שרשי הים/שבועות/ז

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שרשי היםTriangleArrow-Left.png שבועות TriangleArrow-Left.png ז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
חידושים ומקורים מנחת חינוך
מעשה רקח
ציוני מהר"ן
קרית ספר
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


י[edit]

הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה


שורש וי'ו כללא או פרטא

היו חמשה תובעין אותו כו' חייב ע"כ אחד ואחד כו'. הנה מרן בכ"מ פ"ד מה' נדרים ה' י"א כתב דרבינו פסק כרבי יאודה אליבא דר' יוחנן דס"ל דוא'ו כללא הוי אבל בלא וא'ו פרטא הוי וגריס בגמ' כגי' התוס' דגי' רש"י אינה מכוונת דהיאך אפשר שולא לך בוא'ו יהיה יותר פרטא מלא לך בלא וא'ו יע"ש והלח"מ תמה עליו שהרי בפ"ז מה' שבו' ה' יו'ד כתב רבינו דבין אמר לא לך בין אמר ולא לך חייב ע"כ או"א וכ"כ ג"כ בהל' י"ב גבי גזלה ואבידה יע"ש.
ולע"ד אפשר להליץ בעד מרן דמשמע ליה בדעת רבינו דאף לרבי יאודה לא חשיב וא'ו כללא אלא דוקא כי דייק בלישניה ואמר לכולן ולא לך בוא'ו דאז איכא למימר דלהכי דייק למימר כי האי לישנא לכלול את כולן בשבועה ראשונה דוא"ו מוסיף הוא וכללא קא כייל את כולן אבל כי שינה לשונו ואמר על אחד מהם לא לך בלא וא'ו אז גילה דעתו דלאו דוקא הוא ולא דייק בלישניה למימר בוא'ו לכללא דא"כ מ"ט קא כייל להני ולא כייל להך בהדייהו אלא ודאי דלאו לכללא קא מכוין וסירכיה דלישניה נקיט ואזיל וכיון שפרט לכ"א ולא כללן להתחייב ע"כ אחד הוא מכוין כנלע"ד ליישב דעת מרן. ומיהו הא ק"ל בדברי מרן במה שדחה גי' רש"י באומרו שהיאך אפשר שולא לך יהיה יותר פרט מלא לך בלא וא'ו כיע"ש דאטו לדידיה מי ניחא דהא לפי גי' התוספו' נמי לר"מ אליבא דשמואל ס"ל דולא לך בוא'ו חשיב פרטא טפי מלא לך בלא וא'ו ותיקשי ליה דהיאך אפשר דבר זה. והתוספות לא דחו גי' רש"י מכח סברא זו שכתב מרן דהא ודאי לא מכרעא דהא איכא נמי ר"מ אליבא דשמואל דס"ל נמי הכי אלא הם ז"ל דחו גי' רש"י משום דלפי גירסתו אזלא הך סוגיא דהכא אליבא דר' יאודה בתר איפכא מסוג' דזבחים כיע"ש וא"כ מהך טעמא הו"ל למרן לדחות גיר' רש"י ולא מכח הסברא דהא לא מכרעא כמדובר וצ"ע. והלח"מ שם בפ"ד דנדרים כתב שדעת רבינו לפסוק כמ"ד דבין בוא'ו בין בלא וא'ו כולהו פרטא הוי אלא דס"ל דהוא'ו התפסה נמי הוי ולכן באומר שאיני נהנה לזה ולזה קאמר רבינו שם דאם הותר הראשון הותרו כולן יע"ש ומה שיש לדקדק לפי דבריו ממ"ש רבינו בפט"ו מה' מעה"ק גבי ההיא דכזית וכזית וכן ממ"ש בספ"ד מה' גרושין גבי ושאלו בשלום פ' כו' כבר עמד בו הרב בני יעקב בדקמ"א ע"ג וע"ד ויישב דבריו על נכון יע"ש.
ובס' שער יוסף בתשו' סימן יו'ד דל"ד ע"ד עמד מתמיה ע"ד הלח"מ דלפי דעתו דפוסק דבין בוא'ו בין בלא וא'ו פרטא הוי איך מצינן למימר דכשאמר לזה ולזה תלאן זה בזה הא קי"ל דוא'ו פרטא הוי ומופרדי' זה מזה הם וע"כ דהש"ס התם לפי גירסת הרא"ש בפ"ד דנדרי' מפרש ההיא מתני' דנדרי' דוא'ו כללא הוי לר"ש ולא פרטא אמנם אנן דקי"ל כרבי אי אפשר לומר דהאומר לזה ולזה תלאן זה בזה עכת"ד יע"ש. ולע"ד הא לא ק"מ דהתליה זה בזה אינו תלוי בפרטא או בכללא דמאי דחשיב פרטא באומר ולא לך או ולא לזה לאו משום יתורא דוא'ו הוא דהא בלא וא'ו נמי חשבינן ליה פרטא אלא לישנא יתירה דהוצרך לפרט כל אחד ולא אמר סתמא שאין לכם בידי או שאיני נהנה לכם הוא דמשמ' לן דחשיב פרטא והוא'ו דמייתר מורה על התליה וההתפסה והו"ל כאלו פי' שבועה לכ"א ובלבד שיהיה תלוי שבועתו של זה בשבועתו של הקודם ומש"ה אמרינן הותר הראשון הותרו כולן כו' ודוק. ובספר שער המלך שנדפס מחדש למורי הרב בפ"ה מהל' אישות דכ"ז ע"ג ראיתי שהוקשה לו בתי' הלח"מ דאי ס"ל לרבינו דהוא'ו חשיב התפסה א"כ גבי שבועת הפקדון כי אמר שבועה שאין לך בידי לא לך ולא לך וכן שאין לך בידי חיטין ושעורים אמאי לא אמרינן דאינו חייב אלא על הראשונה בלבד דהא קי"ל מתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו דמי ואמאי פסק רבינו דחייב ע"כ א"וא וכתב שבשיטה כ"י למסכת נדרים מצא שהקשו כן בדברי רבינו יע"ש וכעין זה הוקשה לו ג"כ בספר קרית מלך רב בדין שבועות ממ"ש רבינו בפ"ב ה"ט וז"ל וכן אם נשבע שלא אוכ' בשר וחזר ואמר הרי פת זה כבשר זה הרי הוא פטור שהרי לא הוציא שבועה מפיו אלא התפיסו ע"כ. משמע דוקא משום שחזר ואמר הרי פת זה כבשר זה הא אם נשבע על הפת והבשר יחד על שניהן דלא הוי התפסה וכן משמע ממ"ש רבינו בפ"ד ה"ו ואפי' אמר שבועה שלא אוכל בשר ופת וקטנית ואכל הכל אינו חייב אלא אחת וכולן מצטרפין לכזית ואי הוי התפסה נראה שאינו מצטר' לכזית עכ"ל.
ולע"ד הא נמי לא קשייא דאף הלח"מ לא כתב דהוא מורה על ההתפסה לדעת רבי' אלא דוקא היכא דלא אייתר לישניה דנשבע דיתור לשונו מורה שדעתו להתחייב על כל אחד והוא'ו מורה על ההתפסה הילכך גבי שבועת ביטוי כגון שבועה שאיני נהנה לזה ולא לזה דאיכא למימר דיתור לשונו דהוצרך לפרט לכל אחד ואחד הוא להתחייב בשבועה לכל אחד והוא'ו יתירה הוא להורות על ההתפסה אמרינן הכי אבל גבי שבועת הפקדון דאי אמרינן דהוא'ו מורה על ההתפסה עכ"ל דליכא אלא התפסה לבד וליכא שבועה לכל אחד א"כ אייתר לישניה דלמה פרטן לכל אחד ואחד לימא שבועה שאיני חייב לכם דליכא למימר דלהכי פרטן ולא אמר שבועה שאיני חייב לכם משום דלא בעי לישבע לכולן דא"כ למה התפיסן דאין ספק דמדהתפיסן זב"ז דטועה בדין הוא וסובר דמתפיס בשבועה כמוציא שבועה מפיו דמי ואם דעתו שלא לישבע עליהן כלל למה התפיסן הילכך עכ"ל שדעתו לישבע לכל אחד ומשו"ה פרטן והוא'ו לאו דוקא ובכן ממילא יתיישב.
גם מה שהקשה בס' קמ"ר דכיון דהוא'ו אינו מורה על ההתפס' לבד א"כ בנשבע שלא יאכל בשר ופת וכיוצא כל כה"ג השבועה קאי על כל הדברים שהזכי' בפיו ובשפתיו אלא שהוא'ו מורה ג"כ על ההתפסה זה בזה ומשו' הכי כתב רבינו בפ"ב ה"ט דדוקא כי אמר הרי פת זה כבשר זה אז הוי התפסה לבד אבל אם לא אמר כן אלא שנשבע על דברים הרבה אז הוי כנשבע על כל דבר ודבר אלא שהתפיס דבר בחבירו וכאלו אמר שכל זמן שאהא אסור בבשר אהא אסור בפת וכי תימה א"כ כיון דאיכא שבועה לכל דבר ודבר בפרט אכתי ק' ההיא דפ"ד ה"ו בנשבע שלא אוכל בשר ופת וקטנית ואכל הכל למה כתב רבינו דאינו חייב אלא אחת הול"ל דחייב ע"כ דבר ודבר הא ודאי לא קשייא מידי שהרי אמרו בפ' שבועות שתים בתרא דכ"ג גבי נשבע שלא אשתה יין ושמן ודבש דע"כ לא מחייב ע"כ חדא אלא כשהיו מונחים לפניו דאייתר לישניה דהול"ל שבועה שלא אשתה מאלו המינין אבל כשאינן מונחין לפניו לא מחייב אלא חדא דאיכא למימר להכי פרטן כדי למפטר נפשיה מאחרינייתא ודוק ובהכי ניחא מה שהקשה עוד בס' הנז' על מה שאמרו בירוש' גבי שבועת אליהו היכן הותר נדרו של טל אמר רב תנחומא סברון מימר נדר שהותר מקצתו הותר כולו עכ"ל והוק' לו דתינח לרש"י דס"ל דכללא הוי עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד אמנם לר"י ולר"מ דס"ל דוא'ו פרטא הוי לדעת ר' יוחנן וכן לשמואל אליבא דר' יאודה א"כ הוו ב' שבועות וכה"ג לא אמרינן הותר אחד מהם הותרו כולם יע"ש וע"פ האמור לא קשיא מידי דע"כ לא אמרו דוא'ו פרטא הוי אלא בההיא דולא לך ולא לך דאייתר לישניה דהוה מצי למימר שאיני חייב לכם ומדהוצרך לפורטן ואמרן כי האי לישנא להתחייב ע"כ א' קמכוין אבל היכא דליכא יתור לשון כי ההיא דלא אשתה יין ושמן ודבש דדילמא למפטר נפשיה מאחרינייתא קאתי ליכא למ"ד דחייב על כל חד וחד וההיא דאליהו דמי ממש לההיא דשלא אשתה יין ושמן ודבש ולא היו מונחים לפניו הילכך לא הוי אלא כללא ולא פרטא.
עוד ראיתי בספר הנז' הביא דברי הריב"ש ז"ל בסימן רצ"א שכתב דהנשבע או נדר שלא יאכל ענבים ולא ילבש בגדי משי והותר אחד מהם דלא הותר השני דכיון שהן פעולות חלוקות הוו שני שבועות לענין חיוב חטאות וכיון שכן אם הותר על האחד לא הותר השניה וצריך התרה לכל אחד ואחד ע"כ וכתב ומתוך דבריו נ"ל דלא הבין במ"ש רבינו גבי שאיני נהנה לזה ולזה הותר הראשון הותרו כולן כמ"ש הרב לח"מ דהוי פרטא והתפסה דא"כ גם בנדון דידיה נימא הכי וצ"ל דס"ל להריב"ש דבוא'ו הוי כלל כמ"ש מרן כ"מ וקשה עליו ג"כ קו' הרב לח"מ דרבינו ס"ל דהוי פרטא עכ"ל ולע"ד הא לא מכרעא דאה"נ דלדעת רבינו ס"ל להריב"ש כמ"ש הרב לח"מ ולפ"ז בנדון הריב"ש חשיב פרטא והתפסה ואם הותר על הענבים הותר נמי על לבישת בגדי משי ואם הותר על בגדי משי לא הותר על הענבים מיהו הריב"ש לא חש לס' רבינו בזה מאחר שכל הפוסקים ס"ל גבי דשאיני נהנה לזה ולזה דלא חשיב התפסה עד שיאמר פלוני כפלוני ופלוני כפלוני וכגירס' הגמרא בההיא דפ"ד דנדרים. ומה שהוצרך הריב"ש לומר דמשום דהפעולות חלוקות חשיבי ב' שבועות ולא כ' הטעם משום דוא'ו פרטא הוי היינו משום דהכא ליכא לישנא יתירה כמדובר.
ודרך אגב ראיתי לעמוד במה שהקשה הרב מחנה אפרי' בהלכות שבועות סי' ט' בעיקר דברי הריב"ש בתשובה זו שלמד דחילוק הפעולות מחלק השבו' מההיא דשלא אוכל ושלא אשתה דאמרינן בפ' שבועות ב' דחייב ב' משום דכיון דאמר שלא אוכל והדר שלא אשתה גלי אדעתיה דשלא אוכל דקאמר היינו אכילה לחודה יע"ש והוקש' להרב הנז' וז"ל ולא הבנתי כונתו דההיא דשלא אוכל ושלא אשתה דחייב ב' לאו משום דחילוק הפעולות מחלקת השבועות הוא אלא טעמא הוי משום דלא היה לו להזכיר שתיה בכלל אכילה הוא ולמה הזכירו אינו אלא כדי לחלקן בשתי שבועות ולהתחייב עצמו בב' עכ"ל ולכאורה קושיא אלימתא היא מיהו לע"ד נראה ליישב דעת הרב דמשמע ליה דע"כ לאו מהאי טעמא הוא אלא דהפעולות חלוקות דאי משום דלא היה לו להזכיר שתיה דבכלל אכילה היא אתו כ"ע קרו לשתיה אכילה וכי לא עבידי אינשי דקרו לאכילה אכילה ולשתיה שתיה וכיון דאיכא אינשי הכי ואיכא אינשי הכי אין סברא לומר דמשום לישנא יתירה חשבינן ליה פרטא דלא דמי לההיא דשלא אוכל פת חיטין ופת שעורין דלאו אורחיה דאינשי לאשתעויי הכי ולמימר פת פת בכל דבר וכן בההיא דשלא אשתה יין ושמן ודבש לכ"ע איכא לישנא יתירה כל שהיו מונחים לפניו או מסרבין בו לאכול יין ושמן כו' וליכא מאן דמשתעי בהכי הילכך ע"כ מדכפל דבריו לחלק הוא בא משא"כ הכא וכיון שכן עכ"ל דמאי דחשבינן ליה שתי שבועות ומחייב שתים אינו אלא משום דהפעולות חלוקות הן ולא משום כונתו דהכא ליכא יתור לשון כמדובר.
ואפשר דהמכריחו להריב"ש טפי הוא ההיא דהוה בעי הש"ס למימר התם דשלא אוכל ושלא אשתה דקתני מתני' דחייב שתים מיירי בדאמ' שלא אשתה והדר אמר שלא אוכל כיע"ש ואם איתא דחייב שתים הוא משום יתור לשונו כמ"ש הרב מחנה אפרים הא ניחא כשאמ' שלא אוכל והדר אמר שלא אשתה דכיון דשתיה בכלל אכילה כל שאמר שלא אוכל תחילה הרי שתיה בכלל ולמה אמר שלא אשתה אם לא שכוונתו לחלק אבל כשאמר שלא אשתה תחילה והדר אמר שלא אוכל ליכא לישנא יתירא ואכתי תקשי ליה אמאי חייב שתים וליכא למימר דהשתא נמי איכא לישנא יתירא דהוה מצי למי' שלא אוכל לבד ומדהוצ' לפרט שלא אשתה תחילה והדר שלא אוכל ש"מ שדעתו לחלק דהא ודאי ליתא שהרי כתב מהרימ"ט בח"א סי' ס"ח דכולה סוגייא דהכא אזלא בין אליבא דר"י ור"מ ובין אליבא דר"ש דאפליגו בפרק שבועת הפקדון גבי שבועה ולא לך ולא לך דאע"ג דלר"ש אפילו התם דאיכא לישנא יתירה דהא הוה מצי למימר שבועה שאיני חייב לכם ופרטן לכל חד אפ"ה ס"ל דכללא הוא עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד וא"כ לדידיה משמע לכאורה דה"נ גבי שבועה שאיני אוכל פת חיטין פת שעורין כו' וכן גבי שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש אע"ג דאיכא לישנא יתירה אפילו הכי לר"ש לא מחייב אלא חדא כיון דליכא שבועה בכל דבר מיהו כתב הרב דאפי' לר"ש נמי כל כה"ג אזיל ומודה ר"ש נמי דמחייב ע"כ חדא וחדא משום דהכא איכא כלל והדר פרט דכיון דאמר שלא אוכל וכונתו על דברים שלפניו הרי כלל הכל בשלא אוכל ומדהוצרך לפרט לכל חדא וחדא מיחייב ע"כ חדא וחדא אפילו לר"ש משא"כ בההיא דולא לך ולא לך דליכא אלא פרטא לבד וליכא כללא מעיקרא יע"ש והשתא בנשבע שלא אשתה והדר שלא אוכל ליכא כלל' דאכילה לאו בכלל שתיה היא וא"כ אמאי חייב ב' ודוחק לומר דכי הוה בעינן לפרושי מתניתין הכי הוה מוקי מתני' דלא כר"ש דכל כי האי הו"ל לפרושי הואיל וכולה סוגיא אזלא אף כר"ש כמ"ש מהרימ"ט אלא ודאי דטעמא דחייב ב' לפום האי אוקמתא אינו אלא משום דהפעולות חלוקות הן כמ"ש הריב"ש וליכא מאן דפליג אהאי טעמא ועיין בס' קמ"ר פ"ה מהלכות שבועות הל' י"ח ודוק.
הדרן לדמעיקרא שמ"ש הלח"מ בדעת רבינו הוא הנכון וכל מה שהקשו על דבריו הכל בא לכלל ישוב כמדובר ועיין עוד במה שהקשה הלח"מ לפי דרכו בדעת רבינו בפי"ג מה' נדרים הלכה יו'ד וכבר בספר שער המלך למורי הרב בפ"ה מה' אישות דכ"ז ע"ג עמד ויישב דברי רבינו בישוב נכון ואין צורך למה שנדחק שם הרב לח"מ כיע"ש ולפי דברי הלח"מ שם לא ידעתי אמאי לא קשייא ליה טפי לדעת רבי' אנשבע שלא יאכל נבלו' ושחוטות היאך חלה שבועתו בכולל אף אנבלות כמ"ש רבי' בפ"ה מה' שבועות ה' יו"ד הא כיון דלדידיה וא'ו פרטא הוא חשיב כנשבע שבועה על הנבלות ושבועה על השחוטות וכיון דאיכא שבועה לכל חד לחודיה אין כאן טעם כולל כמ"ש הריב"ש בתשו' סי' רצ"א וקנ"ט כיע"ש אלא ודאי דע"כ לא חשיב וא'ו פרטא לדעת רבינו אלא כי ההיא דולא לך ולא לך וכההיא דלזה ולזה דכיון דהוה מצי לישבע על כולם כאחד ופרט לכל אחד אז חשבינן ליה כנשבע על כל אחד אבל היכא דנשבע שלא אוכל נבלות ושחוטות אין יתור לשון לומר דלהכי פרטן להתחייב ע"כ אחד דדילמא למפטר נפשיה מאחרינייתא קאתי כדאמרינן גבי שבועה שלא אוכל פת חיטין פת שעורים וכן גבי שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש וזה ברור.
והנה הרב מח"א בה' שבועות סי' ט' רצה ליישב דעת רבינו דס"ל דדוקא גבי שבועה ס"ל כר"י דוא'ו פרטא הוא משום דשבועות חלוקות לחטאות אבל בנדרים דאין חילוק חטאות בהן כמ"ש רבינו בפ"א מה' נדרים הל' ו' כה"ג דאמר זה וזה בוא'ו חשיב כללא כר"ש יע"ש ועיין במה שהקשה עליו בנו הרב בדי"ג ע"ב יע"ש ולבר מן דין אין טעם בחילוק זה דחילוק חטאות שאמרו גבי שבועה אינו אלא היכא דהשבועות חלוקות מצד עצמן אבל בשבועה אחת שכלל בה דברים הרבה ליכא חילוק חטאות כמ"ש רבינו בפ"ד הל' ה' אמר שבועה שלא אוכל היום בשר ופת וקטנית ואכל הכל אינו חייב אלא אחת וכולן מצטרפין לכזית ע"כ ולפי דברי הרב נימא דוא'ו פרטא הוי הואיל וחלוק לחטאות ויהא חייב על כל אחת ואחת אלא ודאי דטעם זה לא מהני לחלק השבו' ולעשות מהכלל פרט ומ"ש בפ' שבועות ב' דכ"ג שאני שבועות מתוך שחלוקות לחטאות אין מצטרפות עיין להרב מש"ל ברפ"ד מה' שבועות ד"ה תנן מה שביאר בפי' אותה סוגייא ודוק.
עלה בידינו מכלל האמור שדעת רבינו לפסוק כמ"ד דבין באומר לא לך ולא לך בין באומר לא לך לא לך בלא וא'ו כולהו פרטא הוי ולא חשיב כללא עד שיאמר שאיני חייב לכולכם וכיוצא אמנם הר"ן והרא"ש חלוקים על רבינו דהם פסקו כר"ש דס"ל כללא הוי עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד וז"ל הר"ן בפי' ההלכות בפ' האיש מקדש עלה דמתני' דהתקדשי לי בתמרה זו התקדשי לי בזו ואמרינן בגמרא מאן תנא אמר רבא ר"ש היא וקיימא לן הכי כיון דסתם לן תנא כוותיה ובפ' פותחין נמי תנן לזה קרבן ולזה קרבן כו' והתם נמי אוקומיה רבא כר"ש ואף על גב דבפרק הפקדון אפליגו בהא ואיכא למימר סתם ואחר כך מחלוקת היא אפי"ה כיון דשקלו וטרו אמוראי בהך סוגייא דהכא אליבא דר"ש קי"ל כוותי' וכן פסקו ר"ח והרמב"ן עכ"ל ומוהרימ"ט בחי' לקדושין הקשה עליו וז"ל ולא ידעתי מאי קא ק"ל אי משו' דהני סתמי בס' נשים ופלוגתא בס' נזיקין הא בתרי מסכתי אין סדר למשנה וכ"ש בתרי סדרי ולמה לא נפסוק כהני סתמי אם לא דהתם בשבועות איכא סתמא דלא כוותיה דבפרק שבועות ב' תנן שבועה שלא אוכל פת חיטין פת שעורין פת כוסמין חייב ע"כ אחד ואחד ואוקימנא לה במונחין לפניו דהוה מצי למימר שבועה שלא אוכל אלו ואולי לזה כיוין הר"ן לומר דאיכא למימר סתם ואח"כ מחלוקת היא בחדא מסכתא אלו דבריו יע"ש ודבריו תמוהים במ"ש ואולי לזה כיוין הר"ן דאדרבא כלפי לייא דכיון דמחלוקת דפ' הפקדון מוכח דאין הלכה כסתמא דפ' שבועות ב' וההיא סתמא אזלא כרבי יאודה ודלא כר"ש כמ"ש הרב א"כ היא הנותנת לומר דקי"ל כר"ש ומאי קושיא ליה להר"ן מההיא למ"ש דהלכה כר"ש משום דהוי סתם ואח"כ מחלוק' אדרבא זו ראיה לדבריו ואפשר לומר בדוחק דכונת הרב ז"ל היתה לומר דמ"ש הר"ן ואיכא למימר סתם ואח"כ מחלוקת היא אין הכונה לומר דסתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם שהרי כתב הרב הנמקי בפ' החולץ דקי"ז בשם הרמב"ן והביא דבריו הרב גופי הלכות בכלל תמ"ח דמ"ש סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם לאו למימרא דבשום דוכתא אין הלכה כסתם אלא כלפי שאמרו מחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם כלומר שכן הלכה לעולם עד דפסקי אמוראי בהדייא דלא כוותיה קאמר בתר הכי דסתם ואחר כך מחלוקת אין אומרים הלכה כסתם לעולם אלא פעמים כך ופעמים כך עכ"ל וכיון שכן זה שכתב הר"ן הכא ואיכא למימר סתם ואחר כך מחלוקת היא הכונה לומר דכיון דסתמא דפ' שבועות ב' הוא כר"י וגם המחלוקת דמייתי בתר הכי בפרק הפקדון הזכיר סברת מאן דפליג אר"ש בלשון סתם וסברת ר"ש אמרה בשם יחיד א"כ זו ראיה דהלכה כמאן דפליג אר"ש כן אפשר ליישב בדוחק גדול אלא כי לשון הר"ן אינו מורה כן.
ובספר שער המלך למורי הרב נר"ו בפ"ה מהלכות אישות דכ"ז ע"ב ביאר כונת הר"ן דאיהו ס"ל דבתרי סדרי אין סדר למשנה וכיון שכן מספ"ל הי סתמא בתרא הילכך אזלינן לחומרא וכ"כ בהדייא הר"ן בפ' ערבי פסחים עלה דאמר רבא אכל מצה בזמן הזה אחר מצות כו' יע"ש. ואם כן היינו דק"ל להר"ן ז"ל כלפי מאי דקימא לן כר"ש דבזו ובזו כללא הוי ואם יש בכולן ש"פ מקודשת מתורת ודאי ואהא ק"ל דהו"ל לומר דאינה מקודשת אלא מתורת ספק ואם פשטה ידה וקיבלה קדושין מאחר מקודשת מתורת ספק וכן נמי בההיא דנדרי' היה לנו להחמיר ולומר דצריך פתח לכל אחד ואחד וזהו שדקדק בלשונו וכתב איכא למימר סתם ואחר כך מחלוקת היא ולא כתב הו"ל סתם ואחר כך מחלוקת למימר דמספי' הוא דקאמר את"ד נר"ו יע"ש ואין להקשות דכיון דהא דאמרינן סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם לאו בכל דוכתא הוא כמ"ש הרמב"ן א"כ מאי קא ק"ל דכיון דפעמים אין הלכה כסתם א"כ בספיקא תלייא מילתא והו"ל למיזל לחומרא ולא לפסוק כר"ש בין לקולא בין לחומרא ועיין עוד בס' דברי אמת בקונט' הג' די"ו ע"ד ד"ה ויצא לנו כו' שכתב דהרשב"א והתוס' חלוקים על דברי הרמב"ן הללו שהביא הרב הנמקי אבל לדידהו ס"ל דסתם ואחר כך מחלוקת חשיב כמחלוקת יחיד עם רבים דהלכה כרבים זולת היכא דמסתבר טעמיה דיחיד יע"ש אלא דמתוך דברי הר"ן הללו דקרי לההיא דפ' הפקדון מחלוקת נראה דס"ל דכל סתמא דאיכא מחלוקת בצידו לא מקרי סתמא לפסוק כוותיה בכל דוכתא ולא חשיב כרבים נגד יחיד כס' התוס' בפרק החולץ וכס' הרשב"א אלא דס"ל כמ"ש הרב הנמקי בשם הרמב"ן כמדובר אלא דבפרק פותחין דס"ו ע"א ד"ה ולענין הלכה קרי הר"ן לההיא דפ' הפקדון סתמא דנר' דקאי בשיטת התוס' והרשב"א דכל סתמא אפי' מחלוקת בצידו חשיב סתם והלכ' כוותיה דחשיב כרבים לגבי יחיד וצ"ע.
ובמ"ש הר"ן הכא ובפרק פותחין דכיון דשקלו אמוראי בפ' האיש מקדש אליבא דר"ש קי"ל כוותיה וכ"כ הרא"ש בפ' פותחין כיע"ש נלע"ד דלפי גי' הספרים ישנים שהביאו התוס' בפרק הפקדון דכולה סוגייא גרסינן היפך גירסתינו דלר' יאודה כל היכא דאמר ולא לך ולא לך בוא'ו כללא הוא ובלא לך לא לך בלא וא'ו ס"ל דפרטא הוא הנה לפי גי' זו אזלא לה הכרעת הרא"ש והר"ן דהלכה כר"ש מדשקלו וטרו אמוראי אליביה דאיכא למימר דר' אמי ורבא דס"ל בפרק האיש מקדש דהאומר התקדשי לי בזו ובזו ובזו והיתה אוכלת ראשונה ראשונה דאינה מקודשת עד שיהיה באחרונה ש"פ דמבואר מזה דס"ל דבזו ובזו כללא הוא ומשו"ה בעינן שיהיה באחרונה ש"פ דאי פרטא הוא וחשיב כאומ' התקדשי לי בזו התקדשי לי בזו אפי' בקמייתא נמי מקודשת לאו משום דס"ל כר"ש הוא אלא משום דס"ל כר"י דוא'ו כללא הוא משום הכי ס"ל הכי ואה"נ דהאומר התקדשי לי בזו בזו בלא וא'ו ס"ל דפרטא הוי דאע"ג דלר"ש כללא הוא מאן לימא לן דאינהו ס"ל כוותיה אפילו באומר בזו בזו בלא וא'ו דילמא אינהו כי שקלו וטרו אינו אלא באומר בזו ובזו בוא'ו דוקא אבל באומר בזו בזו בלא וא'ו אפשר לומר דפרטא הוי כר"י ואפילו היה בקמייתא ש"פ והיתה אוכלת ראשונה מקודשת כמו באומר התקדשי התקדשי אלא מפני שהר"ן והרא"ש נראה דגרסי כולה סוגייא דפרק הפקדון כגי' רש"י ולפי אותה גי' ס"ל לר"י דולא לך בוא"ו פרטא הוא ובלא וא'ו הוי כללא הילכך כיון דאשכחן להני אמוראי בפרק האיש מקדש דס"ל גבי בזו ובזו בוא'ו דכללא הוא עכ"ל דסבירא להו כר"ש דאפי' בוא'ו ס"ל דהוי כללא וכ"ש בלא וא"ו דאפי' רבי יאודה אזיל ומודה דהוי כללא כנלע"ד.
וע"פ האמור ממילא יתיישב מה שדקדק מרן הב"י בסימן רכ"ט עמ"ש הטור שם דאם אמר קונם שאיני נהנה לכולכם או אפילו אמר קונם שאיני נהנה לך ולך ולך הוי כלל ואם הותר א' מהם הותרו כולן אבל אם אמר קונם שאיני נהנה לך קונם שאיני נהנה לך כו' וכתב מרן ומ"ש בספרי רבינו שאיני נהנה לך ולך ולך שאינו מדוקדק דאפילו בלא ווי'ן הוי כלל כדפרישית עכ"ל ולפי מה שהכרחנו דגי' הרא"ש בפרק הפקדון היא כגי' רש"י שם אדרבא מדוקדקים דברי הטור דלפי גי' זו בלא ווי'ן אף ר"י אזיל ומודה לר"ש דחשיב כלל והיכא דאיכא ווי'ן הוא דס"ל לר"י דחשיב פרטא והשתא הטור דפסיק כר"ש הוצרך להשמיענו דאפילו בווין חשיב כללא דלא כר"י דחשיב פרטא אבל בלא ווי'ן לא הוצרך לאשמועינן כיון דאף לר"י חשיב כללא וברור ועיין בס' כהונת עולם שם ובספר שער יוסף בתשו' דל"ו ע"ב.
ובהכי ניחא לי מה שהקשו הרב משפט צדק בח"ב סימן מ"ג והרב כהונת עולם שם בסי' רכ"ט על מ"ש הר"ן בנדרים פ"ג דכ"ז ע"א וז"ל ודאמרינן הותר מקצתו הותר כולו דוקא כשכללם דאמר כולכם או לזה ולזה בוא'ו אבל אם אמר לזה לזה בלא וא'ו הותר אחד מהן הוא מותר וכולן אסורים דכמאן דאמר קונם לכל אחד דמי וכדמוכח בפרק האיש מקדש גבי בזו ובזו ובפרק שבועת הפקדון גבי שבועה לא לך לא לך עכ"ל והקשו עליו הרבנים הנז' דמאי מייתי מההיא דפרק האיש מקדש אדרבא התם ע"כ לאוקומיה סתם מתני' כר"ש דהא קתני רישא התקדשי התקדשי יע"ש ועיין בספר שער יוסף דל"ו ע"ב יע"ש ועפ"י האמור נלע"ד שדברי הר"ן הללו הם כפי גי' הספרי' ישנים שכתבו התוספות בפרק הפקדון דלר"י כל דאיכא וא'ו הוא כללא אבל בלא וא'ו חשיב פרטא ולפ"ז הני אמוראי דפרק האיש מקדש דשקלו וטרו גבי בזו ובזו וס"ל דחשיב כללא אפשר דס"ל כר"י דדוקא בוא'ו חשיב כללא אבל בלא וא'ו חשיב פרטא וליכא הכרעה אי ס"ל כר"ש אף היכא דאמר בזו בזו בלא וא'ו הילכך לענין הלכה בדליכא ווי'ן מספק' לן אי הלכה כר"ש דחשיב כללא וכסתמ' דקדושין ונדרים או כר"י וכסתמא דשבועות דלא ידעינן הי סתמא בתרא כיון דאין סדר למשנה כמ"ש הר"ן בפרק האיש מקדש ובפרק פותחין הילכך ע"כ למיזל לחומרא ולומר דלענין נדר שהותר מקצתו הותר כולו חשיב פרטא כר"י דפרק הפקדון ואותו שהותר הותר והשאר אסורים וזהו שכתב הר"ן דהיכא דאמר ולזה ולזה בוא'ו חשיב כללא כדמוכח בפרק האיש מקדש וכונתו למאי דשקלו וטרו אמוראי התם גבי בזו ובזו ומוכח דס"ל דחשיב כללא אבל ממתני' ודאי ליכא הכרעה דכיון דאוקימנא לרישא דמתני' כר"ש ודאי דכי קתני סיפא בזו ובזו לאו דוקא באומר בוא'ו דאפי' בלא וא'ו דינא הכי לר"ש דס"ל כללא הוי עד שיאמר התקדשי לכל אחד אבל הוכחת הר"ן הוא מדרבי אמי ורבא דמוכח התם דס"ל גבי בזו ובזו דכללא הוי ושמעינן מינייהו דס"ל דוא'ו כללא הוי מיהו באומר לזה לזה בלא וא'ו ליכא הכרח מהנהו אמוראי מה ס"ל הילכך כיון דבשבועת הפקדון סתם לן תנא דלא כר"ש היפך סתמא דקדושין ולא ידעי' הי סתמא בתרא אית לן למיזל לחומרא וחשיב פרטא וכאומר קונם לכ"א וא' זה נר' לע"ד כונת הר"ן שם.
איברא שדבריו הללו סתרי למ"ש בפרק פותחין דס"ו ע"א ולדבריו שבפרק האיש מקדש בפי' ההלכות וכמו שהקשו הרבנים הנז' כי שם תפס עיקר דקי"ל כר"ש דבין בו' או בין בלא וא'ו כולהו כלל הוי ולפי מש"ל נראה דגירסתו היתה כגי' רש"י בפרק הפקדון ואלו הכא בדכ"ז לא אזיל בשיטה זו כי אם כגי' התוספות שם ואולי שתי הגירסאות נזדמנו לפני הר"ן כמו שנזדמנו לפני רש"י דבפרק האיש מקדש דמ"ד ע"א גריס בברייתא דר"י בגי' התוספות בפרק הפקדון דבלא ווי'ן חשיב פרטא ובפרק הפקדון גריס להפך דבלא ווי'ן לר"י חשיב כללא ובכן אף להר"ן היו לפניו ב' הגי' גם זו לעומת זו ולכן שינה את טעמו ונימוקו ממקום למקום לפי הגי' שנזדמן לפניו בעת ההיא שכבר כתבנו דהכרעתו של הר"ן שהכריע דהלכה כר"ש מדשקלו וטרו אמוראי בפ' האיש מקדש אליבא דר"ש אינו אלא לפי גי' רש"י בפרק הפקדון דלפי גירסתו בפ' האיש מקדש והיא גירסת התוס' בפ' הפקדון ליכא הכרעה כלל כן נלע"ד ודוק.
והנה מהרימ"ט בח"א סי' ס"ח הוקשה לו לשיטת הרא"ש והר"ן והטור דפסקו כר"ש מההיא דפ' שבועות ב' דכ"ד דשקיל וטרי תלמודא גבי שבועה שלא אוכל פת חיטין פת שעורים פת כוסמין וכן גבי שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש אמאי חייב ע"כ אחת ואחת וקאמר דה"ט משום דאייתר לישניה דפת פת למה לי וכן יין ושמן ודבש במונחים לפניו דהול"ל שבועה שלא אשתה ממין אלו והואיל ופרטן מיחייב ע"כ חדא וחדא יע"ש ולכאורה אזלא הך סוגייא דלא כר"ש דלר"ש לא מיחייב עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד וכמו כן הוקשה לו מסיפא דההיא מתני' דפ' שבועת הפקדון גבי שבועה שאין לך בידי פקדון ותשומת יד גזל ואבידה דתני סתמא דחייב ע"כ אחד וא' וכן פלוגתא דרב אחא ורבינא דאפליגו בבעייא דבעי רב אשי התם בפרק הפקדון וברייתא דמייתינן עלה דקתני הרי כאן עשרי' חטאות כולהו אתו דלא כר"ש כיע"ש וכן ההיא דפרק המגרש עלה דמתניתין דחמשה שכתבו בתוך הגט איש פ' מגרש את פ' דאמרינן בגמרא דאי כתב את פ' פ' את פ' בלא וא'ו דהם גיטין מחולקים אזיל כר"י ולא כר"ש דלר"ש לא חשיב פרטא עד שיכתוב גרושין לכל אחד ואחד ועוד הוקשה לו אותה ששנינו בשלהי נדרים אמרה קונם תאנים וענבים אלו שאיני טועמת כו' הרי אלו ב' נדרי' כו' ואמר רבא מתני' ר"ש היא דאמר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד ע"כ הרי כאן אע"פ שלא אמר קונם לזה קונם לזה חשבינן להו ב' נדרים לפי שחילקתן ואמרה שאיני טועמת לכל אחד כיונתו לעשותן ב' יע"ש.
ומתוך כך העלה הרב דע"כ לא אפליגו ר"ש ור"י אלא כשפרט דברים הרבה בשבועה א' דר"ש סבר הואיל והוציאם כולם בשבועה א' שאתה צריך לצרף כל הפרטי' לשבועה שהזכיר תחילה או בסוף כולם שבועה אחת הן ואינו חייב אלא אחת וכן אותה דנדרים כשאמר קונם שאיני נהנה לך ולא לך כולם צריכים להצטרף עם הראשון שהזכיר בו קונם הילכך הכל נדר אחד עד שיאמר לזה קרבן ולזה קרבן אבל ההיא דפ' שבועות ב' שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש שאני התם שכלל תחילה ואח"כ פרט דכי אמר שבועה שלא אשתה הרי נאסר בכולן כי הדר פרט יין ושמן ודבש לחייב ע"כ אחד ואחד כו' וכן גבי שבועה שלא אוכל פת חטין פת שעורים דכי אמר שלא אוכל סתמא אתסר בכולהו ואף למפטר נפשיה מאחרינייתא לא הוה צריך כיון שלא היה דעתו אלא אלו ואעפ"י שלא פירש פיו ולבו שוין בעינן והא דפריך בגמרא ודילמא למפטר נפשיה מאחרינייתא קאתי כתבו התוס' דהכי קאמר דילמא לגלות לעולם שאינו אוסר עצמו אלא מאלו ומשני פת פת למה לי כלומר אם כונתו לגלות דעתו לא היה צריך להזכיר פת פת הא אין עליך לומר מאחר שכלל תחילה שלא חזר ופרט אלא להתחייב ע"כ א"וא בפ"ע ולהכי לא מייתי פלוגתא דר"י ור"ש בפרק הפקדון אלא גבי ה' תובעים אותו שאין שם כלל מוסף על הפרט אלא פרט גרידא שאין לך בידי דבשבועה קמייתא לא אשתבע אלא אחדא וכי הדר אמר ולא לך ולא לך אתה צריך לצרפן לשבועתו של ראשון וה"ט דר"א דאמר עד שיאמר שבועה באחרונה ולהכי גבי הא דקתני בסיפא שבועה שאין לך בידי חטין ושעורים כו' לא מייתי פלוגתייהו דבהא מודה ר"ש דכי משתבע שבועה שאין לך בידי הרי נשבע על כולם וכשחזר ופרט לחייב ע"כ א"וא בא והיינו דפליגי רב אחא ורבינא חד אמר אפרטא מיחייב אכללא לא מיחייב פי' שלא יהא חייב על שבועה שאין לך בידי שהיא שבועה כוללת את כולם וחד אמר אכללא נמי מיחייב וכתב עוד דההיא דשלהי נדרים גבי תאנים וענבים שאיני טועמת אע"ג דבמונחים לפניו מיירי מדקתני אלו לא תקשי אמאי לא מיחייב ע"כ א"וא דומיא דשבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש דאה"נ אילו אמר קונם שאיני טועמת תאנים וענבים ה"נ דמיחייב אפרטי דאיכא כלל ולבסוף פרט אבל השתא דאמרה שאיני טועמת לבסוף ליכא כלל שאינה נאסרת בשום דבר אלא בגמר דבריה ואין כאן כלל אלא פרט לבדו ובהכי פליגי ר"י ור"ש ומתני' ר"ש היא דאמר אף על הפרט שהוא כלול בקונם ראשון אינו חייב אלא אחד עד שיאמר תאנה שאיני טועמת ענבה שאיני טועמת דאז חשבינן להו ב' נדרים וה"ה הכא בשבועות אם אמר שבו' יין ושמן ודבש שלא אשתה באנו למחלוקת ר"י ור"ש וכתב עוד ואעפ"י שלא מצאתי לרבותינו הראשונים שיפרשו בחילוקי השמועות הללו כלום הדברים מוכרעים מחמת עצמן רק את זה מצאתי להרא"ש בהלכותיו פ"ד נדרים אמימרא דרבא דס"ל דלא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו אלא במחליף כתב וצ"ע לרבא אדם שנדר מב' דברים בשר ויין שלא היו לפניו והזכיר שניהם ומצא חרטה כו' או"ד לא אמרי' הותר כולו אלא במחליף כו' ומשיחתו של הרב שאמר בשר ויין שלא היו לפניו אתה למד שאילו היו לפניו והזכיר שניהם כשני נדרים דמו דומיא דשבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש דמוקמינן לה במונחים לפניו אלמא מודה ר"ש בזו שהרי הוא עצמו פסק כר"ש עכ"ל העתקתי כל דבריו מפני שאין הספר מצוי אצלי.
וראיתי להרב כהונת עולם בסימן רכ"ט שתמה ע"ד מהרי"ט הללו שאם כדבריו דסיפא דמתני' דפרק הפקדון גבי שבועה שאין לך בידי חיטין ושעורים כו' וכן שאין לך בידי פקדון ותשומת יד כו' דקתני חייב ע"כ א"וא אתייא ככ"ע ואפי' כר"ש משום דאיכא כללא והדר פרטא כמ"ש ז"ל היאך צידד הר"ן בפ' פותחין דס"ו ובתשו' סימן י"ו דאין הלכה משום דסתם לן תנא דלא כוותיה בפרק הפקדון ועכ"ל דהיינו דסתם לן דלא כוותיה בהנהו תרי בבי דפקדון ותשומת יד ודחיטין ושעורין ואי ס"ל להר"ן כחילוק הרב איך אמר הר"ן דהך דפרק הפקדון הוי דלא כר"ש יע"ש ולע"ד לא קשיא דמאי דקא' הר"ן דבפ' הפקדון סתם לן תנא דלא כר"ש לאו משום הנך בבי דסיפא הוא דודאי הרי אתו ככ"ע כמ"ש מהרי"ט ז"ל אלא עיקר הכרעת הר"ן מדקתני רישא סתמא גבי שבועה לא לך לא חייב על כל אחד ואחד ואע"ג דתני עלה דר"ש פליג ואמר דאינו חייב עד שיאמר שבועת לכל אחד מ"מ כיון דמילתיה דמאן דפליג אר"ש תני לה סתמא הכי הלכתא כדאמרינן בריש ביצה גבי ההיא דמחתכין את הדלועין ואף למ"ש התוס' והרשב"א בפ' החולץ דכל דאיכא סתמא ומחלוקת בצידו לא חשיב סתמ' היינו דלא חשיב סתם גמור לאקשויי מיניה לר"י דאמר הל' כסתם משנה אבל מ"מ חשיב סתמא כי האי כרבים לגבי יחיד דהלכתא כוותייהו זולת היכא דמסתב' טעמיה דיחיד וכבר האריך בזה בס' דברי אמת בקונט' הג' די"ו ע'ד יע"ש וכמ"ש לעיל ועיין עוד שם שהכריח דאפי' היכא דאפליגו תרי תנאי אסתמא אפי"ה הלכה כסתמא דחשיב סתמא כרבים טפי יע"ש.
עוד הקשה הרב הנז' על דברי מוהרי"ט ז"ל וז"ל דאם איתא מאי פריך תלמודא בפ' הפקדון ממתני' דפקדון ותשומת יד לר"מ דס"ל דוא'ו כללא הוי ולפי דברי הרב מאי קושייא הא כי היכי דבהני אפי' ר"ש מודה דפרטא הוא ה"נ נימא דמודה בהו ר"מ דהוי פרטא וכן יש לדקדק לפי גי' התוס' וכתב ולזה נ"ל דלא אמר הרב אלא אליבא דר"ש דלדידיה הוא'ו לא עביד ליה כללא דהא בלא וא'ו נמי הוי הכי ומשו"ה בהך גוונא דלא הוה צריך לאומרו חייב ע"כ אחד ואחד אבל לר"מ פריך דאף דאכפל לאומרו ומוכח קצת דלחלק נתכוון מ"מ מדאמרינהו בוא'ו הוי הוכחה אליביה דלכללא נתכון ולא מחייבינן ליה קרבנות הרבה מספק עכ"ל ולא נחה דעתי בזה דכיון דלר"ש כל דלא אמר שבועה לכל אחד ואחד חשיב כללא ואפילו בגוונא דלא הוה צריך לאומרו ואפי"ה מודה הוא דהיכא דאיכא כללא והדר פרטא דחשיב פרטא משום דכל דאיכא כללא והדר פרטא מסתבר טפי לומר דלפרטא נתכוון א"כ מינה איכא למילף לר"מ דאע"ג דלדידיה היכא דאיכא וא"ו חשיב ליה כללא אפי' בגוונא דלא הוה צריך לאומרו מ"מ היכא דאיכא כללא ופרטא מסתבר טפי למימר דלפרטא נתכוון אפי' היכא דאיכא וא"ו דכי היכי דסלקינן דרגא לר"ש היכא דאיכא כללא והדר פרטא ה"נ סלקינן דרגא לר"מ משום דהאי לישנא אלים טפי להחשיבו פרטא אפי' לגבי וא'ו משום דאיכא תרתי יתור לשונו שהוצרך לפרט אותן אחד לאחד ואיכא נמי כללא והדר פרטא וכל כי האי איכא למימר דאף ר"מ וא'ו לא דריש בלשון הדיוט ועוד דההיא מתני' דשבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש דמתנייא בפ' שבועות ב' בתרא סתמא ולדעת מוהרימ"ט אתייא לכ"ע תני בוא'ו ואפי"ה חשיב פרטא לכ"ע משום טעמא דאיכא כללא והדר פרטא א"כ מבואר יוצא דאפי' לר"מ אליבא דשמואל דס"ל וא'ו כללא הוי מודה הוא דהיכא דאיכא כללא והדר פרטא וא'ו לא דריש ולא חשיב כללא היפך מ"ש הרב כהונת עולם.
כי על כן נלע"ד ליישב בדוחק לדעת הרב מהרימ"ט דמאי דפריך תלמודא מההיא דפקדון ותשומת יד כו' לאו אעיקר מימריה דשמואל דאמר דלר"מ וא'ו כללא פריך דשפיר איכא לשנויי דכל כה"ג דאיכא כללא והדר פרטא אפילו לר"מ חשיב פרטא אפילו דאיכא וא'ו א' תלמוד' אמאי דמשני מקמי הכי לההיא דולא לך ולא לך אימא לא לך לא לך קאי ולמימר דאין לשנו' ולהגיה לישנא דמתני' דודאי לישנא דמתני' דקתני חד בוא'ו ולא לך וחד בלא וא'ו לא לך קושטא הכי הוא וראיה מסיפא דתני נמי פקדון ותשומת גזל ואבידה חד בוא'ו וחד בלא וא'ו ומדלא תני כולהו בוא'ו דאיכא חידושא לר"מ דאפי' דלדידיה ס"ל דוא'ו כללא אפי"ה הכא דאיכ' כלל' והדר פרט' ס"ל דפרטא הוא דהיכא דליכא וא'ו מאי חידוש' פשיטא דפרטא והו"ל למתני כי ההיא דשבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש דאיכא וא'ו בכלהו דחשבינן ליה כללא לכ"ע משום דאיכא כללא והדר פרטא ומדלא תני כולהו בוא'ו עכ"ל דאגב ריש' דתני גבי לא לך כו' חד בוא'ו וחד בלא וא'ו תני סיפא נמי הכי אבל ודאי דלא הוה צריך למתני אלא כלהו בוא'ו לחידושא דבוא'ו נמי חשיב פרטא לר"מ דבלא וא'ו ליכא חידושא דאפי' היכא דליכא כללא והדר פרטא כי ההיא דלא לך דרישא חשיב פרטא לר"מ וכיון שכן עכ"ל דרישא תני תנא חד בוא'ו וחד בלא וא'ו ואגב רישא תני סיפא וא"כ הדרא קושיין לדוכתא מרישא דמתני' דאפי' בלא וא'ו חשיב פרטא לר"מ ודלא כשמואל ומשני דאף סיפא נמי תני כלהו בלא וא'ו דומיא דרישא ואע"ג דליכא חידושא השתא לר"מ בלא וא'ו תנא לא נחית אלא לאשמועינן דבהא אפי' ר"ש מודה ונקט לה בלא וא'ו אגב רישא כנלע"ד ועיין להרב מחנה אפרים בה' שבועות סימן ט' בהגהת בן הרב המחבר שגם הוא הוקשה לו קושיא הלזו בדברי מהרימ"ט ושנה בה בספרו הנדפס מחדש בדין זה והוא לא ראה שכבר קדמו בזה הרב כהונת עולם ועלה ליישבה כמדובר.
ומיהו הא ק"ל טובא על מהרימ"ט ממ"ש הר"ן בפרק ואלו נדרים דפ"ד ע"ב ד"ה אמר רבא ר"ש היא כו' וז"ל אבל אם אמרה קונם שאיני טועמת לא תאנה ולא ענבה לר"ש נדר אחד הוי ולרבנן הוו להו שני נדרים וכבר כתבתי בפרק פותחין דקי"ל כר"ש עכ"ל ולפי מ"ש הרב ז"ל דמאי דאוקומיה רבא לההיא מתני' כר"ש אע"ג דאיכא כללא והדר פרטא דאה"נ אילו אמרה קונם שאיני טועמת תאנים וענבים ה"נ דמחייב אפרטי לכ"ע כיון דאיכא כלל ולבסוף פרט אבל השתא דאמרה שאיני טועמת לבסוף ליכא כלל שאינה נאסרת בשום דבר אלא בגמר דבריה ואין כאן כלל אלא פרט לבדו כו' כיע"ש א"כ איך כתב הר"ן דאם אמרה קונם שאיני טועמת לא תאנה ולא ענבה דלר"ש הוי נדר אחד ולרבנן ב' נדרים הא כיון דאמר' כי האי לישנא דאיכא כלל והדר פרט לכ"ע חשיב ב' נדרי' ולא היה לו להר"ן לומ' אלא דאם אמר' כי האי לישנא לכ"ע ב' נדרים הן וליכא למימר דהר"ן מיירי באינן מונחין לפניו דאפילו איכא כללא והדר פרטא לא חשיבי ב' נדרים לר"ש דא"כ אף לרבנן דר"ש נמי לא חשיבי שני נדרים דע"כ לא אפליגו רבנן ור"ש אלא גבי ההיא דולא לך ולא לך דעומדי' לפניו והוה מצי למימר שאיני חייב לכם ומדאכפל לפרט לכ"א ואחד משמע להו דלחייב עצמו בשבוע' לכל אחד הוא דאתא אבל כשאינן עומדין לפניו וכן אם נשבע או נדר על פירות שאינן מונחין לפניו ליכא למ"ד דאפי' פרטן חייב ע"כ או"א דדילמ' למפטר נפשיה מאחריני הוצרך לפורטן וכדפריך הש"ס בפשיטו' בפ' שבועו' ב' גבי מתני' דשבו' שלא אשת' יין שמן ודבש ודילמ' למיפט' נפשיה מאחריניית' קאתי והוצרך לאוקומיה במונחים לפניו א"נ בהיה מסרהב בו חבירו כדאיתא התם אלא ודאי דהר"ן במונחים לפניו הפירות מיירי כדתני במתניתין ואפ"ה קאמר דאם אמרה שבועה או קונם שאיני טועמת לא תאנה ולא ענבה דלר"ש לא חשיבי שני נדרים וזה היפך מ"ש מהרימ"ט דבכה"ג אף לר"ש חשיבי שני נדרים והוא פלא איך אשתמיט מיניה דמהרימ"ט דברי הר"ן הללו אחר דהוא שקיל וטרי בסוגיא זו ליישבה לפי דרכו וצ"ע.
ואי לאו דמסתפינא ממהרימ"ט היה נלע"ד ליישב כל מה שהוק' לו להרב ז"ל אפי' אם נאמר דליכא חילוק בין היכא דאיכא כללא והדר פרטא להיכא דליכא כללא והדר פרטא כי ההיא דולא לך ולא לך ומאן דס"ל בההיא דולא לך ולא לך דלא מחייב ע"כ או"א עד שיאמר שבועה לכל אחד ה"נ ס"ל אפי' איכא כללא והדר פרטא כי ההיא דסיפא דמתני' גבי שבועה שאין לך בידי פקדון ותשומת יד כו' וכההיא דשבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש וכן מאן דס"ל דהיכא דליכא וא'ו חשיב כללא כההיא דולא לך לפי גי' רש"י או היכא דאיכא וא'ו לפי גי' התוספות ה"נ ס"ל בהני בבי דסיפא דמתני' ובההיא דשלא אשתה יין ושמן ודבש ומה שהוקשה לו למהרימ"ט דא"כ סיפא דמתני' בהני בבי דשבועה שאין לך בידי חטין ושעורים וכן בשבועה שאין לך בידי פקדון ותשומת יד סתמא דלא כר"ש והיאך פסקו הפוסקים דלא כהאי סתמא אי מהא לא אירייא דהא הר"ן וגם הרא"ש בפרק פותחין דס"ו הוקשה להם מהך מתני' ודחו לה משום דהנך אמוראי דפרק האיש מקדש אזלי ושקלי וטרו אליבא דר"ש ש"מ הלכתא כוותיה ומה שהוקשה לו להרב מאותה סוגיא דפרק שבועות ב' בתרא גבי ההיא דפת חטין ופת שעורים וכן בההיא דשלא אשתה יין ושמן ודבש ואף הרא"ש דפסיק הלכתא כר"ש הביא אותה סוגיא בפסקיו ואם לא נחלק כחילוק הרב אזלא אותה סוגיא דלא כר"ש ותקשי להרא"ש שהביאה נלע"ד דמהא נמי לא אירייא משום דאין ספק דאף לר"ש דס"ל גבי ולא לך ולא לך דכל דלא אמר שבועה לכ"א ואחד דלא מחייב ע"כ חד וחד דלדידיה כללא הוא דהוי ולא פרטא דודאי אם פירש בהדיא זה הנשבע כונתו ואמר דלהכי פרטן לכל אחד ואחד ולא כללן כולן כאחד לומר שבועה שאין לכם בידי דכונתו להתחייב בשבועה פרטית לכ"א וא' ומשו"ה >>>>>


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.