לחם משנה/נזירות/ח

לחם משנה ‏ נזירות ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

ואח"כ שלמים ואח"כ מגלח. במשנה פ' ג' מינים (נזיר דף מ"ה) אמרו תגלחת הטהרה כיצד היה מביא שלש בהמות חטאת עולה ושלמים ושוחט את השלמים (ואחר כך) מגלח עליהם דברי רבי יהודה ר"א אומר וכו' והרב בעל כסף משנה ז"ל הקשה דרבינו ז"ל פסק דלא כמאן והרחיב דעתו בתירוץ הקושיא הזאת. ונ"ל דרבינו ז"ל פסק כר' יהודה משום דבברייתא אמרו וגלח הנזיר פתח אהל מועד וכו' בשלמים הכתוב מדבר והיינו כר' יהודה והוא מפרש דמתני' הכי קאמר מביא שלש בהמות וזה סדרן חטאת תחילה ואחר כך עולה ואחר כך שלמים ואחר שישחוט את השלמים יגלח כלומר אחר ששחט כולם. וכ"ת אם כן למה אמרו שוחט את השלמים לימא ואחר כך יגלח וי"ל דמתני' אשמעינן מאי דאמרינן בברייתא דגילוח אחר שלמים קאמר קרא דהכי דייק קרא וגלח הנזיר פתח אהל מועד כו' ר"א אומר הגילוח לא יהיה אחר השלמים אלא אחר חטאת לבד וטעמא מפני שהחטאת יש לו מעלה שהוא קודם בכל מקום וכיון שיש לו מעלה זו ראוי שיגלח עליו ולפי פירוש זה של רבינו ניחא מה שהקשו התוספות ז"ל דכיון דרבי יהודה סובר דהשלמים שוחט תחילה למה הקדים חטאת לעולה ושלמים והזכיר בלשונו חטאת תחילה ואחר כך עולה ואחר כך שלמים לפירוש רבינו ז"ל כן הוא דחטאת הוי תחילה ואחר כך עולה ואחר כך שלמים. כך נ"ל פירוש דברי רבינו ז"ל:

ג

ובין שגלח במדינה ובין שגלח במקדש כו'. הרב בעל כ"מ ז"ל תמה למה פסק כחכמים ולעיל נתתי קצת טעם בדבר ועוד יש טעם נכון דבענין תגלחת הטומאה הוו רבנן ור' יהודה כנגד ר"מ דסבר דאינו מגלח כלל במדינה ולא במקדש ופסק כוותיהו ובתגלחת טהרה הוי ר"מ ור"י כנגד רבנן דסברי דמגלח ופסק כוותייהו נגד חכמים וכה"ג מצינו שכתב ה"ה ז"ל במ"ש בהלכות אישות:

ד

הנזיר או הנזירה כו'. אולי דכתב כן לאפוקי מדרשא דאמר בגמרא הנזירה אינה מגלחת שמא יתגרו בה פרחי כהונה. ורבינו ז"ל פסק כחכמים דלא כוותיה:

ואחר כך הותר הנזיר. קשה דהא אלו הם דברי ר' אליעזר במשנה דאמרה התם (דף מ"ה:) ואחר כך הותר נזיר לשתות יין ולהטמא למתים ורבי שמעון פליג עליה דאמר כיון דנזרק עליו וכו' ורבינו ז"ל דפסק כרבי שמעון לקמן בסמוך איך כתב כאן כר' אליעזר. וי"ל דרבינו ז"ל סמך על מ"ש לקמן. ומה שאמר ואח"כ הותר ר"ל מצוה מן המובחר קאמר דעשה מצוה כתקנה:

ה

נזיר ממורט אינו צריך להעביר תער וכו'. איכא לאתמוהי טובא דנראה דרבינו ז"ל פסק כב"ש ושביק ב"ה ומה שתירץ הרב כ"מ ז"ל דס"ל דלב"ה אינו צריך להעביר תער אלא אגב דנקט ב"ש אינו צריך נקט איהו צריך, אמת הוא זה. אך קשיא דבגמ' (דף מ"ו:) אמרינן דב"ש דקאמר אינו צריך להעביר תער ור' אלעזר דאמר אין לו בהן יד ורגל אין לו טהרה עולמית אמרו דבר אחד ורבינו ז"ל בפ"ה מה' מחוסרי כפרה פסק כר"א דאין לו טהרה עולמית ולמה פסק כאן כב"ה לפי פירושו של הרב בעל כ"מ ז"ל דלכאורה נראה דברים סותרים. ויש לתרץ לכל זה עם קושיא אחרת שנעורר בפשטא דשמעתא דמאי בעי גמרא כשאמר ר' פדת ב"ש ור"א אמרו דבר אחד מאי ר"א נימא דר' פדת אמר דאית ליה לר"א תגלחת מעכבא כדמשמע פשט דבריו דאמר אחר המעשים כולם דמשמע דאפילו תגלחת מעכבא ומש"ה אמר ר' פדת דאמרו דבר אחד. ונראה לתרץ דתרי מחלוקות איכא בהאי עניינא חלוקים זה מזה. הא' היא אי תגלחת מעכבא או לא. הב' אי תגלחת של העברת תער של נזיר ממורט מקרי תגלחת או לא דאפי' נאמר דתגלחת מעכבא אפשר דהעברת תער מיקרי תגלחת וכן כתבו התוס' ז"ל שם דלב"ה דאמרו דצריך להעביר תער אפילו לר"א דאמר דתגלחת מעכבא אתי שפיר דמקרי תגלחת וכן נמי אפי' נאמר דלא מקרי תגלחת העברת תער אפשר לומר דתגלחת מעכבא ולאו הא בהא תליא ולכן שאלו בגמ' דלא מצינו לר"א שאמר בדבריו (אלו) במאי דאמר אחר כל המעשים אלא דתגלחת מעכבא לבד אבל ב"ש אמרי תרתי אמרי דתגלחת לא מעכבא ואמרי נמי דהעברת תער לא מקרי תגלחת א"כ היכן מצינו לר"א שיאמר דהעברת תער לא מקרי תגלחת לזה תירץ דמצינו לו כן גבי בהן יד דתפס קרא כפשוטו וא"כ הכא נמי תפס קרא כפשטיה ודאי דלא מיקרי גילוח אלא היכא דאיכא שער ומש"ה אמר ר' פדת דאית ליה לר"א נמי דהעברת תער לא מקרי תגלחת והשתא כיון דהם שני עניינים חלוקים רבינו ז"ל פסק בההיא דבהן יד כר"א ומינה שמעינן דהעברת תער על נזיר ממורט לא מקרי תגלחת דהא ודאי הא בהא תליא דבהכי תלי ליה בגמרא אבל מ"מ בתגלחת פסק כרבנן דתגלחת לא מעכבא משום ג"ש דאחר אחר דאע"ג דבהן יד ורגל מעכבא התם ליכא ג"ש דאחר אחר כי היכי דאיכא הכא ולכך פסק כאן דנזיר אינו צריך להעביר תער משום דהעברת תער לא מיקרי תגלחת דבהא פלוגתא קי"ל כב"ש דאתי כר"א דבהן יד דקי"ל כוותיה וכיון שכן העברת תער הוי כמאן דליתיה וכיון דקי"ל דתגלחת אינה מעכבת אינו צריך להעביר תער ואע"פ שלא גילח אין בכך כלום דלא קי"ל כב"ש בהא דאמר תגלחת מעכבא דאתי דלא כרבנן דאית להו דתגלחת מעכבא וקי"ל כוותיה. זה נ"ל נכון בדעת רבינו ז"ל:

ואם הביא קרבנותיו וכו'. הרב בעל כ"מ ז"ל תמה דאיך פסק כנגד סתם משנה דס"פ שלשה מינים (נזיר דף מ"ה:) דקאמרה ואח"כ הותר הנזיר לשתות ביין ולהטמא למתים וכו'. ואני אומר דאין זו סתם משנה דהרי אח"כ הוי מחלוקת שאמר במשנה שלאחריה מי שנזרק עליו אחד מהדמים ונטמא ר' אליעזר אומר סותר הכל וחכ"א יביא שאר קרבנותיו ויטהר וכו' ורבנן אזלי לטעמייהו כדכתבו שם התוס' ז"ל דאית להו דכיון דנזרק אחד מהדמים נשלם הנזירות ולכך אינו סותר ודלא כר"א והביאו ראיה ממרים התרמודית וקי"ל מעשה רב וא"כ טעם נכון יש לו לרבינו ז"ל לפסוק כן:

ו

ונזיר שגלח בלא תער וכו' לא עשה ולא כלום ולא קיים מצות גילוח וכו'. כאן כתב רבינו ז"ל לא עשה ולא כלום ולקמן גבי נשרה אחת וגלח אחת לא כתב אלא אין כאן מצות גילוח ולא כתב ולא עשה ולא כלום דשם אמרו בגמ' שער אין כאן מצות גילוח אין כאן וכתב רש"י ז"ל ומיהו בדיעבד שפיר דמי ומפני כן כתב שם אין כאן מצות גילוח אבל הכא כתב ולא עשה ולא כלום דהרי זה כאילו לא גילח כלל:

ט

גלח על העולה ועל השלמים שלא נשחטו לשמן וכו'. אע"ג דלעיל כתב גלח על השלמים ונמצא פסול הודיענו כאן דאפי' דאינו פסול אלא שלא עלו לבעלים לשם חובו דפליג ר"ש במתני' וקאמר דכיון דהוי כשלמי נדבה אם גלח עליהן יצא לא קי"ל כר"ש אלא דלא הוי גילוח כרבא וזו אף זו קאמר רבינו:

י

גלח על שלשתן ונמצא אחד מהם כשר וכו'. משמע מכאן דחטאת ועולה ושלמים שוים דכיון דנזרק דם אחד מהם הותר הנזיר וכן אם גלח על אחד משלשתן אע"פ שהשאר פסולין הוי גלוח וא"כ אין מעלה לחטאת על השאר וכן נראה מדברי רבינו סוף פי"ד מה' מעשה הקרבנות שכתב שם רבינו חוץ מחטאת נזיר הואיל ואינה מעכבתו מלשתות יין שמא יאחר אותה לפיכך ממשכנין אותה כלומר דכיון דנזרק אחד מהדמים הותר הנזיר וכיון שנזרק דם עולה או שלמים לא איכפת ליה בחטאת כלל. וקשה קצת מ"ש רבינו בפ"ח מה' מעשה הקרבנות וכן נזיר ששחט חטאתו בחוץ בתוך ימי נזירות פטור הקריב עולתו או שלמיו בחוץ חייב שחטאת היא המעכבתו והיא עיקר הנזירות דמאי עיכובא איכא בחטאת גבי נזיר מעולה או שלמים דלכאורה משמע דכולן שוין כדכתיבנא אם לא נאמר שמ"מ עיקר הכפרה בחטאת הויא:

יב

לא לחם ולא מתנות ולא זרוע. בגמ' (דף כ"ד) לא אמרו אלא לא לחם ולא זרוע אבל הא דכתב רבינו מתנות אם כוונתו חזה ושוק דאיכא ג"כ באיל נזיר עם הזרוע כדכתב רבינו ז"ל בפרק ט' מהלכות מעשה הקרבנות וקאמר דהכא ליתנהו קשה דאמאי הא אמרינן בגמ' דהוי שלמי נדבה ובשלמי נדבה מתנות חזה ושוק איכא כדכתב שם רבינו ז"ל. ואם נאמר דמתנות הוי הזאות דהיינו שתי מתנות שהם ד' כ"ש דאי אפשר לומר כן דבשלמי נדבה ודאי דצריך הזאות כדינם ולא ידעתי לרבינו ז"ל מוצא דין זה:

טו

האיש שנדר בנזיר וכו'. פרק ד' דנזיר אמרו במשנה (דף ל') האיש מגלח על נזירות אביו ואין האשה מגלחת (על נזירות אביה) כיצד מי שהיה הוא ואביו נזירים והפריש אביו מעות לנזירותו ומת רבי יוסי אומר הרי אלו יפלו לנדבה ואיזהו שמגלח על נזירות אביו הרי שהיה אביו נזיר והיו לו מעות סתומים ומת ואמר הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא זהו שמגלח על נזירות אביו, זו היא גירסת התוספות ז"ל במתני' ובכהאי גוונא גרסינן בברייתא בגמרא והיא גרסת רבינו ז"ל ומפרש ז"ל כפירוש התוספות דכי פשטינן בגמרין פשטינן דארישא פליג ומה שאמרו זהו שמגלח על נזירות אביו ר"ל דעל זה ג"כ הוא מגלח על נזירותו ודלא כפירוש רש"י דעל זה מגלח ולמעוטי דינא דרישא אבל התוספות ז"ל אין דעתם כן אלא זהו שמגלח ר"ל אף זה מגלח וזהו פירוש רבינו ז"ל, והרב בכ"מ הביא גירסת רש"י ז"ל במשנה וגירסת התוספות ז"ל בגמרא:

יח

אבל אם אמר הרי עלי קרבנות חצי נזיר וכו'. נראה לי לתת טעם לרבינו ז"ל ולתרץ מה שהקשה הר"א ז"ל דמאי שנא מאמר הרי עלי על מנת לגלח חצי נזיר דהתם אמרינן דעל קרבנות חייב עצמו וה"ק הרי עלי להביא חצי מהקרבנות של נזיר ומתרצינן דיבוריה שלא לחייבו בכל הקרבנות נזירות כיון דאיהו אמר חצי נזיר ואין כוונתו לחייב עצמו בכל אבל כשאמר הרי עלי קרבנות חצי נזיר דכיון דלא אמר הרי עלי חצי קרבנות נזיר אלא קרבנות חצי נזיר מדשדי חצי אנזיר ולא אקרבנות דמשמע דרוצה לומר חצי נזירות ולכך אמרינן דאין לנו חצי נזירות ויתחייב בכל. אבל דעת הר"א ז"ל בהשגות הוא מבואר בדבריו שם ונראה לכאורה שדעתו דעת התוספות ז"ל שם ובמ"ש הרב כ"מ ז"ל גבי מ"ש רבינו ז"ל זבחיו לא עלו לו שיביא האחרים על תנאי ודקדק בזה אבאר לקמן פרק עשירי בע"ה:

כ

האומר הרי עלי לגלח חצי נזיר וכו'. נראה דהגי' נכונה היא ואני עלי לגלח בלא וא"ו דאחדא מילתא קאמר ואני וכן הוא במשנה שם:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף