הר המוריה/מעשה הקרבנות/טז

הר המוריה ‏ מעשה הקרבנות טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ולא

יצא וכו'. מנחות ק"ז ב' ועיי"ש בתוספתא פי"ג.

יצא. עיי"ש ק"ו ב' נ"ז ב' ק"ח ב' ובתוספתא שם.

והביא

שעיר וכו'. עיין לעיל פ"א הי"ד.

ב

ה"ז

ספק וכו'. עיין חולין כ"ג ב' דמסיק שם בתיקו דלמא הוא בריה בפ"ע יעו"ש ועיין מש"כ מרן בזה ובלח"מ. יעו"ש היטיב והנה גם היש"ש שם בפ"ק דחולין הקשה זה על רבינו ומכח זה דחאו מהלכה וכתב דהלכה כר' יוחנן דוודאי בריה הוי ולכן בוודאי דלא נפיק יעו"ש היטיב. והנה הלח"מ הקשה עוד אמאי לא כתב רבינו לעיל פ"ב ה"ו דמייתי ומתני דאחר שס"ל לרבינו דהלכה כר' פדא יעו"ש היטיב שנשאר בקושיא. והנ"ל כי קושייא חדא מתורצת בחבירתה דלכאורה קשה מאי קשיא לר' פדא במנחות שם צ"א ב' מדכתיב או לאיל דע"כ בריה הוא הא מסקינן בחולין דלבר פדא נמי מספקא ליה דילמא בריה הוא ולכן איצטריך שפיר הך או לאיל לרבות את הפלגס אמנם באמת לק"מ כלל דהא מדכתיב או לאיל לרבות הפלגס לנסכי איל משם איכא לאוכוחי דעל כרחך היא בריה דאל"כ רק דהוא ספק איל או כבש א"כ קרא ל"ל וזה פשוט. והנה אי נימא דבאמת ספיקא הוא ורק אתי קרא לגלות דל"צ להתנות רק יביא נסכי איל בלי תנאי א"כ פשיטא דלק"מ. וא"כ רבינו פסק כר' פדא מדאיבעיא ליה לר"ז אליביה ומ"מ במאי דס"ל לבר פדא דצריך להתנות בהא לא פסק כוותיה משום קושיית הש"ס דמנחות שם. והבן. והנה לפי מה שנשאר הש"ס בתיקו וא"כ י"ל לבר פדא הא דקאמר בפרה פ"א מ"ג דאינו עולה מזבחו היינו דווקא באם נדר איל בהדיא או אמר כבש בהדיא אבל אם אמר בפירוש איזה שארצה אביא או כבש או איל יצא באמת ידי נדרו (ורק לפי שמסופק לן לדינא דילמא בריה הוא לכן אפי' בכה"ג אינו יוצא) ולכן שפיר כתב התוס' יו"ט שם בפרה ד"ה לא עלה וכו' וז"ל אם היה מחוייב איל לבדו או כבש לבדו עכ"ל ובגליון המשניות התם בתוס' רע"ק תמה עליו כי לר' יוחנן אפילו אמר באיזו שארצה אביא ג"כ לא יצא יעו"ש היטיב אמנם לדעתי נכון דברי התוס' יו"ט כי הוא כתב כן אליבא דבר פדא דהלכתא כוותיה לדעת רבינו. והבן. ומש"כ רש"י והתוס' יו"ט דאם נדר כבש והביא פלגס לא יצא ידי חובתו. נ"ל דהיינו דווקא לרבי אבל לרבנן דהלכה כוותייהו וכמש"כ רבינו בהלכה א' אה"נ דאם נדר כבש והביא פלגס דיצא לבר פדא ורק לדידן דמסקינן דאולי הוה בריה בפ"ע לא יצא בכה"ג נמי ופשוט וק"ל. ודע דרש"י כתב בחולין כ"ג ב' בד"ה מייתי ומתני וכו' ואו לאיל דריש ליה לדרשא אחרינא במנחות צ"א ב' יעו"ש ואני בעניי לא מצאתי שום דרש אחרינא בזה שם בש"ס וכ"כ הלח"מ וז"ל וקרא דאו לאיל לשום דרשה דריש ליה עכ"ל משמע דלא ברירא ליה דרשה בזה.

ה"ז

ספק וכו'. שם בחולין כ"ב ב' וכ"ג א'.

שחור

והביא וכו'. מנחות ק"ז ב'.

זכר

והביא וכו'. מרן כתב ע"ז דנלמד מק"ו משחור והביא לבן יעו"ש אבל לא היה צריך לזה אבל כן יש ללמוד מלקמן הלכה י' יעו"ש היטיב.

ג

מן

הגדולים וכו'. שם ק"ז א' פירשתי מן הבקר ואיני יודע מה פירשתי יביא פר ועגל ושם ב' בש"ס אוקמה כרבי דס"ל הנודר קטן והביא גדול לא יצא וממילא לדידן יביא הגדול ויוצא וזה שסיים וכתב כיצד נדר מן הבקר יביא שור ועיין לקמן הלכה ט' ועיין תוספתא פי"ג דמנחות וז"ל הרי עלי עולה מן הבקר יביא עגל מן הצאן יביא כבש הרי עלי תודה ושלמים מן הבקר יביא עגל מן הצאן יביא כבש אר' שמעון אם יאמר לך אדם כדברי ר' עקיבא עגל קבל הימנו איל קבל הימנו כבש קבל הימנו שבכולן היה ר"ע נותן את הטעם עגל שיד הגבוה על העליונה איל לא גדול ולא קטן אלא בינוני כבש המוציא מחבירו עליו הראיה כשם שהמקדיש סתם ה"ז מביא את הגדול שבהן כך האומר הרי עלי סתם ה"ז מביא את הגדול שבהן עכ"ל והנה בתוספתא סותר הסיפא לרישא דברישא קאמר הרי עלי עולה מן הבקר יביא עגל וכו' ובסיפא מסיק הרי עלי סתם מביא את הגדול שבהן וראיתי למפרש שם שהגיה בזה רק לפי שבא בקצרה ובפי' קטוע ארחיב הדבור קצת בזה שכצ"ל הרי עלי עולה מן הבקר יביא פר מן הצאן יביא איל מן הבהמה יביא כבש הרי עלי תודה ושלמים מן הבקר יביא פר מן הצאן יביא איל מן הבהמה יביא כבש אמר ר"ש אם יאמר לך אדם כדברי ר"ע עגל קבל וכו' ומה שאמר כשם שהמקדיש סתם ה"ז מביא את הגדול וכו' עיין לקמן הלכה ח'.

לעולת

העוף וכו'. עיין מנחות ק"ה א' שם ק"ז א' ב' תמורה כ' א' ב"ק ע"ח ב' ועי' בפי' רבינו על המשניות בפי"ג דזבחים וברע"ב שם יעו"ש היטיב ועי' תוס' שם ק"ז א' ד"ה ראב"ע וכו' יעו"ש והנה העולה מזה שאין מחוייב להביא מן הגדול דווקא אלא הגדול במינו אבל לא הגדול שבכל המינין וכמש"כ הלח"מ. ועי' בשבועות ט"ו א' מאי גדולות אילימא ממין גדול ממש נימא פרים אלא גדולות במינן מי איכא חשיבותא קמי שמיא והתניא נאמר בעולת בהמה אשה ריח ניחוח בעולת העוף אשה ריח ניחוח במנחה אשה ריח ניחוח וכו' יעו"ש היטיב ומשמע שם לכאורה דלא בעי גדולות במינן עיי"ש בתוס' ובחי' הרשב"א על שבועות יעו"ש היטיב.

ד

כחוש

ביותר וכו'. עי' תוס' זבחים מ"ח א' ד"ה וחטאת וכו' ותוס' מנחות ק"ז ב' ד"ה כבש וכו' ותוס' כריתות יו"ד ב' ד"ה מכלל וכו' ועיין במנחות שם בפי' המשניות לרבינו ועיי"ש בכל המקומות ותראה שמזה יצא לו לרבינו ז"ל שכתב וז"ל ואם הביא הכחוש יוצא ידי נדרו עכ"ל ומרן לא הערה מקורו ומכל המקומות הנ"ל יצא לך מקור נאמן וכן יצא לך מש"כ רבינו דאינו חייב להביא היפה השמן ביותר שאין שם למעלה הימנו עכ"ל והיינו מדנתן קצבה כמה יהא שוה משמע דכל ששוה כן די בזה אף שיש יותר טוב ממנו ועי' מגילה כ"ח א' יומא ל"ד ב' ע' ב' דבעינן מיוחד שבעדרו. ואולי י"ל דשם מיירי במי שמביא משלו דבעי דווקא היותר טוב אבל מי שקונה מהשוק אינו מחוייב לקנות היותר יפה ושמן רק יקח הבינוני ועי' לעיל סוף פרק ז' מהל' איסורי מזבח יעו"ש היטיב ועוד יש לחלק ששם מצוה מן המובחר למי שרוצה לזכות בעצמו וכאן מיירי מה שמחוייב מן הדין להביא מן המשובח ויש לעיין עוד בזה.

יביא

הבינוני. עי' מרן שהביא זה בשם התוספתא שהבאתי לעיל ס"ק ח' איל לא גדול ולא קטן אלא בינוני יעו"ש אבל באמת אין מזה הכרע דשם קאי אמאי דקאמר ר"ש דכל האומר לך בשם ר"ע דאם יאמר לך להביא איל תשמע לו משום שהוא הבינוני בין עגל וכבש דעגל הוא גדול וכבש הוא קטן ואיל הוא בינוני וי"ל כיון דמטעם זה הכריע דיש להביא איל מפני שהוא בינוני אלמא דמעיקר הדין יש להביא הבינוני. והבן.

ה

חוץ

מנסכיו וכו'. שם במנחות ק"ז ב' איתא הרי עלי שור יביא הוא ונסכיו במנה עגל יביא הוא ונסכיו בחמש איל יביא הוא ונסכיו בשתים כבש יביא הוא ונסכיו בסלע. שור במנה יביא במנה חוץ מנסכיו עגל בחמש יביא בחמש חוץ מנסכיו איל בשתים יביא בשתים חוץ מנסכיו כבש בסלע יביא בסלע חוץ מנסכיו עכ"ל והנה דעת רבינו שכל השיעורים הללו הוא לפי המקח הקרבנות הבינונים באותו מקום והנה לפ"ז לא הוצרך לבאר כאן המחיר מהקרבנות הללו רק כתב סתם באומר שור במנה יביא במנה לבד מנסכיו וצריך שיהא שוה מנה באותו מקום וכ"ז ברור ופשוט ולפ"ז לא הוצרך לכתוב בעגל בחמש דצריך להביא חמש לבד מנסכיו דזה פשוט משור במנה וכמש"כ מרן. ודע כי כבש בסלע אינו דומה לשאר כי בשאר אינך דברים לא בעינן שיעור רק שיקנה את הבינוני אבל בכבש בעינן שיהא שוה סלע כי כן כתב לקמן הלכה י"ב יעו"ש היטיב וכאן כתב דהכבש צריך שיהיה בינוני אבל בשיווי דמיו לא כתב כאן וסמך אדלקמן ועיין לח"מ. ומה שנראה לענ"ד כתבתי.

שנים

במנה וכו'. שם במנחות במשנה שור במנה והביא שתים במנה לא יצא ואפילו זה במנה חסר דינר וזה במנה חסר דינר. ומשמע דדווקא באמר שור במנה הוא דלא יצא בהביא שתים אבל באמר סתם הרי עלי שור דיביא שור ששוה הוא ונסכיו במנה דשרי להביא שתיים ששוים הם ונסכיהם במנה וצ"ע למה וי"ל דאם לא קבע בפירוש ה"ז כמי שאמר קטן והביא גדול דיצא משא"כ אם אמר בפי' שור במנה דהרי קבע בפי' וצ"ע בזה דמ"ש אם אמר בפי' קטן והביא גדול דיצא ומ"ש אם אמר שור במנה והביא שתים ששוו מנה דזה נמי כקטן והביא גדול דלא יצא. ולפנינו אי"ה יבואר עוד מזה. ועיין במרן שתמה למה לא הביא הך אפילו זה במנה חסר דינר וזה במנה חסר דינר יעו"ש היטיב.

ו

שנים. שם במנחות ק"ח א'.

יצא. שם במשנה שני שוורים אלו עולה ונסתאבו רצה יביא בדמיהן אחד אלמא דבנסתאב שרי לכתחלה להביא קטן אף שנדר להביא גדול ושם ב' איבעיא להו ממינא למינא מאי ופשיט שם דשרי ומקשה א"ה אפילו איל אחד נמי יביא ומשני תרי תנאי ואליבא דרבנן יעו"ש וא"כ למשנתנו דקא ס"ל לרבנן דבנסתאב שרי להביא קטן לכתחלה א"כ ה"נ שרי לאתויי לכתחלה אפי' איל אחד נמי יעו"ש היטיב וכיון דס"ל לרבינו דבאמר שני שוורים אלו עולה ונפל בהם מום אם רצה יביא בדמיהם אחד א"כ ה"נ שרי לאתויי איל אחד נמי לכתחלה ומלשון רבינו משמע דלכתחלה לא ועיין בתוספתא שם וז"ל שור זה עולה ונסתאב לא יביא בדמיו איל אבל מביא בדמיו שני אלים ורבי אוסר שאינה היא חבילה (ט"ס וצ"ל לפי שאין בילה כמו שהוא שם בש"ס) איל זה עולה ונסתאב לא יביא בדמיו כבש אבל מביא בדמיו שני כבשים ורבי אוסר שאינה היא חבילה (ט"ס וצ"ל שאין בילה) כבש זה עולה ונסתאב אם רוצה יביא בדמיו איל איל זה עולה ונסתאב רצה יביא בדמיו כבש אבל יביא בדמיו שני כבשים ורבי אוסר שאינה היא חבילה (ט"ס וצ"ל שאין בילה) עכ"ל והנה הך בבא בתרא אין לו שחר לכאורה חדא דהך ברייתא היא המובאת בש"ס דס"ל לרבנן דלא יביא לכתחלה מן הקטן ועוד דהא קאמר ברישא דלא יביא בדמיו כבש ועוד מאי אבל דקאמר לכן נ"ל ברור דט"ס היא והך בבא מיותרת לגמרי לענ"ד ועיי"ש במפרש יעו"ש אבל דברי רבינו צריכים עיון שוב ראיתי בלח"מ שהרגיש בזה והקשה עד"ז רק בדרך רחוק וזר יעו"ש מה שתירץ בזה וצ"ע ועיין לקמן הלכה י"ז מש"כ בזה.

בדמיו

איל. לכאורה צע"ק דנלמד מכ"ש מדין הקודם ובשלמא במשנה נקט זה הלשון לרבותא דרבי דאפי' בקטן והביא בגדול אוסר והראיה דברישא נקט במשנה וז"ל שור זה עולה ונסתאב אם רצה יביא בדמיו שתים שני שוורים אלו ונסתאבו רצה יביא בדמיהן אחד אלמא דנקט בלשון לא זו אף זו.

ז

פוטר

עצמו בשה. עיין ב"ק ע"ח ב' ועיין תוס' תמורה כ' א' ד"ה רשב"א וכו'. ועיין במל"מ מה שחקר לענין מי שגנב אתרוג מחבירו ופסלו איך צריך לשלם יעו"ש היטיב ועיין מה שהראה מקום לעיין בשלטי גבורים פ"ק דב"ב לפנינו בדפוס זיטאמיר הוא בדף ק"ס ב' ונדפס שם ששייך לקנ"ט א' יעו"ש) והנה שם העלה דהא דגנב פטר עצמו היינו לר' שמעון אבל אליבא דרבנן אה"נ שחייב לשלם להקדש כמו שגנב וכתב דרבינו גורס בבעיא דקאי הכל אבעלים גופיה יעו"ש והנה מש"כ בפשיטת האיבעיא לא נזכר הך דגנב נפטר ועל כרחך קאי אבעלים יעו"ש והנה לפנינו מבואר בהדיא בלשון הש"ס וז"ל בתר דאיבעיא הדר פשט גנב פטר עצמו וכו' ובאמת אדרבה רבינו מפרש כפירש"י דהבעיא הוא אליבא דר"ש אבל לרבנן פטר בלא"ה ולא נקטה רבינו לענין הגנב רק לענין הבעלים ובבעלים לא מיבעיא ליה כלל עיי"ש בתוס' ד"ה מי פטר וכו' ואולי זה כוונת המל"מ שכתב עליו שדבריו תמוהים. שוב ראיתי שדברי השלט"ג הם דברי הראב"ד בחי' הרשב"א שם יעו"ש היטיב.

והנה מש"כ המל"מ שחייב הגנב לשלם כפי דמי האתרוג המובחר יעו"ש כ"ה ג"כ דעת החכם צבי בסי' ק"כ ועיין באו"ח סי' תרנ"ו בבאר היטב ובשערי תשובה שם. ובפרט לדעת הראב"ד שהובא בחי' הרשב"א הנ"ל וודאי הדין עם המל"מ ודעימיה. ועי' מש"כ שם השלטי גבורים באם נתפשר השואל עם הנגנב בדבר מועט דאינו חייב הגנב לשלם רק דבר מועט יעו"ש היטיב ועיין בב"מ ר"פ המפקיד יעו"ש היטיב וצ"ע.

הוקבע

וכו'. במנחות ק"ח ב' מימרא דרב מנשיא ב"ר זביד אמר רב יעו"ש ודווקא דאמר שור זה ודמיו עלי אבל אמר שור זה עלי עולה א"נ אמר שור זה ודמיו עולה לא הוקבע עיי"ש בש"ס וברש"י.

ח

הגדול

שבהן וכו'. עי' מנחות ק"ח ב' במשנה ועיין לקמן פ"ז מהל' מעילה ה"ז יעו"ש.

וחוששין

לבינוני וכו'. כ"ה מסקנת הש"ס שם.

הגדול

שבהם וכו'. שם במנחות ועיי"ש בתוספתא.

ט

מקדיש

הגדול וכו'. שם במנחות ק"ח ב' במשנה והטעם דלא חיישינן לבינוני כתב שם רש"י בד"ה חוששין אף לבינוני וז"ל דכיון דאמר אחד מהן הקדש לא ידענא אהי מינייהו חייל הקדש אי אגדול אי אבינוני דהוי עין יפה לגבי קטן הילכך אתרווייהו חייל ומיהו לא קרב למזבח אלא חד מינייהו אבל היכא דאמר פירשתי ליכא לספוקי דוודאי גדול פירש עכ"ל וכן פי' הרע"ב שם ועיין מש"כ לעיל בס"ק י'.

יביא

שור. עיין מש"כ לעיל ס"ק ח'.

שור

ואיל וכו'. שם במשנה ק"ז א' איתא מן הבהמה ואיני יודע מה פירשתי יביא פר ועגל איל שעיר גדי וטלה. והיינו אליבא דרבי אבל אליבא דרבנן א"צ להביא רק הגדולים שבמינן וכמש"כ רבינו וכ"כ הראב"ד יעו"ש.

יוסיף

תור וכו'. שם במשנה פירשתי ואיני יודע מה פירשתי מוסיף עליהן תור ובן יונה.

י

פר

ופרה וכו'. במשנה שם איתא פר ופרה עגל ועגלה והיינו משום דאתי כרבי אבל לרבנן די בפר ופרה וכנ"ל.

איל

ורחל. כמו בעולה בהלכה ט' דיביא איל משום דשם אינו אלא זכר כן ה"נ דאיכא לאסתפוקי ג"כ בנקבות יביא איל ורחל שהם גדולות.

שעיר

ושעירה וכו'. ולעיל גבי עולה יביא שעיר מטעם הנ"ל.

פר

ופרה וכו'. במשנה איתא שם דמביא פר ופרה עגל ועגלה איל ורחלה שעיר ושעירה גדי וגדייה טלה וטלייה והיינו אליבא דרבי אבל לרבנן לא יביא רק כמש"כ רבינו.

תור

או וכו'. עיין מנחות ק"ה א' וק"ז א' וכריתות כ"ח א' וכן מבואר עוד בפ"ב ופ"ג דקינין ובדוכתי טובי.

תור

ובן וכו'. שם בקינים יעו"ש היטיב ועיין סוף הלכה ט' לעיל ופשוט.

יא

קומץ

לבונה. מנחות ק"ו ב' ובתוספתא שם פי"ג.

כמות

שהוא וכו'. ר"ל אבל עולה איכא עורה לכהנים ועולת העוף איכא מוראה ונוצה כמו דאיתא התם בש"ס.

עולת

בהמה וכו'. לדעת מרן צריך מנחת נסכים ונסכים (היינו היין המתנסך) ולבונה ויין בפ"ע לנדבה ועיין מל"מ שהעלה דצריך להביא יין לנסכים לעולת בהמה ונסכים בפ"ע לנדבה ולא יוכל להתנות על היין ויאמר אם עולה נדרתי הרי הוא לנסכים ואם לאו יהא היין לנדרי זה אינו יכול דיין נדבה צריך מלח כמו שנתבאר לקמן בהלכה י"ד וביין נסכים אין טעון מלח כדאיתא לעיל פ"ה מהל' איסורי מזבח הי"א יעו"ש לכן צריך להביא יין לנסכים לבד ויין לנדבה לבד אבל מנחת נסכים אינו טעון להביא רק אחת ויתנה אם עולה נדרתי ה"ז מנחת נסכים לעולה ואם מנחת נסכים לבד נדרתי ה"ז לנדרי והעולה נדבה לכן צריך להביא עולה ונסכים ומנחת נסכים ויין לנדבה ועל המנחת נסכים ועל הנסכים יתנה אם עולה נדרתי ה"ז מנחת נסכים ונסכיה ואם מנחת נסכים ונסכים נדרתי הרי המנחת נסכים ונסכים לנדרי והעולה נדבה ואם מנחת נסכים לבד נדרתי הרי המנחת נסכים לנדרי והעולה והנסכים נדבה ואם יין לבד נדרתי הרי יין נדבתי לנדרי והעולה והמנחת נסכים והנסכים נדבה. כ"ה העולה מדבריו ורק שבדבריו יש גמגום וט"ס הוצרכתי לבאר באר היטיב ועי' בס' שעה"מ פ"ו בהל' פסולי המוקדשין הי"ח מה שהאריך בזה יעו"ש היטיב.

ודע שעולת בהמה שמביא הוא פר ושעיר ואיל וכן עולת העוף הוא תור ובן יונה. וכן המנחת נסכים והנסכים צריך שיביא משלשה מינים היינו שלשה עשרונים ושני עשרונים ועשרון אחד ויין חצי ההין ושלישית ההין ורביעית ההין וכן היין לנדבה מביא חצי ההין ושלישית ההין ורביעית ההין והדבר פשוט וק"ל. וכתבו התוס' בד"ה והא איכא וכו' וז"ל וא"ת והאיכא שמן למ"ד בזבחים צ"א ב' דכליל וי"ל כיון דאיכא שמן דאכלי כהנים לא פסיקא ליה ועוד קשה והאיכא עצים דאפילו לרבי דאמר טעון קמיצה הכל קרב כדמפורש לעיל כ' ב' עכ"ל והנה לקמן כתב רבינו בהלכה י"ד דבנודר או נודב שמן דהשאר נאכל לכהנים יעו"ש אמנם מעצים צ"ע לכאורה אמאי לא כתב זה. אבל י"ל בפשיטות כי קושיית התוס' אינה קושייא כ"כ דלרבנן לא מיקרי קרבן גמור. וכן ראיתי שוב להצאן קדשים שם שכ"כ יעו"ש.

יב

יביא

כבש וכו'. מנחות ק"ז ב' ועיי"ש בתוספתא פי"ג ועיין כריתות י' ב' יעו"ש.

מכל

דבר וכו'. שם במנחות וכתב שם רש"י וז"ל ובלבד שיוכל לקנות דבר שלם מסלע עכ"ל יעו"ש.

יג

לא

יפחות וכו'. עי' פ"ו דשקלים ירושלמי ה"ד ובמנחות ק"ו ב'.

משני

גזרין וכו'. שם ושם ובמנחות כ' ב' ובמעילה י"ט ב' ובתו"כ ויקרא פ"ט.

וארכן

אמה וכו'. עי' לעיל פ"ז מהל' איסורי מזבח סוף ה"ג ומש"כ שם.

מביא גזר

וכו'. עיין תוס' מנחות ק"ו ב' ד"ה לא יפחות וכו' ושם בירושלמי.

להביא

דמי וכו'. עי' מש"כ מרן בשם ר"י קורקו"ס יעו"ש ודבריו קשים להולמם ועי' במל"מ שהביא התוספתא שהובא בתוס' מנחות כ' ב' ד"ה מלמד וכו' וע"ע מש"כ בזה ועיין רש"י יומא נ"ה ב' ובתמורה כ"ג ב' יעו"ש היטיב.

יד

קומץ

ממנו וכו'. עיין זבחים צ"א ב'. (וצ"ע אם כהן נדר שמן מהו דינו ולכאורה נראה דכולו כליל כמנחת כהן אך צ"ע לפי"ז סוגית הש"ס דזבחים צ"א ב' וצ"ע דהו"ל לאוקמי סיפא בכהן שהתנדב שמן). ועיין לח"מ שהקשה דכאן פסק כמ"ד דדון מינה ומינה ואילו בהל' שבועות פסק כמ"ד דון מינה ואוקי באתרה (עי' בפ"ז מהל' שבועות ה"א ובפ"ט ה"ב יעו"ש היטיב) ונשאר בצ"ע. ועיין בפ"ה מהל' אבות הטומאות ה"א דפסק שם לנוגע בש"ז בעי כעדשה והיינו לכאורה כמ"ד דון מינה ומינה יעו"ש וע"ע בפט"ו מהל' איסורי ביאה דפסק דממזר איסורו איסור עולם בין זכרים בין נקבות יעו"ש והיינו כמ"ד דון מינה ואוקי באתרה וע"ע בפי"א מהל' תרומות ה"ב שם מבואר דדון מינה ואוקי באתרה וע"ע בפ"י מהל' מאכלות אסורות הכ"ב ופ"ב מהל' בכורים ה"ד יעו"ש היטיב ובחולין ק"כ ב' דתראה דפסק רבינו כר' יהושע דאוקי באתרה ועיין בצאן קדשים במנחות שם ק"ז א' שהאריך קצת בזה יעו"ש היטיב ועיין בתוס' זבחים צ"א ב' בד"ה א"ל וכו' בסוף הדבור יתיישב קצת בפשיטות. ודו"ק היטיב (דאי כמ"ד דון מינה ואוקי באתרה הא במה מצינו ילפינן ול"ל קרא קרבן מנחה).

נותן

עליה מלח וכו'. עיין מרן ולח"מ. ועיין במל"מ לעיל הלכה י"א יעו"ש. וכ"מ בצאן קדשים שזה החילוק בין נסכים הבאים עם הזבח ליין הבא נדבה בפ"ע אינו אלא אליבא דשמואל דס"ל דמזלפו ע"ג אישים יעו"ש משמע דלמ"ד בא לספלים באמת אינו טעון מלח וצ"ע.

ומנסכו

כולו וכו'. עיין במרן מש"כ בזה. ועיין במל"מ לעיל הלכה י"א יעו"ש היטיב ומה שכתב הר"י קורקוס ז"ל דס"ל דהוי פסיק רישא ולא ימות עיין תוס' שבת ק"ג א' ד"ה ל"צ וכו' וביומא ל"ה א' בסה"ד שם ובתוס' כתובות ו' א' ד"ה האי וכו' ועיין מש"כ בזה בב"ק קי"ג א' יעו"ש היטיב מזה וע"ע בתוס' קדושין נ"ה ב' בד"ה ודילמא וכו' וברמב"ן שם יעו"ש היטיב ועיין במג"א סי' ש"כ ס"ק כ' וע"ע בקרבן נתנאל פי"ד דשבת אות י"ח ואכ"מ להאריך מזה. וע"ע מש"כ הר"י קורקוס להוכיח שיטתו מהא דר"ע דס"ל כר"ש בב"ק קי"ג א' ומ"מ ס"ל כאן דלספלים יעו"ש עיין בתוס' זבחים צ"א ב' בד"ה הא ר"י וכו' יעו"ש ולשיטת רבינו אתי שפיר בפשיטות טפי יעו"ש היטיב וק"ל.

נותן

עליה וכו'. מנחות כ' א' תו"כ ויקרא פי"ד.

וכולה

וכו'. מהא דלעיל הלכה י"א.

טו

במעות

מע"ש וכו'. עיין מנחות פ"א א'.

אלא

מן וכו'. פסחים ע"א א' ביצה י"ט ב' חגיגה ז' ב' ח' א' זבחים צ"ח א' מנחות פ"ב א' פ"ג א' ועיין ספרי ראה פיסקא קכ"ט.

טז

אלא

מן וכו'. שם במנחות פ"ב ב'.

הלחם

מן וכו'. יותר נראה דכצ"ל והתודה אינה באה עם הלחם אלא מן החולין. אבל באמת גם לשון הכתוב לפנינו ניחא ופשוט.

יז

הרי

עלי וכו'. עיין זבחים נ' א' ובתוס' שם יעו"ש היטיב ובמנחות פ"ב א' וב' יעו"ש.

יש

לו וכו'. משמע לכאורה מלשון זה דלכתחלה יש לו להביא כמו שנדר ורק דבדיעבד אם הביא הכל מן החולין יצא ועיי"ש במנחות פ"א ב' ברש"י ותוס' שם בד"ה היא ולחמה וכו' דכ"ש דשפיר דמי טפי להביא הכל מן החולין ויש לעיין קצת. ואם נימא דכוונתו אלכתחלה נמי א"כ יש ראיה למש"כ הלח"מ לעיל הלכה ו' (עיין לעיל ה"ו ד"ה יצא) ובפי' המשניות כתב רבינו וז"ל ומה שאמר במצות השלישי והרביעי יביא ר"ל שמותר לו להביא כמו שאמר ואם הביא הכל מן החולין ה"ז משובח עכ"ל וכשיטת רש"י ותוס' וא"כ צ"ל ע"כ שכוונתו גם כאן ג"כ כך.

וכן

אם פי' וכו'. וכן ה"ה הכא דאם הביא כולו מן החולין יצא כמש"כ מרן וכן הוא בהדיא בש"ס וזה שכיוון רבינו במש"כ וכן.

לחמה

מחיטי וכו'. מלשון רבינו משמע דלחמה לא יביא מחיטי מע"ש אבל הבהמה עצמה מותרת לבוא מחיטי מעשר שני אמנם מלשון רש"י במנחות שם פ"א ב' בד"ה שלא יקח וכו' ובד"ה אבל ממעות וכו' ובד"ה אני אומר וכו' משמע דגם הבהמה עצמה אין מביאים מחיטי מע"ש יעו"ש היטיב אבל שם פ"ב א' בד"ה מה שלמים וכו' משמע כדעת רבינו יעו"ש היטיב וברע"ב משמע ג"כ כך. וצע"ק.

ודע דשם יש פלוגתא בש"ס דר' נחמן ור' חסדא ור"ז ס"ל דדווקא מחיטין מע"ש עצמו לא יביא אבל בחטים הלקוחות בכסף מע"ש יביא ור' ירמיה ס"ל דלא יביא מחטים הלקוחות בכסף מע"ש יעו"ש היטיב והנה מדלא כתב רבינו דין זה משמע דס"ל עיקר כדעת ר"נ ור"ח ור"ז דהם הרבים ולכן כתב בסתם דלא יביא מחיטי מע"ש דמשמע דמחטים הלקוחות בכסף מע"ש יביא וכן משמע ממש"כ כמו הבהמה שהיא ממעות מע"ש וכי לא עסקינן דהבהמה נקחת בכסף מע"ש וכן משמע קצת מלשון רבינו בפי' המשניות יעו"ש היטיב ודו"ק.

כמו

שביארנו. לעיל פ"ב הי"ג ועיין מש"כ שם בד"ה ואפילו תודה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.