מעשה רקח/שבועות/ח
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים לחם משנה מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[edit]
והוא אומר גנבתי וכו'. כתב הרב לח"מ ז"ל קצת קשה דמשמע הכא דטעמו של רבינו ז"ל הוא מפני שאם היה מודה בטביחה ומכירה היה פטור משמע דאם באו עדים על הטביחה ומכירה חייב דומיא דאינך חלוקות דקנס שהביא דאם באו עדים חייב וזה אינו דכיון דאמר גנבתי ונפטר מכפל אפילו שבאו עדים שטבח הוא פטור משום דקי"ל תשלומי ד' וה' אמר רחמנא ולא תשלומי ג' וד' וכן כתב רש"י ז"ל בהדיא וכו' ע"כ. ולא ידעתי למה הוצרך ז"ל להביא זה כאן דביאת העדים מה מועיל לענין שבועת הפקדון והא ראיה דבכל זה הפרק לא הזכיר רבינו ביאת העדים משום דלענין שבועת הפקדון אין הדבר תלוי אלא בהודאת פיו וא"צ לעדים אלא לענין תשלומין וגם מ"ש בשם רש"י וכו' הוא גמרא ערוכה בפ' מרובה דף ע"ה ע"ב ונראה שהוא מחלוקת התנאים שם וגם לא מצאתי לרבינו שהזכירו בפ"א ובפ"ג דהלכות גנבה כי שם ביתו עיין עליו:
שאילו הודה מעצמו וכו'. ראיתי להרב מל"מ ז"ל שכתב וז"ל לכאורה נראה דוא"ו זו דומפני מיותרת וצריך לגרוס מפני אך אפשר לומר דתרי טעמי יהיב רבינו חדא דאף דנימא דמה דמשלם בעד הטביחה או המכירה הוא ממון אפ"ה פטור משבועת הפקדון משום דכיון דנפטר מכפל משום דהודה על הגנבה שוב לא יתחייב על הטביחה או על המכירה משום דתשלומי ד' וה' אמר רחמנא ולא תשלומי ג' וד' דהא אם הודה על הגנבה וכפר על הטביחה פטור מהאי טעמא וכמ"ש רש"י פ' מרובה דף מ"ה ועוד כתב טעם אחר מפני שהוא קנס דאף דנימא דתשלומי ג' וד' נמי חייב רחמנא הכא כיון שאם הודה היה נפטר מפני שהוא קנס נמצא שלא כפר לו ממון עכ"ל. ואני הצעיר לא כן אנכי עמדי מתלת טעמי חדא דאיך הוה ס"ד לומר דמה שמשלם על הטביחה או על המכירה הוא ממון הא כיון דשילם על הגנבה הקרן מעתה הרי הוא שלו ויכול להשליכו לים א"כ למה יתחייב עוד על הטביחה או המכירה מוכרח דקנס הוא. ועוד דאם איתא העיקר הוא חסר בדברי רבינו דלא נתן טעם לפטור תשלומי ד' וה' ועוד דזאת הדרשה של פיטור ג' וד' ולא הדין לא הזכירם ז"ל בפ"א ופ"ג דהל' גנבה ובפ' מרובה נראה שהוא מחלוקת תנאים ע"ע. ועוד דרבינו סיים כמ"ש בהל' גניבה ואי תרי טעמי קאמר בהכרח היה לו להזכירם בהל' גניבה אלא ודאי הדבר פשוט ומבואר דוא"ו זו דומפני מיותרת והיא ט"ס גמורה וכן מצאתי בספר הרמב"ם כ"י קדמון וטעם אחד לחוד קאמר:
ג[edit]
היה משלם בושת ופגם ע"פ עצמו. כן הוא לשון המשנה אך הצער באנוסה אם דינו ממון או קנס לא הוזכר שם ואם נדייק דאם איתא הו"ל לחכמים לומר אע"פ שאינו משלם קנס ע"פ עצמו משלם בושת ופגם וצער ע"פ עצמו אלא ודאי דצער בכלל קנס אין נראה לומר כן דר' שמעון דקאמר פטור שאינו משלם קנס ע"פ עצמו וקאמר בגמרא משום דלא שביק איניש מידי דקייץ ותבע מידי דלא קייץ ע"כ. וידוע דהצער לא קייץ דהכל לפי מה שהיא וכדאיתא פ' אלו נערות ופסקה רבינו בפ"ב דהל' נערה בתולה הל' ו' ושם הל' י"ב ביאר רבינו דצער ובושת ופגם משלם ע"פי עצמו אלא דמרן ז"ל הקשה ממ"ש רבינו בפ"ה מהל' חובל עיי"ש ושם כתבתי לענ"ד נראה תירוץ נאות עיי"ש:
וכן האומר לחבירו וכו' שאע"פ וכו'. לפי דברי רבינו שדימה אלו הב' דינים קצת קשה דאמאי ר' שמעון פליג באונס ומפתה ולא פליג אף בהא כיון דטעמן שוה וי"ל דדינו של רבינו אמת אלא דר"ש ס"ל דלא שביק איניש מידי דקייץ ותבע מידי דלא קייץ וידוע דהכפל לא קייץ ובכל הני תני במתניתין ואמר אמן ואנן קי"ל דא"צ וכמ"ש רבינו לעיל פ"ז הל' א' ולקמן הל' ז' וכתבו ז"ל דריהטא דלישנא דר"ש נקיט ואתי בכולהו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |