אור שמח/מעשה הקרבנות/טו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
הר המוריה
מעשה רקח
מעשי למלך
קרית ספר
שער המלך


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


אור שמחTriangleArrow-Left.png מעשה הקרבנות TriangleArrow-Left.png טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ח[עריכה]

היתה לו בהמה מעוברת כו' ואם נקיבה זבחי שלמים כו'.

בסוגיא ריש פרק כיצד מערימין ואם נקיבה זבחי שלמים נקיבה מי קדשה בבכורה סיפא אתיא לבהמת הקדש. וצע"ק הא הגמרא אמר בפרק תולין דהערמה דלא מוכחא שריא הא הערמה דמוכחא אסירא, וכן פסק רבינו בהלכות יו"ט פ"ז מטילין שכר כו' מערים ושותה מן החדש שאין הערמה זו ניכרת לרואה כו', וא"כ אם יאמר אם ילדה זכר יהיה עולה ואם נקיבה תהיה חולין הלא זה הערמה דמוכחא דמוכח דרק לאפקועי מקדושת בכורה קא אתי לכן אתי תנא דמשנתינו להשמיענו דצריך להקדישה גם אם תהיה נקיבה לשלמים ולא מוכחא דלאפקועי מבכורה ובכה"ג שרי להערים. ונראה ליישב דסיפא דילדה שני זכרים האחד יקריב עולה והשני ימכר לחייבי עולה ודמיו חולין וטעמא בעי, ונראה משום דשני זכרים שיצאו האחד קדוש בבכורה ולא השניים דא"א לצמצם וכדאיתא פ"ב דבכורות יעו"ש וא"כ כל האחד ספק בכור ומספקא לן מי הוא ואנא ידענא דמסתמא לא אקדיש רק הבכור דליפקע מקדושת בכורה ולזה כוון, וא"כ השני שאינו בכור ודאי לא אקדשיה ולכן האחד קרב עולה דהוא הקדיש האחד לעולה והשני ימכר לחייבי עולה דאימר הוא הבכור ואותו כוון להקדישו בבטן לעולה לאפקועי מקדושתיה, אבל אינו מקריב עולה רק אחד וכמו דקיי"ל בבכורות בשנים שיצאו שאחד לו ואחד לכהן, וזה דוקא אם נאמר דלא פירש ואם היא נקיבה תהיה לזבחי שלמים רק אם זכר יהיה עולה דמוכחא דלא כוון רק להקדיש מי שהוא קדוש בקדושת בכורה להפקיעו מבכורה, אבל אם פירש אם נקיבה זבחי שלמים אע"ג דלא קדשה בבכורה תו כי ילדה שני זכרים ראוי להיות שניהן קדושים בקדושת עולה, דמאי תאמר הא לא כוון רק להפקיע קדושת בכורה ורק האחד בכור, ז"א דהא גם נקיבה הקדיש ולא גרע השני שנולד מנקיבה ואע"ג דאינו קדוש בבכורה יוקדש לעולה ואמרינן דכוון על שניהן שיהיו לעולה ודוק. וזה אם נאמר דהא דאמר בגמרא סיפא אתאן לבהמת חולין פירושו במבכרת, אולם רבינו פירש בחולין דעלמא באינה מבכרת וכן מוכרח לאמר בילדה שתי נקיבות דהאחת תימכר וטעמא דאיהו לא אקדיש רק חדא לשלמים כן הכא לא אקדיש רק חד לעולה ודלא כמו שפירשנו, וצ"ל דהערמה דלא מוכחא דבעי הוא רק במקום שאומר שצריך לדבר אחר לא למה שמכוון כמו התם שתולה רימונים או ששותה מן החדש ואומר לצורך שתיה בעינא ובאמת כוונתו להיות אחר המועד וכיו"ב. אבל הערמה שעושה מה שמכוון וזה שרי מותר אפילו מוכחא ואף בדאורייתא לכן שפיר פריך ל"ל למימר ואם נקיבה זבחי שלמים וזה שרי אף בדאורייתא והתבואת שור גבי מכירת הבהמות בפסח לא דק במחכ"ת וברור:

ודע שלשון רבותינו בתוס' ב"ב (דף קמ"א) ד"ה אלא לאביי כו' שכתבו והא דארשב"ג אין קדושה חלה עליהן היינו דוקא קדושת פיו שאמר אם זכר עולה כו' וטעמא משום דסבר שלא נתכוין אלא לזכר הידוע בודאי כו' ע"ש, אינו מובן דאף אם כוון שתהא עולה ג"כ אינו כלום דהא משנה מפורשת סוף כיצד מערימין אמר כו' ועל הבעלת מום הרי אלו עולה לא אמר כלום הרי אלו לעולה יביאו בדמיהם עולה ואם הוי אמר לעולה הוה שייך סברתם אבל כי אמר אם זכר עולה וסוף סוף כי הוי טומטום הוי בע"מ ולא חלה קדושה עלייהו וצ"ע. ופשטיות השמועה מורה לנו שם דהיכי דכתיב בן או בת ודאי דטומטום ואנדרוגינוס בכלל ולא גרע מבת ובספק בן איתא, רק מלשון זכר או נקיבה איתמעיט טומטום ואנדרוגינוס שאין להם זכרות ונקבות, וע"ז אמר אביי דוחין אותו ואין לו ורשב"ג אמר אין קדושה חלה עליהן, ומשום דבתקנת מזונות הלשון בנן נוקבן וטומטום ואנדרוגינוס אינו נקבה, וכן במשנה אם זכר יטול מנה ואם נקיבה מאתים [ולפ"ז פסק הטור באנדרוגינוס סימן ר"פ צריך ביאור ואכמ"ל], ואף לפמש"כ התוס' משום דאין דעתו של אדם אלא על זכר הידוע כו' ג"כ נראה לעין דהתם הוי בעל מום והמקדיש בע"מ לוקה לכן אמדינן דעתו דלא כוון לעשות איסור להקדיש בע"מ, ודוחק לומר דבבטן דשריא רחמנא להקדיש אע"ג דאיהו מחוסר זמן כמבואר בתוס' פ"ק דתמורה (דף י') סד"ה ואזדא ריו"ח, הוה"ד דשרי אף בעל מום וצ"ע:

ודע דמזונות מועטין אם יש בנות וטומטום דמחשבין אם יש מזונות לאלו ואלו עד שיבגרו הוי מרובין ואם יש בכה"ג רק שאומרים שמא יתקרע הטומטום אחרי זה ונמצא שיהיה נקיבה ויטול כבת בנכסים מועטים עד שיתבגר הטומטום ונמצא דדין נכסים מועטים יש אף אם יש מזונות לבנות עד שיתבגרו וגם לטומטום עד שיתבגרו הבנות כיון דאין מזונות עד שיתבגר הטומטום, ובזה א"ש מה דפריך הגמ' ולטעמיך לרבא מאי יורש כבן ול"ק קושיית התוס' יעו"ש דבזה גרע מבן בנכסים מועטים ודוק היטב בכ"ז:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.