הר המוריה/מעשה הקרבנות/ח

הר המוריה ‏ מעשה הקרבנות ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

חטאת

הבהמה וכו'. עיין זבחים צ"ג א' יעו"ש כל הסוגייא ועיין בתו"כ צו פ"ו יעו"ש. ודין זה אינו נוהג רק בחטאת כמבואר שמה בתו"כ ובזבחים שם צ"ג ב' במשנה יעו"ש.

קודם

הזייה וכו'. זבחים ל"ח ב' צ"ג א' מעילה ה' א'.

במים

בעזרה וכו'. זבחים צ"ג ב' צ"ד ב' ובתו"כ שם.

ב

הבגד

וכו'. שם צ"ג ב' במשנה.

העור

הקשה וכו'. שם צ"ד א' ופליגי בקשין והלכה כרבנן וכן אוקמה רבא שם. ודע דשם איתא הדר אמר רבא לאו מילתא היא דאמרי ניקו נימא ליה לקרא דכי כתיבן ברכין כתיבין מי לא עסקינן בכלי אכסלגיא הבאים ממדינת הים וכו' יעו"ש ועיין בתוס' חגיגה כ"ו ב' ד"ה בכלי וכו' כתבו וז"ל יתכן לפרש שהיא שם עיר וחשובין כלים הבאים משם וקשה דהכא משמע של עץ היו והתם בזבחים משמע שהיו של עור כדפירש"י גבי העור טעון כיבוס במקום קדוש עכ"ל ביאור דבריהם דרש"י פי' התם בחגיגה דכלים אכסלגים היינו מין עץ שנקרא כן וכאן בזבחים פירש"י דהוא שם עור ולכן כתבו התוס' דאכסלגים הוא שם מקום וכל הכלים הנעשים שם הם חשובים וקשים בין של עור ובין של עץ דעכשו הכל ניחא דבין של עור הקשים ובין של עץ נקראים אכסלגים וכ"כ בהדיא במנחות צ"ז א' ד"ה כלי וכו' שם מקום דבפ' דם חטאת מייתי לה גבי עורות עכ"ל וברור כי כן כוונתם והגאון ר' ישעי' ברלין הבין שסותרים דבריהם מחגיגה למנחות יעו"ש ועיין מש"כ על הגליון בזבחים שם ולדברינו ניחא הכל וברור כוונתם כן הוא. ושוב שמעתי כן בשם הגאון הצדיק ר' יעקב מאיר מיעלאפקי זצוק"ל.

והנה שם בזבחים איתא דבעור רך שייך כיבוס לכו"ע ולא פליגי רק בעור קשה דרבנן סברי דלא שייך ביה כיבוס ואחרים סברי דשייך ביה כיבוס וכל כיבוס דלית ביה כסכוס לא שמיה כיבוס ולכן מנעל מכשכש במים ולא מסכסך ברכים לד"ה ולקשין לאחרים והדר איתא שם דרש רבא מותר לכבס מנעל בשבת א"ל רב פפא לרבא והא ר"ח בר אשי זימנין סגיאין הוי קאימנא קמי' דרב ושכשכי ליה מסאני במיא שיכשוך אין אבל כיבוס לא הדר אוקי רבא אמורא עילוי' ודרש וכו' ברם כך אמרו שיכשוך מותר כיבוס אסור עכ"ל ולכאורה יש לעיין למה הדר ביה ולוקמי דהא דשרי מיירי בקשין והא דר"ח בר אשי מיירי ברכין. ודוחק לומר דס"ל להלכה כאחרים דבקשין נמי שייך כיבוס והא הכא פסק רבינו דהלכה כרבנן דבקשין לא שייך כיבוס ועיין רש"י שבת קמ"ב ב' בד"ה נותן עליה וכו' ומיהו כיבוס ממש לא והואיל וסתם כרים וכסתות רכים נינהו שייך למימר בהו כיבוס בעורות רכין ומיהו שרייתן לא זהו כיבוסן עכ"ל ומינה דבקשים כיבוס נמי מותר בהו ומתוך כך יש לעיין באמת אמאי לא תירץ רבא כן. ואולי חזר בו משום דדריש תחלה מסתמא דכל מסאני שרי לכבס ומשמע אפי' רכין נמי אבל א"כ יש לעיין על רבינו בפכ"ב מהל' שבת הי"ח וכן בטור ושו"ע או"ח סי' ש"ב סעיף ט' שלא חלקו בזה. וראיתי בשאלתות פרשת מצורע וז"ל א"נ ברם צריך כלי עור רכין הא אמרינן דבני כיבוס נינהו ואסור לכסכסינהו קשין בני כיבוס נינהו ואסור לכסכוסן אי לא בני כיבוס נינהו ומותר לכסכסן. אמרי קשין מכסכסן דחייף להו מיחף במיא דאדיך להו מידך במיא (נ"ל דקא מפרש דאיך יכול להיות כסכוס בקשין) דהו"ל כסכוס. מיפלג הא קא אמרינן דפליגי אחרים ות"ק הלכתא מאי הלכתא כת"ק דאמר קשין ככלי עץ ושאר מינין דמו דגרידי ליה לההוא דם חטאת ובשבת שרי למחפייהו ושרי למידכייהו דהא לאו בני כיבוס נינהו או דילמא הלכתא כאחרים דאמרי בני כיבוס נינהו וגבי דם חטאת בעי מחפייהו ומדכינהו ובשבת אסור למחפייהו ולמידכינהו ת"ש דרש רבא מותר לכבס את המנעל וכו' ולא קא משני ליה רבא הא בקשים הא ברכים הדר אוקים רבא אמורא עליה ודרש כיבוס אסור שיכשוך מותר ולא קא מפליג בין קשים בין רכים אלמא הלכתא כאחרים עכ"ל מבואר דדעתו דהלכה כאחרים ומתוך הך קושיא שהקשיתי למעלה אבל רבינו על כרחך לא ס"ל כן מדכתב כאן בהדיא לחלק בין קשים לרכים ולהשאלתות אף קשים טעונין כיבוס. והנה הטור ושו"ע י"ל דס"ל כהשאלתות ורש"י ס"ל כרבינו אולם לרבינו קשה אמאי לא חילק בהל' שבת בין רכים לקשים ואולי ראה לחלק בין שבת דלכל מסור ובין כבוס דהכא דאינו אלא במקום זריזין וצע"ג בזה ועיין לח"מ שהניח גם הוא בצ"ע ועיין לקמן הלכה ט' מש"כ בזה.

דם

חטאת וכו'. זבחים צ"ב א' ב' ותו"כ פרשת צו פ"ו ופ"ה פרשה ב'.

חטאת

העוף וכו'. שם בגמרא וכר"ל משום בר קפרא יעו"ש ועיין בלח"מ מש"כ בזה. ועיין תוס' יו"ט ריש פי"א דזבחים יעו"ש.

ג

בין

שהיתה וכו'. כן הוא שם במשנה צ"ב א' ואיתא שם בש"ס צ"ג א' דס"ל דכתיב תרי מיעוטי חד מדמה וחד אותה ואתי למעוטי בין היה לה שעת הכושר ובין לא היתה לה שעת הכושר ור' עקיבא ס"ל דחד מיעוטא אתי למעוטי לא היה לה שעת הכושר אבל היתה לה שעת הכושר טעון כיבוס ואותה אתי למעוטי תרומה ממריקה ושטיפה ור' שמעון דס"ל דאתי למעוטי היה לו שעת הכושר ס"ל דתרומה ל"צ למעוטי דס"ל דקדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה וכ"ש תרומה ועיי"ש צ"ו ב' וא"כ רבינו דס"ל לקמן הלכה י"ח דקדשים קלים טעונין מריקה ושטיפה וממעטין ע"כ תרומה מאותה א"כ ליכא אלא חד מיעוטא למעוטי לא היה לה שעת הכושר אבל היה לו שעת הכושר צריך כיבוס וא"כ לכאורה יקשה על רבינו וכן הקשה התוס' יו"ט שם מ"ז והובא כאן בהג"ה יעו"ש ועיין בלח"מ שגם הוא הקשה כן ותירץ דרבינו ס"ל דתלתא תנאי פליגי בזה ות"ק ס"ל דמדמה כשרה ולא פסולה ממעטין אף שהיתה לה שעת הכושר ור"ע ס"ל דהיתה לה שעת הכושר טעון כבוס דמדמה לא ממעטינן רק לא היתה לו שעת הכושר ואי משום מיעוט דאותה בעי לתרומה ור"ש ס"ל בהא כר"ע דמדמה לחוד לא ממעטין רק לא היו לו שעת הכושר ורק ממיעוט דאותה ממעטין היו לו שעת הכושר ופסק רבינו כת"ק יעו"ש מה שכתב הכרח לזה.

ובעיני נראה דבלא"ה לק"מ דהא יש לדקדק דלקמן באמצע מריקה ושטיפה מפסיק לה רבינו בהלכות ט"ו ט"ז דין בלוע דחטאת ושוב בהלכה י"ח חוזר לדיני מריקה ושטיפה אבל י"ל כי בכוונה מכוונת כתב כן דשם בהלכה ט"ז כתב דכל הקדשים בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים נידונין לענין בליעה כחטאת ומפיק לה מהקישא דכתיב זאת התורה וגו' יעו"ש וא"כ י"ל דמהתם נמי איתקש לענין מריקה ושטיפה וממילא אימעיטא לה תרומה דתרומה לא מצי מפיק מהתם אבל אותה אתי למעוטי היה לה שעת הכושר ועיין תוס' צ"ב א' ד"ה יכול וכו' יעו"ש היטיב שוב ראיתי כעין זה בתוס' חדשים ובצאן קדשים יעו"ש היטיב.

ודע דהוקשה לי על מש"כ התוס' שם פ"ב א' בד"ה מכדי וכו' וז"ל תימא דילמא ר' עקיבא ס"ל כמ"ד קדשי קדשים טעונין מריקה ושטיפה ולא קדשים קלים ואתי חטאת לרבות קדשים קלים עכ"ל וצ"ע דהא כאן מבואר דר"ע ס"ל דקדשים קלים טעונין מריקה ושטיפה ואיצטריך אותה למעוטי תרומה וא"כ אין מקום לתמיהתם והנה בש"ס החדשים נדפס הג"ה על הגליון בדף צ"ג א' ר' יעקב במקום ר"ע וא"כ אתי שפיר קושייתם. והנה בעל ההג"ה הנזכר הביא ראיה לדבריו מהתוספתא פ"י דזבחים יעו"ש אבל בתו"כ פרשת צו פ"ו איתא ר"ע. רק שם פ"ז בענין הפלוגתא דמריקה ושטיפה בפסולה שם נזכר פלוגתא דר' יעקב ור"ש כמו דאיתא שם בתוספתא וע"ע צ"ב ב' ואי"ה לפנינו יבואר עוד מזה.

שנפסלה

בשחיטה וכו'. דע כי בזבחים צ"ב א' איתא ואיזו היא שלא היתה לה שעת הכושר שנשחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה ושקיבלו פסולין וזרקו את דמה וכתב רש"י דל"ג וזרקו דאפילו כשרה מכיון שנזרק הדם אין טעון כיבוס אם הוזה מדמה על הבגד ותוס' כתבו דשפיר גרסינן או זרקו וקמ"ל דאפי' אם נותר עוד דם במזרק לא אמרינן דיחזור כשר ויזרוק דם קמ"ל דלא יעו"ש היטיב ובאמת לכאורה תימה רבתי על רש"י ז"ל דהא במעילה ה' א' בתחלה עלה על דעתו דהאי וזרקו פסולים לאו דווקא הוא ולבסוף קא מסיק דקמ"ל דפסול עושה שיריים יעו"ש היטיב ואיך עלה על דעת רש"י לפרש דל"ג וזרקו את דמה וצ"ל דמיירי שהפסול הוא טמא דאין לך עושה שיריים אלא הטמא בלבד וכמו דמסיק שם במעילה ולקמן בפ"א מהל' פסולי המוקדשין הכ"ח ובפ"ג מהל' מעילה ה"ב יעו"ש. ומש"כ רבינו שנפסלה בשחיטה ולא כתב שנשחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה י"ל דכייל ג"כ בשנשחט שלא לשמו דבחטאת פסול הוא כמו דמבואר בריש זבחים והמשנה לאו דוקא נקט הני אלא כל מיני דפסול בשחיטה או שנשחטה בדרום וכה"ג וק"ל.

ד

אלא

מקום וכו'. צ"ג ב' צ"ד א' צ"ו ב' ותו"כ פרשת צו פ"ו.

שראוי

לקבל וכו'. שם צ"ג ב'.

אלא

נורדן וכו'. שם צ"ד א' ועיין לעיל הלכה ב'.

ה

עוד

הדג וכו'. דברי רבינו פשוטים מהמשנה דשם וכ"כ מרן יעו"ש.

הרי

הוא וכו'. דעתו ז"ל דכל שאפשר שאח"כ יקבל טומאה ע"י שום מעשה בעולם ואע"ג דכמו שהוא עכשיו אינו מקבל טומאה מיקרי עי"ז דבר הראוי לקבל טומאה ויצא לו זה לענ"ד מהא דאיתא שם צ"ד א' וז"ל רבא אמר בגד שחישב לצורה איכא בינייהו מ"ד ראוי הא נמי ראוי דאי בעי מבטל לה למחשבתיה מ"ד דבר המקבל טומאה השתא מיהא לאו בת קבולי טומאה היא איכא דאמרי רבא אמר (כ"ה עיקר הגירסא כמש"כ על הגליון בשם ס"א) עוצבא דחשיב עליה לקוצעה איכא בינייהו מ"ד ראוי הא נמי ראוי מ"ד דבר המקבל טומאה הא לא מקבלה טומאה עד דמקצע לה עכ"ל והנה בלשון זה לא סיים הא דאי בעי מבטל לה למחשבתיה ועוד דמסיק וקאמר הא לא מקבל טומאה עד דמקצע לה ואי נימא דהכוונה היא דע"י ביטול מחשבתיה מקבל טומאה הו"ל למימר הא לא מקבלה טומאה עד דמבטל לה למחשבתיה לכן נ"ל דבהא פליגי הנך תרי לישני דללישנא קמא לא מיקרי ראוי לקבל טומאה רק דבר התלוי במחשבה ולכן אי בעי בטיל למחשבתיה ומקבל טומאה ולכן אע"פ שלא ביטל מחשבתו ולא מקבל טומאה מ"מ ראוי מיקרי (ופליג אדאביי דאביי ס"ל אע"ג דעצם הדבר לאו בר קבילי טומאה כמו שהיא רק בעינן מחשבה לזה שיקבל טומאה מיקרי ג"כ ראוי לקבל טומאה ורבא ס"ל דבכה"ג לא מיקרי ראוי לקבולי טומאה כיון דמחוסר מחשבה להביאה לידי טומאה ולא מיקרי ראוי רק היכא דעצם הדבר בר קבולי טומאה ורק מפני מחשבתו שמונעתו מלקבל טומאה א"כ זה שפיר מיקרי ראוי כיון דבעצם הדבר ראוי הדבר לקבל טומאה רק דמחשבתו מונעתו וא"כ כיון דיכול לבטל מחשבתו ויקום אדינו דמקבל טומאה. והבן כי נחמד הוא) וללישנא בתרא מוסיף רבא וס"ל אף דכעת אינו מקבל טומאה רק שראוי להביאו ע"י מעשה שיקבל טומאה מיקרי ראוי לקבל טומאה ומייתי ראיה מעוצבא אף כל זמן שלא קיצעה אינו ראוי לקבל טומאה מ"מ כיון שאחר הקיצוע יקבל טומאה מיקרי ראוי וה"נ לענין העור כן (ולאביי בכה"ג לא מיקרי ראוי לקבל טומאה כיון שמחוסר מעשה) ובזה מיושב קושיית התוס' משבת מ"ט ב' וכמש"כ הלח"מ ובמש"כ מיושב היטיב דברי רבינו וא"צ למש"כ הלח"מ ודו"ק היטיב ועיין כל הסוגייא היטיב שם ובת"כ שם.

ו

מן

הצואר וכו'. שם צ"א א' ובתו"כ שם ועיין זבחים ל"ח ב' (ומאי שכתב מרן וז"ל ר"ל במאי דכתב וראוי לקבל טומאה ודו"ק עכ"ל אין כאן מקומו ונשמט מהלכה ה' דסיים שם דסתם לן תנא כוותיה ר"ל במאי וכו' כצ"ל).

קרן

המזבח וכו'. שם ושם ובתו"כ.

שנשפך

הדם וכו'. שם ובתו"כ.

כדי

הזייה. שם צ"ג ב' ועיין לעיל פ"ד ה"ח ופ"ה ה"ט יעו"ש היטיב.

ז

אינו

טעון וכו'. הכי מסקנא בזבחים ל"ט א' ועיין רש"י צ"ג א' ועיי"ש ל"ד ב' תוס' ד"ה פסול וכו' יעו"ש היטיב.

בחטאות

הנשרפות. ר"ל גם שם לא בעי כיבוס הראוי ליסוד ולאפוקי מדר' נחמיה דס"ל דשירי הדם הפנימיים טעון כיבוס בזבחים ל"ט א' יעו"ש היטיב וכ"כ הלח"מ יעו"ש היטיב.

ח

אחר

שיצאת וכו'. שם צ"ג ב' ושם בתו"כ.

פסולין

להזייה. עי' לעיל פ"ה ה"ח.

ט

אין

הבגד וכו'. שם צ"ב ב' איפשיט דבעי כיבוס משום דס"ל התם כר' עקיבא דהיתה לו שעת הכושר טעון כיבוס ורבינו ס"ל בהלכה ג' דלא כר"ע רק כר' שמעון לכן ס"ל דלא בעי כיבוס ועיין מרן.

אינו

טעון וכו'. בש"ס כאן יש איבעיא ותלי זה אם דנין טומאה שבאותה שעה מטומאה הקודמת ולר"א דנין ולרבנן אין דנין ורבא ס"ל דכו"ע אין דנין וא"כ לכאורה הכא צריך כיבוס ועיין מרן מש"כ בשם ר"י קורוקס ועיין לח"מ מש"כ מזה. ובפשיטות י"ל מדאמר ליה רב חסדא פלוגתא דר"א ורבנן אליבא דרבה וכדמתרץ אביי אלמא לא פשיט ליה בזה ואע"ג דרבא ס"ל דכו"ע אין דנין מ"מ י"ל ר"ח ס"ל כאביי. או דילמא י"ל דרבנן ס"ל דספק אם דנין או לא לכן מחמרי בהזאה משא"כ הכא מספק אין טעון כבוס (ועיין תוס' שם ד"ה מי חטאת וכו' ותוס' חגיגה כ"ג א' ד"ה מת וכו' משמע קצת לכאורה דהלכה כר"א יעו"ש אף דיש לדחות וק"ל).

דם

חולין וכו'. מימרא דרבא זבחים צ"ח ב' רק שם איתא דם עולה למעלה והיא היא.

אינו

טעון וכו'. שם בעיא דאיפשיטא. והנה מבואר מכאן דבכל ספיקא דלא איפשיטא ס"ל לרבינו דלא בעי כיבוס וא"כ י"ל דס"ל דבעורות קשים ספוקי מספקא ליה לרבא אם שייך בהו כיבוס או לא אי הלכה כאחרים או כרבנן לכן כאן פסק להקל בעורות קשים לעיל הלכה ב' ובהל' שבת פסק להחמיר והבן היטיב ועיין מש"כ שם.

י

שמעבירין

על וכו'. עיין מש"כ בזה הלח"מ. ועיין בצאן קדשים שם בסוגייא זו שכתב דהעיקר דכוונת רבינו חוץ ממי רגלים שאין מכניסין אותו בפ"ע רק עם רוק תפל ולא ס"ל להא דר"ל וכמש"כ הלח"מ יעו"ש היטיב ועיין בתוס' זבחים צ"ה א' ד"ה והא וכו' דעיקר הקושיא היא לר"ל גבי מעיל יעו"ש וי"ל דעל שאר לק"מ דיכול להעבירו ע"י צפון יעו"ש היטיב אף דכתב דיכול להקשות ג"כ על רב נחמן אמר רבה בר אבוה אולי י"ל דרבינו לא ס"ל כן. [מהשמטות שבסוף הספר:] הלשון מגומגם ואולם הכוונה דרבינו לא ס"ל תקנתא דצפון כלל דאל"כ הי"ל להשמיענו דיעביר בצפון דכאן לא מיירי במעיל. ויש לעיין בזה.

מכניסין

מי וכו'. עיין מש"כ מזה לעיל פ"ב מהל' כלי המקדש ה"ה.

יא

שנתבשלה

בו וכו'. זבחים צ"ג ב' צ"ד ב' צ"ו א' יומא כ"ח א' תו"כ צו פ"ו.

טעון

מריקה וכו'. שם ושם ושם.

שהערה

לתוכו וכו'. שם צ"ה ב' ובתו"כ שם פ"ז.

יב

מריקה

בחמין וכו'. שם צ"ז א' וכרבנן דהלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו ומרן כתב וז"ל ופסק כחכמים וכסתם מתניתין עכ"ל מבואר מזה שגירסתו היתה במשנה מריקה בחמין ושטיפה בצונן אמנם לפנינו הגירסא במשנה מריקה ושטיפה בצונן אבל במשנה שבמשניות איתא מריקה בחמין ושטיפה בצונן וכן משמע מפי' רבינו למשניות יעו"ש היטיב ובתו"כ צו פ"ז הגי' מריקה ושטיפה בצונן ועוד יבואר לפנינו אי"ה.

לא

ביין וכו'. שם צ"ו ב' ובתו"כ שם פ"ז (ושם איתא וז"ל ומורק ושוטף יכול מה הטיפה האמורה להלן בארבעים סאה אף כאן בארבעים סאה ת"ל במים. במים כל שהן במים ולא ביין במים ולא במזוג במים להכשיר את כל המים ק"ו למימי הכיור עכ"ל והנה לכאורה אי נימא דק"ו למימי כיור שהם קדושים לכאורה קשה מאי ק"ו איכא הא אדרבה הו"א דמים קדושים גריעי משום דהדר בלע קודש ומאי נפק"מ במה דיפלוט הכלי קדש ועל כרחך צ"ל דה"ק ק"ו למימי כיור שהם מים חיים וס"ל להתו"כ דמי מקוה פסול למי כיור וזה לכאורה דלא כמש"כ לעיל פ"ו ה"ו יעו"ש היטיב אך אם לא ט"ס הוא י"ל דהתו"כ אזיל לשיטתו דס"ל מריקה ושטיפה בצונן כרבי וא"כ לא אתו המים להגעיל האיסור אך גזירת מלך בלבד א"כ שפיר י"ל דק"ו למי כיור וצ"ע בזה) ועיי"ש בש"ס דבתרומה לית לן בה ושרי כל מילי א"כ מכ"ש בשאר הגעלות דשרי במזג וביין ובשאר משקים ומתוך כך צ"ע על מש"כ באו"ח סי' תנ"ב בהג"ה סעיף ה' דאין להגעיל בשום משקה רק במים יעו"ש והא מבואר מכאן דאינו כן. שוב נשאתי עיני בראשונים וראיתי בתשובת רשב"א סי' תק"ג שהביא מכאן ראיה לסתור הדעה הזאת וע"ע בר"ן ס"פ כל הבשר דהוא ג"כ הביא מסוגייא זו יעו"ש היטיב מש"כ בזה באורך. שוב ראיתי בבאורי הגר"א שם שכתב ג"כ מזה יעו"ש היטיב שהעתיק לדברי הר"ן הנ"ל בקצרה (ובתיקון קצת בשמות האמוראים יעו"ש היטיב).

והמריקה

והשטיפה וכו'. שם צ"ו ב' ופירש"י הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ יעו"ש ומשמע שם בש"ס צ"ז ב' דזה אינו אלא לרבי דס"ל דתרווייהו בצונן ולמה שינה בלשונם למיכתב מריקה ושטיפה לכתוב אידי ואידי ומורק ומורק או ושוטף ושוטף א"ו להכי שינה בלשונו להיות מריקה בפנים ושטיפה בחוץ אמנם לרבנן דס"ל מריקה בחמין ושטיפה בצונן א"כ לא שמענו כלל דבעי כמריקת הכוס ושטיפתו. וצ"ל דס"ל לרבינו דבמריקת הכוס ושטיפתו כו"ע לא פליגי וגם חכמים מודו לזה רק דפליגי אם מריקה בחמין או בצונן ולפי גירסתו דגריס במשנה מריקה בחמין ושטיפה בצונן ומ"מ ס"ל להמשנה דמריקה כמריקת הכוס ושטיפה כשטיפת הכוס אמנם לגי' שלנו י"ל שפיר כי המשנה אזלא אליבא דרבי. והנה לרבנן דמפרשי מריקה בחמין א"כ אין הכוונה שיהיה מבפנים ולא מבחוץ והשטיפה בחוץ ולא בפנים רק כמש"כ בפי' המשניות וז"ל והכבוס המופלג עד שמסיר מה שנדבק בכלים יקרא מריקה ותוספות הנקיות יקרא שטיפה והוא שיתן מים לתוך הכלי ואינו ממרק בידו הכלי אלא משפשף ואמרו מריקה בחמין ושטיפה בצונן ומה שאמרו כמריקת הכוס וכשטיפת הכוס ר"ל שאינו חייב להפליג עד שיסיר כל הרושם עכ"ל הזהב וזה שלא כדברי רש"י וא"כ לא יפה עשה מרן שהעתיק דברי רש"י על רבינו וכן מצאתי שתמה עליו התוס' יו"ט בזה.

מגעילן

במים וכו'. שם במשנה צ"ז א' וכ"ה הגי' שם בתו"כ פ"ז. ועיי"ש בתוס' דיש מוחקין גי' חמין והוא קיים לגי' זו יעו"ש בד"ה השפוד יעו"ש היטיב אך צ"ע קצת מה שהקשה שם בע"ז ע"ו א' הא מריקה ושטיפה בצונן וכאן קתני חמין ומאי קושיא הא י"ל דאתי כרבנן דס"ל מריקה בחמין ומזה לכאורה מוכרח דגי' שלפנינו מריקה ושטיפה בצונן היא עיקר ולכן שפיר תמה אביי דבמשנה ליכא למימר הכי וצ"ע בזה ועיין בד"ה שאח"ז יעו"ש היטיב.

ואח"כ

מדיחן. זה פשוט משום דבעי שטיפה בצונן אחר המריקה בחמין והא דלא כתב במשנה זה משום דזה פשוט והא דקתני מגעילן היינו כדי שלא תאמר דבעי נמי ליבון קמ"ל דלא אבל בהדחת צונן פשיטא דבעי ופשוט. ובהיות כן יש ליישב מה שהנחתי לעיל (ס"ק ל"ה) בצ"ע. דרבה תירץ דלעולם בעי ליבון והמשנה קמ"ל דבעי נמי מריקה ושטיפה ומריקה בחמין וע"ז מקשה אביי שפיר הא מריקה ושטיפה בצונן והעיקר קאי על השטיפה ומריקה תני אגב דנקט שטיפה (וע"ד שכתבו התוס' בזבחים שם והבן) ור"ל א"כ נקטה המשנה מריקה דבחמין ושבק השטיפה דבצונן ודו"ק היטיב. והנה הדחה דבעי אחר המריקה הוא גזירת מלך בקדשים אבל לא בתרומה וכמו דאיתא בזבחים צ"ו ב' וא"כ בשאר הגעלות פשיטא דלא בעי הדחה וכמש"כ התוס' שם ד"ה לא צריכא וכו'. יעו"ש היטיב ועיין בתוס' ע"ז שם ד"ה מכאן וכו' שכתבו די"מ דבקדשים בעי שתי שטיפות ובתרומה לא בעי רק שטיפה אחת וה"ה לשאר הגעלות יעו"ש אמנם דעת רבינו כדעת רש"י וק"ל וע"ע בטור ושו"ע או"ח סי' תנ"ב סעיף ז' יעו"ש.

יג

קודם

זריקה וכו'. שם צ"ו ב' ועיי"ש תוס' ד"ה חומר במריקה וכו'.

בשר

חטאת וכו'. בברייתא הנ"ל וע"ע בתו"כ פ"ו שם יעו"ש היטיב ופ"ה שם. ועיי"ש בתו"כ פ"ז דחטאת פסולה ג"כ אין טעון מריקה ושטיפה יעו"ש היטיב רק דפליגי ר' יעקב ור"ש. ר"י ס"ל דאם היתה לה שעת הכושר ונפסלה טעונה מריקה ושטיפה ור"ש ס"ל דאף שהיתה לה שעת הכושר אינה טעונה מריקה ושטיפה יעו"ש היטיב וכ"ה בתוספתא פ"י. וצ"ע שלא הובא זה בש"ס וברבינו. ואולי הוא בכלל הני כיון דלאו בני אכילה נינהו וצ"ע בזה. ובתוספתא שם מסיים בה אינו טעון מריקה ושטיפה אלא הדחה עכ"ל וצ"ע הא בעי הגעלה בחמין משום נ"ט. שוב עיינתי כי התוספתא קוראה לזאת הדחה כדאיתא שם למעלה מזה וז"ל ר"ש אומר קדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה אבל טעונין הדחה משום נותן טעם עכ"ל ופשוט.

כולו

טעון וכו'. שם צ"ו ב' בעיא דאיפשיטא ועיי"ש תוס' ד"ה בישל במקצת וכו' שהניחו בתימה כיון דחם כולו פשיטא דבעי מריקה ושטיפה בכל הכלי יעו"ש היטיב ולא זכיתי להבין מאי תמיהא היא זו הא שטיפה בצונן גזירת מלך היא וא"כ י"ל אע"ג דפשיט בלוע בכולו מ"מ לא בעי שטיפה בכולו וכן למ"ד מריקה ג"כ בצונן שפיר מיבעיא ליה בתרווייהו במריקה ג"כ והא דקאמר התם מי דמי דם לא מפעפע יעו"ש י"ל דה"ק דמדם ליכא למיפשט. והכי קא מיבעיא ליה כיון דמפעפע בכולו טעון מריקה ושטיפה בכולו או לא תלי מידי בפעפוע כנ"ל לפע"ד בזה ועוד י"ל דהא בתרומה איתא שם דא"צ הגעלה כי אם מקום בישול אלמא אע"ג דחם מקצתו חם כולו מ"מ סגי במה שמגעיל מקום הבישול לבד ואמרינן כבולעו כך פולטו ולכן בעי שפיר בקדשים האיך הדין ועיין בזה באורך בר"ן בפ"ב דפסחים ובאו"ח סי' תנ"א סעיף י"ב וביו"ד סי' קכ"א סעיף ו' ובפ"ז מהל' מעילה ה"א ועיי"ש באחרונים בכל מקומות הללו יעו"ש היטיב ובבאור הגר"א שם בכל המקומות הנ"ל. ולא רציתי להאריך בזה.

יד

יש

בדבר וכו'. שם צ"ה ב' בעיא דלא איפשיטה ומשמע שם דהבעיא היא ג"כ בתנור של מתכת אם בעי מריקה ושטיפה וא"כ יש לעיין למה כתב רבינו דווקא בתנור של חרס. שוב פקח ה' עיני וראיתי כי הלח"מ הרגיש בזה. ואולי רבינו מפרש שם מאי דאמר שם ת"ש דאר"נ אמר רבה בר אבוה תנור של מקדש של מתכת היה ואי ס"ד בישול בלא בלוע לא קפיד ניעבד של חרס ופי' רבינו דשל מתכת לא בעי שום תיקון לא מריקה ולא שטיפה אף די"ל דשל מתכת אית ליה תקנתא במריקה ושטיפה משא"כ בשל חרס דבעי שבירה מ"מ י"ל כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי לכן לא תפס רק מילתא דפשיטא וצ"ע בזה. דמ"מ לא ניחא דמשני דאיכא שירי מנחות דאיכא בישול ובלוע וכו' יעו"ש וא"כ ע"כ צריך מריקה ושטיפה בשל מתכת וא"כ הא דלא עבד דחרס משום דבעי שבירה וצ"ע. ועיין בפלתי סי' צ"ב ס"ק י"א מזה.

ע"י

חמין. שם צ"ה במשנה אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח. ולעיל הלכה י"א.

קדשי

וכו'. עיין מש"כ לעיל ה"ג ד"ה בין שהיתה.

עקב

אכילה וכו'. כתב הראב"ד וז"ל א"א לא ידעתי מהו עקב אכילה אבל כך אמרו חכמים שממתין כל זמן אכילה והדר עביד ליה מריקה ושטיפה עכ"ל והנה הראב"ד בגי' שגורס ממתין כל זמן אכילה וודאי שפיר כתב מש"כ וכן הוא שיטת תוס' צ"ז א' ד"ה ממתין וכו' אולם רבינו גורס עד זמן אכילה והיינו תיכף לאחר אכילה ומה שהקשו התוס' התם דא"כ גם ר' טרפון אמאי שרי לבשל כל הרגל בלי מריקה ושטיפה מטעם שנעשה כל יום גיעול לחבירו יעו"ש היטיב י"ל בזה כי דעת רבינו בפי' המשניות פי' ג"כ דר"ט ס"ל שבסוף היום מחוייב לעשות מריקה ושטיפה רק שמיקל שא"צ לעשות בסוף אכילה ומטעם שטרוד בשמחת הרגל יעו"ש היטיב (הן אמת שדבריו שם אינם מובנים לי דהא בסוגיין שם וכן בע"ז ע"ו א' דלר"ט א"צ מריקה כלל יעו"ש היטיב ועיין בתוס' יו"ט שם) אמנם חזינן דזה תלוי בשינוי הגירסות. ועיין לח"מ שהקשו על רבינו מהסוגיא שם צ"ז א' דמשני אביי מאי אין טעונין קדשי קדשים אבל קדשים קלים טעונים אלמא דהמריקה ושטיפה הוא לאחר זמן אכילתם מן התורה שהוא כלות זמנם להיעשות נותר יעו"ש היטיב ונ"ל לומר דרבינו ז"ל אינו מפרש כפירש"י דנפק"מ לענין הזמן דא"כ כי בישל קדשי קדשים עם תודה ואיל נזיר שהם קדשים קלים וכי נפק"מ בזמן הרי גם הקדשים קלים אינם נאכלים רק עד יום ולילה כמו חטאת אלא ה"ק דמשום קדשי קדשים אינם טעונים מריקה ושטיפה רק משום הקדשים קלים ונפק"מ לענין חולין וקדשים שא"צ מריקה ושטיפה (ואם הייתי יכול לומר כי המריקה ושטיפה אינם בעזרה רק בכל העיר במקום אכילתן ורק בקדשי קדשים בעינן בעזרה א"כ פשיטא דיש נפק"מ זו אך מדברי רבינו שלא חילק בזה בין קדשי קדשים לקדשים קלים לכאורה לא משמע כן אבל עיין במרן בדין שאח"ז שכתב וז"ל ויש סעד לדבריו מדמסיים בה ששוברו בפנים שהוא הדין השנוי גבי חטאת עכ"ל מזה משמע דבקדשים קלים אין טעון שבירה ושטיפה ומריקה בפנים ועיין בתוספתא דאיתא שם במקום אכילתן מריקתן ושטיפתן וכו' יעו"ש היטיב וא"כ פשיטא דמיושב קושיית הלח"מ) ודו"ק.

בין

כלי חרס וכו'. כתב ע"ז הראב"ד וז"ל ומה שאמר בכלי חרס טעון מריקה ושטיפה טעות הוא בידו ובהדיא בתוספתא שאין טעון אלא שבירה אבל הכל טעון מריקה ושטיפה פי' קדשי הקדשים וקדשים קלים עכ"ל וכוונת דבריו שמשיג אדעת רבינו שכתב דבחטאת בעי שבירה ובשאר קדשים בעי מריקה ושטיפה וע"ז משיג וכתב דבכלי חרס אין דין מריקה ושטיפה כלל רק דין שבירה לחוד בין בחטאת ובין בשאר קדשים ומה דאיתא (לא ידעתי מקומו) הכל טעון מריקה ושטיפה ומינה דייק רבינו דקאי הן על כלי מתכת והן על כלי חרס ע"ז קאמר הראב"ד דאין פירושו כן רק דה"ק הכל טעון מריקה ושטיפה בין קדשי קדשים בין קדשים קלים (ועיין מש"כ לקמן בהלכה ד"ה הכלי טעון) ומה דאיתא בתוספתא אין טעון אלא שבירה ה"ק לא סגי במריקה ושטיפה רק שבירה א"נ שלא תימא דבעי תרתי כדי שלא ישאר הטעם בעולם עיין בתוס' זבחים צ"ו א' ד"ה אלא קדירות וכו' ועיין ברש"י צ"ג ב' ד"ה זה חומר וכו' משמע דקאי בשיטת הראב"ד ועיי"ש בפי' רבינו.

ומש"כ מרן להביא ראיה לרבינו מלשון התוספתא יעו"ש והיינו הברייתא שהובא בזבחים צ"ו ב' ויפה תמה ע"ז בתוס' יו"ט יותר הו"ל להביא מהמשנה דשם צ"ה ב' יעו"ש היטיב שלא הזכירה בקדשים קלים רק מריקה ושטיפה ולא שבירה בכלי חרס ומה שתירץ התוס' יו"ט לפי שהמשנה דסליק מינה מיירי ממריקה ושטיפה להכי נקטה נמי במריקה ושטיפה והנה לפי דעת ר' יוסי בירושלמי פ"ג דשבת הובא שם בתוס' ד"ה עירה לתוכו וכו' משמע דס"ל דהמשנה ואחד שעירה לתוכו רותח בכלי חרס מיירי יעו"ש וא"כ אדרבה סליק המשנה מדין כלי חרס וא"כ למה לא נקטה הדין שבירה. וראיתי בחי' רע"א על המשניות שיישב בטוב טעם יעו"ש דזה פשיטא דבכלי חרס טעון שבירה כיון שאינו יוצא מדפיו לעולם וה"ה בכל איסורים הדין כן רק במריקה ושטיפה יש חדוש ובאמת צ"ע על רבינו שמאיזה טעם היקל בקדשים קלים והא בנ"ט מדאורייתא אסור ואולי גם רבינו לא הקיל רק באותו יום כ"ז שאינו נעשה נותר ובחטאת בעי תיכף שבירה משא"כ בשאר קדשים בעי לאחר אכילה תיכף מריקה ושטיפה. אבל לאחר שנעשה נותר גם רבינו מודה בזה דבעי שבירה אף בשאר קדשים נמצא דרבינו לשיטתו הוכיח שפיר והנך רבוותא לשיטתם ג"כ אתי שפיר ודו"ק ובזה אתי שפיר מאי דכתב הראב"ד בשם התוספתא דכלי חרס אינו טעון אלא שבירה דלרבינו מתחלה צריך מריקה ושטיפה ואח"כ כשנעשה נותר טעון שבירה. אך צ"ע על רבינו דא"כ הוה ליה להש"ס לשנויי בזבחים צ"ו ב' דבתרומה בעי הגעלה כדי שלא יפלוט איסור משא"כ בקדשים בעי מריקה ושטיפה אף קודם שנעשה איסור (ועיין בהל' תרומות פט"ו הי"ט יעו"ש היטיב וצ"ע וע"ע ביו"ד סי' צ"ג בט"ז ובפליתי בפמ"ג שם ולא רציתי להאריך עוד בזה. וע"ע בהלכה ט"ו דיש כלים שאינם טעונים מריקה ושטיפה ודו"ק.

ושונה

ומשלש וכו'. בתו"כ פרשת צו פ"ז וז"ל מלמד שמבשל ושונה ומשלש ובאחרונה מורקו ושוטפו אין לי אלא כלי נחשת שמבשל ושונה ומשלש ובאחרונה מורקו ושוטפו ומניין לכלי חרס שמבשל ושונה ומשלש ובאחרונה שובר ת"ל ישבר עד כאן לשונו והתם מיירי בחטאת לשיטת רבינו אבל בשאר הקדשים אף בכלי חרס מורקו ושוטפו ומ"מ לישנא וממרק ושוטף עד סוף אכילה אינו מכוון דהו"ל למיכתב ושוטף סוף אכילה ואולי דהאי עד סוף אכילה קאי אשונה ומשלש ור"ל עד סוף אכילה (ר"ל עד סוף הסעודה) מותר הכל לבשל ויש לעיין בזה. וממרן משמע דהוציא רבינו זה מסברא דנפשיה והתימה שלא שת עינו אל התו"כ הנ"ל.

טו

אינן

טעונין וכו'. י"ל שלמד זה מדאיתא בתו"כ שם פ"ז וז"ל כלי חרש אין לי אלא כלי חרש מנין לרבות כלי נתר ת"ל וכלי חרס עכ"ל משמע דווקא כלי נתר לפי שהוא דומה בטומאתו לכלי חרס כמו דאיתא בפ"ב דכלים ובשבת ט"ז א' (ועיין תו"כ שמיני פ"ח פרשה ז') אבל כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה שאינם בכלל זה ואינם מקבלים טומאה אינם ג"כ בכלל מריקה ושטיפה. והנה בכלי עץ לא ביאר רבינו דינו ולמרן פשוט הוא דדינו כהנך כלים יעו"ש וצ"ע בזה כי י"ל כיון דיש לו טהרה ע"י גיעול אה"נ דלכלי נחשת דמי וצ"ע.

להיות

כמוה וכו'. פסחים מ"ה א' נזיר ל"ז ב' זבחים צ"ז ב' חולין צ"ט א' ותו"כ צו ספ"ה.

טז

כשנבלעה

בו וכו'. שם בתו"כ ובפסחים ובנזיר ובזבחים.

בין

קדשים קלים וכו'. זבחים צ"ח א' ועיין תוס' שם ד"ה מה חטאת וכו' ועיין מנחות פ"ג א' תוס' ד"ה מה חטאת וכו'.

יז

לא

נתקדש וכו'. זבחים צ"ז א' במשנה ושם ב' בברייתא ובתו"כ שם.

יח

קדשים

וחולין וכו'. זה מבואר שם במשנה ובתו"כ צו פ"ז יעו"ש היטיב.

הכלי

טעון וכו'. מדברי מרן מבואר דע"ז קאי מש"כ הראב"ד לעיל (הובא בהי"ד ד"ה בין כלי חרס) וז"ל אבל הכל טעון מריקה ושטיפה פי' הקדשי קדשים וקדשים קלים עכ"ל לפי שהיתה גירסא שלו ברבינו אבל הכל טעון מריקה ושטיפה יע"ש.

יט

מחזירו

לעזרה וכו'. משנה שם צ"ד ב' ובתו"כ שם פ"ו.

שהוא

טמא וכו'. עיין בלח"מ מש"כ בזה ועיין ביש"ש בחולין שם שהאריך קצת בזה יעו"ש היטיב ועיין במל"מ פכ"ג מהל' כלים הי"א שהאריך טובא בזה.

כ

כמו

שביארנו. לעיל פ"ט מהל' כלי המקדש ה"ג ועיי"ש מש"כ בזה בד"ה לכל בגדי יעו"ש היטיב ובאמת אין ראיה מכאן דלחייב על המעיל אף שלא כדרך השחתה לפי שיש בו תיקון באופן אחר. וה"ה כל בגדי כהונה כן דביומא שם משמע דחד דינא להו ומחד קרא נפקו ועיין בס' חתם סופר חיו"ד סי' רס"ד יעו"ש היטיב ודבריו צ"ע. וע"ע מל"מ פ"ט מהל' כלאים הי"א יעו"ש היטיב והבן.

מטבילין

אותו וכו'. הא דלא כתב בהלכה י"ט מדין הטבילה ואין לומר דמיירי שהיה טבו"י זה אינו וכמש"כ הלח"מ דאם היה טבו"י היה טהור אף מדבריהם יעו"ש היטיב ועל כרחך מיירי שם דלא נטבל כלל. תרי פירוקי בזה דהתם מיירי בבגד חולין ואם ירצה שלא להטבילו ולהשתמש בו בימי טומאתו רשאי ואינו זקוק להטבילו משא"כ מעיל דמחוייב להטבילו ע"כ. ועוד כיון שהותר כניסתו לפנים מחמת הקריעה רשאי להטבילו ג"כ בפנים משא"כ הכא שלא נקרע כלל ואסור להכניסו לפנים לכן אסור להטבילו בפנים וכ"ז פשוט. ודע דהתוס' כתב שם בד"ה מכניסו וכו' וז"ל אפילו למ"ד ביאה במקצת שמיה ביאה שאני בגד הואיל ויכול לחותכו לא חשיב כאלו נכנס כולו עכ"ל וצע"ק הא במעיל קיימינן הכא ואסור לחותכו ויש לחלק (על פי האמור לעיל ס"ק נ"ה ודו"ק היטיב) וצע"ק.

כא

נוקבו

בכדי וכו'. שם צ"ה א' ועיי"ש בתוס' ומדברי רש"י מבואר שלא היה בגירסא שלו ניקב כשרש קטן מדכתב דבכלי חרס איכא למימר שניקבו בכונס משקה ועדיין כלי הוא לקבל זתים יעו"ש רק מתוס' מבואר שהיה לפניהם ברש"י שניקבו כשרש קטן יעו"ש אבל דברי רבינו בפי' המשניות שם תמוהים קצת שכתב שכן מבואר בכלים שבשרש קטן נטהרו יעו"ש ואני בעניי לא מצאתי זה.

וחוזר

ומרדדו וכו'. כן הוא פירש"י שם ועיי"ש בתוס' מה שהשיגו ע"ז ופי' שהפך הפנימי לחיצון יעו"ש.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.