לחם משנה/מעשה הקרבנות/ח

לחם משנה ‏ מעשה הקרבנות ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

אבל העור הקשה כו'. כרבנן בפ' דם חטאת (דף צ"ו) דקאמר דבקשה ליכא כיבוס ודלא כאחרים וקשה דבהלכות שבת (פ' כ"ב) גבי מנעל של עור כתב רבינו ז"ל סתם אסור לכבס והיה לו לחלק גם שם בין רך לקשה דקשה ודאי מותר דליכא כיבוס כדאמרינן הכא:

בנשחטת הכתוב מדבר וכו'. בגמ' משמע דהא לחודיה לא סגי אלא צריך מיעוטא דזאת ורבינו ז"ל לא הוצרך להאריך בדבר דלא נפקא לן לענין דינא:

ג

בין שהיתה לה שעת הכושר וכו'. קשה דמ"ד הכי בגמרא (דף צ"ג) הוי ר' שמעון דדריש תרי מיעוטי חד להיתה לה שעת הכושר וחד ללא היתה לה שעת הכושר אבל לתרומה לא צריך למעוטי משום דאית ליה דקדשים קלים אינן טעונים מריקה ושטיפה וכ"ש תרומה וכיון דרבינו ז"ל לקמן בפרק זה פסק דלא כרבי שמעון דאפי' קדשים קלים טעונים מריקה ושטיפה אם כן מנא ליה הא דנימא דקרא לתרומה אתא וכר"ע וי"ל דברייתא הכי מתנייא התם מדמה מדם כשרה ולא מדם פסולה ר"ע אומר היתה לה שעת הכושר נפסלה וכו' ר' שמעון אומר אחד זה ואחד זה אין טעון כיבוס ופי' רש"י ז"ל דבהך ברייתא ליכא אלא תרי מחלוקות ותחילה אמרה הברייתא הדרשא ואחר כך מבארים אותה התנאים אבל רבינו ז"ל סובר דמדאמר רבי עקיבא אומר משמע דפליג אדלעיל ותלתא תנאי הוו תנא דלעיל סובר דמדם כשרה נתמעט הכל בין שהיתה לה שעת הכושר בין לא היתה דמיעוטא לגמרי משמע ואית ליה דקרא דאותה למעוטי תרומה ודלא כר"ש אלא קדשים קלים טעונים מריקה ושטיפה ורבי עקיבא אית ליה דמיעוטא לא הוי אלא ללא היתה לה שעת הכושר ור"ש סובר דאיכא תרי מיעוטי לתרוייהו ולר"ש לא אתא קרא למעוטי תרומה ובהא פליג אדרבנן והשתא אפי' מאן דדריש אותה למעוטי תרומה מצי סבר כרבנן דממיעוטא דמדמה נתמעט הכל אפילו היתה לה שעת הכושר והשתא אתי שפיר דלא קשיא סתמא אסתמא דבתחילה סתם רבי דבין היתה לה שעת הכושר בין לא היתה אין טעון כיבוס ואח"כ סתם דלא כר"ש דקדשים קלים טעונים מריקה ושטיפה ואי ממעטינן שעת הכושר ממיעוטא דאותה מאן דאית ליה הא על כרחיה אית ליה הדרשא וקשיא סתמא אסתמא אלא ודאי כדכתיבנא:

ה

שאע"פ שאינו מקבל טומאה עתה וכו'. קשה דמשמע מדברי רבינו ז"ל דאע"ג דקודם שיתעבד אינו יכול לקבל טומאה מ"מ קרי ראוי לקבל מפני שאחר שיתעבד יקבל ודלא כפירוש רש"י ז"ל והתוס' ז"ל שפירשו אפי' קודם עיבוד ע"י מחשבה ראוי לקבל טומאה כגון שחשב להשתמש בו בלא עיבוד ואינו מחוסר מעשה אלא מחשבה ולפירושם סלקא שמעתתא שפיר דמדמי בגמרא בפרק דם חטאת (דף צ"ד) הא דעור אחר שהופשט לר' יהודה לבגד שחשב עליו לצורה או עוצבה [שחשב עליה לבקעה] למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה דהתם במחשבה לחודה יכול להביאו לידי טומאה ה"נ במחשבה לחודה יכול להביאו לידי טומאה ומקרי ראוי אבל לפירוש רבינו ז"ל קשה דהתם אינו מחוסר אלא מחשבה אבל הכא מחוסר להביאו לידי טומאה ותו קשיא אי קרי רבינו ז"ל אפי' שמחוסר מעשה ראוי לקבל מפני שעתיד לקבל אחר המעשה אמאי הוצרכו לומר שם בגמרא גבי בגד שחשב עליו לעשות בו צורה דמיקרי ראוי מפני שיכול לבטל מחשבתו אשר חשב לעשות בו צורה אפילו לא יבטל מחשבתו נימא דמיקרי ראוי מפני שאחר הציור תקבל ודמי להכא שאחר העיבוד יקבל. ויש לומר דסובר רבינו ז"ל דסתם עורות לעיבוד קיימי אבל סתם בגד לאו לצורה קאים ואם כן התם כיון דמחוסר צורה שהוא מעשה דלאו לההוא מעשה קאי על הסתם לא מיקרי ראוי אבל הכא דהאי מעשה דעיבוד סתמיה להכי קאים לא מיקרי מחוסר מעשה כיון דע"כ עתיד לבא דסתמיה להכי קאי ולאו מעשה גמור הוא אלא הוי כמחשבה דעלמא ולכך מדמה הגמרא הך מחוסר מעשה דהכא למחשבה דבגד שיש בו צורה דכי היכי דהתם בביטול יורד לטומאה הכא נמי יורד לטומאה דמעשה כי האי דהוי כמו מחשבה והוצרך רבינו ז"ל לומר כן כדי לתרץ קושית התוספות ז"ל שהקשו בפרק במה טומנין אמרו דאין עור מקבל טומאה עד אחר עיבוד ובסוגיא דבפרק דם חטאת לא משמע כן והוצרכו לידחק בתירוץ הקושיא ולפי מה שפירשתי בדברי רבינו ז"ל ניחא:

ז

וכן בחטאות הנשרפות וכו'. לא נפקא ליה לרבינו ז"ל הא מהא דאמרינן במתני' (דף צ"ב) אחד הנאכלות ואחד הפנימיות כמו שכתב הרב בעל כ"מ ז"ל דהרי כבר כתבו לעיל אחד דם חטאת הנאכלת ואחד דם הנשרפת אלא שהוצרך לומר כן משום דהוה אמינא דאי שירים לא מעכבי הוי בחטאות החיצונות אבל פנימיים לא כדאמרינן בפ' ב"ש ובפ' השוחט ומעלה קמ"ל וכן כתב רבינו ז"ל לקמן פ' י"ט אבל הזורק שיירי הדם בחוץ אפילו שיירי דמים פנימיים פטור:

ח

ששיירי הדם שבאצבע וכו'. מה שהוקשה על רבינו ז"ל ממה שכתב רבינו ז"ל בהלכות פרה כתבתי לעיל בפ"ה:

ט

ניתז על בגד טמא אינו טעון כיבוס כו'. לתרץ קושיית הבעל כ"מ ז"ל דאמאי פסק רבינו ז"ל כרבנן נ"ל לתרץ עם מה שכתבתי לעיל דלת"ק מיעט מקרא דמדמה כל פיסול בין היתה לה שעת הכושר בין לא היתה לה שעת הכושר דמיעוטא לגמרי משמע ואם כן אכתי הבעיא קיימא לרבנן דאע"ג דבעלמא אין דנין טומאה קדומה מטומאה שבאותה שעה דלא דמו זו לזו מ"מ איכא לאיסתפוקי דדילמא קרא דמדמה ממעט אפילו פיסול של אותה שבאין כאחת כי היכי דאמרה דמיעוט דמדמה ממעט אפי' היתה לה שעת הכושר משום דמיעוטא לגמרי משמע הכי נמי אפשר דממעט פיסול הבא כאחת וא"כ מה שאמר בגמ' (דף צ"ב:) דהוי פלוגתא היינו דר' אליעזר על כרחין דאית ליה כאן דאין טעון כיבוס דהתם אפילו אמרת דקרא לא ממעט אלא נפסל הדם קודם הא איהו סבר דדנין פיסול הבא כאחת מפיסול הבא קודם אבל לרבנן איבעיא לן ודמי תירוץ זה לתירוץ הר"י קורקוס ז"ל אלא שהוא כתב הדברים סתומים ולא נתן טעם:

י

כשמכבסין וכו' חוץ ממי רגלים וכו'. תימה דבפרק דם חטאת (דף צ"ה) הקשו דהא בעינן העברת שבעה סמנין ואין מכניסין מי רגלים במקדש ואמרו במסקנא דמבלע להו ברוק תפל דאמר ריש לקיש רוק תפל צריך שיהיה עם כל אחד ואחד וא"כ איך כתב רבינו ז"ל דמי רגלים אין מכניסין הא אמרו בסוגיא דמכניסין אותם מובלעים ברוק תפל. עוד קשה דבהלכות איסורי ביאה פ"ט כשהזכיר שם הז' סמנין שמעבירין על הכתם למה לא כתב שם שצריך שיהיה רוק תפל עם כל אחד ואחד כי הא דריש לקיש. ונראה לתרץ דרבינו ז"ל פסק דלא כריש לקיש משום דבנדה פ' האשה (דף ס"ג) אמרו על מתנת דמי גריסין לעיסת גריסין לימא מסייע ליה לריש לקיש דאמר ריש לקיש רוק תפל צריך שיהיה עם כל אחד ואחד ותירצו דילמא הבלא דפומא מעלי וכיון דבגמרא דחו הך סייעתא דריש לקיש משמע ליה לרבינו ז"ל דלית הלכתא כוותיה ומפני כן כתב כאן דאין מכניסין מי רגלים מפני דההיא סוגיא דדם חטאת כר"ל אתיא ולא קי"ל כוותיה ואע"ג דשם באיסורי ביאה כתב עד שיתערב וכו' רוק הרבה לאו משום דר"ל כתב כן אלא משום הבלא דפומא וכדאמרו שם אבל מ"מ אין הדבר מוכרח לדחות מימרא דר"ל משום הא לחוד ועדיין צ"ע:

יד

צלה הבשר בתנור של חרס יש בדבר ספק וכו'. זו היא בעיא בפרק דם חטאת (שם) ולשון הבעיא תלאו באויר תנור מהו אפשר דאתרוייהו בעי אתנור של חרס אי בעי שבירה או של מתכת אי בעי שטיפה ומריקה אבל לשון רבינו ז"ל שכתב בתנור של חרס משמע דלא בעי אלא בחרס לחודיה וקשה קצת למה לא פירש דאתרוייהו בעי וכדכתיבנא:

מגעילן עקב אכילה כו'. רש"י ז"ל גורס וכן הר"א ז"ל ממתין כל זמן אכילה אם נאכל ליום ולילה אחד ימתין עד שיעבור כל הלילה ויעשה נותר ואחר כך ימרקנו וישטפנו וכן פירשו שם התוס' ז"ל. אבל רבינו ז"ל נראה דמפרש קודם שיעשה נותר תיכף אחר אכילה וקשה קצת לפירושו מה שאמרו שם (בדף ק"ה) כתבו רבינו ז"ל לקמן בפרק זה גבי בישל קדשים קלים וקדשי קדשים ואין בהם בנותן טעם דאין טעון מריקה ושטיפה ופירשו בגמרא דאין טעון בקדשים חמורים אלא בקדשים קלים ולפירוש רש"י ז"ל ניחא דימתין שני ימים ולילה אחד כקדשים קלים שהוא זמן אכילה ולא יום ולילה אחד כקדשי קדשים אבל לפירוש רבינו ז"ל דבין בקלים בין בחמורים אחר אכילה יעשה המריקה ושטיפה מאי אינו טעון בקדשי קדשים דקאמר ודאי דאחר אכילה תהיה המריקה ושטיפה וכיון דאין נאכלין אלא בקדשים קלים כדקאמר ברישא אין הקלים נאכלים כחמורים אם כן היה די בזה דודאי מריקה ושטיפה אחר אכילה היא. ומ"ש

חוץ מן החטאת ששובר בה כלי חרס וכו'. מה שחלק רבינו ז"ל בין חטאת לקדשי קדשים לענין שבירת כלי חרס נראה מדברי רבינו ז"ל בפירוש המשנה דמשמע ליה דמתני' דקאמרה זה חומר בחטאת מבקדשי הקדשים אכולהו קאי אכיבוס ואשבירת כלי חרס ולא כרש"י ז"ל שפירש דקאי אכיבוס לחודיה אבל אמריקה ואשטיפה לא קאי אע"ג דסמוך ליה משום שבמשנה שלאחריה אמר בין קדשי קדשים בין קדשים קלים טעונין מריקה ושטיפה ויש לתת הכרח קצת לרבינו ז"ל דאי אכיבוס לחודיה קאי היה לו לומר חומר זה במתניתין קמייתא דפרק דם חטאת ואין לנו לומר שהמתין עד שהשלים כל דיני הכיבוס זה אינו דעדיין יש כמה דיני כיבוס במשניות הבאות אלא ודאי דהך זה חומר אתרוייהו קאי. זה נראה לתת קצת טעם לרבינו ז"ל בדין זה ולפיכך מ"ש בגמ' (דף צ"ה) גבי בעי דתלאו באויר תנור וכו' כיון דאיכא שיירי מנחות דאפייתן בתנור וכו' כלומר ולהכי בעיא שבירה לא קאי אלא אמנחת חטאת אבל לא בשאר מנחות דאין דין זה דשבירת כלי לדעתו אלא בחטאת בלבד:

יט

ואע"פ שהוא טמא מדבריהם וכו'. תימה דבפ' העור והרוטב (דף קכ"ג:) איכא תרי לישני בגמ' גבי מתניתין דנקרע רובה טהורה דלחד לישנא קאמר דאם שייר כדי מעפורת טמאה וללישנא בתרא קאמר דאפילו שייר כדי מעפורת טהורה ובפרק דם חטאת הקשו מלישנא קמא ותירצו דטמאה מדרבנן אבל ללישנא בתרא ליכא טומאה כלל אפילו שייר כדי מעפורת, ורבינו ז"ל פסק כאן כלישנא קמא ובס"פ כ"ג מהל' כלים פסק כלישנא בתרא שכתב שם אינה חיבור אפי' שייר כדי מעפורת דהיינו כלישנא בתרא דאי ללישנא קמא טמאה בשיור כדי מעפורת אע"פ שהוא טבולת יום דרב הונא אמתני' קאי ומתני' איירי בטבולת יום כדמוקי לה רב נחמן התם ולא פליגי אהדדי. ותו קשיא דבגירסא דידן אית לן גבי טלית טבולת יום דודאי קרע רובה אבל כשאינה טבולה דילמא לא אתיא למעבד רובה ורבינו ז"ל כתב דלמא לא אתי למעבד כולה ואכולה חייש דצריך שיעשה כן אבל ארובה לא חייש. מיהו לזה י"ל דאפשר דגירסתו בגמרא היה כך. ולקושיא הראשונה י"ל דרבינו ז"ל נראה לו דהדין לפסוק כלישנא בתרא דבפרק העור והרוטב דהכי הלכתא כלישנא בתרא ובפרק דם חטאת פריך סתמא דגמ' מלישנא קמא דלכאורה משמע דהלכתא כוותיה ודברים אלו סותרים לכך נראה לו לרבינו ז"ל לפרש דלישנא קמא ולישנא בתרא דרב הונא לא פליגי לענין דינא אלא בפירושא דמתניתין דקאמרה נקרע רובה טהורה דללישנא קמא מפרש מתני' אפילו בשאינה טבולת יום ודלא כרב נחמן דמפרשה בטבולת יום ומפני כך אמר דמתני' איירי שלא שייר כדי מעפורת דאי שייר כדי מעפורת ודאי דטמאה כיון דאיכא למיגזר בה דילמא לא אתי למקרעה כולה אבל ללישנא בתרא דרב הונא מפרש מתני' כמו שמפרשה רב נחמן דאיירי בטבולת יום דוקא ולכך קאמר דמתני' איירי אפי' שייר כדי מעפורת כיון דהוי טבולת יום דוקא ובין ללישנא קמא ובין ללישנא בתרא בטבולת יום טהורה אפי' שייר כדי מעפורת ובשאינה טבולת יום אם לא שייר כדי מעפורת טהורה ואי שייר טמאה ובפ' דם חטאת גבי מתני' דקורעו וכו' משמע ליה דמתני' דהתם אפי' בשאינה טבולת יום ומפני כך מקשה דכיון דשייר מעפורת טמאה היכא דאינה טבולת יום דילמא לא אתי למקרעה כולה והך דינא הכי נמי הוי ללישנא בתרא כדכתיבנא ומכולהו לישני פריך ומשני דלא הוי אלא מדרבנן וא"כ אפי' מתני' באינה טבולת יום ושייר כדי מעפורת אתי שפיר דמדאורייתא טהורה. ומ"ש רבינו ז"ל בהלכות כלים בד"א בטבולת יום כו' הכי קאמר בד"א בטבולת יום אז ודאי אפי' שייר כדי מעפורת טהורה אבל בשאינה טבולת יום אם שייר כדי מעפורת טהורה ואם לאו טמאה ואע"פ שהיה לו לפרש שם חילוק זה גבי טבולת יום בין שייר כדי מעפורת ללא שייר אולי סמך על מ"ש כאן דהיכא דשייר כדי מעפורת דוקא טמאה ואע"פ שזה דוחק, זה נ"ל ליישב דברי רבינו ז"ל. ובהא דקאמר דילמא לא אתי למקרעה כולה כבר כתבתי דגירסת רש"י ז"ל דילמא לא אתי למקרעה רובה אולי גירסת רבינו ז"ל דלמא אתי למקרעה כולה אבל קושית הגמרא שמקשה על הא מוכח קצת כדברי רש"י ז"ל דכולהו הגזירות הוי כעין הך גזירה ומ"מ לגירסת רבינו ז"ל שפיר קא מקשה גמרא דכי היכי דהתם לא גזר הכא נמי לא ניגזור דמ"מ גזירה הוי כי הא אע"פ שאינה דומה בדומה. ואם נדחוק לשון רבינו ז"ל דמה שאמר בהלכות כלים לא יחוס לקרוע את כולה דהאי כולה הוי רובה יסכימו דבריו עם דברי רש"י ז"ל אבל באמת אין הלשון מוכיח כן:

כא

נוקבו כדי שורש קטן כו'. כלומר דעדיין לא יצא מתורת כלי לגמרי כדי שיהא נקרא כלי וכמו שכתבו רבינו ז"ל בפרק י"ב מהלכות כלים דעדיין היה כלי לקבל בו זיתים וכו':

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף