עד לעשות היכר. פרק כיצד משתתפין (דף פ"ז):
כתב הראב"ד ז"ל הפסין הללו וכו' והחכם יבין עכ"ל: ואני אומר אני לא ייעדתי בחבור הזה להשיב על דברי הראב"ד ז"ל דא"כ הייתי צריך לכתוב שמעתין דחצר צריכה שני פסין עם לשון ים והצעתן פ"ק דעירובין גמ' מתני' דהכשר מבוי וכו' וגם מתני' דאמת המים העוברת בחצר וכו' השנויה פרק כיצד משתתפין ולהציע לשון הגמרא ולפרש שתי ההלכות עד עומקן ודקדוקן עד אשר יובן מי הביא לראב"ד ז"ל לדעת הזה ומי הביא לכשנגדו לחלוק עליו אלא שיארך על המעיין ואני עתה באתי להציל ר"מ ז"ל כמו שייעדתי להראות מקום מוצאו. ואומר על ראשון ראשון כי ר"מ ז"ל ראה שתי השמועות הללו חולקות זו על זו ועשה ביניהן שלום ותירצן וחיברן ועשה מהן זה המאמר. והפסין באמת הם פירוש גידודי דשמעתא במסקנא דלשון ים פ"ק דעירובין ואע"פ שרבו בו הפירושים לרבותינו הקדמונים ז"ל הוא כיון יפה עם לבו שחייב אדם לומר בלשון רבו שכן פירש ר"י אלפס ז"ל בהלכות וגם בעל המאור ז"ל לא השיגו בזה ומורי הרשב"א ז"ל חזקו והעמידו על עמדו. ומה שסבר על לשון ים ואמת המים שהם ענין אחד אני רואה שהתלמוד בעצמו מראה באצבע שהם ענין אחד דגרסי' בעירובין בפ"ק (י"ב.) אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל חצר ניתרת בפס אחד א"ל אביי לרב יוסף ומי אמר שמואל הכי והאמר ליה שמואל לר' חנניא את לא תעביד עובדא אלא או ברוב דופן או בשני פסין א"ל אנא לא ידענא עובדא הוה בדורא דרעותא לשון ים שנכנס לחצר הוה ואתא לקמיה דרב יהודה ולא אצרכיה אלא פס אחד א"ל לשון ים קאמרת קל הוא שהקלו חכמים במים והדר מ"מ קשיא ופריק כי אתו רב כהנא ורב הונא בריה דר' יהושע מבי רב פירשוה מרוח אחת בארבעה משתי רוחות משהו לכאן ומשהו לכאן. ובתר הכי מייתי גופא דברייתא דת"ר לשון ים שנכנס לחצר אין ממלאין ממנה אא"כ עשה לו מחיצה גבוהה י' טפחים בד"א שפרצתו יתר מעשר אבל עשר אין צריך כלום ושקלי וטרו עלה מימלא הוא דלא ממלינן וכו' אלמא מדמקשין לה אהדדי מכלל דלשון של ים שוה אפי' לחצר ולחורבה אי לא משום טעמא דאין מחיצה תלויה מתרת במים וקל הוא שהקלו חכמים במים וכ"ש אמת המים השנויה בפרק כיצד משתתפין דמים הוא כלשון של ים ולא מצינו שחילק התלמוד ביניהן תדע דגבי מתני' דאמת המים נמי גרסי' בגמרא ת"ר עשו לה בכניסה ולא עשו לה ביציאה עשו לה ביציאה ולא עשו לה בכניסה אין ממלאין ממנה בשבת אא"כ עשו לה מחיצה גבוהה י' טפחים בכניסה וביציאה ר' יהודה אומר כותל שעל גבה תדון משום מחיצה ומסיק תלמודא לדר' יהודה בשלא היתה עמוקה י' ורחבה ד' והא ודאי לדר' יהודה מחיצה תלויה היא וכן פירש"י ז"ל וטעמא משום דבמים הקילו כדאמרינן בלשון ים דפ"ק ופליג את"ק דהכא בין בברייתא בין במתני' וגם מלשון ר"י אלפס כן משמע ועשאו כבור השנוי במשנה שלפניה בין במחיצות בין במעשיהן למעלה מן המים או למטה מהן. וגם הר"ם הצרפתי ז"ל כן הסכים מתוך קושיא ורבותינו בעלי התוס' הורו כן וז"ל הקשה הר"ם ז"ל דהכא משמע דלשון הים נמי רה"י דקאמר בעשר אין צריך כלום ולקמן תניא אמת המים העוברת בחצר אין ממלאין ממנה בשבת מפני שהיא כרמלית ותירץ דהתם איירי בגבוהה י' ואינה בטלה לגבי חצר אבל הכא איירי באינה גבוהה י' ובטלה לגבי חצר עכ"ל. וזה התירוץ חשוב בעיני תדע דמוקמינן לה לכותל אליבא דר' יהודה בשאינה גבוהה י' ורחבה ד' מכלל דלת"ק בגבוהה י' ורחבה ד' עסקינן ולשון של ים בהיפך. ולמדנו ממנו שני דברים. א' שלשון ים ואמת המים דינם שוה והשני דבגבוהה י' תליא מילתא כמ"ש ר"מ ז"ל בשתיהן אות באות וכסברתו וערובו וכן הסכים מורי הרשב"א. ואף כי יש בזה למפרשים ז"ל תירוצין אחרים ושיטות אחרות אנחנו עמדנו בזאת השיטה כאשר עמדו רבותינו בעלי התוס' ור"י אלפס ז"ל וגם ראיתי בעל המאור ז"ל לא השיג עליו בדבר נראה שהסכים לדעתו וכן הסכים הר"ם מקוצי ז"ל וגם דעתו של הראב"ד עמוקה ויש לו פנים בהלכה:

יג

אמת המים עד ומהו לטלטל וכו' עד לעשות היכר. פרק כיצד משתתפין (דף פ"ז):
כתב הראב"ד ז"ל הפסין הללו וכו' והחכם יבין עכ"ל: ואני אומר אני לא ייעדתי בחבור הזה להשיב על דברי הראב"ד ז"ל דא"כ הייתי צריך לכתוב שמעתין דחצר צריכה שני פסין עם לשון ים והצעתן פ"ק דעירובין גמ' מתני' דהכשר מבוי וכו' וגם מתני' דאמת המים העוברת בחצר וכו' השנויה פרק כיצד משתתפין ולהציע לשון הגמרא ולפרש שתי ההלכות עד עומקן ודקדוקן עד אשר יובן מי הביא לראב"ד ז"ל לדעת הזה ומי הביא לכשנגדו לחלוק עליו אלא שיארך על המעיין ואני עתה באתי להציל ר"מ ז"ל כמו שייעדתי להראות מקום מוצאו. ואומר על ראשון ראשון כי ר"מ ז"ל ראה שתי השמועות הללו חולקות זו על זו ועשה ביניהן שלום ותירצן וחיברן ועשה מהן זה המאמר. והפסין באמת הם פירוש גידודי דשמעתא במסקנא דלשון ים פ"ק דעירובין ואע"פ שרבו בו הפירושים לרבותינו הקדמונים ז"ל הוא כיון יפה עם לבו שחייב אדם לומר בלשון רבו שכן פירש ר"י אלפס ז"ל בהלכות וגם בעל המאור ז"ל לא השיגו בזה ומורי הרשב"א ז"ל חזקו והעמידו על עמדו. ומה שסבר על לשון ים ואמת המים שהם ענין אחד אני רואה שהתלמוד בעצמו מראה באצבע שהם ענין אחד דגרסי' בעירובין בפ"ק (י"ב.) אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל חצר ניתרת בפס אחד א"ל אביי לרב יוסף ומי אמר שמואל הכי והאמר ליה שמואל לר' חנניא את לא תעביד עובדא אלא או ברוב דופן או בשני פסין א"ל אנא לא ידענא עובדא הוה בדורא דרעותא לשון ים שנכנס לחצר הוה ואתא לקמיה דרב יהודה ולא אצרכיה אלא פס אחד א"ל לשון ים קאמרת קל הוא שהקלו חכמים במים והדר מ"מ קשיא ופריק כי אתו רב כהנא ורב הונא בריה דר' יהושע מבי רב פירשוה מרוח אחת בארבעה משתי רוחות משהו לכאן ומשהו לכאן. ובתר הכי מייתי גופא דברייתא דת"ר לשון ים שנכנס לחצר אין ממלאין ממנה אא"כ עשה לו מחיצה גבוהה י' טפחים בד"א שפרצתו יתר מעשר אבל עשר אין צריך כלום ושקלי וטרו עלה מימלא הוא דלא ממלינן וכו' אלמא מדמקשין לה אהדדי מכלל דלשון של ים שוה אפי' לחצר ולחורבה אי לא משום טעמא דאין מחיצה תלויה מתרת במים וקל הוא שהקלו חכמים במים וכ"ש אמת המים השנויה בפרק כיצד משתתפין דמים הוא כלשון של ים ולא מצינו שחילק התלמוד ביניהן תדע דגבי מתני' דאמת המים נמי גרסי' בגמרא ת"ר עשו לה בכניסה ולא עשו לה ביציאה עשו לה ביציאה ולא עשו לה בכניסה אין ממלאין ממנה בשבת אא"כ עשו לה מחיצה גבוהה י' טפחים בכניסה וביציאה ר' יהודה אומר כותל שעל גבה תדון משום מחיצה ומסיק תלמודא לדר' יהודה בשלא היתה עמוקה י' ורחבה ד' והא ודאי לדר' יהודה מחיצה תלויה היא וכן פירש"י ז"ל וטעמא משום דבמים הקילו כדאמרינן בלשון ים דפ"ק ופליג את"ק דהכא בין בברייתא בין במתני' וגם מלשון ר"י אלפס כן משמע ועשאו כבור השנוי במשנה שלפניה בין במחיצות בין במעשיהן למעלה מן המים או למטה מהן. וגם הר"ם הצרפתי ז"ל כן הסכים מתוך קושיא ורבותינו בעלי התוס' הורו כן וז"ל הקשה הר"ם ז"ל דהכא משמע דלשון הים נמי רה"י דקאמר בעשר אין צריך כלום ולקמן תניא אמת המים העוברת בחצר אין ממלאין ממנה בשבת מפני שהיא כרמלית ותירץ דהתם איירי בגבוהה י' ואינה בטלה לגבי חצר אבל הכא איירי באינה גבוהה י' ובטלה לגבי חצר עכ"ל. וזה התירוץ חשוב בעיני תדע דמוקמינן לה לכותל אליבא דר' יהודה בשאינה גבוהה י' ורחבה ד' מכלל דלת"ק בגבוהה י' ורחבה ד' עסקינן ולשון של ים בהיפך. ולמדנו ממנו שני דברים. א' שלשון ים ואמת המים דינם שוה והשני דבגבוהה י' תליא מילתא כמ"ש ר"מ ז"ל בשתיהן אות באות וכסברתו וערובו וכן הסכים מורי הרשב"א. ואף כי יש בזה למפרשים ז"ל תירוצין אחרים ושיטות אחרות אנחנו עמדנו בזאת השיטה כאשר עמדו רבותינו בעלי התוס' ור"י אלפס ז"ל וגם ראיתי בעל המאור ז"ל לא השיג עליו בדבר נראה שהסכים לדעתו וכן הסכים הר"ם מקוצי ז"ל וגם דעתו של הראב"ד עמוקה ויש לו פנים בהלכה:

יד

אמת המים העוברת עד בתוך החצר. פ' משתתפין:
כתב הראב"ד כל זה שבוש והלכה למעשה וכו' ויהיו הפסין גבוהים י' עכ"ל: ואני אומר הוא בוטח בהלכה פשוטה אשר בפ' כיצד משתתפין בהלכה הנזכרת גמרא מתניתין דאמת המים ואביא לפניך כל הדעת דגרס התם תניא אידך אמת המים העוברת בין החלונות פחות משלשה משלשל דלי וממלא ג' אין משלשל דלי וממלא רשב"ג אומר פחות מארבעה וכו' ושיילינן במאי עסקינן אילימא באמת המים גופה ואלא הא דכי אתא רב דימי אר"י אין כרמלית פחותה מד' לימא כתנאי אמרה לשמעתא אלא באגפיה ולהחליף והא כי אתא רב דימי וכו' ושקלינא וטרינא עד דאסיקנא זעירי מוקים לה באמת המים ודרב דימי תנאי היא והדר אקשינא ותהוי כי חורי כרמלית ומהדרינן אביי בר אבין ורב חנינא בר אבין דאמרי תרוייהו אין חורין לכרמלית רב אשי אומר אפילו תימא יש חורין לכרמלית ה"מ בסמוכה הכא במופלגת רבינא אמר כגון דעבד לה ניפקי אפומא ואזדו רבנן לטעמייהו ורשב"ג לטעמיה ע"כ. ופירש"י ז"ל כי זעירי מוקי לה פלוגתא דרשב"ג כגון ברוחב אמת המים גופה ואמרי רבנן דבשלשה מיקריא כרמלית ורבנן סברי בארבעה ורב דימי דאמר אין כרמלית פחותה מד' תנאי היא ואקשינן על גופה דברייתא ותיהוי כי חורי כרמלית הא אמה אפי' לית בה שיעור כרמלית תיתסר משום חורי כרמלית כי היכי דאמרי' במס' שבת חורי רה"ר כרה"ר דמו כגון כותל הסמוך לרה"ר ויש בו חור וזרק חפץ ד' אמות ונח שם חייב דחשבינן ליה הנחה ברה"ר ה"נ הואיל ויש בה שיעור קודם שתכנס לעיר דהשתא נמי תיתסר דמכרמלית קא אתיא ופרקינן אין תורת חורין לכרמלית דלא אחמירו בה כולי האי. ואהדר רב אשי לפרוקי פירוקא אחרינא ואמר לעולם יש חורין מיהו ה"מ בסמוכה כגון חור שבכותל הסמוך לקרפף יותר מבית סאתים הכא במופלגת שאין בה כשיעור אלא למרחוק ורבינא מהדר לאוקמי אוקימתא אחריתי ואמר האי שיעורא דג' וד' דרבנן ורשב"ג לאו בשיעורא דאמה גופה ולא באגפיה ולהחליף אלא דעבד לה נפקי כלומר מוצאות בכניסה וביציאה והתחיל המחיצה סמוך לאגפיה בתוך אוגניה מכאן ומכאן ולא חיבר המחיצות זו לזו ובאמצע האמה כדי שיהיו המים יוצאין ונכנסין דרך שם ואמרי רבנן דפחות מג' אמרינן לבוד ג' לא אמרינן לבוד ואסור דפרצה היא ורשב"ג לטעמיה דאמר בפ"ק פחות מד' לבוד. ע"כ טופס פירש"י ז"ל. ולפ"ז עלה על דעת ראב"ד כי ר"מ ז"ל פסק כרב אשי ורבינא משום דבתראי אינון ופליגי אדאביי בר אבין ורב חנניא בר אבין ונתנו משתבש יען כי רוח אחרת עמו לומר כי רבא לאו לאפלוגי אדאביי ורב חנניה אלא להגדיל תורה קאמר דאפילו תמצא לומר דיש חורין הא ל"ק דכאן בסמוכה כאן במופלגת, ותדע לך דהא לא קאמר יש חורין אלא אפילו תימא קאמר ואפילו נסתפק בה רב אשי אנן לא שבקינן מאי דפשיטא להו לאביי ורב חנניה ונקטינן מאי דאיסתפקא ליה לרב אשי ופסק הלכתא כוותייהו וכ"כ מורי הרשב"א משמו ומשם בעל המאור ז"ל ואף רשב"א ז"ל הסכים כך ולדעתי אילו כן היתה גירסתו והסכמתו מי חשיד בעיני כל משכיל שיכתוב כך והלא כמה דברים וקושיות יש כאן דאפילו בר בי רב דחד יומא לא היה טועה בהם כ"ש עמוד הימני הוה משמע דלרב אשי חורין מסופקין לכרמלית ולאביי ורב חנניה אין חורין לכרמלית משום דכרמלית דרבנן ולא החמירו בה הא לרה"ר דאורייתא יש חורין דאחמירו בה רבנן וכדמשמע מתוך פירש"י ז"ל שהעתקתי והא ודאי לא אפשר דהא פסיקנא בפ"ק דשבת חורי רה"ר לאו כרה"ר דמו ור"מ ז"ל וכן פסק למעלה פי"ד ומה שפירש"י ז"ל בשמעתא זאת לא בא לפסוק רק לפרש דרך אותה ההלכה. ועוד כי לפי אותה גירסא נצטרך לפרש לדרב אשי הכי הני מילי דיש חורין אסורין בסמוכה לכותל והכא בברייתא מיירי במופלגת ולכך מותר לטלטל דהא אמרת אין חורין אסורין אלא במופלגת וזה בהיפך ממש ממ"ש ר"מ ז"ל והסברא הפוכה כי כל מה שקרוב לכותל מותר יותר ובשלמא לפירש"י ז"ל שפירש בסמוכה האמה לים ניחא אלא לפי הדעת הזה בסמוכה לכותל היה קשה אף למי שאינו בר דעת, ועוד אם ר"מ ז"ל סמך על דברי רבינא ורב אשי בלבד בפסק שלו איך לא הרגיש שהרב אלפס ז"ל השמיט כל זאת הברייתא וסוגייתה ואילו היתה הלכה מחודשת לא היה משמיטה ור"מ ז"ל רגיל בשיטתו וכי הוא רב רבו וחייב לומר כלשונו וחלילה לו ורחמנא ליצלן מהאי דעתא: לכן נ"ל כי הוא היה לו גירסא ספרדית דגרס הכי רב אשי אמר אפי' תימא יש חורין כאן בסמוכה כאן במופלגת וה"פ רב אשי אמר לעולם ברייתא כדמוקים לה זעירי באמת המים גופה ודרב דימי תנאי היא וכפירש"י ז"ל ומאי דקשיא לך ותהוי כחורי כרמלית ויאסר למלאות ממנה ואע"פ שאין בה ג' הא לא קשיא דודאי חורי רה"ר אע"פ שהוא מן התורה לאו כרה"ר דמו וכ"ש חורי כרמלית שהוא מדרבנן ולא אחמור וכמו שפירש"י ז"ל, אלא אפי' תימא דס"ל לתנא יש חורין ודלא כהלכתא דאסיקנא פ' יציאות והיא חומרא גדולה ודבר שאינו מ"מ יש לי לתרץ כאן בסמוכה כאן במופלגת כלומר כשהאמה סמוכה לכותל בפחות מג' מותר כדקי"ל בכולי תלמודא פחות מג' כלבוד דמי וכדמוכח סוגיין דלעיל גמרא מתני' דבור וכמו שפירש"י ז"ל שם וכן לפנינו בסמוך גמרא מתני' בגזוזטרא דאמרי להדיא על פיסקא דשני גזוזטראות אמר רב הונא לא שנו אלא בסמוכה אבל במופלגת עליונה מותרת למדנו כי הסמוכה לכותל תוך ג' טפחים ככותל דמי לדברי הכל ואין בה לא משום כרמלית ולא משום חורי כרמלית אפי' למאן דאית ליה חורין וכ"ש שפסקנו פ' יציאות אין חורין שמותר למלאת אם היא סמוכה ושלא כפירש"י ז"ל שפירש סמוכה לים אבל היא מופלגת מן הכותל אסורה כמשמעות סוגיין דבור ופירש"י ז"ל שם וכלשון הברייתא דילן וכדברי רב הונא בגזוזטרא ובכולי תלמודא שהיא הלכה רווחת פחות מג' כלבוד דמי ושלשה גמורין הוי מופלג כת"ק דברייתא ודלא כרשב"ג דקי"ל אין הלכה בזה כמותו ורב אשי על גופה דברייתא קאי לפרוקי ברייתא וגם כן חזר רבינא לתרץ גופה דברייתא ואמר נמי רבותא כי אפי' במופלגת שאמר רב אשי שהיה אסור למלאת יש לה תקנה להתיר כגון דעביד לה נפקי אפומא וכמו שפירש"י ז"ל ויש מי שפירש פסין ויש שגורסין גיפופי וגם המפרשים ז"ל נחלקו בפירוש אך הכל הולך אל מקום אחד וכמו שנתן רב אשי תקנה לאיסור דזעירי נתן רבינא תקנה לאיסור רב אשי כי המחיצה מתקנת כל דבר כיוצא בזה בהלכה רווחת פ' הזורק ובכל התלמוד וע"ז סמך ר"י אלפס ז"ל והשמיט כל זאת הסוגיא כי הם דברים פשוטים לפי הפסק הנוהג והוא ז"ל אין דרכו לטרוח בהלכות על הדרך הזה ובדרך הזה פסק ר"מ ז"ל על פי פירוש נכון וגירסא נכונה ואע"פ שיש ספרים גורסים במקום כאן וכאן הכא והתם הכל יתפרש על דרך אחד ובירר לו דרך המחברים כראוי לפרוט הכל וכלשון התלמוד לברר ולרמוז מקום מוצאו כד"ן:

טו

כצוצרה שהיא למעלה מן הים עד במקומן. הכל פ' כיצד משתתפין (דף פ"ז):

היה שופך עד בכרמלית. פ' כיצד משתתפין (דף ק'):

לפיכך מותר לשפוך וכו'. פ' הזורק:

טז

כצוצרה שהיא למעלה מן הים עד במקומן. הכל פ' כיצד משתתפין (דף פ"ז):

היה שופך עד בכרמלית. פ' כיצד משתתפין (דף ק'):

לפיכך מותר לשפוך וכו'. פ' הזורק:

יז

כצוצרה שהיא למעלה מן הים עד במקומן. הכל פ' כיצד משתתפין (דף פ"ז):

היה שופך עד בכרמלית. פ' כיצד משתתפין (דף ק'):

לפיכך מותר לשפוך וכו'. פ' הזורק:

יח

כצוצרה שהיא למעלה מן הים עד במקומן. הכל פ' כיצד משתתפין (דף פ"ז):

היה שופך עד בכרמלית. פ' כיצד משתתפין (דף ק'):

לפיכך מותר לשפוך וכו'. פ' הזורק:

יט

כצוצרה שהיא למעלה מן הים עד במקומן. הכל פ' כיצד משתתפין (דף פ"ז):

היה שופך עד בכרמלית. פ' כיצד משתתפין (דף ק'):

לפיכך מותר לשפוך וכו'. פ' הזורק:

כ

לא ימלא וכו' עד היכר. פ' הזורק:
כתב הראב"ד ז"ל והוי כר' יהודה ורבה דאמרי מיא ארעא סמיכתא היא עכ"ל: ואני אומר לא ידעתי מה בא לחדש אלא אם הקפיד על השמועה בלבד דאיכא דמהפכי להו כי ההלכה היא פ' הזורק גמ' מתני' דספינה ובספרים שלנו כתוב רב חסדא ורבה בר רב הונא ומשום דספיקי דגברי גריס:

כא

הקורא בספר בכרמלית עד גוללו אצלו. פ' המוצא תפילין (דף צ"ו):

המעביר קוץ כדי שלא יזוקו עד מאה אמה. פרק כירה (דף מ"ב):

וכן מת עד לכרמלית. פרק המצניע (דף צ"ד) גמ' מתני' דהמוציא אוכלין:

היורד לרחוץ וכו' עד סוף הפרק. פרק ר"א דתולין (דף קמ"א):

כב

הקורא בספר בכרמלית עד גוללו אצלו. פ' המוצא תפילין (דף צ"ו):

המעביר קוץ כדי שלא יזוקו עד מאה אמה. פרק כירה (דף מ"ב):

וכן מת עד לכרמלית. פרק המצניע (דף צ"ד) גמ' מתני' דהמוציא אוכלין:

היורד לרחוץ וכו' עד סוף הפרק. פרק ר"א דתולין (דף קמ"א):

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.