מעשה רקח/מעשה הקרבנות/ח

מעשה רקח ‏ מעשה הקרבנות ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ח מהלכות מעשה הקרבנות

ב

אבל העור הקשה וכו'. הקשה הרב לח"מ ז"ל דבהל' שבת פכ"ב גבי מנעל של עור כתב רבינו ז"ל סתם אסור לכבס והיה לו לחלק גם שם בין רך לקשה דקשה ודאי מותר דליכא כיבוס כדאמרינן הכא עכ"ל. ואיני מוצא תירוץ לקושיא זו כי אם לומר דכיון שביאר כאן שהעור הקשה הרי הוא כעץ מעתה לא הוצרך לבאר שם מכל שכן דעיקר חילוק זה נאמר גבי דם חטאת בפלוגתא דאחרים ורבנן:

ג

שלנה ושנטמאת ושיצאת. פי' רש"י והתוס' דאדם קאי והוא מוכרח אך לא ידעתי למה הזכירו הדם בלשון נקבה ולא אמרו שלן ושנטמא ושיצא והתוס' יו"ט פ"ה דזבחים משנה ג' אקרן דרומית מזרחית ביאר דקאי ארוח עיי"ש וקשה עליה מהא ובעיקר דינו של רבינו עיין מ"ש לקמן הל' י"ד:

ו

לא אמרתי וכו'. רבינו השמיט דאף אם חזר וערבו לא מהני וכמ"ש רש"י והוא מוכרח בגמרא דקתני עד שיהיה בו כדי הזיה מעיקרו גם לעיל פ"ה השמיטו וכבר נתעורר בזה המל"מ ז"ל. וראיתי להרב קרית ספר ז"ל שכתב וראוי להזיה שיש בו כדי שיעור הזיה ע"כ נראה שהבין בכוונת רבינו דבעינן שיהיה בו שיעור הזיה מעיקרו:

ז

וכן בחטאות הנשרפות. דין זה כבר הזכירו לעיל הל' ב' ודברי מרן ז"ל כאן ראוים למעלה ונראה דכאן לא נחית אלא לאשמועינן דגם בשירים הדין כן וכ"כ הרב לח"מ ז"ל ופשוט:

ט

ניתז מן הבגד לבגד שני וכו'. מרן ז"ל נדחק ע"פ בעיית לוי ותירוץ רב הונא בריה דרב יהושע עיין עליו. ולענ"ד נראה דרבינו נמשך אחר הברייתא סתמית דאיתא התם אמתני' דניתז על הצואר וכו' ת"ר יכול ניתז מן הצואר על הבגד יהא טעון כבוס ת"ל אשר יזה לא אמרתי לך אלא בראוי להזאה ע"כ א"כ דם זה שבבגד פשיטא ודאי שאינו ראוי להזאה ואין לומר דכיון שהיה ראוי להזאה קודם שניתז על הבגד שפיר קרינן ביה ראוי להזאה דהא סתמא דמתני' קתני דחטאת שנפסלה אף שהיתה לה שעת הכושר אין דמה טעון כבוס ופסקו רבינו לעיל הל' ג' ה"נ אף שהיה לדם זה שעת הכושר כיון שעכשיו נפסל מלהזות אינו טעון כבוס וכן נראה מתוך דברי הרב קרית ספר שכתב דכיון דאיזקוקי איזקוק לבגד ראשון כבוס אידחי ולא קרינן ביה ראוי להזאה ע"כ והוא מסכים אל הכוונה האמורה ועוד נראה דנפקא ליה מדין ניתז הדם מאצבעו אחר שהזה שהקדים רבינו והוא מהברייתא שם והדברים ק"ו לבגד מהבגד ודו"ק כי נראה לענ"ד נכון:

ניתז דם החטאת וכו' או אפילו דם עולה. דברי רבא בשלהי דם חטאת בדם עולה ורבינו העתיק דם חולין משום דהיא היא אלא דרבא נקט דינו ובעייתו בהווה דבעזרה לא שכיח דם חולין ורבינו או היתה גירסתו דם חולין או משום דזיל בתר טעמא אך זה שהוסיף רבינו או אפילו דם עולה הוא מגומגם לפי האמור דלענין זה היינו עולה היינו חולין דרחמנא לא הזקיק כיבוס אלא לדם חטאת דוקא עד שמצאתי בס' כתב יד קדמון וכן בדפוס מגדל עוז והקרית ספר ז"ל אין שם או אפילו דם עולה וגירסא נכונה היא ע"פ האמור:

י

כשמכבסין את מקום הדם מכבסין אותו במים יפה יפה וכו'. מרן ז"ל ציין בפרק דם חטאת דף צ"ה והדבר תמוה חדא דשם דף צ"ה לא נזכר הא דמכבסין אותו במים כלל ועוד דשם הצריכו המי רגלים עם השבעה סמנין עכ"פ עד שנסתייעו מדברי ר"ל דאמר דמבלע להו ברוק תפל ורבינו לא הזכיר זה וגם שלל המי רגלים לגמרי גם בפ"ט דאיסורי ביאה הל' ל"ז הזכיר (הז"מ) [השבעה סמנים] לענין הכתם ולא הזכיר הא דר"ל ובפי"ב דטומאת צרעת כתב דהז' סמנים כמו שביארנו בהלכות נדה ובהכרח צ"ל דהיינו טעמא ממ"ש בנדה דף ס"ג מתני' דמי גריסין קאמר תלמודא לימא מסייע ליה לר"ל דאמר ר"ל רוק תפל צריך עם כל אחד ואחד ומתרץ דילמא הבלא דפומא מעלי ע"כ משמע דלא נקטינן כוותיה דר"ל בהא והיינו טעמא משום דהז' סמנים עצמן אין בהם צורך כל כך דהא אפשר להסיר הדם לגמרי ע"י כיבוס יפה וכמ"ש התוס' ז"ל שם דף נ"ו ד"ה בודקות וכו' ולכוונה זו הקדים רבינו הכיבוס במים יפה יפה גם דברי ר"ל הם סברא דנפשיה שהרי לא נסתייע ממשנה או מברייתא משא"כ דברי רב נחמן אמר רבה בר אבוה דאף שלא הביא ראיה לנגעים מ"מ השכל מחייבו כיון דבעו כיבוס וגם לא פסק כר"ל מפני שהמי רגלים אינו דרך כבוד כלפי מעלה אפילו ע"י תערובת מכל שכן דבעינן שיחמיצו שלשה ימים ואפי' כיבוס ועוד דאם איתא אמאי לא יעשו כן בפיטום הקטורת אלא ודאי מוכח דלא קי"ל כר"ל בהא.

ואין לגמגם ממ"ש רבינו בהלכות איסורי ביאה ואיזהו לעיסת גריסין הוא שילעוס הגריסין עד שיתערב עם הפול רוק הרבה בפיו ע"כ דזה נוטה לדברי ר"ל וכמ"ש הרב לח"מ וס' ברכת הזבח ז"ל דאין כאן גמגום שהרי תנן התם דף ס"ב מי גריסין לעיסת גריסין של פול חלוקת נפש ופי' רש"י שנחלק האוכל מן הקליפה ורבינו בפירוש המשנה כתב ופי' אמרו לעיסת גריסין של פול וחלוקת נפש שילעוס הפולין וימזוג עם לעיסתן רוק הרבה מפיו ע"כ דמשמע דר"ל שצריכין לעיסה רבה שעל ידי זה ממילא יתרבה הרוק והיינו כוונת הבלא דפומא שאמרו בגמרא לדעת רבינו ולענין הבנת הסוגיא דפרק דם החטאת הנ"ל מלבד מ"ש התוס' שם דיש לפרש קושיית הגמרא או אמתני' או אר"ל או הרב נחמן גופיה ובקל יש ליישב עוד ראיתי להרדב"ז ז"ל שנדפס מחדש בדף ע"ח שיישב הסוגיא בדרך שקלא וטריא בעלמא עיין עליו והנראה לענ"ד בראשונה נכון:

יד

בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים וכו'. הקושי מבואר דכאן פסק כת"ק דמתני' דף צ"ה ודלא כר' שמעון דאמר קדשים קלים אין טעונים מריקה ושטיפה ובדף צ"ג נחלקו ר' עקיבא ור"ש בהיתה לה שעת הכושר אי טעון כבוס ור"ש ס"ל דמדכתיב אותה (פי' כל זכר בכהנים יאכל אותה) וכתיב מדמה למעוטי אפילו שהיתה לה שעת הכושר אין טעון כבוס ולטעמיה אזיל דקדשים קלים אין טעונים מריקה ושטיפה ורבינו פסק לעיל הל' ג' כר"ש דאף שהיתה לה שעת הכושר אין טעון כבוס ויהוו תרתי דסתרן והתוס' יו"ט ז"ל הצריכו עיון עיי"ש.

ולענ"ד נראה דהדבר מבואר דרבינו קשיתיה בגמ' בדרש דדריש אותה להיה לה שעת הכושר דלא בעי כבוס דהא האי קרא גבי אכילה כתיב כל זכר בכהנים יאכל אותה ומה ענין הכיבוס לזה אף שבעל כרחך צ"ל דדריש לה באם אינו ענין ומכח זה הדוחק ביאר ז"ל דהת"ק דקתני מדמה ולא מדם פסולה הוא סברא שלישית ולא כמ"ש רש"י דר' עקיבא ור"ש לפרושי מלתיה דת"ק אתו אלא דת"ק ס"ל דמדמה אתי למעט שניהם והיינו טעמא נמי דלא פסק כר"ע דאף דהלכתא כוותיה מחבירו הכא איתא ת"ק ור"ש וסתם מתני' לפלוגי עליה וע"פ האמור לא פליג הך סתמא ההאיך דלקמן דבין קדשי קדשים בין קדשים קלים בעו מריקה ושטיפה דכיון דממעטינן מדמה שניהם לענין כבוס מעתה אייתר לן אותה למעוטי תרומה דלא בעי מריקה ושטיפה עיין מ"ש פט"ו דהל' תרומות הל' י"ט וכעין זה מצאתי להרב לח"מ ז"ל שבח לי"ת. ומה שלא השיב רבינו לחכמי לוניל ז"ל מדרשא דאותה כמ"ש מרן ז"ל שם י"ל משום דהוא הצריך שטיפה עכ"פ שהוא בצונן כמ"ש לעיל הל' י"ב:

בין כלי מתכות בין כלי חרס חוץ מן החטאת וכו'. הנה ראיתי להרב ברכת הזבח ז"ל שהקשה על רבינו קושיא גדולה וחזקה דלפי דעת רבינו דבקדשי קדשים אף כלי חרס אין טעונין שבירה אלא בחטאת בלבד מעתה היכי אמרינן בפרק אין מעמידין דף ל"ד ופ' כל שעה התורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם לענין כל האיסורין דטעון שבירה דוקא ופי' רש"י מדכתיב ישבר ולדעת רבינו היכי ילפינן מיניה הא חידוש הוא גבי חטאת דוקא דהא שאר קדשים די להו במריקה ושטיפה ולא בעו שבירה וכו' והצריכה עיון עיין עליו ובדפוס מגדל עוז ראיתי שמחקו חוץ מן החטאת ששובר בה כלי חרס ונראה שיש להגיה שהרי הוא מוכרח מהפסוק וגם בפירוש המשנה דזה חומר בחטאת וכו' ביאר רבינו וז"ל ושבירת כלי חרס וכו' אין דין זה בשום דבר בקדשי קדשים אלא בחטאת לבדה ולכך נאמר זה חומר בחטאת מקדשי קדשים ע"כ.

והנה התוס' ז"ל בפסחים דף ל' ד"ה התורה העידה וכו' הקשו דהיכי ילפינן מיניה דילמא גזרת הכתוב הוא דאפילו תלאו באויר התנור בעא רבא אי קפיד רחמנא אבישול בלא בילוע ותירצו דבכלי נחשת מועיל שטיפה ומריקה אפי' בבישול ובילוע א"כ מה שהקפיד בכלי חרס אבישול בלא בילוע היינו לפי שעשאו כבישול ובילוע ולר"ת וכו' וכ"כ שם בזבחים עיין עליהם וכל זה אינו מעלה ארוכה לדברי רבינו כמבואר.

ומאי דנראה לענ"ד עם מ"ש בשלהי ע"ז מה ענין קדשים אצל גיעולי גוים הכא היתירא בלע התם איסורא בלע אמר רבא סוף סוף כי קא פליט איסורא קא פליט ומסיק דבעידנא דקא פליט ליתיה לאיסורא (במיניה) [בעיניה] ע"כ נמצא (דבע"פ) [דבע"כ] כי בלע היתירה בלע וכיון דחזינן דהקפידה תורה בחטאת להצריכו שבירה דוקא ש"מ דכיון דסופו לבא לידי מותר אם לא דבלוע בו מכאן למדו חז"ל דאינו יוצא מידי דופיו משא"כ בשאר קדשים דהשתא דהיתירא בלע לא הקפידה תורה על השבירה עד שיבא לידי נותר דאז ודאי הרי הוא כשאר איסורין דדינן בשבירה ולכך כל עוד שלא נעשה נותר שחוזרין ומבשלים בו די לו במריקה ושטיפה משא"כ בחטאת ומ"מ ממנה אנו למידין עכ"פ ובהכי ניחא למ"ש רבינו בתחילת דין זה בבישול בלא בילוע דהרי הדבר ספק ומרן ז"ל הצריך עיון שלא פסק להחמיר עיין עליו. ולפי דרכינו מובן דאם היה פוסק להחמיר היה נראה דהויא גזרת הכתוב וזה אינו דעכ"פ אנו צריכין ללמוד ממנה לשאר איסורין לכך כתב דהדבר ספק מהטעם האמור דאף דהשתא איסורא בלע נידון על שם סופו ומשום חומרא דחטאת ודו"ק. ועם האמור תתורץ הקושיא שהקשה עוד הרב הנ"ל על הרד"ך בית י"ח שתמה על הרא"ם ועל הסמ"ג ז"ל דלמה לא תמה על רבינו ג"כ ולפי האמור אין כאן קושיא שרבינו מודה ואזיל דאף בשאר קדשים אם נותר בעי שבירה כשאר איסורין כנ"ל ודו"ק:

יט

ואע"פ שהוא טמא מדבריהם וכו'. עיין מ"ש הרב לח"מ ז"ל ומ"ש ספכ"ג דכלים בע"ה:

כ

מעיל שנתז עליו וכו'. מימרא דריש לקיש דף צ"ה ומשמע דמעיל דוקא קאמר דקפיד ביה קרא שלא יקרע כמבואר ודע שרבינו בפ"ט דכלי המקדש הל' ג' כתב דהקורע פי המעיל לוקה שנא' לא יקרע וה"ה לכל בגדי כהונה שהקורעם דרך השחתה לוקה וציין מרן ז"ל שנלמד ממ"ש פ"א דבית הבחירה גבי נותץ אבן מהמזבח ע"כ ושם הל' י"ז כתב רבינו דהנותץ וכו' דרך השחתה לוקה שנאמר ונתצתם את מזבחותם וכו' לא תעשון כן לה' אלהיכם וציין שם מרן מהספרי וכו' וכיון דמזה הספרי משמע דדרך השחתה דוקא אסרה תורה מוכח דשלא בדרך השחתה אין כאן לאו ומכאן למד רבינו לשאר בגדי כהונה דבדרך השחתה דוקא אסור מהך קרא דלא תעשון כן לה' אלהיכם משא"כ במעיל דגזרת הכתוב בו דלא יקרע כלל אף שלא בדרך השחתה זו נראית דעת רבינו האמתית והוא מפרש מ"ש בפ' בא לו דף ע"ב אמר רחב"א א"ר יהודה המקרע בגדי כהונה לוקה שנאמר לא יקרע וכו' דלא לכל בגדי כהונה קאמר אלא אמעיל לחודיה שהרי אין ראייתו אלא מלא יקרע שכתוב גבי מעיל והכי מוכח מאתקפתא דרב אחא בר יעקב ודילמא ה"ק רחמנא נעביד ליה שפה כי היכי דלא נקרע ומתרץ מי כתיב שלא יקרע ע"כ הרי דבמעיל דוקא איירי והכי מסתברא דאם כוונתו דה"ה לכל בגדי כהונה מנ"ל הך מילתא ותו דא"כ תקשה לר"ל ותו דהוי היפך הספרי הנ"ל שהרי לא אסרה תורה אלא דרך השחתה ולא יקרע דגבי מעיל משמעותו אפילו שלא בדרך השחתה ותו דאם רבינו פוסק כהא דר' יהודה בפשט הדברים היה לו לצרף בכל הדינים דבכל בגדי כהונה הקורען לוקה כמ"ש כאן גבי מעיל אלא ודאי דהאמת יורה דרכו דבמעיל דוקא אסר רחמנא אפילו שלא בדרך השחתה אבל שאר בגדי כהונה ומזבח והיכל וכו' לא נאסר אלא דרך השחתה מקרא דלא תעשון כן וכו' ואף שבפ"ט דכלי המקדש כתבתי היפך מזה מפני שנמשכתי אחר דברי המל"מ וקרית ספר ז"ל מ"מ האמת עד לעצמו והמעיין יבחין:

כא

וחוזר ומרדדו וכו'. כן פירש רש"י ג"כ דף צ"ה והתוס' ז"ל הקשו על פי' זה דא"כ גם בבגד יעשה כן ויחזור ויתפרנו ומכח קושיא זו תירצו שהכוונה שמחזיר תוכו לגבו וגבו לתוכו ע"ע. ולפי' רבינו ורש"י ז"ל י"ל דשאני בגד דכשיש בו ג' על ג' שם בגד עליו משא"כ בכלי נחשת וגם לפי' קשה דא"כ גם גבי בגד יהפך הפנים לחוץ וכו':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---