מעשה רקח/שבועות/ז
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
ה"ז הנתבע הוא חייב בשבועת הפקדון. הלשון מגומגם דהיכי ס"ד שיהיה התובע חייב עד שהוצרך להודיענו שהנתבע חייב ועוד תיבת הוא ג"כ מיותרת וכך היה לו לומר ה"ז חייב בשבועת הפקדון וכבר ידוע מתוך לשונו דקאי על הנתבע כמבואר ואולי שכוונת רבינו אינה אלא להודיענו החיוב המוטל על הנתבע לישבע להתובע ולא נחית להודיענו העונש שנתחייב בכפירתו דזה ידוע ופשוט:
ג[עריכה]
שהרי נשבע על שקר. לא ידעתי למה בזה סיים כן ולא כתב כן בדין הקודם בתבעו בקנס וכו' ואולי דכוונתו בזו לתת טעם לשניהם ולכך סמכן:
ו[עריכה]
אחד הנשבע וכו' או לשלוחו הבא בהרשאתו. ידוע דמרן ז"ל כתב דרבינו יליף לה מההיא דאם לא יגיד דכתיב גבי עדות מכלל דבפקדון שלוחו של אדם כמותו וכו' ע"כ והם דברים תמוהים הרבה דרבינו כתב הבא בהרשאה ובהא אפי' בשבועת העדות מהני כדאמר שמואל התם דף ל"ג אמתניתין דשאיש פלוני כהן וכו' ועוד דבפ"ט הל' ז' גבי שבועת העדות כתב רבינו דאף בשליח סתם מהני והוו מילי דמרפסן איגרי וכבר השיגוהו הרב לח"מ והתוס' יו"ט וס' תורת חיים ז"ל עיין עליהם. וגם דברי רבינו קשין לשמוע דגבי עדות הוא דבעינן הרשאה מכח קרא דאם לא יגיד וגבי פקדון לא בעינן ורבינו סידר הדינין בהפך דגבי עדות לא הצריך הרשאה וגבי פקדון הזכירה הן אמת דבפ"א דהלכות שלוחין כתב רבינו דאין העושה שליח צריך קנין ולא עדים אלא באמירה בלבד בינו לבינו סגי אך בפ"ג כתב דלדון ולהוציא ממון צריך הרשאה וכו' ע"כ. וכיון שכן כאן שהוא להוציא ממון ולדון עם הנתבע לענין זה הוא שהזכיר ההרשאה אף שלא היה צריך לה לענין השבועה וזה רמז לנו במה שסיים ששלוחו של אדם כמותו כלומר אף בלא הרשאה כאמור וכן נראה שהבין מרן ז"ל שהרי סיים כדקי"ל בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו דמשמע באמירה בעלמא כאמור וגבי עדות צריכין אנו למשכוני נפשין דסמך עצמו למ"ש כאן ולא הוצרך לבאר מכ"ש שהדבר צריך בי"ד כמ"ש שם הל' י"ג:
ח[עריכה]
והתרו בו עדים וכו'. שם דף ל"ז בעיא הזיד בשבועת הפקדון והתרו בו מהו ושקלו וטרו טובא ומסקנא מלקא הוא דלא לקי אבל קרבן מייתי ותיובתא דרבא ע"כ. והרב לח"מ ז"ל כתב דנשאר הדבר בספק אי הוי קרבן לחודיה או קרבן עם מלקות וכו' ע"כ. ולא ידעתי מהו דהא מסקנא מבוארת היא כאמור אלא שעדין יש לדקדק דלמה לא נחייבהו משום שבועת ביטוי וילקה עליה ומפשט דברי רבינו נראה קצת שאם התרו בו משום שבועת ביטוי הה"נ שיתחייב מלקות שהרי לא פטרו אלא משבועת הפקדון והנה רבינו בפ"ט הל' י"ד פסק לענין שבועת העדות במזיד דאף משום ביטוי הוא פטור מקרא דלאחת מהנה עיי"ש וכיון דאנן ילפינן שבועת הפקדון משבועת העדות בגז"ש דתחטא תחטא כדאיתא בר"פ אלו נאמרין מעתה י"ל דהיינו הך ודו"ק:
ט[עריכה]
שאילו הודה וכו'. הם דברי רש"י במשנה שאמר מה טעם מפני שיכול לחזור ולהודות משא"כ בשבועת העדות דבעי ב"ד וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד כמ"ש רבינו פ"י הל' י"ח:
יד[עריכה]
היו חמשה וכו'. אין להקשות דליתני נמי בהא חטין ושעורין וכוסמין כי היכי דתני לעיל באיש אחד ותביעות הרבה די"ל דאדרבה מכיון דתני לה באיש אחד ודאי דה"ה לחמשה ולא תני לה אלא לאשמועינן חיובא אמינין ואגוברי:
טז[עריכה]
פחות משוה פרוטה אינו ממון וכו'. כתב מרן ז"ל משנה פרק הגוזל קמא וכו' ע"כ. הנה ראיתי להתוס' יו"ט ז"ל בפרק שבועת הפקדון אמתני' דהיו חמשה תובעין אותו וכו' רבי מאיר אומר אפילו אמר חטה ושעורה וכוסמת חייב על כל אחת ואחת ופי' הרע"ב ז"ל דרבנן סברי גרגיר אחד של חטה וכו' קאמר ומהא שמעינן דבפחות משוה פרוטה לא מחייב ובספרא לאשמה בה פרט לפחות משוה פרוטה ולא ידעתי למה נדחק הכ"מ בסוף (פ"ו) [פ"ז] דהל' שבועות עמ"ש הרמב"ם דפחות משוה פרוטה אינה ממון וכו' הביא ממרחק לחמו שכתב דתנן פ' הגוזל קמא וכו' והרי משנה שלימה היא כאן בקרבן עצמו וכן ההיא דספרא לאשמה בה בקרבן כתיב וכן נמי בגמ' אמתני' א"ר יוחנן פרוטה מכולן מצטרפת וכו' ע"כ מתוך ריסי עיני התוס' יו"ט ז"ל נראה דלא ראה דברי רבינו בהל' י"א שכתב ואפילו היה לו פרוטה אחת מכולם הרי אלו מצטרפין וכתב שם מרן ז"ל מימרא דר"י וכו' שהיא זאת המימרא עצמה שהקשה ממנה התוס' יו"ט ז"ל וכיון שכן הרי יצא ידי חובתו להזכיר דברי ר"י אלא שדין זה שכתב רבינו דבפחות מש"פ אינו ממון וכו' ודאי שהוא דין אחר ואינו אותו שהזכיר בהל' י"א וודאי שלא הוציאו רבינו אלא מההיא דפרק הגוזל דמבואר הדין שם בין לענין גזל וכו' בין לענין שבועת הפקדון דהכי קתני ליה בהדיא. ואפשר ג"כ דר"י גופיה דחייב על ההצטרפות לא הוציאו אלא מהך מתני' דפ' הגוזל ודברי התוס' יו"ט ז"ל הם מכח דיוק קל וכיון שיש לנו משנה ערוכה להדיא וגם דברי רבינו מורין כן שהרי סידר תחלה דין דהתורה רבתה חמישיות הרבה ואחריו דין פחות מש"פ דאינו ממון ואלו השני דינים הם שם מבוארים כשמש מעתה צדקו דברי פי קדוש מרן ז"ל ואחרי המחילה הראויה מהתוס' יו"ט ז"ל דלא דק בהאי מילתא כראוי וגם דבריו ז"ל לא באו על נכון למעיין בהם עיין עליו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |