קרית ספר/נזירות/ח

קרית ספר ‏ נזירות ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

תגלחת הטהרה כיצד כשיגמור הנזיר ימי נזירותו מביא שלש בהמות כבש לעולה וכבשה לחטאת ואיל לשלמים כדכתיב בקרא בהדיא והביא את קרבנו לה' כבש בן שנתו תמים אחד לעולה וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת ואיל אחד תמים לשלמים. הביא שלשתן ולא פי' הראויה לחטאת כגון כבשה נקבה בת שנתה יקרב חטאת הראויה לעולה כבש זכר בן שנתו יקרב עולה (עולה) והראויה לשלמי' איל בן שתי שנים [יקרב שלמי'] ומביא עם איל השלמים ששה עשרונות ושני שלישי עשרון סלת אופה מהם עשרים חלות עשר חלות מצה ועשרה רקיקי מצות ומושח העשרים ברביעית שמן והוא הלכה למשה מסיני. ומנין החלות ושיעור סלתן ילפי' מלחם תודה דכתיב ביה על זבח תודת שלמיו לרבות שלמי נזיר לעשרה קבין ירושלמיות שהן ששה עשרון ושני שלישי עשרון כשני תודות של מצה שבתודה שלא היה בנזיר אלא ב' מינים חלות ורקיקים שלשה עשרון ושליש לכל מין שליש לכל חלה כדנילף התם בלחמי תודה בס"ד והואיל והוקשו שלמי נזיר למצות של תודה יכול יוקשו לכל ג' מינין שבמצה ת"ל בנזיר מצות דבר שנא' בו מצות בתודה דהיינו חלות ורקיקין דכתיב בהו מצות בלחמי תודה דכתיב חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן להני איתקוש מצות האמורות בנזיר בחלות ורקיקין אבל לרבוכה דתודה דלא כתב בה מצות בקרא לא הוקש לחם נזיר. דבי ר' ישמעאל תנא כתיב הכא בנזיר מצות דהוי כלל חלות ורקיקין פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט חלות ורקיקין אין מידי אחרינא לא ואיצטריך כלל שלא נרבה דבר הדומה לפרט דהא רבוכה דהויא נמי מצה. ומביא העשרים בכלי אחד דכתיב וסל מצות אין לי אלא בסל מנין לרבות שאר כל הכלים ת"ל סל וסל על סל המצות.

ב

ושוחט החטאת תחלה ואח"כ העולה ואחר כך השלמים ואחר כך מגלח שהחטאת קודמת בכל מקום כדכתיב והקריב את אשר לחטאת ראשונה דקי"ל דאפילו חטאת העוף קודמת אף לעולת בהמה והואיל ובשאר מקומות מצינו שהיא קודמת אף כאן בנזיר תהא קודמת. ובתר קרבנות כתיב וגלח הנזיר ואפ"ה אם גלח אחר ששחט החטאת או העולה יצא דאיתקשו לאיל נזיר כדכתיב והקריב את קרבנו וגו' ואיל אחד תמים לשלמים מה איל נזיר אם הביאו יחיד בלא חטאת ועולה יצא דכתיב ואחר ישתה הנזיר יין ואמר מר אחר מעשה יחיד והיינו שלמים שעיקר תגלחתו של נזיר תלויה בשלמיו שהרי הזקיקו לו לשלח שערו תחת הדוד כדכתיב על האש אשר תחת זבח השלמים ותנא וגלח הנזיר פתח אהל מועד בשלמים הכתוב מדבר כלומר גילוחו של נזיר על ידי דבר שנאמר בו ושחט פתח אהל מועד דהיינו שלמים או אינו אלא כמשמעו שיגלח פתח אהל מועד ממש אם אמרת כן דרך ביזיון הוא ואי אתה רשאי. ומבשל השלמים או שולקן כדכתיב את הזרוע בשלה מן האיל ולוקח מן הרוטב של זבח השלמים ונותן על השער ומשליכו לאש תחת הדוד של שלמים דכתיב ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים ומדכתיב זבח ילפינן מזבחו יהא תחתיו דהיינו הרוטב ומדהוה מצי למיכתב רוטב וכתב זבח דרשינן לרבות שאם השליכו תחת החטאת יצא ותחת דוד האשם בנזיר טמא כדאמר לעיל ולא תימא כוליה קרא לחטאת ואשם אתא דא"כ לימא שלמים הכא מאי זבח שלמים ש"מ תרתי. ומגלח בעזרת הנשים בלשכת הנזירים ואם גלח במדינה יצא דהא אמרן דפתח אהל מועד לאו להכי אתא ובין כך ובין כך משלח שערו תחת הדוד כדאמר. ואינו מגלח עד שיהא פתח העזרה פתוח דכתיב וגלח הנזיר פתח אהל מועד בזמן שהוא פתוח דלאו בפתח אהל מועד ממש דא"כ היה דרך ביזיון במקדש. ואח"כ נוטל הזרוע בשלה מן האיל וחלת מצה אחד מן הסל ורקיק אחד ונותנן על כפי הנזיר או הנזירה ומניפן כדכתיב ולקח הכהן הזרוע בשלה וגו' ונתן על כפי הנזיר וגו' והניף אותם הכהן וגו' ואחר הותר הנזיר לשתות יין ולהטמא למתים דכתיב בתריה ואחר ישתה הנזיר יין.

ה

נזיר ממורט או שאין לו כפים מקריב קרבנותיו וישתה ויטמא דגילוח ותנופה למצוה לא לעכב. שתיית יין משיזרק עליו אחד מן הדמים הותר ואע"פ שלא גלח ולא נתן על כפיו דכתיב ואחר ישתה הנזיר יין אחר מעשה יחידי דכתיב התם אחר התגלחו את נזרו ג"ש מה התם אחר מעשה יחידי דלאחר גילוח עביד התנופה כדכתיב ונתן על כפי הנזיר אחר התגלחו אף כאן אחר מעשה יחידי אחר קרבן ואף על פי שעדין לא גלח דתגלחת לא מעכבא כדאמר.

ו

ואף על פי שאינה מעכבה מצוה עליו לגלח אפילו אחר זמן מרובה דכתיב וגלח וגו' ואם גלח בלא תער או שייר שתי שערות לא קיים מצות גילוח בין נזיר טהור או טמא דכתיב תער לא יעבור על ראשו ומרבינן כל דבר המעביר דחייב עליו כדכתיב לא יעבור כדאמר לעיל וא"כ מה ת"ל תער לפי שלא למדנו לתגלחת האחרונה של טהרה לאחר תשלום ימי נזירות שיהא בתער לפי שלא כתב אלא וגלח את שער ראש נזרו לכך כתב לך תער כאן שאינו צריך לומר לך שאותה תגלחת לא יהא אלא בתער ובגילוח טהרה טומאה נמי לא כתיב אלא וגלח ראשו ביום טהרתו ושיור שני שערות דלא עשה כלום וללקות בא' ולכתוב ברוב ראשו כדאמר לעיל כולן הן הלכה בנזיר שלא מצינו בהם טעם. צמח ראשו וחזר וגלחו עם אותן שני שערות או שגלח א' ונשרה א' הרי זה קיים מצות גילוח דהא גלחן ונשרה א' אף על פי שאין כאן שער מצות גילוח אין כאן דלא קיים מצות גילוח כיון דנשרה אחד מהם קודם.

ח

גלח על השלמים ונמצא פסול תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו וכן על חטאת שלא לשמה והביא עולה ושלמים ונקרבו (לו) עלו לו וכן גלח על עולה או שלמים שלא לשמן והביא שאר הקרבנות לשמן תגלחתו פסולה דגילוח בעינן מיהא אחר מעשה יחידי כדאמר לעיל וכיון דהוה פסול זה שגלח עליו ליכא אפילו מעשה יחידי אבל גלח על שלשתן ונמצא אחד מהן כשר תגלחתו כשרה שהרי על זבח כשר נמי גלח ויביא שאר הזבחים כהלכתן וכשתגלחתו פסולה סותר שלשים כדאמר לעיל דבעינן גידול שער שלשים יום.

יב

שלמי נזיר ששחטן שלא כמצותן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה כשלמי נדבה דכתיב בהו כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה נדר הוא וקרי ליה נדבה אלא אם כמו שנדרת עשית לשמה יהא נדר ואם לאו יהא נדבה ויביא אחרת לנדרו. ונאכלין ליום אחד ולילה כחומר שלמי נזיר דכתיב בתודה על זבח תודת שלמיו ודרשינן שלמיו לרבות שלמי נזיר ליום ולילה כתודה דכתיב בה ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר ואין טעון לחם ולא מתנות ולא זרוע הואיל ואין הנזיר ניתר בהם. שלש בהמות אלו והלחם שלהם הכל מן החולין כשאר נדרי הקדש דילפינן דאין באים אלא מן החולין מדכתיב בפרו של אהרן והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו משלו ולא משל צבור ולא משל מעשר דתרי אשר לו כתובים בפרשה ומיתורא דרשינן דלא הוה צריך למיכתב את פר החטאת אשר לו אלא את פר החטאת ותו לא דפרו של אהרן ידעינן שפיר דאינו בא אלא מן החולין כיון דנשרף מידי דהוה אעולות דאינן באות אלא מן החולין דאינה באה ממעשר דמעשר טעון אכילה כדכתיב ואכלת וגו' ועולה אינה נאכלת אלא כתב החטאת אשר לו ללמד על כל חטאת שאינה באה אלא מן החולין ושאר זבחים הוקשו לחטאת בקרא דזאת התורה לעולה ולחטאת וגו' לומר מה חטאת לא באה אלא מן החולין כדילפינן אף כל אינו בא אלא מן החולין ואפילו אמר ע"מ שאגלח ממעות מעשר שני אינו מביא אלא מן החולין.

טו

האיש שנדר בנזיר יש לו להביא קרבנות אביו שמת והיה נזיר והפריש מעות לקרבנותיו יביאם בשביל עצמו בין שהזיר אחרי מות אביו בין שהיו שניהם נזירים ומגלח עליהם ואין האשה נזירה מגלחת על קרבנות שהפריש אביה לקרבנותיו ודבר זה הלכה מפי הקבלה הוא שהבן מגלח ולא בת כדאמר והבת אינה מגלחת אפילו במקום שאין בן ואם לא אמר יפלו המעות לנדבה כיון שהפרישם לקרבנות היו בנים רבים יש לכל אחד לגלח על חלקו והבכור נוטל פי ב' כי היכי דשקיל בכל הנכסים דירושלמי היא ולפום דשקיל מגלח ובין בנזיר זמן בין בנזיר עולם בין הוא בין אביו מגלח על קרבנותיו כדאמר דבכל נזירות גמירי דמגלח על קרבנות אביו. הפריש לקרבנות טומאה ומת וכן אם הפריש לקרבנות טהרה והבן רוצה לגלח תגלחת טומאה לא יביא קרבנות אביו משום דהוי ספק אי גמירי דמביא קרבנות אביו כי האי גוונא או לא אלא אידי ואידי בעינן נזירות טהרה ואם הביא זבחיו לא עלו לו דאין ספק מוציא מידי ודאי.

יח

הרי עלי לגלח נזיר חייב בקרבנות על יד אי זה נזיר שירצה חצי קרבנות נזיר לגלח או חצי נזיר מביא חצי לאי זה נזיר שירצה והוא משלים עליהם אבל אומר קרבנות חצי נזיר מביא קרבנות הנזיר שלם דאין לנו נזירות לחצאין דאם נדר יום אחד בנזיר הוי נזיר שלשים יום.

יט

התפיס עצמו במי שנדר בנזיר וגילוח נזיר לא התפיס עצמו אלא בנזירות מדקאמר ואני ולא קאמר ועלי ואם אמר ואני ועלי חייב כמוהו ומביא כל אחד מהם קרבנות חברו ואם לאו חייבים לגלח נזירות אחרים וכן בגילוח חצי נזיר כל אחד מהם משלים קרבנותיו טעמא דכל הני משום דהכי נדר וחיוב להשלים נדרו. הריני נזיר על מאה עולות ועל מאה שלמים ישלם את כולם דכתיב כפי נדרו אשר ידור כן יעשה ואם אמר חמש נזירות על קרבן אחד צריך שלשה בהמות לכל נזירות דכתיב זאת תורת הנזיר אשר ידור:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.