מגדל עוז/נזירות/ה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


מגדל עוזTriangleArrow-Left.png נזירות TriangleArrow-Left.png ה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
יצחק ירנן
מעשה רקח
מקורי הרמב"ם לרש"ש
ציוני מהר"ן
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


א[עריכה]

שלשה מינין אסורין לנזיר עד כמו שבארנו בהל' מ"א. כל אלו ההלכות קבועות במסכת נזיר פ' ג' מינין (דף ל"ד) וביארנו פי"ד דהל' מ"א:

ב[עריכה]

שלשה מינין אסורין לנזיר עד כמו שבארנו בהל' מ"א. כל אלו ההלכות קבועות במסכת נזיר פ' ג' מינין (דף ל"ד) וביארנו פי"ד דהל' מ"א:

ג[עריכה]

שלשה מינין אסורין לנזיר עד כמו שבארנו בהל' מ"א. כל אלו ההלכות קבועות במסכת נזיר פ' ג' מינין (דף ל"ד) וביארנו פי"ד דהל' מ"א:

ד[עריכה]

שלשה מינין אסורין לנזיר עד כמו שבארנו בהל' מ"א. כל אלו ההלכות קבועות במסכת נזיר פ' ג' מינין (דף ל"ד) וביארנו פי"ד דהל' מ"א:

ה[עריכה]

וכן אם שרה פתו עד כשאר איסור מאכלות. במס' נזיר פ' ג' מינין (דף ל"ו)  :

ו[עריכה]

נתערב יין וכיוצא בו בדבש וכו' עד מכת מרדות: כתב הראב"ד בעל ההלכות לא אמר כן וכו': ואני אומר כשנראה הראיות בע"ה אם הלכה נקבל ואם לדין ויש תשובה נשיב אבל עתה די לנו שיש לר"מ ז"ל רבים וגדולים מסכימים עמו וההל' במס' נזיר פ' ג' מינין:

ז[עריכה]

נתערב יין וכיוצא בו בדבש וכו' עד מכת מרדות: כתב הראב"ד בעל ההלכות לא אמר כן וכו': ואני אומר כשנראה הראיות בע"ה אם הלכה נקבל ואם לדין ויש תשובה נשיב אבל עתה די לנו שיש לר"מ ז"ל רבים וגדולים מסכימים עמו וההל' במס' נזיר פ' ג' מינין:

ח[עריכה]

נזיר שאכל כזית ענבים וכו' עד שהוא בכל הנדרים: כתב הראב"ד ז"ל ולמה הניח לאו שבכללות וכו': ואני אומר אמת הוא שהגירסאות הפוכות פ' כל שעה (דף מ"א) ובנזיר פרק ג' מינים (דף ל"ח) וכן כמה סוגיות בתלמוד מתחלפות ומ"מ הגירסא שהבאנו היא שהסכימו עליה רבותינו בעלי התוס' ז"ל וכדברי ר"מ ז"ל וכמו שמקשה התלמוד בכ"מ שאין לוקין על לאו שבכללות וכדרבא דהלכתא כותיה לגבי דאביי בר מיע"ל קג"ם ובר מן דין ובר מכל דין קושיית הראב"ד ז"ל התלמוד הוא מקשה אותה להדיא גבי אותה ברייתא שפסק ממנה ר"מ ז"ל אות באות מוסף על דברי דגרסינן מתיב רב פפא (ר"א אומר) נזיר שהיה שותה יין כו' עד אכל ענבים לחים ויבשים חרצנים וזגים וסחט אשכול של ענבים ושתה לוקה חמש ואי הכי לילקי שש אחת על מכל אשר יעשה מגפן היין ופריק תנא ושייר ומקשי עלה ומהדר למשקל ומטרא עלה עד דסתר לכולהו פירוקי ומסיק אלא אמר רב פפא כו' עד דמסיק אמר רב פפא אנא סברי לאו גמרא היא בידיה והדר ביה כלומר יחזור מחמת ברייתא ולא הוה ידענא דגמרא הוא בידיה ולא הדר ביה משמע הא לאו גמרא בידיה הוה הדר ביה דאלמא לית הלכתא אלא כברייתא דרב פפא וראה שם בעיניך שתלמוד ערוך הוא ודברי ר"מ ז"ל נקיים:

וכן אם אכל כזית זג כו' עד שהוא לא יחל דברו. בנזיר פרק ג' מינים:

ט[עריכה]

נזיר ששתה רביעית יין וכו' עד בפ"ע: כתב הראב"ד ז"ל זה אינו מחוור והלא שני שמות הן וכו': ואני אומר מריה דאברהם כמה נשמר ר"מ ז"ל בלשונו ולא שוה לו וז"ל אינו לוקה אלא אחת שאינו חייב על היין בפ"ע ועל החומץ בפ"ע שאין כתוב כאן יין לא ישתה וחומץ לא ישתה אלא כן כתוב חומץ יין וחומץ שכר וגו' כלומר לא ישתה היין ולא דבר שנתערב בו יין והוא השכר ואפי' החמיצו והואיל ולא כפל אלא החומץ שהוא שם אחד כו' עכ"ל. למדנו והשמיענו בלשונו טעמו של דבר וממשו במוצאו ומובאו דקי"ל בכולא תלמודא דהיכא דלא מייחד לאו דידיה לא לקי דריש פ' ג' מינים (דף ל"ד ע"ב) דרשינן ליה בכלל ופרט ושקלינן וטרינן עלה טובא עד דאסיקנא מה הפרט מפורש פרי ופסולת פרי אף כל שהוא פרי ופסולת פרי ואמרינן פרי ענבים פסולת פרי מאי היא חומץ אף כל פרי מאי היא גוהרקי אף כל פסולת פרי מאי היא אמר רב כהנא לאיתויי עינבי דקרוס ויס"ג דכרין אלמא חומץ לא מייחד ליה לאו בפ"ע אלא מדינא דכעין הפרט קא אתי ומינה דשם אחד ומין אחד הם כדברי ר"מ ז"ל דאי שנים הם כדברי הראב"ד ז"ל היכי אתו מרבויא דכעין הפרט. ומ"ש ר"מ ז"ל מחומץ שכר ר"י אמרה בירושלמי ודבר שנתערב ביין גם בירושלמי גם בבבלי דריש לה התם ובגמ' מתני' דאין חייב עד שיאכל כו' פ' ג' מינין דדרשה שני שמות ושני מינים גם שם נתפרשה ומה שהביא מב"ב איני יודע אי משום ההיא פלוגתא דריחיה חלא וטעמיה חמרא גמרא מתני' דהמוכר יין לחבירו והחמיץ וכו' דמשמע מינה דטעמיה וריחיה חלא הוי שם אחר ומין אחד י"ל שאני זביני שהולכין בו אחר לשון בני אדם ואי משום כוס של ברכה י"ל שאני ברכה דאפילו חמר חיורין ממעט התם רבא מדכתיב אל תרא יין כי יתאדם סוף גמרא מתני' דמרתף של יין כו' משא"כ לגבי נזיר אלמא האי דינא לחוד והאי דינא לחוד וגם מה שהביא ממס' ע"ז איני יודע אי משום הא דתנן פ' אין מעמידין אלו דברים של עכו"ם אסורין ואיסורן איסור הנאה היין והחומץ שהיה מתחלתו יין כו' דאלמא תרי מילי נינהו י"ל שאני התם כדמפרש טעמא דכיון דאתסר מכי הוה חמרא במאי פקע איסוריה וההוא לישנא דתרוייהו חלא מקרו אינו בספרים שלנו ואם יש לו ראיות אחרות אנכי לא ידעתי אבל על זה לא נניח התלמוד ערוך בבלי ירושלמי כמו שהוכחתי ונמצא בזה דעת ר"מ ז"ל זך ומחוור. שוב מצאתי לר"מ ז"ל מקוצי שכתב כן מדעת רבותינו בעלי התוס' ז"ל אות באות:

י[עריכה]

נזיר שהיה שותה יין עד אינו לוקה. פרק ג' מינין (דף מ"ב)  :

יא[עריכה]

נזיר שהיה שותה יין עד אינו לוקה. פרק ג' מינין (דף מ"ב)  :

יב[עריכה]

נזיר שהיה שותה יין עד אינו לוקה. פרק ג' מינין (דף מ"ב)  :

יג[עריכה]

נזיר שהיה שותה יין עד אינו לוקה. פרק ג' מינין (דף מ"ב)  :

יד[עריכה]

נזיר שהיה שותה יין עד אינו לוקה. פרק ג' מינין (דף מ"ב)  :

טו[עריכה]

נזיר שנטמא למת טומאת שבעה בין בטומאות וכו' נטמא למת פעמים הרבה וכו' בד"א כשנטמא וכו' עד שהרי הוא מחולל ועומד: כתב הראב"ד ז"ל עיינתי בשמועה במס' נזיר וכו' והא דאמר רב הונא נזיר שהיה בבית הקברות והושיטו לו מתו ומת אחר ונגע בו חייב ליתא וכו': ואני אומר כהנים מאן דכר שמייהו הכא עד הל' אבל בע"ה. ואף כי רבותינו בעלי התוס' ז"ל מן האוסרים וגם רבינו הרמב"ן ז"ל האריך בזה בתורת האדם לברר הדעות אמנם על הראשונה שעיין במס' נזיר שאני רואה כי אותו עיון צ"ע חדא דהא התם לא הוזכר רבה בגמרא אלא רבא ואביי ואף כי תמצא גירסא בשם רבה אין בכך קושיא דהא מריה דשמעתא רב הונא ורבא ואביי פליגי עליה דרב יוסף אליבא דרב הונא וחזינן לרב יוסף דאשתבע האלהים הכי אמר רב הונא ומסקנא כותיה וכולה סוגיא נמי כותיה אזלא ורבא או רבה שתקי ליה נמי בתר דאשתבע ולא אקשו ולא מידי ואביי דקא אקשי ליה פריק ליה שפיר ולא א"ל ולא מידי ועוד דה"ל אביי תלמיד לגבי רב יוסף ולית הלכתא כותיה אלא כרב יוסף אליבא דרב הונא וכ"פ ר"מ ז"ל בכל אותן שהביא הראב"ד ז"ל הפך מדבריו אלא כפירוקיה דרב יוסף פרק ב' דה' אבל. ולמען תבין אכתוב לך לשון הגמרא אות באות כמות שהיא פ' ג' מינין גבי מתני' דנזיר שהיה שותה יין כו' אתמר אמר רבה אמר רב הונא מקרא מלא דבר הכתוב לא יטמא כשהוא אומר לא יבא להזהיר על הטומאה ולהזהירו על הביאה אבל טומאה וטומאה לא (אמר רב הונא) ורב יוסף אמר האלהים אמר רב הונא אפילו בטומאה וטומאה דאמר רב הונא נזיר ויס"ג כהן שהוא עומד בבית הקברות והושיטו לו מתו ומת אחר ונגע בו חייב ואמאי הא מיטמא וקאים אלא לאו ש"מ אמר רב הונא אפילו טומאה וטומאה איתיביה אביי נזיר שהיה מת מונח לו על כתפו והושיטו לו מתו ומת אחר ונגע בו יכול יהא חייב ת"ל לא יטמא בעל בעמיו להחלו במי שאינו מחולל יצא זה שהוא מחולל ועומד א"ל (רב יוסף) ותקשי לך מתניתין דתנן היה מיטמא למתים כל היום כולו אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תיטמא אל תיטמא (והוא מיטמא) חייב על כל אחת ואחת ואמאי הא קא מיטמא וקאי אלא קשיין אהדדי ל"ק כאן בחיבורין כאן שלא בחיבורין ע"כ. הלא עיניך רואות דברי ר"מ ז"ל תלמוד ערוך בכ"מ:

טז[עריכה]

נזיר שנטמא למת טומאת שבעה בין בטומאות וכו' נטמא למת פעמים הרבה וכו' בד"א כשנטמא וכו' עד שהרי הוא מחולל ועומד: כתב הראב"ד ז"ל עיינתי בשמועה במס' נזיר וכו' והא דאמר רב הונא נזיר שהיה בבית הקברות והושיטו לו מתו ומת אחר ונגע בו חייב ליתא וכו': ואני אומר כהנים מאן דכר שמייהו הכא עד הל' אבל בע"ה. ואף כי רבותינו בעלי התוס' ז"ל מן האוסרים וגם רבינו הרמב"ן ז"ל האריך בזה בתורת האדם לברר הדעות אמנם על הראשונה שעיין במס' נזיר שאני רואה כי אותו עיון צ"ע חדא דהא התם לא הוזכר רבה בגמרא אלא רבא ואביי ואף כי תמצא גירסא בשם רבה אין בכך קושיא דהא מריה דשמעתא רב הונא ורבא ואביי פליגי עליה דרב יוסף אליבא דרב הונא וחזינן לרב יוסף דאשתבע האלהים הכי אמר רב הונא ומסקנא כותיה וכולה סוגיא נמי כותיה אזלא ורבא או רבה שתקי ליה נמי בתר דאשתבע ולא אקשו ולא מידי ואביי דקא אקשי ליה פריק ליה שפיר ולא א"ל ולא מידי ועוד דה"ל אביי תלמיד לגבי רב יוסף ולית הלכתא כותיה אלא כרב יוסף אליבא דרב הונא וכ"פ ר"מ ז"ל בכל אותן שהביא הראב"ד ז"ל הפך מדבריו אלא כפירוקיה דרב יוסף פרק ב' דה' אבל. ולמען תבין אכתוב לך לשון הגמרא אות באות כמות שהיא פ' ג' מינין גבי מתני' דנזיר שהיה שותה יין כו' אתמר אמר רבה אמר רב הונא מקרא מלא דבר הכתוב לא יטמא כשהוא אומר לא יבא להזהיר על הטומאה ולהזהירו על הביאה אבל טומאה וטומאה לא (אמר רב הונא) ורב יוסף אמר האלהים אמר רב הונא אפילו בטומאה וטומאה דאמר רב הונא נזיר ויס"ג כהן שהוא עומד בבית הקברות והושיטו לו מתו ומת אחר ונגע בו חייב ואמאי הא מיטמא וקאים אלא לאו ש"מ אמר רב הונא אפילו טומאה וטומאה איתיביה אביי נזיר שהיה מת מונח לו על כתפו והושיטו לו מתו ומת אחר ונגע בו יכול יהא חייב ת"ל לא יטמא בעל בעמיו להחלו במי שאינו מחולל יצא זה שהוא מחולל ועומד א"ל (רב יוסף) ותקשי לך מתניתין דתנן היה מיטמא למתים כל היום כולו אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תיטמא אל תיטמא (והוא מיטמא) חייב על כל אחת ואחת ואמאי הא קא מיטמא וקאי אלא קשיין אהדדי ל"ק כאן בחיבורין כאן שלא בחיבורין ע"כ. הלא עיניך רואות דברי ר"מ ז"ל תלמוד ערוך בכ"מ:

יז[עריכה]

נזיר שנטמא למת טומאת שבעה בין בטומאות וכו' נטמא למת פעמים הרבה וכו' בד"א כשנטמא וכו' עד שהרי הוא מחולל ועומד: כתב הראב"ד ז"ל עיינתי בשמועה במס' נזיר וכו' והא דאמר רב הונא נזיר שהיה בבית הקברות והושיטו לו מתו ומת אחר ונגע בו חייב ליתא וכו': ואני אומר כהנים מאן דכר שמייהו הכא עד הל' אבל בע"ה. ואף כי רבותינו בעלי התוס' ז"ל מן האוסרים וגם רבינו הרמב"ן ז"ל האריך בזה בתורת האדם לברר הדעות אמנם על הראשונה שעיין במס' נזיר שאני רואה כי אותו עיון צ"ע חדא דהא התם לא הוזכר רבה בגמרא אלא רבא ואביי ואף כי תמצא גירסא בשם רבה אין בכך קושיא דהא מריה דשמעתא רב הונא ורבא ואביי פליגי עליה דרב יוסף אליבא דרב הונא וחזינן לרב יוסף דאשתבע האלהים הכי אמר רב הונא ומסקנא כותיה וכולה סוגיא נמי כותיה אזלא ורבא או רבה שתקי ליה נמי בתר דאשתבע ולא אקשו ולא מידי ואביי דקא אקשי ליה פריק ליה שפיר ולא א"ל ולא מידי ועוד דה"ל אביי תלמיד לגבי רב יוסף ולית הלכתא כותיה אלא כרב יוסף אליבא דרב הונא וכ"פ ר"מ ז"ל בכל אותן שהביא הראב"ד ז"ל הפך מדבריו אלא כפירוקיה דרב יוסף פרק ב' דה' אבל. ולמען תבין אכתוב לך לשון הגמרא אות באות כמות שהיא פ' ג' מינין גבי מתני' דנזיר שהיה שותה יין כו' אתמר אמר רבה אמר רב הונא מקרא מלא דבר הכתוב לא יטמא כשהוא אומר לא יבא להזהיר על הטומאה ולהזהירו על הביאה אבל טומאה וטומאה לא (אמר רב הונא) ורב יוסף אמר האלהים אמר רב הונא אפילו בטומאה וטומאה דאמר רב הונא נזיר ויס"ג כהן שהוא עומד בבית הקברות והושיטו לו מתו ומת אחר ונגע בו חייב ואמאי הא מיטמא וקאים אלא לאו ש"מ אמר רב הונא אפילו טומאה וטומאה איתיביה אביי נזיר שהיה מת מונח לו על כתפו והושיטו לו מתו ומת אחר ונגע בו יכול יהא חייב ת"ל לא יטמא בעל בעמיו להחלו במי שאינו מחולל יצא זה שהוא מחולל ועומד א"ל (רב יוסף) ותקשי לך מתניתין דתנן היה מיטמא למתים כל היום כולו אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תיטמא אל תיטמא (והוא מיטמא) חייב על כל אחת ואחת ואמאי הא קא מיטמא וקאי אלא קשיין אהדדי ל"ק כאן בחיבורין כאן שלא בחיבורין ע"כ. הלא עיניך רואות דברי ר"מ ז"ל תלמוד ערוך בכ"מ:

יח[עריכה]

נזיר שנכנס לבית עד אלא עמד שם ה"ז לוקה. פ' ג' דנזיר ופ' ג' מינים (דף מ"ו)  :

והוא שישהא שם וכו'. פ"ג דנזיר (דף י"ז) ופ"ג דשבועות:

יט[עריכה]

נזיר שנכנס לבית עד אלא עמד שם ה"ז לוקה. פ' ג' דנזיר ופ' ג' מינים (דף מ"ו)  :

והוא שישהא שם וכו'. פ"ג דנזיר (דף י"ז) ופ"ג דשבועות:

כא[עריכה]

נזיר שטימא עצמו עד סוף הפרק. פרק כה"ג ונזיר (דף מ"ח)  :


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.