מעשה רקח/סוטה/ב

מעשה רקח ‏ סוטה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ב מהלכות סוטה

א

וכן אם אמרה איני טמאה ואיני שותה אין כופין אותה לשתות ותצא בלא כתובה. כתב מרן ז"ל מבואר במשנה פרק היה נוטל ומ"ש ותצא בלא כתובה יתבאר רפ"ג ע"כ. הנה בדברי רבינו קשה דמדכתב אין כופין אותה לשתות משמע דמצייא לשתות אלא דאין כופין וקשה דתני בפרק ארוסה ואלו לא שותות ולא נוטלות כתובה וחד מנייהו האומרת איני שותה דמשמע דאינה יכולה לשתות קאמר ואף אם נפרש לדעת רבינו דלא שותות ר"ל דאין כופין יקשה תרתי חדא דמנ"ל ועוד דקכייל לה בהדי האומרת טמאה אני ושבאו לה עדים שהיא טמאה והני ודאי דאין משקין אותן כלל ותו קשה במה שהוסיף רבי' איני טמאה דמשמע דמתני' דקתני איני שותה בעינן שתאמר ג"כ איני טמאה ואלו מרן ז"ל ברפ"ג כתב בהפך וז"ל ומשמע לרבינו דכל שאמרה איני שותה אע"פי שלא אמרה בפי' טמאה אני וכו' מוכחא מילתא ודאי שהיא טמאה וכו' ע"כ משמע דאיני שותה גרידא הוא דקאמרה ולדברי מרן ז"ל קשה ג"כ שציין מהמשנה דפ' היה נוטל ושם תנן עד שלא נמחקה המגילה אמרה איני שותה מגילתה נגנזת וכו' תו תנן באותו פרק ואלו שמנחותיהן נשרפות האומרת טמאה אני לך ושבאו לה עדים שהיא טמאה והאומרת איני שותה וכו' ע"כ. ולמה לא ציין מרן ז"ל מהמשנה שהזכרנו דפרק ארוסה ואלו לא שותות ולא נוטלות כתובה וכו' שנראה שהוא דינו של רבינו ממש ולא עוד אלא שעל מ"ש רבי' ותצא בלא כתובה כתב ז"ל שיתבאר בפ"ג וקשה טובא דמה צורך לביאור דרפ"ג שהוא הלשון שהזכרנו הלא משנה ערוכה היא כנ"ל וכן הק' הפר"ח שם והניחו בצ"ע. והיותר תמוה שאחר זה סמוך ונראה עמ"ש רבינו וכן אם אמר בעלה וכו' ציין ז"ל משנה פרק ארוסה שהיא המשנה שהזכרנו לכך נראה פשוט דמרן ז"ל מפני שראה דברי רבינו שכתב דאין כופין אותה לשתות כתב שהוציאו מהמשנה דפ' היה נוטל דמדתנן דמגילתה נגנזת ומנחתה נשרפת מוכח ודאי דאין כופין שהיה הדין נותן שכופין כיון שכבר נכתבה המגילה לשמה ומדקתני סתמא איני שותה משמע אפילו אמרה איני טמאה ואיני שותה דכל עוד שלא נמחקה המגילה אין כופין אותה כלל וכ"נ מדברי התי"ט שם ומפני זה ציין לההיא דתצא בלא כתובה ממ"ש ברפ"ג דמשם בארה שאפי' אחר האיום והגיזום מהני איני שותה לשלא תשתה ושלא תטול כתובה ולא נימא שאמרה כן מפני האיום וכו' אלא אמרינן דטמאה היא דקאמרה א"כ כ"ש הכא דאף קודם האיום איירי דיש לנו לומר שתפסיד כתובתה כיון שלא רצתה לשתות דאלו ממתניתין דפ' ארוסה לא שמענו זה דהו"א דהתם קודם האיום והגיזום הוא משא"כ בההיא דבעלה אינו רוצה להשקותה דאין לנו טעם זה ציינו מההיא דפרק ארוסה כמבואר ובהכי ניחא הכל ועיין מ"ש עוד ברפ"ג דין ב' בע"ה:

אשה שקנא לה וכו' וכן אם אמר בעלה איני רוצה להשקותה. משנה פ' היה נוטל ופ' ארוסה אלא דק"ק דרבינו פסק פ"א דין ב' דבזמן שאין מי סוטה תצא בלא כתובה א"כ הכא נמי כשאין בעלה רוצה להשקותה אמאי לא תפסיד כתובתה דהו"ל כזמן שאין שם מי סוטה וי"ל דהכא שאני שעיכוב השתיה בא ע"י ועוד דכל אחד יאמר כן לפטור עצמו מלפרוע כתובתה ואינו בדין שתפסיד כתובתה וכמ"ש שם בדין ח'. אכן מאי דאיכא למידק דאף שהעיכוב הוא ממנו מ"מ הרי היא עוברת על דת דתנן בפרק המדיר ואלו יוצאות שלא בכתובה ואחת מהם העוברת על דת יהודית ופסקו רבינו בפכ"ד דה"א ושם דף כ"ה איבעיא להו עוברת על דת צריכה התראה להפסידה כתובתה או אין צריך תא שמע ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה משתא הוא דלא שתיא הא קינוי מקנא לה למאי לאו להפסידה כתובתה וכו' ופי' רש"י לאפסודי כתובתה ואי לאו דקנא לא מפסדה אלמא צריכה התראה וזו עוברת על דת היא שנסתרה עם אנשים ע"כ. הרי דהסתירה חשיב לה עוברת על דת וא"כ אף אם יהיה העיכוב ממנו הוה לה להפסיד כתובתה ובחקירה זו עמד המש"ל ז"ל ע"ע. והנלע"ד דהה"נ דעוברת על דת היא כיון שנסתרה באיסור ועברה ג"כ על קינויו וכבר הענישתה תורה בביזיון שעושה לה הכ"ג בפריעת ראשה וקריעת בגדיה וחבל מצרי שהיה קושר למעלה מדדיה וכו' כדתנן במתניתין וכל זה אינו אלא עונש הסתירה שעשתה וכדאיתא התם דף ח' במדה שאדם מודד בה מודדין לו מנ"ל מסוטה היא עמדה על פתח ביתה להראות לו לפיכך כהן מעמידה על שער ניקנור ומראה קלונה לכל היא פרסה לו סודרין נאין על ראשה לפיכך כהן נוטל כפה מעל ראשה ומניחו תחת רגליה וכו' היא קלעה לו ראשה לפיכך כהן סותר את שערה וכו' היא חגרה לו בצלצול לפיכך כהן מביא חבל מצרי וקושר למעלה מדדיה וכו' הרי שהענישתה התורה כל אלו העונשין מפני האיסור שעשתה וכיון שכן היא תאמר לו למה אפסיד כתובתי כיון שהתורה הענישתני טוב לי לסבול העונש שהוא לפי שעה ולא אפסיד כתובתי משא"כ בעוברת על דת שאין בה מי סוטה שלא חייבה תורה המי סוטה אלא ע"י קינוי וסתירה אין לנו עונש אחר כ"א הפסד כתובתה ודו"ק כי נלע"ד נכון:

ג

תחת אישה פרט לקטן. ק"ק דתפ"ל דאין אישות לקטן דהא תנן פ' האיש מקדש ופסקו רבינו פ"ד דה"א דקטן שקדש אין קדושיו קדושין מעתה למאי אצטריך קרא למעוטיה ובשלמא קטנה יתכן שקבל אביה קדושיה אבל קטן לא יתכן מ"הת. וי"ל דאגב דממעט לאנדרוגינוס דהוא ספק כמ"ש רבינו שם פ"ב דין כ"ד מיעט נמי אשת הקטן אף דאינה אלא מדרבנן. א"נ י"ל דקטן דקאמר היינו גדול בשנים אלא שעדין לא נראו בו סימני גדלות כמ"ש שם באותו פרק ומה שלא הזכיר רבינו הטומטום שגם הוא ספק כמ"ש שם פ"ד היינו משום דהאנדרוגינוס יש לו נישואין מה שאין כן הטומטום כמ"ש פ"א דא"ב דין ט"ו:

ונעלם מעיני אישה פרט לסומא. אף דכתיב מעיני ולא כתיב מעין לא ממעטינן אלא סומא גמור דכיון דבראיה תליא מלתא כל שרואה אפי' בעין א' לא מיעטו הפסוק ומינה גם להחגרת או שאין לה כף שכתב רבינו הכוונה שאין לה כף כלל ובפי' המשנה כתב להדיא שאין לה ידים וכן לשון רש"י ס"פ ארוסה וכו':

ואמר אל האשה פרט למי שאינה שומעת. מרן ז"ל ציין למי שאינו שומע שהזכיר רבינו לעיל ממתניתין דואלו שב"ד מקנין להם וכו' ונראה שאין צריך דכיון דמיעט קרא להדיא גבי אשה ומהיקשא דאשר תשטה אשה תחת אישה מדמינן להו אהדדי מעתה אין צריך עוד לדרשא אחרת. גם בספרי הובא בילקוט דרשו ואמר הכהן אל האשה בכל לשון שהיא שומעת ע"כ מכלל דבעינן שתשמע. ועוד כתב מרן ז"ל דצריך טעם למה השמיט רבינו שוטה ושוטת ע"כ דלפי מה שהקדים ז"ל ממתניתין דואלו שב"ד מקנין להם וכו' הרי כבר הזכירו רבינו פ"א דין י' אלא האמת הוא דאין לו להזכירן מפני שאינן בני דעת כלל ואיך יתקיימו הכתובים וכו' והרי הן בכלל קטן וקטנה דאינן בני דעת וראיתי להתי"ט ז"ל ס"פ ארוסה דברים מגומגמים וכבר עמד עליהם בס' קול הרמ"ז ז"ל וספר בית דוד נר"ו ע"ע:

ד

קטנה שהשיאה אביה וכו'. כבר עמדו בסוד דברי רבינו ה"ה פ"ג דא"ב ומרן ז"ל וע"ע להמש"ל פי"א דה"א והרואה יראה שעדין הדבר מגומגם וצדקו סוף דברי ה"ה ז"ל שם ועיין מה שכתבתי שם בס"ד:

ו

הגיורת וכו' וממזרת ואשת ממזר. מרן ז"ל כתב דהגירסא הנכונה בדברי רבינו היא ממזרת אשת ממזר כלומר שהיא מותרת לו דאלו ממזרת לישראל או ממזר לישראלית כיון שיש איסור בנישואיה אינה שותה וכו' ע"כ. ולא ידעתי למה לא נחה דעתו ז"ל בגירסתינו שהרי הדין פשוט דממזר מותר בגיורת ומשוחררת דקהל גרים לא אקרי קהל ופסקו רבינו רפי"ו דא"ב וראיתי להמש"ל ז"ל שהוסיף דהכי משמע מפי' רש"י דאברייתא דקתני אשת ממזר לממזר פי' ז"ל כלומר אשה הראויה לממזר ונישאת לממזר וכו' ע"כ נראה שנתכוון ממש לפי האמור דלאו דוקא אשת ממזר לממזר קאמר אלא שתהא ראויה לו דהיינו גיורת ומשוחררת וכיון שכן גירסת רבינו היא הנכונה שכתב ממזרת ואשת ממזר דהכוונה למותר להם שהרי כתב אח"כ המותרות לבעליהן וכו' ומלתא דפשיטא היא שאם היא אסורה לו אינה שותה. ולעד"ן חלילה לומר שזה נעלם מעיני כבוד מרן ז"ל אלא שכוונתו כלפי דברי הברייתא וגם רבינו דרכו ז"ל להעתיק לשון השנוי בברייתא ומ"מ הדין אמת וק"ל ולקמן בע"ה יתבאר עוד:

ואשת סריס וכו'. שם במשנה אשת סריס שותה ופי' רש"י שנסתרס לאחר שנשאה דקדמה שכבת בעל לבועל ע"כ ובגמרא פריך פשיטא ומתרץ מ"ד מבלעדי אישך אמר רחמנא והאי לאו בר הכי הוא קמ"ל ופי' רש"י קמ"ל דלמקדם שכבת בעל לבועל הוא דאתא וסריס בר שכיבה ואע"ג דלאו בר זריעה הוא ובסריס חמה קאמר דמותר לקיימה ולא בסריס אדם דאסור לקיימה משום לא יבא פצוע דכא ע"כ. ולכאורה רש"י ז"ל סותר דברי עצמו דממ"ש בפי' המשנה שנסתרס לאחר שנשאה וכו' משמע דכיון שהיה לו שעת הכושר דקדמה שכיבתו ממש לבועל אף דהשתא לאו בר הכי הוא לית לן בה ואילו בגמרא פי' דאף שנסתרס קודם שנשאה שפיר קרינן ביה מבלעדי אישך כיון דבר שכיבה הוא וי"ל דמה שפי' במשנה אינו אלא לפי הס"ד דשכיבה דקאמר רחמנא היינו בבר הולדה ולכך פי' שנסתרס אחר שנשאה ובגמ' מכח קושיית פשיטא הוצרך לפרש דהחידוש הוא דאפילו בסריס מעיקרו דהיינו אף קודם שנשאה קאמר דלא קפדינן שיהא בר הולדה אף שעדין הוא מגומגם דאם איתא הו"ל לתלמודא לתרץ דבסריס נמי הויא שכיבה אף שאינו בר הולדה וגם זה י"ל דמלתא דפשיטא היא דלא גרע מזקן דהו"ל כסריס והמש"ל ז"ל עמד בכל זה ע"ע. והקשה עוד לפירש"י ולהתוס' שהק' עליו במ"ש דמתני' בסריס חמה קאמר דמותר לקיימה ולא בסריס אדם שאסור לקיימה משום לא יבא פצוע דכא ותמהו עליו התוס' ז"ל דמנ"ל דסריס אדם כגון ששתה כוס עקרין דאסור לקיימה ע"כ. ומרן ז"ל כתב ואני אומר דלא איירי רש"י בהכי דלא מקרי סריס אדם אלא בששלטה יד אדם ממש באיברי ההולדה וכקרא דמייתי פצוע דכא וכרות שפכה ורבינו שכתב או סריס אדם המותרות לבעליהן צ"ל דמיירי בששתה כוס של עקרין שמותרות לו וכו' ע"כ. ועל כולן הק' ז"ל דאמאי לא אוקמוה בפצוע דכא ממש וכגון שנשאו גיורת או משוחררת שהן מותרין לישא עם כל הפסולין לבא בקהל משום דקהל גרים לא אקרי קהל כמ"ש רבינו פי"ו דא"ב ולעד"ן דדעת רש"י והתוס' מבוארת דודאי סתם מתניתין דקתני אשת סריס סתמא הכוונה דנשא ישראלית דאם הכוונה דנשא גיורת ליתני הגיורת שנישאת שהרי כבר דינו ידוע כדתנן פרק הערל פצוע דכה וכרות שפכה מותרים בגיורת ומשוחררת גם פ"ה דעדיות תנן עקביא בן מהללאל אומר אין משקין לא את הגיורת ולא את המשוחררת וחכ"א משקין וכיון שכן מוכרח דמתניתין דקתני אשת סריס במותר לבא בקהל איירי. מעתה גם לפי' מרן ז"ל בדברי רבינו דגם רבינו איירי בשתה כוס של עקרין שמותרות לו ה"ט מפני שרבינו כבר ביאר הדין פי"ו דא"ב דגיורת ומשוחררת מותרין בין בפצוע דכה בין בממזר בין בכל אותן שאינן ראוים לבא בקהל שהרי כתב להדיא שקהל כותים לא אקרי קהל וכיון שכן כאן שכתב הגיורת והמשוחררת מוכרח שהן נשואין לכל אותם שמותרים להם מעתה כשכתב ואשת סריס וכו' המותרות לבעליהן מוכרח דבישראלית גמורה קאמר דאי במין סריס שאסור לבא בקהל וכגון שנשא גיורת הא תני ליה רישא הגיורת והמשוחררת כאמור. ותירוץ זה יספיק גם לקו' ממזרת שהקשינו למעלה משם המש"ל ז"ל להגהת מרן הקדוש שבודאי הגהתו מוכרחת דאי ממזרת ואשת ממזר קאמר והכוונה שנישאו למותר להם דהיינו גיורת ומשוחררת הא תני ליה רישא כדבר האמור. וזה יספיק גם לאידך קו' שהק' המש"ל ז"ל דלא ידע למה השמיט רבינו אשת נתין לנתין ע"ש דבברייתא דלא תני הגיורת והמשוחררת אצטריך לתנויי לה אבל רבינו שכתבה והקדימה תו לא בעי לה כלל כמבואר ושל"ית. שוב מצאתי בש"ות זרע אברהם ז"ל סימן י"א שהק' המגיה על מרן ז"ל שכתב כאן שדעת רש"י ז"ל דלא מקרי סריס אדם אלא כששלטה יד אדם ממש באיברי ההולדה וכו' וכלומר דבשתה כוס של עקרין מותר לבא בקהל דרש"י ז"ל גופיה ביבמות דף ך' מתיב רבא פצוע דכה וכרות שפכה וסריס אדם והזקן או חולצין וכו' ואסור לקיימן ופירש"י סריס אדם שסירסו אדם ולא מחמת חולי נסתרס מאליו הוי בלאו בכלל פצוע דכא וכרות שפכה הוא ע"כ. ואם איתא טפי הו"ל למימר דסריס דנקט אתא לאפוקי דשתה כוס של עקרין וכו' דפשיטא דשותה כוס של עקרין הוי חידושא טפי מנסתרס ע"י חולי דמותר לבא בקהל עכ"ד. ולא ידעתי למה הניח דברי מרן ז"ל בקושיא דהא ודאי כוונת רש"י אינה אלא כלפי סריס אדם דקתני בברייתא דמוכרח שסרסו אדם לאפוקי נסתרס מאליו ע"י חולי ולא נחית אלא לאשמועינן ההפכיי דהיינו סריס שאינו מחמת אדם ותדע דהתוס' שם פירשו דסריס אדם היינו לאפוקי בידי שמים שלא היה לו שעת הכושר ע"כ הרי שגם הם דייקו בסריס אדם אלא שחלקו על פי' רש"י וס"ל דלא בא לאפוקי נסתרס ע"י חולי דכיון שהיתה לו שעת הכושר מקרי סריס אדם ואפשר ג"כ שלזה נתכוון רש"י ז"ל לאפוקי מדעת התוס' ובין אם נפרש הכי או הכי אין להק' על מרן ז"ל שאין שום הכרח מדברי רש"י לומר דס"ל דהשותה כוס של עקרין אסור לבא בקהל וק"ל:

ז

אשה העומדת לשתות וכו'. הק' בני ידידי המשכיל יצחק יצ"ו דאף דבגמרא פרק החולץ יהיב טעמא לב"ה דאמרי או שותות והביא האיש את אשתו אמר רחמנא וליכא אלא מתוך שלא שותות לא נוטלות כתובה ע"כ דאמאי לא אמרינן הכי בההיא דהיו העם מרננין אחריה אחר הקינוי והסתירה דאינה שותה ונוטלת כתובתה והרי הדברים קל וחומר דהרי התם היא קרובה לנטמאת כיון שהגיע לגדר זה ואפ"ה לא הפסידה כתובתה ואילו הכא אף שאין העכוב ממנה תפסיד כתובתה. והשבתי לו דודאי לפי שיטת מרן ז"ל אין כאן קושיא דהתם הסתירה ע"י ע"א היא ולא אלים חיליה להפסידה כתובתה ואף למה שכתבתי אני הצעיר שם אין כאן קושיא דהתם היא טוענת הי"ל להשקות אותי תכף לסתירה. והוא השיב לי ע"פי מ"ש למעלה דהביזוי שנוהג בה הכהן וכו' הוא לעונש הסתירה וכיון שכן כאן שא"א להשקותה דין הוא שתפסיד כתובתה משא"כ שם שכל העם מרננין אחריה עד שנתבזית ונמאסה בעיני כל העם כבר קבלה עונש הסתירה ולכך אינה מפסדת כתובתה והתירוץ היותר נכון נראה ע"פי דברי הגמרא דהכא שאני שאין כאן בעל שישקה אותה והיורשים אומרים לה תביא ראיה שלא זינתה וניתן ליך כתובתיך כמ"ש בגמרא דב"ה דשטר העומד ליגבות לאו כגבוי דמי משא"כ שם שהבעל קיים והיא אומרת לו השקני:

ח

כל איש וכו'. דין זה לא נמצא להדיא ומרן ז"ל ציין מדאמרינן התם וניקה האיש מעון בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו וכו' ורש"י ז"ל פי' דהיינו שבא עליה אחר שנסתרה דידוע שהיא אסורה עליו מ"הת עד שתשתה אבל בביאת איסור אחרת לא שמענו ונראה דנ"ל מהברייתא דפ' ע"פ ת"ר וניקה האיש מעון בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו וכו' ואומר לא אפקוד על בנותיכם כי תזננה וכו' מאי ואומר וכ"ת עון דידיה אין דבניה ודבנתיה לא ת"ש לא אפקוד וכו' וכ"ת עון דא"א אין עון דפנויה לא ת"ש כי הם עם הזונות יפרדו ועם הקדשות יזבחו ע"כ. ופירש"י מנוקה מעון ניאוף באשה האסורה לו בין מזו שנסתרה בין מאחרת עון דבניה ודבנותיה שהן נואפין לא אינו מונע את אשתו מליבדק ע"כ. הרי מבואר מהברייתא ופי' רש"י דעל שום ביאה אסורה הקפיד הכתוב ומשם למד רבינו דינו וכ"כ הפר"ח והמש"ל ז"ל אלא שהק' דאמאי לא הזכיר רבינו דגם ביאת איסור דבניה ובנותיה מעכב בדיקת המים וכו' ע"כ. ולעד"ן דלא מנאם מפני שראה שהשמיטן רבינו הקדוש במשנה בואלו שמנחותיהן נשרפות וכו' וקחשיב ושבעלה בא עליה בדרך ואמאי לא חשיב הני נמי דהא ברייתא סתמית היא אלא מאי אית לך למימר דחדא מנייהו נקט דהא בעלה בא עליה בדרך נפ"ל מונקה האיש וכו' ה"נ רבינו עשה כן ואי טעמא דברייתא משום דביד האב למחות ומשום דכל שבידו למחות וכו' א"כ מלתא דפשיטא היא דהא נתפס באותו עון היינו כאלו הוא עצמו עשאו וכבר הזכיר דרשה זו רבינו ספ"ג ע"ע. ומן האמור אנו למדין דרש"י ז"ל ל"פ עם רבינו ואלו הרב שם נתקשה בזה מכח שמצא בדברי הרמב"ן ז"ל שכתב מחלוקת בדבר וסבר הרב דהיינו רש"י עם רבינו והרואה דברי הרמב"ן ז"ל במקומן יראה שאין כוונתו לומר שנחלקו המפרשים בזה אלא שהזכיר תחילה פירוש שהוא פשט הפסוק ושוב הביא דיש מפרשין דקאי אכל מין ביאה אסורה ע"ש. והמש"ל ז"ל כתב דאם שכח העבירה בעת ההשקאה בין שהיתה בשוגג בין שהיתה במזיד המים בודקין אותה ע"ש אלא שנראה שהוא סותר את עצמו שכתב אח"כ דאף שעשה תשובה אין המים בודקין אותה וגזירת הכתוב הוא והוא תמוה דיציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ודו"ק:

ואפילו בא על ארוסתו בבית חמיו וכו'. מ"ש מרן להשגת הראב"ד דמן הגמרא מוכח להיפך ותירץ ז"ל דיש לדחוק דקרא תרי טעמי יהיב וכו' ע"כ. ונראה דאין כ"כ דוחק דהרי במתניתין תנן גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין וכו' ופי' רש"י דנתינים דוד גזר עליהם וידוע דחלוצה אינה אלא מד"ס כמו נתינים א"כ אין כאן דוחק אם למד רבינו זה מהנך דתנן במתניתין ומבואר הדבר דבבא על ארוסתו וכו' דין הוא שתפסיד כתובתה דהרי גם היא עברה דכלה בלא ברכה כנדה חשיבא אבל בעל בעילה אסורה עם אחרת פשיטא שלא תפסיד כתובתה כיון שהעיכוב לא בא אלא ממנו ולכך באלו השנים לא ביאר רבינו דין הכתובה משום דהאי כדיניה וכו':

ט

אפילו שניה וכו'. כתב מרן ז"ל דלימדו מדין בא על ארוסתו שכתב לעיל ע"ש. ולעד"ן אין צריך לזה דשניהם שוים ממתניתין דקתני חלוצה ונתינה דידוע דאינן אלא מד"ס וכנז"ל ומה שסיים רבינו במעוברת וכו' דאין כאן עבירה הכוונה שאין עבירה בגוף הביאה דאינו אלא מפני סכנת הולד וק"ל:

י

מי שאין לו אשה וכו' ונשא עקרה או זקנה וכו'. מדכתב ונשא עקרה וכו' משמע דבשעה שנשא קאמר ונ"מ לזקנה שאם נשאה בחורה והזקינה אצלו ה"ז שותה והיכי דמי כגון שהפילה או שלא בא עליה משנשאה עד שהזקינה דאל"כ היינו עקרה אלא די"ל דעקרה היא שנשאת לג' אנשים ולא ילדה דאז הוחזקה להיות עקרה אבל בנישואין ראשונים אין חזקתה עקרה דכמה נשים משתהות שנים רבות עם בעליהן ולבסוף יולדות. והנה מרן ז"ל הביא הברייתא השנויא בגמ' וכתב עלה ופי' רש"י הרובא ילד בחור כמו רביא ע"כ והיינו לומר שהוא ילד שעדין אין לו אשה ובנים אבל אם היו לו אשה אחרת ובנים שותה והכי אמרינן בירושלמי מודים חכמים לר"א שאם היו לו אשה ובנים שהיא שותה ע"כ ודבריו מגומגמין במ"ש הא אם היה לו אשה אחרת וכו' דהלא בברייתא שהזכיר אמרו כן בפי' אבל הרובא שיש לו אשה ובנים ונשא עקרה וכו' ומה צורך להביאו מדיוק ועוד דמה צורך לדברי הירושלמי הלא כיון דבברייתא באין לו אשה ובנים נחלקו בה ר"א ות"ק וביש לו לא נמצא מחלוקת מהיכא תיתי דמתני' פליגא עלה לומר דאף ביש לו פליגי אם לא שנאמר שהייתי אומר דחכמים דמתניתין ס"ל דקרא דונזרעה זרע מי שראויה להזריע קאמר כסברת רשב"א בגמרא וכיון שכן אף ביש לו פליגי ולפי שמרן ז"ל בא להכריח דביש לו ל"פ כתב הדבר בדרך דיוק להסמיך לו דברי הירושלמי המשמיענו להדיא דל"פ וכ"מ להמש"ל ז"ל ע"ש שהאריך בכמה פרטים בזה:

היו לו בנים או אשה וכו'. אף דנקט בנים בלשון רבים וכן הוא לשון הברייתא מ"מ נראה דבאחד סגי בן או בת לענין זה

דהא כתב רבינו אח"ז שאם נולד לו בן מגרושתו בין קינוי לסתירה כבר נדחית האילונית מלשתות משמע דאם נולד לו אפילו בן אחד קודם הקינוי היתה שותה והיינו בן היינו בת לענין זה וק"ל:

שלא נאמר בתורה וכו'. כתב הראב"ד ז"ל פ"י לא הקפידה תורה שתהא האשה הזאת ראויה לילד ע"כ. ומרן ז"ל כתב עליה ופשוט הוא שזהו פירוש דברי רבי עקיבא ור' ישמעאל ע"כ. הנה ראיתי להמש"ל ז"ל שנתקשה בדברי רבינו ומרן ז"ל וז"ל יש לדקדק בדברי רבינו במ"ש שלא נאמר בתורה ונזרעה זרע אלא בראויה לילד דמשמע דאי הו"א דקרא מיירי אף במי שאינה ראויה לילד היה הדין משתנה וזה אינו שהרי אף לר"עק דאמר שאם היתה עקרה נפקדת אין אנו ממעטין אילונית אלא אמרינן דקרא לברכה הוא דאתא ונראה דזהו כוונת הראב"ד שהשיגו לרבינו וז"ל פי' לא הקפידה תורה וכו' ומ"מ דברי מרן וכו' לא יכולתי להולמם דאם הבין דלרבינו ר"עק ור"י אינן ממעטין אילונית אם כן דברי רבינו אינן מדוקדקין ושפיר השיגו הראב"ד ואי ס"ל דדברי רבינו הם מדוקדקין אליבא דר"עק ממעטינן אילונית א"כ הקו' ע"ד הראב"ד זה פשוט וכו' דנהי דלהראב"ד זהו פי' ר"עק ור"י אבל לרבינו החילוק רב ביניהם וכו' וצ"ע עכת"ד. ולעד"ן גברא חזינא וכו' דאיך יתכן שהראב"ד בא להשיג והוא אומר פי' ועוד שדרכו להשיג בכח ואל וכאן השיג בדרך פי' ובעיקר קושייתו על רבינו שכתב דאי הו"א דקרא מיירי אף במי שאינה ראויה לילד היה הדין משתנה וכו' ע"כ והה"נ שהיה הדין משתנה שהרי בברייתא מחלקינן בין יש לו אשה ובנים לאין לו וסברת חכמים במתניתין היא באין לו דביש לו אף רבנן מודו ועלה קאמרי דאיילונית אינה שותה וכדבעי תלמודא ורבנן האי ונקתה ונזרעה זרע מאי עבדי ליה וכו' היינו באין לו ועלה מייתי דברי ר"עק ור"י לומר דקרא לא אתא אלא בראויה לילד דהיינו היכא דיש לו אבל באין לו אין לו להשקותה אי משום דאינו רשאי לקיימה אי משום דקרא קפיד אונזרעה וכו' דבעינן לפחות שתהיה לו אשה או בנים וא"כ אי הוה מוקמינן לקרא אף במי שאינה ראויה לילד כלומר ואפי' באין לו פשיטא ודאי ואילונית דהיתה שותה ונמצא שדברי רבינו מדוקדקין אלא שמפני שיש לנו לטעות קצת במ"ש אלא בראויה לילד דמשמע דעלה קאי לכך פי' הראב"ד ז"ל דכוונת רבינו אינה אלא לומר שהתורה לא הקפידה אלא לשיהיה לו אשה או בנים ולא הקפידה על זאת אם היא ראויה או לא והן הן דברי ר"עק ור"י ודברי מרן הקדוש נכונים ומכוונים ודו"ק:

יא

ונולד לו בן וכו'. כבר כתבנו דמלשון זה משמע דאין צריך שקיים פ"ור לענין זה וגם אין צריך שיהיה בן דוקא וטעמא דמלתא דמדכתיב ונזרעה זרע כל שהוא מכל מקום:

יב

כל אשה וכו'. מבואר הדבר דכיון שנסתרה אחר הקינוי לא יצא הבועל מידי ספק ולכך כל עוד שלא שתת ואפילו שהעיכוב יהיה ממנו נשאר הבועל בספיקו וספק איסור דאורייתא רביעא עליה וכ"כ הרב"ש א"ה סי' י"א וע"ע בהמש"ל שהאריך הרבה בכמה פרטים בדין זה:

יג

ובאו עליה עדים שנסתרה וכו'. כבר כתב רבינו בפ"א דין ד' ה' שאפילו יש עדים שנסתרה ושהתה כדי טומאה לא נאסרה על בעלה וכאן השמיענו דאף שאחר הסתירה ראו דבר מכוער וכו' אפ"ה אין בנו כח להכריחו שיוציאנה:

יד

במד"א וכו'. אף דע"י עדים קאמר לעיל דתרי כמאה מ"מ הרינון עדיף שאומרים שזינתה ממש ושיטת רבינו כשיטת הרי"ף ור"ח ודעמייהו עיין להרא"ש והרב"י א"ה סי' י"א:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---