מעשה רקח/מעשה הקרבנות/טז

מעשה רקח ‏ מעשה הקרבנות טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק טז מהלכות מעשה הקרבנות

ב

נדר עולה וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל גם הרב קרית ספר והרב לח"מ ז"ל וס' צרור החיים הניח דברי רבינו בצ"ע ומאי דאפשר דכיון דבר פדא אמר להדיא דמייתי ומתני מינה משמע דלאו בריה הוא וכבר ידוע דקשיא אית לה פירוקא. שוב מצאתי בס' קרבן חגיגה סי' ס"ז שעמד בזה והעולה מדבריו ז"ל דהכא בנדר דאזלינן ביה אחר לשון בני אדם ואה"נ דצריך הוא להביא קרבן אחר לצאת מידי ספק עיין עליו:

ד

מי שנדר וכו'. עיין מה שכתבתי בזה בסוף הלכות אסורי מזבח ומרן ז"ל הביא פי' רבינו ההך מתני' דאלו הדמים הם הדמים הבנונים לאלו הדברים באותו זמן ובאותם הארצות ע"כ והקשה הרב לח"מ ז"ל מהסוגיא דכריתות דף ט' דמשמע מינה דכבש בסלע מדאיל בשתים שכתוב בתורה איל אשם בכסף שקלים וכו' עיי"ש. ולענ"ד נראה דמעיקרא קושיא ליתא דהתם חוץ מנסכיו איירי כמו שהוא הדין ומתני' בהדי נסכים היא א"כ צדקו דברי רבינו דדמים אלו הם הבנונים לאותם הארצות. ותדע עוד דאף דאמרו שם דכבש בסלע כתבו שם התוס' ז"ל דלאו דוקא דהרי אמרו בחטאת בת דינקא וכו' אלא דרגילות הוא שקונהו בסלע למצוה מן המובחר וכו' עיי"ש:

ה

הביא שנים במנה לא יצא. לשון המשנה אפי' במנה חסר דינר והוא תמוה למה לא הזכירו רבינו וכמ"ש מרן ז"ל ולהרב קרית ספר ראיתי שהזכירו נראה שכן היתה גירסתו בדברי רבינו וכן עיקר:

ז

אמר הרי עלי עולה וכו'. כתב מרן ז"ל פרק מרובה עלה ע"ח ושם בעי רבא הרי עלי עולה והפריש שור ובא אחר וגנב מי פטר גנב נפשיה בכבש לרבנן ובעולת העוף לר' אלעזר בן עזריה דתניא הרי עלי עולה יביא כבש ראב"ע אומר יביא תור או בן יונה וכו' ע"כ ומבואר הדבר דמדקמבעיא ליה בחיוב הגנב מכלל דפשיטא ליה גבי נודר דמצי למפטר נפשיה בכבש כסברת רבנן דהלכתא כוותייהו לגבי ראב"ע וזהו פסקו של רבינו וא"צ למ"ש הרב כנסת הגדולה בזה עיין עליו.

והמל"מ ז"ל נסתפק במי שקנה אתרוג בדמים יקרים מפני חשיבותו ונגנב ונפסד אי חייב לשלומי דמיו או שיתן לו אתרוג אחר שראוי לצאת בו ודעתו נוטה שחייב לתת הדמים וכו' דלא כמהר"ם מינץ שהביא ראיה מזאת הסוגיא עיי"ש. ולענ"ד נראה דשאני גבי הקדש דוגנב מבית האיש כתיב ולא מבית הקדש כמ"ש רש"י שם משא"כ גבי אתרוג דאף שקנאו למצוה מ"מ סוף כל סוף לא הקדישו ואם הוא רוצה לאכלו קודם קיום המצוה הרשות בידו משא"כ גבי עולה דהקדש גמור היא ואם נהנה מעל ביה:

ח

האומר אחד מכבשי הקדש ואחד משוורי וכו' ואם אמר שור שבשוורי הקדש וכו'. נראה מבואר דעת רבינו לחלק בין אומר שור משוורי לאומר שור שבשוורי דבאומר שבשוורי מורה דהכוונה על הגדול שבהם ואף באומרו שבשוורי אין הקטן בכלל הספק אלא הגדול והבנוני ובפ"ז דהלכות מעילה הל' ז' כתב רבינו דהאומר שור משוורי [הקדש] מועלין בכולן ומועלין במקצתן וכו' והוא היפך מ"ש כאן ומרן ז"ל שם הניחו בצ"ע. והפר"ח ז"ל שם תירץ לחלק בין שור משוורי לשור שבשוורי עיי"ש ולא ידעתי מהו דהא ודאי משור משוורי היא הקושיא מהתם להכא כמבואר וצ"ע:

ט

פירש אחד מהם וכו' ה"ז מקדיש גדול שבהם וכו'. קצת קשה דאפשר שאותו שפירש הוא הגדול שבכולן ואף שעכשיו הוא מביא הגדול מאותם שנשארו עכ"פ הו"ל נדר גדול והביא קטן דלא יצא כמ"ש בראש הפרק וי"ל דאפילו באומר שור שבשוורי ולא פי' שהוא הגדול שבהם אלא שאנו דנין כן להחמיר וק"ל:

יא

האומר הרי עלי למזבח וכו'. הקשה המל"מ ז"ל דהא איכא יין לשמואל דאמר מזלפו ע"ג האישים ומתחילה תירץ דברייתא זו דלא כשמואל וכו' עיי"ש ואין נראה שהרי התוס' ז"ל הקשו שם דהא איכא שמן למ"ד דכליל ותירצו כיון דאיכא שמן דאכלי כהנים לא פסיקא ליה ע"כ הכא נמי נימא גבי יין דכיון דאיכא דאזיל לשיתין וכו' עוד הקשו התוס' דהא איכא עצים דודאי כולם קרבין לכו"ע ולא תירצו כלום אמנם ממ"ש הם עצמן שם דף כ' הדבר מבואר דאף דאיקרו קרבן אין דינן כקרבן גמור שהרי אם הקריבן בחוץ פטור לכו"ע ואף דנחלקו רבי ורבנן בנודר שני גזירי עצים מ"מ בנודר סתם כו"ע מודו כמ"ש שם ד"ה מלמד וכו' וכיון שכן גם בעצים לא פסיקא ליה גם ידוע דלרבנן יש להם פדיון כמ"ש מרן משם מהר"י קורקוס ז"ל לקמן ד"ה הרי עלי עץ וכו':

יד

קומץ ממנו קומץ וכו'. כן אמרו בזבחים דף צ"א לר' טרפון דדריש כי מנחה מה מנחה קומצה ושיריה נאכלין אף שמן קומצו ושיריו נאכלים ע"כ ואיני יודע איך קמיצה בשמן דהא ודאי אי אפשר לחברו כמו הדבר היבש ואין לומר דפושט פיסת ידו למעלה דרך קליטה חדא דעכ"פ יפול כולו ותו דזה בעיא בפ"ק דמנחות דף י"א וסלקא בתיקו וא"ת שיתקן מידת מה שמכיל הקומץ ביבש גם זה אי אפשר דהא קי"ל בקומצו שלא יעשה מדה לקומץ:

ומנסכו כולו ע"ג השיתין. עיין מ"ש מרן בשם מהר"י קורקוס ז"ל דרבינו ס"ל דהוי פסיק רישיה דאי אפשר שיזלף אלא אם כן יכבה וכו' ע"כ. אין נראה כן מדברי רבינו בפירוש המשנה דף צ"א שאחר שהקשה קושיא זו כתב וז"ל דע שאינו מתכבה בהכרח לפי שמעט מן היין או המים כשזורקין אותם על האש הגדולה אין מכבין אותה רק כח האש מלהטת אותם ונוצחן ועוד שאפשר שיזרוק אותם על קרקע המזבח או על קצות העצים שלא נשרפו עדיין ע"כ:

טז

אלא מן הלחם מן החולין. בנוסח אחר כתב יד ובדפוס מגדל עוז מן החולין נמחק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---