מעשה רקח/סוטה/ג
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
כיצד סדר השקאת סוטה וכו'. הנה ידוע מ"ש התוס' דף י"ד שאין סדר המשנה כסדר הפסוקים של הפרשה ונסתפקו על איזה מהם נסמוך אך בדף י"ז מכח דברי הירושלמי כתבו שעל סדר הפרשה יש לנו לסמוך והמש"ל הק' דרבינו אין סדרו לא כסדר המשנה ולא כסדר הכתובים והניחו בצ"ע. ועיקר הקושיא שיש בדברי רבינו הוא שהקדים כתיבת המגילה ומחיקתה לכהן אוחז בבגדיה וסותר את שערה וכו' כמ"ש בדין יו"ד וי"א ע"ש דכיון שכבר נמחקה המגילה מה צורך לבזותה בקריעת הבגדים וסתירת שערה שכל זה אינו אלא כדי שתודה וסדר הכתובים ג"כ שתחילה אוחז בבגדיה וסותר את שערה וכו' ואחר כך היה משקה. וי"ל דדבר זה הוא מחלוקת התנאים דבריש פ' היה מביא וכו' קאמר תניא אבא חנין אומר משום ר"א כדי ליגעה כדי שתחזור בה אם ככה חסה תורה על עוברי רצונו ק"ו על עושה רצונו ופריך וממאי משום דחסה הוא דילמא כי היכי דלא תמחק המגילה ומתרץ קסבר משקה ואח"כ מקריב את מנחתה דאי משום מגילה הא אימחיקה לה ופי' רש"י ופלוגתא היא בפרק היה נוטל ומיהו כל זמן שלא קרבה מנחתה אינה נבדקת דכתיב מזכרת עון ואע"פי ששתת מניחין אותה בידיה כדי ליגעה ותודה והשתא ודאי משום חסיון הוא דאי משום מגילה הא אמחיקה לה ע"כ. (ומזה נראה סמך למ"ש הרד"א הביאו הכנ"הג ז"ל דאין מברכין על מצוה זו משום דהקב"ה חס על בריותיו ע"כ) גם התוס' ז"ל הקשו דאמרינן לעיל דלאחר מגילתה מאיימין עליה שתשת' ותירצו דע"כ אית לן למימר דר"א אית ליה איום שתשתה אפילו אחר מחיקת המגילה וכו' ע"כ והך מלתא היא בדף ז' אפסקא דמאיימין עליה דפריך ורמינהי כדרך שמאיימין עליה שלא תשתה כך מאיימין עליה שתשתה וכו' ומתרץ לא קשיא כאן קודם שנמחקה המגילה כאן לאחר שנמחקה המגילה הרי נתבאר דלר"א אתיא מתני' משום חסה ופליגא האידך והאיום ג"כ אינו כדי שלא ימחה אלא כדי שלא תמות כמ"ש התוס' וטעם זה נקט רבינו ופסק דלאחר שנמחקה מגילה אוחזין בבגדיה וכו' כדי שתודה ולא תמות שהרי הבדיקה תלויה בהקרבת הקרבן כמ"ש רש"י ז"ל ועיין למרן ז"ל שם ועוד נאריך אם יגזור ה':
שהרי נאסרה עליו עד שתשתה. א"ל אם עבר ובא עליה ושוב כשהגיעה לירושלים הודית ואמרה שנטמאה עם הבועל מהו לענין כתובתה מי נימא כיון שבא עליה בעלה הרי לא הפסידה כתובתה כמ"ש רבינו רפ"ב א"ד כיון שעכ"פ נטמאה דין הוא שתפסיד והכי מסתברא שהרי קדמה הטומאה לשכיבה זו של הבעל:
ב[עריכה]
ומאיימין עליה שלא בפני בעלה. מרן ז"ל לא ציין מהיכן נפ"ל ונראה ממ"ש בדין ו' דאין מניחין שם לא עבדיה ולא שפחותיה מפני שהיא מכרת אותם וכו' ובעלה נמי לא גרע מהני:
ואם אמרה הן נטמאתי או איני שותה יוצאה בלא כתובה. כתב מרן ז"ל ומשמע לרבינו דכל שאמרה איני שותה אע"פי שלא אמרה בפי' טמאה אני מפסדת כתובתה דכיון שפחדה מלשתות מוכחא מלתא ודאי שהיא טמאה וכו' ע"כ. והק' עליו הפר"ח בנימוקיו וז"ל והכי מוכח בפ' היה נוטל דף ך' כיון דאמרה איני שותה טמאה אני קאמרה וע"ש ועוד דבעידי סתירה לחוד מפסדת כתובתה כדאיתא בירוש' ומייתי לה הכ"מ פ"א דין ב' ע"ש. וגדולה מזו כתב ברפ"ב דאפי' אמרה איני טמאה ואיני שותה שתצא בלא כתובה וכו'. ושוב מצאתי בפ' ארוסה משנה שלימה דקתני ואלו לא שותות ולא נוטלות כתובה האומרת איני שותה ותימה על הכ"מ שנעלם ממנו כל זה עכ"ל. ומידי רואי דברים אלו רחפו כל עצמותי לכבוד מרן הקדוש דאיך יצוייר שנעלם ממנו כל זה ובפרט משנה ערוכה ובדוכתה. עד כי זכותו עמד וראיתי שאין כאן שום קושיא כלל מ"ש תחילה דהכי מוכח בפ' היה נוטל וכו' כלומר דהי"ל למרן ז"ל להזכיר זה ולסייע דעת רבי' אין מזה שום גמגום דהתם מצדד הוא דקמצדד במלתא אי נימא הכי לא שהאמת כן ע"ש ולההיא דבעידי סתירה לחוד מפסדת כתובתה וכן לההיא דרפ"ב וכו' אינן ענין לזה דהתם קודם האיום והגיזום קאמר ולאשמועינן דין אחר כמו שכתבתי שם בע"ה יע"ש. וכן לההיא דפ' ארוסה דואלו לא שותות ולא נוטלות כתובה אינו ענין לדין זה דהכא אחר האיום והגיזום קאי וזה לא שמענו משום משנה ולא גמרא אלא הן דברי רבינו והייתי אומר דפחד האיום הוא שגרם לה לומר איני שותה אף שבאמת היא טהורה לזה הוצרך מרן ז"ל לכתוב ומשמע ליה לרבינו וכו'. ותדע דשם בפ"ב אמ"ש רבינו דאינה נוטלת כתובה כתב שיתבאר ברפ"ג וח"ו לומר שגם שם נעלם ממנו המשנה ערוכה דפ' ארוסה ועוד דשם סמוך ונראה הזכיר זה הבקיאות דפ' ארוסה אחלוקה דבעלה אינו רוצה להשקותה אלא ודאי הוא הדבר אשר דברנו דההיא דפ' ארוסה לא מכרעא דהייתי מפרשה לקודם עשיית אלו העניינים אבל אחר עשייתן דהייתי אומר שהפחד והאיום גרם לה וגם לא נשנה דבר זה במשנה ולא בגמ' קמ"ל רבינו וכו' ונלע"ד נכון ומקובל אל השכל הרבה:
ז[עריכה]
ואח"כ משביעה הכהן וכו'. דע דבגמ' דף ח"י א"ר זירא א"ר שתי שבועות האמורות בסוטה למה אחת קודם שנמחקה המגילה ואחת לאחר שנמחקה מתקיף רבא תרווייהו קודם שנמחקה מגילה כתיבי אלא אמר רבא אחת שבועה שיש עמה אלה ואחת שבועה שאין עמה אלה היכי דמי וכו' ומסיק אלא אמר רב אשי משביעני עליך שלא נטמאת ואם נטמאת יבואו ביך ופי' רש"י משביעני עליך שיהא אמת מה שאמרת בפנינו שלא נטמאת ואם נטמאת יבואו ביך המים דקיימא שבועה אאשה שלא נטמאת ואאשה שתחול ע"כ. ורבינו לא הזכיר דין זה כלל ולא ידעתי למה דהרי מוסכם הוא וקרא הוא דקדייק וצ"ע. גם בתוספתא פ"ב הביאו שיש לו לכהן לקרות הפסוקים לפניה בדקדוק ואח"ך משביעה כנ"ל ומדברי רבינו משמע דהשבועה היא קריאת הפסוקים לחוד:
אם לא שכב וכו'. הנה ראיתי להתוס' ז"ל דמכילתין דף י"ז ד"ה אינו כותב וכו' וז"ל תימא בפ' המצניע דתנן קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפלין שהיא שמע ישראל אמאי לא קתני פרשת סוטה דשיעור זוטא טפי ואומר ר"י דפרשת סוטה לא שכיח וכו' ע"כ. ודבריהם תמוהין ומבהילין חדא דפרשת סוטה גדולה מפרשת שמע שזה יש בה ד"ן תיבות וזה יש בה נ"ב וגם במספר האותיות זה יש בה ר"ו וזה יש בה ר"ד והם כתבו דשיעור זוטא טפי ותו דמאי אריא שהקשו מפרשת סוטה הלא יש כמה פרשיות בתורה רבו מספר דשיעורן זוטר טפי וטפי ומהתימה על התי"ט שהביא דברי התוס' האלו בפ' המוציא יין ולא נרגש מכל זה והנה לקושיא זו האחרונה אין כאן קושיא כלל דחז"ל לא שיערו אלא בפרשה שדרך להעתיקה לצורך ואין לנו אלא תפלין וסוטה אכן לקושיא ראשונה צ"ע ואין לומר דכוונת התוס' היינו לסברת רבי יהודה דמתניתין דשיעורו זוטר טפי חדא דא"כ הו"ל לפרש ועוד דרבינו הקדוש סתם כת"ק דהכא א"כ מאי קשה להו:
ח[עריכה]
בדיו שאין בו קנקנתום. ובמשנה אמרו לא בקומוס ולא בקנקנתום ולא בכל דבר שהוא רושם וכאן לא הזכיר אלא קנקנתום מפני שכבר ביארו בפ"ד דין ט' ועיין בפי' המשנה:
ט[עריכה]
ואח"כ מביא כלי חרש וכו'. ממ"ש רבינו בפי' המשנה נראה להדיא שהוא גורס במשנה כלי חרש חדשה ובזה מיושבין דבריו ומתורץ כל מה שכתב מרן ז"ל עליו גם עם דברי התוספות ז"ל ועיין להבאר שבע ז"ל והתי"ט והמש"ל והפר"ח ואין להאריך. אך לקדימת השבועה ללקיחת הכלי צ"ע דלא הוי כסדר המשנה וגם לא כסדר הפסוקים וכבר עמדו על זה התי"ט והמש"ל ז"ל:
יא[עריכה]
ואח"כ כהן אחד בא אליה וכו'. מתוך סדר הפסוקים נראה שהכ"ג הוא שעושה לה כל המעשים האלה ורבינו נראה דס"ל דלא קפיד קרא בהכי והתוס' דף ח' ד"ה והכהן וכו' הביאו מהתוספתא שהיו מטילין גורל על זה ועמ"ש רבינו ואם לא מצאו מצרי מביא חבל מ"מ. הקשה מרן ז"ל דמהגמ' מוכח דאפילו צלצול כשר ורבינו בעי חבל והניחו בצ"ע ולעד"ן כיון שכתב רבינו מביא חבל מ"מ ולא כתב מביא חבל אחר משמע דאף צלצול הוא כשר ונכלל במ"מ שכתב ז"ל ודו"ק:
יג[עריכה]
ואח"כ לוקח המנחה וכו'. ר"פ היה נוטל ופי' רש"י היה נוטל את מנחתה הבעל דהא אמרינן דאין מצות כהונה במנחות אלא מקמיצה ואילך וכו' אבל קידוש כלי ויציקה ובלילה כשר בזר ע"כ וכ"נ מדברי התוס' ז"ל וכבר ביאר רבינו הדין פי"ג דמע"הק דין י"ב וכאן סתם הדברים כלשון המשנה:
יד[עריכה]
ויראה אותה את המים וכו'. לא מצאתי דבר זה בגמרא ונר' דנפ"ל מההיא דתנן ונוטל עפר מתחתיה ונותן כדי שיראה על המים ופי' רש"י צריך ליתן שיעור שיהא נראה וניכר על פני המים ע"כ ופסקו רבינו לעיל דין יו"ד ומשמע ליה שהכוונה כדי שתראה האשה שעל ידי זה תבדק ומדוייק בדבריו שהביא ראיה לכל זמן וכו' ולזו לא הביא ודו"ק. שוב מצאתי בירושלמי שאמרו למה מים ממקום שבאת עפר למקום שהולכת כתב למי שעתידה ליתן לפניו דין וחשבון ע"כ ובזה נראה שהיא צריכה לראות ודו"ק:
טז[עריכה]
וכן מוציאין אותה מעזרת נשים שהיא עומדת בה. הק' המש"ל ז"ל דמדברי רבינו נראה דדוקא בעזרת נשים הוא דקפדינן אבל בהר הבית ליכא קפידא. וקשה דתנן בפ"ק דכלים הר הבית מקודש ממנו שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם ופסקו רבינו פ"ז מהל' ב"הב ופ"ג דב"מ ע"כ. ולעד"ן שיתורץ בקל עמ"ש הרע"ב והתי"ט במתני' דעזרת נשים כולל בו גם הר הבית והביא ראיות לדבריו וידוע שדרכו של רבינו להעתיק לשון המשנה:
ובטנה צבה בתחילה ואח"כ תפול ירכה ותמות. הק' הפר"ח ז"ל דלשון רבינו בפי' המשנה אינו מדוקדק ע"כ וז"ל שם וכמו כן ביאר התלמוד תלקה הירך תחילה ואח"כ הבטן כשהיה מארר אותה הכהן וכו' ואומרם ושאר הגוף לא פלט ר"ל ששאר אברי גופה אינם פלטים מן החולי וכו' אבל הירך תחילה ואח"כ הבטן ואח"כ האברים כמו שנתבאר ע"כ. דקשה זה שסיים אבל הירך תחילה וכו' שזה לא נאמר אלא בקללה לא בגוף המעשה. ולעד"ן אין כאן שום גמגום מפני שכבר הקדים הרב כשהיה מארר אותה הכהן וכו' ועכשיו לא נחית אלא לאשמועינן דבטן וירך קודמין לשאר הגוף ואם באנו לדיוק גם דבריו כאן מגומגמים שכתב ואח"כ תפול ירכה ותמות דמשמע שתכף תמות ע"י אלו השנים וליתא דהא איכא שאר אברי הגוף וגם לזה י"ל דהה"נ דלוקין גם הם אלא דבנפול הירך תמות. עוד נראה שנפילת הירך שכתב כאן כולל שאר אברים וכמ"ש לקמן דין ב':
יט[עריכה]
לפיכך משרבו המנאפים וכו' וסמכו וכו'. שם דף מ"ד ואמרו שם דגם על עון בניו ובנותיו שלא מיחה בם אין המים בודקין את אשתו ואסמכוה אהך קרא דלא אפקוד על בנותיכם כי תזננה ועל כלותיכם כי תנאפנה ורבינו ס"ל דאינו אלא אסמכתא בעלמא וכבר הזכירה ברמז בסוף פ"ד ע"ש. וכבר כתבתי לעיל בזה [פ"ב] דין ח':
כ[עריכה]
סוטה שיש לה זכות ת"ת אע"פי שאינה מצווה וכו'. פשטן של דברים מורה שכוונתו דאע"פ שאינה מצווה מ"מ שכר יש לה כמי שאינו מצווה ועושה והיינו בתורה שהיא עצמה למדה וק"ק דבגמרא מסיק רבינא לעולם זכות תורה ודקאמרת אינה מצווה ועושה נהי דפקודי לא מפקדא מיהו באגרא דמקרא ומתניא בנייהו ונטרא להו לגברייהו עד דאתו מבי מדרש' מי לא פלגא בהדייהו ופירש"י לעולם זכות דתורה ולא שעוסקת בתורה אלא שטורחת בבנה ובבעלה שיעסקוה ע"כ. נראה מזה דכוונת רבינא לומר שזה הזכות שתולה לסוטה היינו בדבר שהיא מצווה דאם אינה מצווה ועושה לא אלים לשיתלו היסורין ומש"ה הביא הזכות של לימוד בניהם ובעליהם דאינהו ודאי אלים זכותייהו שהרי הן מצווים ועושים וכיון דהיא פלגא בהדייהו הרי שנוטלת שכרה כמצווה ועושה ולכך אלים זכותה לתלות עליה מן היסורים. והנה רבינו גם בפי' המשנה כתב כדבריו בחיבורו ולכן נראה פשוט דאין כוונתו להורות לנו מהות הזכות דזה כבר נתבאר בגמ' אלא הורה לנו עיקר הדין שהזכות תולה לה בשביל התורה וה"ק סוטה שיש לה זכות ת"ת כלומר כדינו שאמרו בגמרא אע"פי שבאמת אינה מצווה כלומר בעיקר הלימוד אינה מצווה אבל מ"מ יש אופן שנוטלת שכר כמצווה ועושה ולפי שאין זה מעיקר הדין לא חש לבאר דמהגמ' הוא יוצא ודו"ק:
ואינה מתה לשעתה אלא וכו'. ראיתי להפר"ח ז"ל שהק' וז"ל רבינו פסק כר' וקשה למה לא פסק כרבנן ע"כ וכוונתו עם ההיא דאפליגו ר"י ורב ששת בפ"ק דף ו' דלר"ש לרבנן לא מתנוונא וכו' ולעד"ן דרבינו פסק כרבי מכח ההיא דאמרינן בדף כ"ו אהא דתנן אשת כהן שותה ומותרת לבעלה דפריך תלמודא פשיטא א"ר הונא במתנוונא ופריך מתנוונא הא בדקוה מיא ומתרץ במתנוונא דרך אברים מהו דתימא וכו' ופירש רש"י דרך אברים שאינה מתנוונא במיעיים וברכיים אלא ראשה ושאר אבריה כבדים עליה מ"ד הא לאו זכות תלה לה דא"כ הו"ל להתנוונא דרך בדיקת המים וכו' ע"כ משמע שהדבר תלוי בצביית הבטן ונפילת הירך שזה מסבב לה המיתה וכיון דסתם לן תנא וסתם תלמודא הכי קי"ל והתי"ט ז"ל ג"כ נראה שהרגיש בזה במתני' דר"ש וכו' ודבריו מגומגמים ע"ע:
כב[עריכה]
סוטה ששתה וכו'. עיין להמש"ל ז"ל שנסתפק כמה ספיקות בדין זה אך כיון שאינו מגיע לדינו של רבינו אין להאריך וע"ע להשכנ"הג:
כג[עריכה]
אבל אם בא ע"א וכו' שהרי שתת. הוצרך לטעם זה מפני שאם בא העד קודם השתיה אינה שותה כמ"ש לעיל פ"א דין ח"י ועיין להמש"ל ז"ל:
כד[עריכה]
אשה שזינתה וכו'. כתב מרן ז"ל בירושלמי פרק ארוסה ופרק כשם ע"כ. ולא ידעתי למה לא ציינו מתלמודא דידן שהוא מבואר בפרק אלו נאמרין דף ל"ב ת"ר משמיעין אותה בכל לשון שהיא שומעת על מי היא שותה וכו' ובמה היא נטמאת בשוגג או במזיד באונס או ברצון וכו' וכ"ה המש"ל ז"ל וי"ל דציינו מהירושלמי מפני ששם פרק כשם ביארו הדרשא מן הפסוק יע"ש אך למה שהק' הרב שם דלא ידע לאיזה תכלית כתב רבינו דין זה ומה בא ללמדנו ושכבר ביארו פי"ד מה"א דין י"ט וכו' ע"כ. לעד"ן שכאן הוא עיקר הדין ובמקום אחר הוא דרך אגב וכאן צריך להשמיענו שהכהן היה צריך להודיעה כל זה שלא להוציא ש"ר על המים כמ"ש בגמ' ובזה מתורץ קצת למ"ש מרן ז"ל לעיל דין ב' למה השמיט רבינו וכו' די"ל שסמך עמ"ש כאן:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |