קובץ על יד החזקה/סוטה/ב

קובץ על יד החזקה ‏ סוטה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

ונעלם מעיני אישה וכו' הא למדת וכו'. הכי אמרי' בגמ' בבריי' ת"ר אשר תשטה אשה תחת אישה להקיש אשה לאיש בירושלמי פ"ב דסוטה סוף הלכה ב' הוא סומא היא סומא מנין מתניתא דר"י פטרו מכל מצות האמורות בתורה משמע דתלמודא דירושלמי לא ס"ל הא דאמרי' בבלי שם למאי הלכתא וכו' וסובר הירושלמי דהא דקתני בבריי' דמקשי' איש לאשתו היינו לענין השנים ומשמע דס"ל להירושלמי כשט' הרע"ב שהבאתי בפ"א ודוק.

ד

אם זנתה ברצונה וכו'. סובר רבינו דגם קטנה יש לה רצון והכ"מ דחק עצמו למצוא טעם לדברי רבינו שדחה להך דירושלמי וגם מה דאמר פ"ד אחין דף ל"ג ע"ב מקושי' התוס' בכתובות דף ט' וצע"ג לדחות סוגי' התלמודא דיבמות וגם רבא שם דף ס"א ע"ב סובר להדי' דפתוי קטנה אונס הוא ועי' בפ"מ סוטה דף ד' ע"ב ד"ה קטנה שהביא בשם גאון אחד דרבינו מיירי בקטנה שהגיעה לשנת י"ב שנים ולא ידענו אי מביאה שערות והיכא שיש חשש איסור תורה שקדשה אביה אז יש לה רצון דחזקה שהביאה סמנים משא"כ אם בת מיאון היא ולא נבעלה אחר י"ב שנים ואין כאן ספק תורה לא אמרי' חזקה דרבא וכמ"ש רבינו פי"א מה' גירושין ע"ש ולא משמע כן בדברי רבינו דא"כ למה השמיט דין דפתוי קטנה המבואר בבבלי ובירושלמי ולא נראה דעיקר כמ"ש הכ"מ דרבינו סובר דלא כהירושלמי והוא משום דקש' לי' לרבינו מנ"ל להירושלמי דפתוי קטנה אונס דהוא נגד הסברא עי' במס' נדה דף מ"ה בהא דאמרה האי ריבה אוי לשלש שנים שאבדתי בבית אבא וכו' והי' נ"ל לרבינו דהירושלמי הוכיח מיתורא דקרא דוהיא לא נתפשה כמ"ש רש"י במס' סוטה דף כ"ו ע"א ד"ה והיא והיא מעוטה משמע וכו' והירושלמי לטעמי' דגרסי' בפ"ד דסוטה הלכה ד' מנין שאונסין פוסלין בכהונה בא"א מה אם שרצים הקלים עשה בהן את האונס כרצון סוטה חמורה לא כ"ש וכו' א"כ הך מיעוטא דוהיא מיותרת סובר הירושלמי דאתי למעט קטנה דאפי' לא נתפשה מותרת וא"כ תלמודא דבבלי דנקיט הך דרשא דוהיא לאסור אנוסה לכהן ולא ס"ל הך קושי' א"כ אין לנו ראי' להתיר פתוי קטנה ואמרי' דרצון הוא כנ"ל.

ח

ואפי' בא על ארוסתו. מ"ש הכ"מ בכונת הראב"ד צ"ל דה"פ כיון דחזי' דהתורה לא חשש לזה א"כ אין לרבנן להחמיר עי' בטו"ז יו"ד סי' קי"ז ובאמת י"ל דמשכחת לה בקדשה בביאה דאין כאן איסורא כ"א משום פריצותא והא דלא משני הגמ' כן משום דא"כ תקשה גבי שומרת יבם קושי' הגמ' ולא שייך תי' הגמ' כשמואל דאמר לא קנה כיון דקדשה בהתר אבל לפי האמת י"ל דסובר רבינו דלא מפורש בתורה דלא חש לזה ושפיר י"ל דהחמירו רבנן ומיושב קושי' הראב"ד ועי' בס' כתנות אור פ' נשא.

ט

עבר ונשא מעוברת חבירו וכו'. וז"ל רבינו בפי' המשנה ר"מ סבר מי שנשא מעוברת חברו ומנקת חבירו יוציא ולא יחזיר עולמית לפיכך הוא אצלה עובר עבירה כמו ישראל שתישא נתינה והדומה לה ולפיכך לא ישקה אותה וחכ"א שיגרשנה עד תשלום זמן וכו' ופי' דבריו נראה דלר"מ דתקנו חכמים אפי' בדיעבד שיגרשנה ולא יחזיר עולמית א"כ חזינן דגזירה זו היתה אצלם כמו איסור חמור ושפיר חשיב להעובר על דבריהם לאינו מנוקה מעון ומש"ה לא שותות אבל רבנן דסגי בהפרשה הרי דלא החמירו בגזירה זו כל כך א"כ העובר על דבריהם לא מחשב אינו מנוקה מעון ולא הוי כמו נושא נתינה וכמ"ש בדיבור הקודם דיש לחלק בין איסור דרבנן החמור אצלם לשאינו חמור וזה ג"כ כוונת רבינו פה במ"ש שאין כאן עבירה ובזה סרה קוש' המל"מ דוק ותשכח ועמ"ש בס"ד בפי"א מה' גירושין.

יב

כשם שאסורה לבעל וכו'. עי' באה"ע וברכי יוסף שהאריך בדברי המהר"א ששון מ"ש דלבועל שני שלא נאסרה ע"י מותרת מסוגי' דסנהדרין דף מ"א.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.