מעשה רקח/נזירות/ט

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

מעשה רקחTriangleArrow-Left.png נזירות TriangleArrow-Left.png ט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
מעשה רקח
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ספר מעשה רקח פרק ט מהלכות נזירות

א[edit]

ומושח העשרים ברביעית וכו'. וכן העתיק מרן ז"ל והרב קרית ספר ז"ל ולשון הכתוב סלת חלות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן משמע דהחלות בבלילה ורקיקין במשיחה וכ"כ רבינו פ"ט דמעשה הקרבנות הל' כ"ג דרקיקין במשיחה וחלות בלתיתה וצ"ל דהכא דרך קצרה נקט וגוף המעשה סמך למ"ש שם והכא עיקר כוונתו אינה אלא לשיעור הרביעית לשתיהם שהוא הלל"מ ועיין להמל"מ ז"ל:

ב[edit]

ושוחט החטאת תחילה וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל לא ידעתי מי הכריחו לזה שהרי סדרן של כתובים שהחטאת תחילה ואחריה העולה ואחריה השלמים וכיון שכן כי אמר רבי אליעזר שהחטאת קודמת בכל מקום הכוונה שכן הוא האמת לכ"ע ומחלוקתם תלוי אם יגלח אחר החטאת דוקא כיון שבכל מקום היא קודמת או אחר הבאת כל קרבנותיו שהם השלמים ועיין להתוס' יו"ט ז"ל וכן מצאתי הדבר להדיא בירושלמי דקתני רבי זעירא בעא קומי רבי מנא מאן תנא כל חטאות שבתורה קודמין לאשמות ר"א אמר דברי הכל היא כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות ע"כ הרי דכי קאמר ר"א החטאת קודמת בכ"מ הכוונה דד"ה היא וק"ל. ולמ"ש רבינו

ואח"כ משליכו לאש וכו' עיין מ"ש פ"י הל' ב':

ג[edit]

ובין שגלח במדינה בין שגלח במקדש וכו'. מרן ז"ל תמה על רבינו דלמה הניח סתם מתניתין דאתיא כחכמים ע"כ. ואני הצעיר מצאתי בגירסת הירושלמי ואם גלח במדינה היה משלח תחת הדוד ע"כ וזו נראית גירסת רבינו ופסק כרבי יהודה משום דסתם מתניתין כוותיה וק"ל:

ד[edit]

ונותנן על כפי הנזיר או הנזירה. לא ידעתי מאי אריא שהזכיר כאן נזירה ומרן ז"ל לא ציין מהיכן הוציאו רבינו ואולי משום דרבי שמעון שזורי דריש וגילח הנזיר פתח אהל מועד נזיר ולא נזירה שמא יתגרו בה פרחי כהונה ורבינו לא פסק כן משום דק"ל סוטה כדאיתא התם לכך דרש לענין תנופה דנזיר וה"ה נזירה ופתח אהל מועד דריש בזמן שהוא פתוח כמ"ש בדין הקודם וכר' אליעזר. שוב מצאתי לרבינו פ"ט דמעשה הקרבנות הל' ט"ז שכתב שאין תנופה בנשים חוץ מסוטה ונזירה והוא ממתניתין פ"ק דקידושין ע"ש ולא ידעתי למה לא ציינו מרן ז"ל גם כאן:

ה[edit]

נזיר ממורט וכו'. מרן ז"ל תמה על רבינו דפסק דלא כמאן ותירץ דבית הלל שאמרו צריך הכוונה דיש לו תקנה בלא העברת שער וכו' ע"כ והוצרך לידחק כן כדי ליישב דברי רבינו אך עדיין קשה דבההיא דאין לו בהן יד וכו' פסק רבינו ריש פ"ה דמחוסרי כפרה דאין לו טהרה עולמית ובגמ' השוו כולם אהדדי והרב לח"מ ז"ל כדי לתרץ גם את זו כתב דשני מחלוקות יש בדבר וכו' עיין עליו. ולענ"ד נראה דרבינו לא פסק כהך סוגיא כלל מכח סוגיא דפ' הוציאו לו דף ס"א (ופרק נגמר הדין דף מ"ה) דמייתי התם נזיר ממורט בית שמאי אומרים צריך העברת תער ובית הלל אומרים א"צ וכו' ובההיא דאין לו בהן יד מייתי דתניא אין לו בהן יד בהן רגל אין לו טהרה עולמית ר' אליעזר אומר נותן על מקומו ויוצא וכתבו שם התוס' ז"ל שהסוגיא הפוכה מהך דנזיר ע"כ. וכיון שכן רבינו פסק כההיא דאין לומר דסוגיא בדוכתה עדיפא שהרי גם בסנהדרין דף מ"ה מייתי הך ברייתא דאין לו בהן יד כהך לישנא דפ' הוציאו לו וכיון שכן סמי חדא מקמי תרתי וגם בפי"ד דנגעים קתני כלישנא דפ' הוציאו לו ולא כהא דנזיר ודייק רבינו בלשונו שסיים שכל הדברים האלו למצוה ולא לעכב. שוב זכיתי ומצאתי כדברי בהתוס' יו"ט פי"ד דנגעים ושם הוסיף דרבינו פי"ד דהל' סנהדרין פסק כההיא דשמואל דיש חילוק בין נקטעה ידו לגידם מעיקרא ובהלכות מחוסרי כפרה לא חילק ותירץ על נכון עם מ"ש התוס' שם דשאני גבי מצורע דכתיב ביה זאת תהיה תורת המצורע ובפ"ק דמנחות דף ה' וי"ט אמרו דהוי לעיכובא עיי"ש. ועוד אפשר דההיא דאין לו בהן יד מוכרח לפרשו כפשוטו דכיון דאין לו בהן איך יתקיים הפסוק משא"כ ביד העדים די"ל דזו היא ידו וכבר ראיתי מי שפי' כך אך לא נחה דעתי בזה דאם איתא מאי מייתי להא דשמואל כתנאי וכו' כיון דלא דמו להדדי:

ואם הביא קרבנותיו וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל ולענ"ד נראה עוד דרבינו פסק כחכמים דברייתא משום דמייתו גז"ש דאחר אחר והרב לח"מ ז"ל הביא מאידך דמעשה במרים התרמודית וכו' עיי"ש. ולענ"ד אין משם ראיה לדעת רבינו שהרי פירש בפי' המשנה כפי' שני של רש"י ז"ל וכבר כתבתי בזה לעיל פרק [ד'] הל' [י"ב]:

ו[edit]

אע"פ שאין התגלחת וכו'. עיין מ"ש מרן ועדיף הו"ל לשנויי וכו' ע"כ. קשה דהא קתני לוים ומצורע ובהני אין לתרץ כן דהנהו ודאי נראה דלעיכובא נינהו וכמ"ש מרן גופיה פי"א דטומאת צרעת ועיין להמל"מ ז"ל:

ז[edit]

גילח והניח וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל דיש לתמוה למה השמיט היכא דחזר וגילח שתי שערות לבדם שהוא בעיא דלא איפשיטא ע"כ לא ידעתי למה לא הזכיר דברי רש"י שפי' בדאביי וחזר וגילחן שהוא לאותן שתי שערות ע"כ והן הן דברי רבינו ופשיטותיה מבעיית רבא גילח אחת ונשרה אחת מהו וכו' משמע דפשיטא ליה דאם גילח שתיהם קיים מצות גילוח וכ"מ מהתירוץ עיין עליו:

יב[edit]

שלמי נזיר וכו'. במנחות דף מ"ח ובמכילתין דף כ"ד ולא הוזכר שם אלא דאין טעונין לחם ולא זרוע ורבינו הוסיף מתנות ולא ידעתי מה היא כוונתו והרב לח"מ הניחו בצ"ע עיין עליו גם מרן לא נרגש מזה כלל ואולי י"ל דידוע דהשלמים שאינן כהלכתן הוו תודה דנקראת שלמים כדכתיב על זבח תודת שלמיו וכפי' רש"י ז"ל והתודה היתה באה בארבעים חלות והכהן נוטל ארבעה מהם ומשלמי נזיר שנים מהם כמ"ש רבינו פ"ט דמעשה הקרבנות והך שלמים כיון דהוו כעין תודה שהרי אין נאכלין אלא ליום ולילה הו"א שהכהנים לא יפסידו שלהם כיון דממ"נ היה ראוי לחם לקרבן זה קמ"ל רבינו דגם מתנות אין להם וכן נראה מדברי רבינו פט"ו דפסולי המוקדשין שכתב דשלמי נזיר ששחטן שלא לשמן וכו' ואינן טעונין לחם ע"כ משמע דהך מתנות שכתב כאן הם בכלל הלחם והיינו כאמור וכ"כ פ"ט הל' ב' ג' ודוחק:

יד[edit]

האומר הריני נזיר ע"מ שאגלח וכו'. ביו"ט דף כ' בעי מניה ר' שמעון בן לקיש מר' יוחנן הרי עלי תודה ואצא בה ידי חגיגה הריני נזיר ואגלח ממעות מע"ש מהו א"ל נדור ואינו יוצא נזיר ואינו מגלח ע"כ. ורבינו פ"ב דהלכות חגיגה הל' י"ד כתב האומר הרי עלי תודה שאצא בה י"ח לשם חגיגה חייב להביא תודה ואינו יוצא בה ידי חגיגה וכו' ע"כ ועל כרחך היינו טעמא דכיון דאמר הרי (עליו) [עלי] או הריני חל עליו הנדר ומעתה מ"ש רבינו כאן ע"מ לאו דוקא דה"ה אם אמר הריני נזיר שאגלח וכו' וע"מ דנקט לרבותא נקטיה:

טו[edit]

כיצד מי שהיה אביו וכו'. ממ"ש רבינו נראה פשוט שהיה גורס כגירסת התוס' במשנה דמי שהיה הוא ואביו קדים ובברייתא הוכיחו דארישא פליגי אלא דאם איתא הו"ל לאקדומי מי שהיה הוא ואביו אם לא שנאמר דסדר הברייתא נקט גם בפי' המשנה כתב זה שאמר רבי יוסי שהוא מגלח על נזירות אביו ג"כ דרך אמיתי וכו' ואין הלכה כר"י ע"כ כוונתו מבוארת דבסיפא הוא דרך אמיתי משום דכ"ע מודו ביה וברישא דפליגי רבנן עליה ואין הלכה כר"י. ומ"ש מרן ז"ל דרבינו מפרש דבעיא בתרייתא אינה ענין לנזיר אלא להקדש דעלמא וכו' ע"כ. קצת קשה דא"כ למה לא הזכירה רבינו בדין הבכור שכתב בפ"ג דהל' גזלות ואולי י"ל דכיון דלא אפשיטא ידוע הוא דהמוציא מחבירו עליו הראיה:

טז[edit]

בין שהיה האב נזיר עולם וכו'. מדברי התוס' נראה דה"ה אם האב והבן נזיר עולם שדינו שמגלח כל י"ב חדש כמ"ש רבינו פ"ג הל' י"ב:

יז[edit]

שדברים אלו הן ספק וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל ונראה שיתנה ויאמר וכו' ע"כ. גם יש להסתפק בהקרבת החטאת דהא אינה באה בנדבה:

יח[edit]

האומר הרי עלי לגלח וכו'. עיין מ"ש הראב"ד ומרן ז"ל ועיין עוד להרב לח"מ והרדב"ז ח"ב סי' רפ"ד:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון