מעשה רקח/נזירות/ח

מעשה רקח ‏ נזירות ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ח מהלכות נזירות

ב

ועל השדרה הבאה ממת אחד וכו'. מרן ז"ל תמה על רבינו דאמאי מני להו בתרתי כיון דהיא בעיא בגמ' ולא איפשיטא וכו' ע"כ. ובפ"ב דטומאת מת כתב בשם מהר"י קורקוס ז"ל דכיון דאשכחן שמאי דאמר בהדיא או שדרה או גילגולת אלא דדחי דילמא שאני שמאי דמחמיר לא שבקינן מאי דאשכחן בהדיא כיון דלא אשכחן ביה פלוגתא לחידושי פלוגתא וגם כי כל חלוקות המשנה או או קתני ומסתמא הני הוו דכוותייהו ע"כ. והקשה התוס' יו"ט ז"ל ששם הל' י' פסק רבינו דעצם אחד אפילו יש בו רובע אינו מטמא באהל וכתב מרן גופיה שם מדאמרו שאני שמאי דמחמיר טפי משמע דלית הלכתא כוותיה ע"כ. ומאי אולמא דהאי דחייה מהאי דחייה ע"כ והיא קושיא עצומית. אך יש ליישב דשאני ההיא דעיקר דין עצם אחד הוא מהמשנה דפ"ו דעדויות כמ"ש מרן ז"ל לעיל שמאי אומר אפילו מעצם אחד ובא להכריח מרן דינו של רבינו שפסק דלא כב"ש משום דיחידאה הוא ועוד מדאשכחן בהא דעצם הבא מן השדרה וכו' שאמרו בגמרא שאני שמאי דמחמיר טפי משמע דבאלו הדינים של עצם אחד לית הלכתא כוותיה משא"כ באידך דשדרה וגולגולת שאין לנו שום גילוי אין לנו לחדש מחלוקת מדעתינו:

ג

בארון של שיש. בפ"ג דטומאת מת הוסיף של זכוכית. ומ"ש

או בשל מתכת אף דבמתכת אין שייך רקבון מ"מ דרכו להעלות חלודה ויתערב עם המת וכ"כ רבינו שם. ומ"ש רבינו

ולא אמרו רקב אלא למת בלבד וכו' מרן ז"ל לא ציין מהיכן הוציאו והיא גמרא ערוכה בנדה דף כ"ז ועיין להרב לח"מ ז"ל:

ד

או שגזזו שערו או צפרניו. מרן ז"ל הקשה על רבינו דלמה השמיט ההיא דשער העומד ליגזז וצפורן העומדת ליקצץ ע"כ ולא נזכר שכבר ביארו רבינו פ"ג דטומאת מת הל' י"ג שהיא ספק משום דסלקא בתיקו וכאן סמך למ"ש שם ועיין להרב לח"מ שהקשה דלמה השמיט רבינו מ"ש שם שרקב צריך שיבא מן הבשר והגידין ועצמות ע"כ. ולענ"ד נראה דכיון שהזכיר שהרקב אינו אלא ממת שלם מינה דאית ביה גידין ועצמות ובשר ומ"ש בס"ה או מקצתו כשהוא חי בנ"א כ"י או שהרקיב מקצתו כשהוא חי וכו' וכן לשון רבינו פ"ג דטומאת מת הל' ז':

ו

ואין עצם כשעורה מטמא באהל. ט"ס הניכר הוא דמשמע דאם הוא עצם שלם ויותר מכשעורה מטמא באהל וזה אינו כמ"ש רבינו פ"ב דטומאת מת הל' י' ובנ"א ראיתי שכתוב ואין עצם אחד מטמא באהל וכן נראה מדברי מרן ז"ל ומ"ש בס"ה ועל אחת משתים עשרה וכ"כ בנ"א לא הבנתי מאי קאמר דאי קאי האלו י"ב טומאות שאין הנזיר מגלח עליהם הו"ל לכתוב כן בתחילת דבריו או בסוף לשונו. והקרוב אלי דודאי ט"ס הוא ועיין לרבינו רפי"ג דט"מ ומ"ש או שנטמא ברביעית דם וכו' מהמשנה שם וקים להו לרבנן דברביעית אינו מגלח ובחצי לוג מגלח כמ"ש לעיל הל' ב':

ח

נגע באהל המת או בכלים וכו'. ממ"ש רבינו פ"ה דטומאת מת מבואר דבכל מין כלים קאמר בין בכלי מתכות בין בכלי שטף ולא חילק בין חבורין לשלא חבורין לא חילק אלא בין נזיר לשאר בני אדם מפני שהבין מ"ש בגמ' הני כלים בני הזאה נינהו דגבי נזיר דוקא קאמרו דאין מגלח עליהם אלא שהראב"ד ז"ל ס"ל דבכלי שטף דוקא אמרו ובחיבורין ומפני זה השיג עליו כאן ובהל' ט"מ ועיין להרב לח"מ ז"ל והתוס' יו"ט פט"ז דאהלות שמבואר הדבר כדברי מרן ז"ל שם שמחלוקתן תלוי בדר"י ור"ת שכתבו התוס' שם:

ט

ודבר זה הלמ"מ. היינו ממ"ש במשנה באמת אמרו וכ"כ רש"י ורבינו בפירוש המשנה אמנם הרע"ב ז"ל לא כתב כן מפני שלשיטתו הולך שכתב רפ"ב דתרומות דכל היכא דתנן באמת אמרו כאילו היא הל"מ אבל לאו דוקא הל"מ שהרי בפ"ק דשבת שנינו באמת אמרו החזן רואה היכן התינוקות קוראים ומדרבנן היא ע"כ:

יג

שזה קדושתו קדושת שעה ואפילו היה נזיר עולם וכו'. לכאורה נראה דטעמא משום דלא פלוג רבנן ואף אם נדייק דאפילו נזיר עולם אין קדושתו כקדושת כהן מפני שאין נמשך קדושתו אלא אחר קבלת הנזירות אבל קודם לכאן לא היה בו שום קדושה וכיון שכן אם נתקדש מיום לידתו כגון שהדירו אביו הו"ל כמו כהן והתוס' יו"ט ז"ל עמד בחקירה זו עיין עליו. ולענ"ד י"ל בחדא מתרי אנפין או דאף אם הדירו אביו מ"מ לא חל עליו הנזירות עד שיגדיל שהרי בידו למחות כמ"ש רבינו פ"ב הל' ט"ו ואף את"ל שנתקדש מתחילת הוייתו בעולם מ"מ קל הוא מכהן שהרי איתיה בשאלה וכמ"ש במכילתין דף מ"א וביבמות דף ה' ובכמה מקומות:

טו

וכיצד הוא מותר וכו'. מרן ז"ל ציין בריש יבמות ע"כ. אך שם לא נתבאר אלא דאתי עשה ודחי לא תעשה ובנזיר דחי ג"כ העשה דקדוש יהיה וכו' מכח ריבוי דראשו ולא ילפינן מיניה לבעלמא משום דקילי דהרי ישנו בשאלה וכדברי הראב"ד ז"ל ומ"ש מרן לזה דחדא מתרתי נקט הוא דוחק ועדין קשה טובא עיין בס' צרור החיים והתוס' יו"ט ז"ל אם לא שנאמר דכוונת רבינו לומר [לא] שנתבטל העשה לגמרי וכאילו אינו אלא כוונתו שנקלש ונחלש כחו מכח הטומאה ובהכי יתיישב קצת תדע דרבינו נקט הכא תחילת הפסוק דהיינו קדוש יהיה וכו' ובפ"ה הל' י"ב לא הזכיר אלא גדל פרע וכו' להורות דקדושתו קלישא ע"י טומאה ודו"ק:

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---