מעשה רקח/נזירות/ה

מעשה רקח ‏ נזירות ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ה מהלכות נזירות

ג

נטמא אחר נזירות בנו וכו'. דברים אלו הוסיף רבינו מדעתו והראב"ד ז"ל השיג עליו אך החילוק הוא מבואר כמ"ש מרן ז"ל והוא פשוט ונכון אך מ"ש שמצא שכך פירשו התוס' בתוס' שלפנינו אין שם ביאור לדבר זה וכבר עמד על זה הרב לח"מ ז"ל עיין עליו אם לא שנאמר שגירסת מרן בתוס' היתה באופן אחר:

ד

כיצד האומר וכו' והריני נזיר מאה יום. לשון המשנה דף ט"ו ועיין להתוס' שם ד"ה הריני נזיר בדף י"ג והמדפיסים הוא שטעו:

ט

וכן אם אמר הריני נזיר שמשון וכו'. מרן ז"ל תמה על רבינו דמאחר דהבעיא לא אפשיטא איך כתבה בפשיטות ותירץ דכוונת הבעיא אי חל הנזירות בתוך העשרים ושוב אין לה הפסק עד השלמת הנזירות ואח"כ יגלח ויביא קרבנו ומאז והלאה ינהוג נזירות שמשון או דילמא כיון ששלמו העשרים ינהוג נזירות שמשון מיד ופסקה לחומרא משום דהא דקי"ל ספק נזירות להקל ה"מ בנזירות דאיתיה בשאלה אבל בנזירות דליתיה בשאלה לא עכת"ד. וראיתי בשו"ת זרע אברהם ז"ל יו"ד סי' ל"א שנתעצם הרבה בדברי מרן אלה דספק זה לא הוזכר כלל בבעיות רבא דספקותיו של רבא היינו אם הני עשרים יום לא שלמין ולא חיילין כלומר אי חיילי או לא חיילי וכיון דשאר הבעיות פסקם רבינו על דרך זה כפי האת"ל מהיכא תיתי שבזו יחול ויהא מותר להתגלח בתוך נזירות שמשון. גם מ"ש דספק נזירות שמשון להחמיר אין לו שחר וכו' וגם הטעם שנתן להחמיר בספק נזירות שמשון אין לו מובן דאחר שחל יש לנו להחמיר בו אם יפול בו איזה ספק אבל כשהספק הוא בעיקר חלותו אם חל אם לא חל מה טעם הוא זה דליתיה בשאלה דמה ענין השאלה לעיקר החלות וכו' והוא ז"ל כתב דדעת רבינו דספיקי דרבא הוא כעין הספיקות הראשונות דכיון דאין כאן אלא עשרים יום פנוים לא יחול הנזירות או דילמא היכא דלא אפשר שאני ויחול הנזירות על עשרים יום לבד וכתב רבינו שלא יגלח על נזירות זה שנדר הכוונה שלא תאמר שיגלח ליום עשרים דלדידיה הוי כיום שלשים וכו' קמ"ל וכו' ועוד כתב דרך אחר לפי הירושלמי וכו' עיין עליו עכת"ד.

ולדידי אני הצעיר אחרי בקשת המחילה הראויה לא נעלם כל זה מעיני כבודו של מרן ז"ל ולא רצה לפרש בעיא זו כשאר בעיות משום דאם נפרש דהספק הוא דילמא יחול הנזירות של עשרים יום לחודייהו וכו' א"כ יצטרך לגלח ולהביא קרבנותיו בסוף עשרים ודבר זה לא אמרה אדם מעולם בשום אופן דהלכה רווחת בישראל דאין נזירות פחות משלשים יום ואי משום דהכא משום דלא אפשר ואין דנין אפשר משאי אפשר דבר זה רחוק מן השכל וכי משום דלא אפשר יקריב חולין לעזרה ויגלח ויעבור על דברי תורה בקום עשה ומפני זה לא רצה מרן ז"ל לפרש כוונת רבינו כן מפני שדקדק בדבריו שכתב אינו מגלח לנזירות זו שנדר באחרונה כלומר דהוה ס"ד שיגלח. ואם נפרש שהכוונה היא דהוה ס"ד שיגלח לסוף עשרים ס"ד זה לא יעלה על לב איש מעולם לשיצטרך רבינו לבארו כדי שלא נטעה ולכך בחר לו מרן ז"ל לפרש דהס"ד הוה דכיון דחל עליו הנזירות של אלו העשרים יום הוה ס"ד שישלים נזירותו ואף אם יכנס בתוך הימים של נזירות שמשון אין בכך כלום דסוף כל סוף נזירות שמשון אינו מפורש בתורה שאינו אלא מדברי קבלה משא"כ נזיר סתם דמקרא מלא כתיב וכיון שחל הנזירות של תורה באלו העשרים יום ומפורש בתורה ע"פ דברי חז"ל דאין נזירות פחות משלשים יום וכמ"ש רבינו בריש פ"ג שפיר היה עולה על הדעת לומר כן ומכח זה הוכרח מרן ז"ל לפרש בעיא זו באופן זה לדעת רבינו. ולמה שהקשה הרב עוד על מ"ש מרן בספק נזירות שמשון להחמיר משום דליתיה בשאלה וכו' כבר הרב לח"מ ז"ל הביא סמוכות לדברי מרן ז"ל אף שהרב כתב שלא נתחוורו לו דבריו עיין עליו:

י

מי שאמר הרי אני נזיר יום אחד לפני מיתתי וכו'. כתב מרן ז"ל דנלמד מההיא דאמרינן בפ"ק גבי לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר ע"כ. וכבר ביארו רבינו פ"א הל' ד' ועיין מה שכתבתי שם אך יש לדקדק דלמה יהיה אסור ביין מעתה הרי מדי ספק לא יצאנו ורבינו פוסק בכמה מקומות דספק נזירות להקל ובשלמא בלא אפטר מן העולם דין הוא שיחול עליו מיד אבל ביום אחד לפני מיתתו הדבר ספק בכל יום ודמיא לההיא דהריני נזיר ביום שבן דוד בא דאם הוא שבת ויו"ט מותר משום ספק וי"ל דיום אחד לפני מיתתו דקאמר לאו דוקא יום אחד דהא משמעות דבריו להיות נזיר שלם והו"ל כקודם שאפטר מן העולם ועוד דבהכרח צריך להיות נזיר מיד כדי לקיים נדרו דאם לא עכשיו אימתי ודו"ק:

יא

הריני נזיר ביום שבן דוד בא וכו' שהדבר ספק אם יבא בשבת וכו'. קשה דא"כ בכל יום נמי נימא הדבר בספק כאשר האמת כן הוא שבכל יום ספק אם יבא היום וי"ל דס"ל כפי' ר"ת שהביאו התוס' דביום הראוי לבא בן דוד קאמר. והנה מרן ז"ל תמה על רבינו במה שנתן טעם לשבת ויו"ט משום ספק דמהגמרא מוכח שהוא ודאי שאינו בא בהם דמובטח להם לישראל וכו' ותירץ דרבינו ס"ל דהך סוגיא אתיא כר' שמעון דס"ל ספק נזירות להחמיר ואנן קי"ל להקל וכו' ע"כ. והקושי עדין עומד דא"כ בחד בשבת לישתרי כיון דאנו מסופקין בתחומין ואי יש תחומין ואליהו לא אתא מאתמול ספק נזירות להקל ובחד בשבת לישתרי ותירץ הרב לח"מ ז"ל דרבינו שדחה זאת הסוגיא מהלכה ס"ל כדעת המקשה דקרא דהנה אנכי שולח לכם לאו דוקא יום אחד לפני ביאת משיח אלא ג' או ד' ימים עיין עליו ובאמת שמשמעות דברי רבינו נראין כדעת מרן והרב לח"מ ז"ל שהרי בפכ"ז דהל' שבת הל' ג' פסק רבינו דיש ספק בתחומין ובתשובת רבינו שהביא מרן ז"ל שם מבואר דאזלינן בספיקו להקל ועוד לפ"ז ימשך שבספק נזירות כי הא אזלינן לחומרא דאי אין תחומין אפשר שיבא בשבת ורבינו פסק גם בזו להקל גם בפי"ב דהל' מלכים הזכיר רבינו קצת מאותה סוגיא הכל בדרך ספק עיין עליו אשר מכל זה מוכח דלא פסק כהך סוגיא.

אמנם ראיתי בס' אהבת עולם ז"ל דף מ"ו שהקשה על דעת מרן ז"ל וכתב הוא דכוונת מה שאמרו האי תנא ספוקי מספקא ליה וכו' ולחומרא הכוונה כפי מאי דס"ד דבחול נדר ואהא קאמר דלגבי שבתות הבאים יש לדון לחומרא ודייקי דברי רבינו וכו' ע"כ. והוא מגומגם דהא כל השקלא וטריא אינה אלא על היתר השבתות וי"ט ועיקרן של דברים על השבת ויו"ט שבו נדר דאמאי הוא מותר הא יש לחוש שמא יבא בן דוד בו ומכח זה היה רוצה להכריח דיש תחומין ועוד דלדבריו היכי קאמר בתר הכי אימת נדר אי לימא בחול היכי אתיא שבת ומפקעא ליה וכו' ומאי קושיא כיון שכבר הקדים דמשמע דמספקא ליה אזיל לחומרא ועוד דמה תיקן הרב ז"ל לעיקר קושיין סוף כל סוף אחר המסקנא השבת שבו נדר הוא משום ודאי שאין בן דוד בא בו מטעם דמובטח להם לישראל. גם לדרך שני שכתב הרב שם דאין בכלל זה ספק נזירות להקל כיון שתלוי בדבר אחר הוא מגומגם דכיון דאיסור תחומין אינו אלא מדרבנן איך נלך בספק נזירות שהוא תלוי בו להחמיר והרי דין הנזיר הוא מדאורייתא ואיך יצדק שימשך מאיסור דרבנן דספיקו להקל חומרא כאיסור דאורייתא במקום דקי"ל דספיקו להקל.

הן אמת דדברי הרב ז"ל נראין ע"פי דברי רש"י שהביא הרב ז"ל שכתב דאמאי דפריך דקאי אימת אילימא דקאי בחול כיון דחל עליה נזירות היכי אתיא שבת ומפקעא ליה פי' ז"ל כיון דחל עליה נזירות בע"ש ומספקא ליה דילמא אתי משיח לבי"ד הגדול היכי משתרי לשתות למחר בשבת ליחוש דילמא אתי לבי"ד מאתמול דקאי בשבת וכו' והיינו דקתני מותר לשתות בשבתות וי"ט אותו שבת או אותו יו"ט שנדר אבל מכאן ואילך אסור ואפילו בשבת דילמא אתא אתמול בן דוד וחל עליה נזירות ע"כ. ועם כי דבריו מגומגמים דמי הכריחו לפרש כן מ"מ הרי מבואר יוצא מדבריו דלמסקנא דמלתא כל השבתות כולן הן בספק אלא שבשבת שהוא נדר אזלינן בספיקו להקל משום דכל ספק נזירות להקל משא"כ השבתות הבאות שכבר חל עליו הנזירות יש לנו להחמיר והיינו דקאמר בסמיך ליה האי תנא ספוקי מספקא ליה ולחומרא וכיון שכן בהכרח צ"ל שחזר בו ממ"ש תחילה כבר מובטח להם לישראל וכו' דאינו כן דאפשר לבי"ד הגדול אתא ובן דוד יכול לבא בשבת אם אין תחומין:

יב

נזיר ששלמו וכו'. בפ"ח הל' ה' ביאר רבינו דאם הביא קרבנותיו ולא גילח אין התגלחת מעכבת ושם מבואר שקרבנותיו הם עיקר מעתה נקט הכא התגלחת וכ"ש הקרבנות ועיין להרב לח"מ ז"ל:

יג

מי שנדר וכו' ושתה יין וכו'. בדקדוק נקט רבינו ושתה יין מפני שאינו סותר משא"כ תגלחת או טומאה שסותר כמ"ש בפ"ו אך בימים שקנסוהו חז"ל כולם שוין ולכך כתב רבינו לקמן דאם שתה או גילח או נטמא מכין אותו מכת מרדות:

יד

כיצד הרי שנדר וכו' ולאחר השלשים שאל לחכם וכו'. בזו שינה רבינו ממה שקדם דתחילה סידר שנהג התר בעשרה ימים ראשונים וכשבא לפרש כיצד כתב שלאחר שנהג האיסור נשאל לחכם נראה שנתכוון להודיע שלענין זה הדין שוה וכן נראה מדברי רש"י ז"ל דבנזיר דף ל"ב פירש שאם קבל נזירותו סתם ועשה מהן בטהרה עשרה ימים ונטמא למתים ושתה יין עשרה ימים אחרים וכו' ע"כ. ובנדרים דף כ' אהך ברייתא גופה פירש ועבר על נזירותו דכסבור בטעות נדר ואח"כ בא לישאל ע"כ מוכח דתכף שנדר נהג היתר מפני שסבור דבטעות נדר:

טז

כל בי"ד שנזקקין וכו'. בסוף פ"ו דהל' שבועות כתב רבינו דאם נשאל לחכם אחר שעבר נפטר מהמלקות וצ"ל דהתם לא נחית אלא לאשמועינן חידושא דפיטור המלקות אף שהחכם לא טוב עשה להתיר לו ושם כתבתי תירוץ אחר בשם התשב"ץ עיין שם:

יז

האשה שנדרה וכו' אינו יכול להפר. פסק כת"ק דמתני' פ"ד דף כ"ח והיא סברת ר' שמעון בפ"ו דף מ"ו ובפ"ח הל' ד' פסק כת"ק דר"ש דהתם ולכאורה הוה נראה לענ"ד לחלק בין לכתחילה לדיעבד ומש"ה הכא אינו יכול להפר מפני שכיון שבדיעבד אם שתתה יין אחר שנזרק עליה אחד מן הדמים אין לה שום עונש מש"ה אינו יכול להפר ומחלוקת ר"ש עם חכמים אינו אלא בלכתחילה וקראי אסמכתא נינהו אלא ששוב ראיתי להתוס' יו"ט והרב לח"מ ז"ל שהוסיפו על דברי מרן ז"ל תירוץ אחר שרבינו סמך למאי דתנן בשלהי פ"ו דאם נזרק עליו אחד מן הדמים ונטמא חכמים אומרים יביא שאר קרבנותיו ויטהר ומייתי מעשה רב עיי"ש ולכאורה היה נראה תירוץ נכון בדקלסיה התי"ט ז"ל אך נראה שאין בו כדאי לחלוק על מרן ז"ל שהרי בפירוש המשנה כתב רבינו וז"ל ומ"ש בכאן סותר את הכל אינו ר"ל מימי הנזירות אמנם ר"ל ביטול כל הקרבנות וסתירת כולם וצריך קרבנות שלמים אחר תשלום שבעת ימי סתירה וחכ"א שהוא מביא שאר הקרבנות וכו' ע"כ והן הן דברי רש"י ז"ל בפי' שני שפי' דכוונת ר' אליעזר שאמר סותר את קרבנותיו דלא מבעיא זבח ראשון דאינו עולה לו אלא אותו שהפריש תחילה וצריך להחליף וכו' וחכ"א אותו ראשון בלבד לא עלה לו וכו' אבל שאר קרבנות שהפריש אין צריך להחליף וכו' ע"כ הרי מבואר שלדעת רבינו הך מתניתין לא איירי בהך מילתא אלא ענין אחר היא וק"ל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---