קרית ספר/מעשה הקרבנות/טז

קרית ספר ‏ מעשה הקרבנות טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הנודר גדול והביא קטן לא יצא דהא לא הביא כמו שנדר קטן והביא גדול ממנו יצא דיש בכלל מרובה מועט. נדר עולה מן הכבשים או אילים והביא פלגס הרי זה ספק אי בריה הוי ולא יצא ידי נדרו דכבש או איל נדר והאי לאו כבש ואיל הוי או דילמא יצא דהוי ספק אי הוי כבש או איל ומה נפשך יצא דהא כבש או איל נדר ותמיהא לי דהך בעיא לא הויא אלא אליבא דבר פדא דסבר דמתניתן דקתני המקריב את הפלגס מביא עמו נסכי איל מייתו ומתנה קאמר ומספקא לן אליביה אי מתנה בכבש ואיל ולא בבריה או דילמא בבריה נמי מתנה והכי נמי אם נדר מן הכבשים או מן האילים מספקא לן אליביה אם יצא ידי נדרו דמספקיה בכבש ואיל ולא בבריה או דילמא בבריה נמי מספקי' ולא יצא וא"כ כיון דבעיין הויא אליבא דבר פדא היכי מייתי לה הרב ז"ל דהא איתותב בר פדא מקרא דאו לאיל דמרבה פלגס כר' יוחנן ולא אתא קרא לרבויי ספקא ולעיל פ"ב כתב הרב ז"ל לישנא דמתניתן והמקריב את הפלגס מביא עמו נסכי איל ואינו עולה לו מזבחו משמע דפסק כר' יוחנן דמרבינן ליה נסכי איל מדכתיב או לרבות את הפלגס דאלו לבר פדא מייתי נסכי איל ומתנה עליו אי איל הוא ליהוי כוליה נסכים דידיה ואי כבש הוא ליהוי עשרון סלת ורביעית יין נסכים דידיה ואינך לנדבה ומספקא לן אי מתני נמי בבריה דאינו ראוי לנסכים דליהוו כולהו נסכים נדבה וה"ל לרב ז"ל לפרושי לעיל דמביא עמו נסכי איל מביא ומתנה קאמר כבר פדא ומדלא פירש נראה דלא בעי תנאי דבריה הוי כר' יוחנן וא"כ היכי מייתי בעיא דבעי ר' זירא אליבא דבר פדא כדאמר' דלר' יוחנן פשיטא דלא יצא דבריה הוי וצ"ע ואיפשר לומר לפום ריהטא דכיון דמתני' קתני בהדיא המקריב את הפלגס מביא עמו נסכי איל משמע ליה לרב ז"ל דלא בעי תנאי כר' יוחנן ולא כבר פדא דכיון דבפלגס גופיה לא בעי תנאי דהא לאו כבש או איל נדר אלא פלגס ומצי לאקרובי ליה דאע"ג דליהוי בריה לא איכפ' לן בנסכיו אי מתנה כיון דבגופיה לא מתנה כדאמר' ואין עולה לו מזבחו אי נדר איל לחודיה או כבש לחודי' אבל כשנדר איל או כבש ומייתי פלגס כיון שבא לצאת ידי נדרו מספקי' בגופיה אי ספק הוי ויצא ידי נדרו או בריה הוי ולא יצא משום דהך בעיא בעי לה ר' זירא בהדי בעיא דתחלת הציהוב שבתורין ובני יונה דהוו ספק ובהדי בעיא דהאומר הרי עלי לחמי תודה מן החמץ ומן המצה והביא שאור ומסקנא דבעיא דאמר הרי עלי עשר חלות לתודתו של פלוני וסלקא בתיקו וכיון דהני בעיי הוו אליבא דהלכתא משמע דהך בעיא נמי דפלגס הויא אליבא דהלכתא כיון דבעי לה בהדייהו ורמיא ספקא אגופיה דפלגס כיון שנדר כבש או איל אבל כשנדר פלגס והביאו לא מספקינן בגופיה משום נסכיו כיון דפשטא דמתניתן משמע דמייתי בלא תנאי כדאמר' ואכתי צל"ע. הנודר עולת עוף מן התורים או מן בני היונה והביא תחלת הציהוב שבזה ושבזה הרי זה ספק אי תחלת הציהוב הוי גדול או קטן או בריה ולהכי הוי ספק נמי אי יצא ידי נדרו או לא דאי ספק הוו יצא ידי נדרו משום תורים אי גדולים הוו או משום בני יונה אי קטנים הוו ואי בריה הוו לא נפיק ידי נדרו דהא תורים או בני יונה נדר והא דכתב הרב ז"ל בה' איסורי מזבח דתחלת הציהוב פסול היינו דפסולי' משום ספקא כדהכא נדר שחור והביא לבן או איפכא או זכר והביא נקבה או איפכא לא יצא עד שיביא כמו שקבע נדרו.

ג

הנודר סתם עולה מן הבקר יביא שור ולא עגל דכיון דמשמע נמי שור לא מצי מיפטר נפשיה בעגל אמר הרי עלי עולה אם דרך אנשי המקום לקרות עולה סתם אפילו לעולת העוף מביא תור או בן יונה ואם דרך שאין קורים עולה סתם אלא לעולת בקר יביא שור דאף על גב דבבקר נמי איכא עגל לא מצי מייתי אלא שור שהוא גדול שבמין שנדר כדאמ' לעיל אבל אי עולה נמי קרו לעולת העוף מצי מייתי תור או בן יונה כיון דהוי מין אחר וקרו נמי לעולת העוף עולה סתם כדאמר'.

ד

מי שנדר שור או איל או כבש או עגל וכיוצא בהם אינו חייב להביא היפה ושמן אלא יביא הבינוני ואפילו הביא הכחוש יצא ידי נדרו כיון שהביא ממין שנדר.

ה

האומר הרי עלי שור שוה מנה יביא שוה מנה באותו מקום שנדר חוץ מנסכיו שהרי כך קבעו במנה הביא שנים במנה ואפילו כל אחד במנה חסר דינר לא יצא ידי נדרו שהרי קבע נדרו שור אחד במנה.

ו

אמר שור זה עולה ונפל בו מום יביא בדמיו שנים דלא הוי כגדול והביא קטן דכיון דאמר זה אקריב עולה ונסתאב אזל ליה נדריה דתו לא מצי למקרביה ואפילו הביא בדמיו איל אחד יצא דאף על גב דלכתחלה לא יביא אפי' הכי אם הביא כשר דכיון דאמר זה ונסתאב חלף ליה נדריה. אמר שני שוורים אלו עולה ונפל בהם מום אם רצה יביא בדמיהן אחד איל זה עולה ונפל בו מום אם רצה יביא בדמיו כבש וכן איפכא דכיון דנפסל חלף ליה נדריה כדאמר'.

ז

אמר הרי עלי עולה והפריש שור ונגנב פוטר עצמו בשה דכיון דהוה מצי למפטר נפשיה מעיקרא בכבש אף על גב דהפריש שור כיון שנגנב הדר לדיניה דמצי מפטר בכבש דסתם עולה משמע נמי כבש. אמר שור זה ודמיו עלי עולה הוקבע אם יסתאב לעולת שור אחד דאי מייתי עולות לא יצא כיון דאמר דמיו לעולה אחד.

ח

האומר אחד מכבשי הקדש אחד משוורי הקדש והיו לו שנים הגדול שבהן הקדש דמקדיש בעין יפה מקדיש כיון דאמרינן דאם פירש ושכח דגדול הקדש דמסתמא דמוטב שבהן הקדיש דכתיב מבחר נדריכם ואם היו לו שלשה חוששין אף לבינוני עד שיפול בו מום כיון דהוי עין יפה לגבי קטן ותחול הקדושה על הגדול לבדו ואם אמר שור שבשוורי הקדש הגדול שבהן הקדש ואין חוששין לבינוני דתורא בתוראי שור החשוב בשוורי קאמר. פירש ושכח או שאמר לו אביו ולא ידע הרי זה מקדיש הגדול דכתיב מבחר נדריכם כדאמר' ואי לאו הכי אינו יוצא ידי נדרו כיון דידע דפירש ומסתמא מבחר נדר כדאמר' וכן עולה מן הבקר וקבע ולא ידע מה קבע יביא שור דמסתמא שור קבע ולא עגל וכן בכבשים יביא איל ובעזים יביא שעיר דקטן והביא גדול שבמינו יצא שכח באי זה מין הבהמה קבע יביא שור ואיל ושעור כל מיני בהמה גדולים דקטנים הוו בכלל כדאמר' ואם נסתפק אם קבע בבהמה ובעוף יביא גם כן תור ובן יונה שהם ב' מינין.

י

נדר תודה או שלמים וקבל נדרו בבקר ושכח במי או בכבשים ושכח או בעזים ושכח יביא פר ופרה או איל ורחל או שעיר ושעירה דתודה ושלמים איכא לספוקי בזכרים ונקבות דאתו מינייהו שכח באי זה מין יביא כולן. האומר הרי עלי עולת עוף מביא תור או בן יונה פירש ושכח מביא שניהם.

יא

האומר הרי עלי למזבח יביא קומץ לבונה דהוי כולו למזבח כמות שהוא מה שאין כן בכל הקרבנות דאין כולן למזבח ומנחת נסכים דכולה למזבח לא פסיקא ליה כיון דאיכא מנחת נדבה דאכלי מינה כהנים פירש נדרו ושכח יביא מכל דבר שקרב כולו למזבח עולות בהמה ועוף ומנחת נסכים ולבונה ויין בפני עצמו.

יב

אמר הרי עלי עולה בסלע למזבח יביא כבש שאין לך דבר שקרב בסלע למזבח אלא כבש דמדאמר רחמנא איל אשם בכסף שקלים בן שתי שנים מכלל דכבש בן שנה בסלע פירש מה שיביא בסלע ושכח מדנחת לפרושי איכא לספוקי נמי באחריני הילכך יביא מכל דבר הקרב למזבח שוה סלע מכל אחד ובלבד שיוכל לקנות דבר שלם מסלע.

יג

האומר הרי עלי לבונה לא יפחות מקומץ כדילפינן מדהקיש לבונה להרמה דכתיב והרים ממנו וגו' ואת כל הלבונה מה הרמה דמנחה קומץ אף לבונה קומץ עצים לא יפחות משני גזרין דכתיב נפש כי תקריב קרבן ועצים איקרו קרבן כדכתיב ולקרבן העצים ומיעוט רבים שנים עביין כמחוקות וארכן אמה דאי לאו הכי לא מיקרו עצים עץ מביא אחד ארכו אמה ואם רצה להביא דמי העצים יביא.

יד

מי שנדרו או התנדבו שמן קומץ ממנו קומץ ונותן עליו מלח וזורק על גבי האישים דכתיב כי תקריב קרבן מנחה דמצי למיכתב כי תקריב וכתב קרבן יתיר' לדרשא ללמד שמתנדבין שמן וכי מנחה מה מנחה נקמצת ושייריה נאכלין אף שמן כן וכיון דהוי קרבן טעון מלח ויין הבא בפני עצמו נותן עליו מלח ומנסכו כולו על גב השיתין ככל הנסכים דכתיב בנסכים אזרח ללמד שמתנדבין יין ואינו מתחלק לכהנים דהא כתיב כל האזרח יעשה ככה בנסכים הבאים עם הזבח דכולו לשיתין והלבונה הבאה בפני עצמה נותן עליה מלח וכולה לאישים דכולה קרבן כדאמר' לעיל וטעונה מלח ככל הקרבנות.

טו

כל המחויב בקרבן שנדר לא יביאנו אלא מן החולין דכתיב וזבחת פסח צאן ובקר ופסח אינו בא אלא מן הכבשים ומן העזים אם כן מה תלמוד לומר צאן ובקר להקיש כל הבא מן הצאן ומן הבקר דהיינו תודה ושלמים הבאים חובה שאמר הרי עלי לפסח מה פסח דבר שבחובה ואינו בא אלא מן החולין דפסח מצרים עדין לא היה להם שום תבואת מעשר שני שאין נוהג אלא משנכנסו לארץ ומה פסח מצרים לא בא אלא מן החולין אף פסח דורות אינו בא אלא מן החולין דכתיב ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה שיהו כל עבודות החדש הזה כזה של מצרים וכיון דכל פסח מן החולין אף כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין ועופות ומנחות ולחמי תודה אינן באות אלא מן החולין לא מצי למילף מהכא דלא ילפינן אלא דבר שבחובה הבא מן הבקר ומן הצאן ולכך ילפינן לכולהו מחטאת דקרא דהיקשא דכולהו קרבנות דכתיב זאת התורה לעולה וגו' מה חטאת אינה באה אלא מן החולין אף כל דבר שבחובה אינה באה אלא מן החולין וחטאת גופה דאינה באה אלא מן החולין ילפינן מדכתיב והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו משלו ולא משל מעשר. אמר הרי עלי תודה מן החולין ולחמה מן המעשר שהרי נתחייב בקרבן תודה ואינה באה אלא עם הלחם וכשנתחייב בתודה נתחייב בלחמה ולא מצי מפטר נפשיה במעשר ואם פירש התודה ממעשר שני יביא כמו שנדר היא ממעשר ולחמה מן החולין דהואיל ועקר למצותה לבא מן החולין לא גמר לחם מזבח אלא לחם מן החולין והיא ממעשר ואם הביא הכל מן החולין יצא דעיקר מצותה כן הוא וכן פירש הכל מן המעשר יביא ולא יביא לחמה מחיטי מעשר שני אלא ממעות מעשר שני דומיא דשלמים דתודה נמי קרויה שלמים כדכתיב ובשר זבח תודת שלמיו מה שלמים אינם באים ממעשר שני עצמו אלא ממעות מעשר שני אף לחם כן והנסכים אין באים לעולם אלא מן החולין דכי שרא רחמנא שלמים ממעשר הני מילי אינהו גופייהו דהוו בני אכילה אבל נסכים דכליל הם לא יביא מן המעשר דכתיב ביה ואכלת שם וגו' וכתיב נמי בהו והקריב המקריב קרבנו עד שיהו משלו ולא יהא בהן צד לגבוה כלל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף