מעשה רקח/מעשה הקרבנות/ג
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שנים שרצו וכו'. משנה וגמרא במנחות דף ק"ד ונתבאר שם שהמנחה לבד אין מביאין אותה בשותפות וכבר הזכירו רבינו לקמן פי"ד הל' ב':
ב[עריכה]
ואפילו עולת העוף וכו'. כתב מרן ז"ל ומשמע לרבינו דעולת העוף לא נפקא מכלל עולה סתם ע"כ בס' צרור החיים ז"ל הקשה דבפ"ה דהלכות ערכין הל' ח' כתב רבינו הקדיש נכסיו סתם והיו בהם יינות שמנים וסלתות ועופות הראוים ליקרב ע"ג המזבח ימכרו וכו' והדמים ילקח בהם זכרים ויקריבו עולות והיינו כר"א פ"ד דשקלים ומפורש בירושלמי מדכתיב איש אשר יקריבו עולה לכל נדריהם ולכל נדבותם וכו' יכול אם הקדיש עוף יקריבנו עולה ת"ל בבקר וכו' עולת בהמה דוקא ולא עופות וכיון שכן איך כתב רבינו דאפילו עולת העוף מקבלים מהם והלא עולת העוף אינו נכלל בקרא דאיש איש דכתיב בבקר ולא עופות וצ"ע. עוד הקשה לדברי מרן ז"ל שכתב מקרא דאשר יקריבו לה' לעולה דכמה דוכתי בגמרא דרשינן ליה דלהכי כתב בבקר בכשבים וכו' לתמות זכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף נמצא דלא משתעי קרא בעוף כי אם בבהמה וכו' עכת"ד.
ולפי דעתי נראה מעיקרא קושיא ליתא דמאי דמרבינן מאיש איש לכל נדריהם ולכל נדבותם היינו בהקדיש סתם ועליה קאי קרא דבבקר לאפוקי עופות וזה הוא הדין שכתב רבינו בהלכות ערכין הקדיש נכסיו סתם וכו' ולקח בהם זכרים וכו' ואם זה נוהג בישראל מכל שכן וק"ו בעכו"ם שאם הקדיש סתם והיו בהם עופות פשיטא ודאי שימכרו וילקח בהם בהמות לעולות דוקא אבל אם פי' ההקדש דהיינו שאמר הרי עוף זה עולה ודאי שיקרב עולה כיון דמשתריא לגביה דהא מפרש ביה קרא אשר יקריבו לה' לעולה דמרבינן ליה לעכו"ם גם בפ"ק דחולין דף י"ג דרשינן איש איש לרבות הנכרים שנודרין נדרים ונדבות כישראל הרי שהושוו בזה לישראל לכל דבר והמיעוט של בבקר לא אתא אלא למקדיש סתם כדכתיב ברישיה דקרא וכן מצאתי בהרב קרית ספר ז"ל שכתב להדיא אשר יקריבו לה' לעולה אין לי אלא עולה בלבד (שהיא דרשת ר' עקיבא בגמ') פרט לכל שאר הקרבנות ועולת עוף הויא בכלל עולה דהא לא ממעטינן אלא שאר קרבנות וכו' ע"כ ובהל' ערכין הביא שם הדין האמור אלא ודאי נראין הדברים כמ"ש ומינה נמי לאידך שהקשה לדברי מרן שהביא מקרא דאשר יקריבו לה' לעולה אף דמרן ז"ל לא הביא אלא דברי (ר"מ) [ר"ע] ומ"מ כוונתו כנז"ל דבמקדש בפירוש עוף זה יהיה עולה נפיק שפיר מהך קרא דהא עולה הוא אלא שאין מקריב עמה נסכין כמ"ש לקמן הל' ה' וק"ל:
ד[עריכה]
היה מומר לעבירה וכו' בין להכעיס בין לתיאבון אין מקבלין ממנו קרבן לאותה עבירה. משמע דלעבירה אחרת מקבלין אפילו להכעיס וזה דבר בלתי אפשרי שהרי מומר להכעיס אפי' בעבירה אחת הוי אפיקורוס והרי הוא עכו"ם לכל דבריו וכמ"ש רבינו פי"א דגזלה ואבדה הל' ב' ופ"ד דרוצח הל' י' גם הרב חיים אבועלפיה ז"ל פרשת ויקרא דף ב' י"ח הקשה על מרן ז"ל דפסק ביו"ד סי' ב' דמומר להכעיס בעבירה אחת הוי מומר לכל התורה כולה דהרי מדברי רבינו כאן מוכח בהיפך והש"ך והפר"ח הביאו בשם הרב ב"ח ז"ל דמומר להכעיס לעבירה אחת דהוי מומר לכל התורה הויא מדרבנן וחלקו עליו ז"ל עיין עליהם וצ"ע ע"כ.
ולענ"ד נראה כדי שלא יסתור רבינו דברי עצמו ולא תקשי על מרן ז"ל נראה לענ"ד דהן הכי נמי דלהכעיס לעבירה אחת הוי מומר לכל התורה כולה והרי הוא כעכו"ם וכמ"ש להדיא בהלכות גזלה ואבדה והכא מילתא פסיקתא קתני דלאותה עבירה ודאי דאין מקבלין בין להכעיס בין לתיאבון משא"כ בשאר עבירות דנפקי מדיוק דבריו לא קאי אלא אלתיאבון שהזכיר דבההיא הה"נ דבשאר עבירות מקבלין אבל להכעיס ודאי דאין מקבלין כלל שהרי הוא כמחלל שבת ועובד ע"ז וכמ"ש בפ"י בהלכות גזלה וסמך אמה שכתב שם ומה שלא כללו כאן בהדי מחלל שבת וע"ז י"ל משום דהני תרתי חמירי טפי ואפילו לתיאבון הרי הוא כופר בכל התורה כולה ובהכי יתיישבו כל הקושיות וק"ל:
ה[עריכה]
עולות הכותים וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל ובשם מהר"י קורקוס ז"ל ולכולהו קשה דרבינו פ"ד דהלכות שקלים הל' ג' כתב דכותי ששלח עולתו ממדינה אחרת ולא שלח עמה דמי נסכים יביאו נסכים מתרומת הלשכה ע"כ הרי דסותר למ"ש כאן והרבה תירוצין נאמרו בקושיא זו עיין להרב לח"מ ז"ל ומ"ש אני הצעיר בספרי מעשה רקח שם. והמדקדק לשון רבינו יתבאר לו כוונתו לפי הנראה דהא לישנא דמתני' פ"ז דשקלים נכרי ששלח עולתו ממדינת הים ושלח עמה נסכים קרבים משלו ואם לאו קרבים משל צבור ורבינו כתב דמי נסכים ולא ביאר דאם שלח נסכים קרבים משלו אלא כתב ולא שלח דזה מורה דכוונתו דלעולם הנסכים עצמן אינן קרבין משלו דכל האזרח כתיב דוקא אלא שאם שלח הדמים אז יקבלו הצבור דהיינו ללשכה ויתנו בעדם הנסכים וזו היא כוונת המשנה לדעת רבינו דאם שלח נסכים קרבים משלו כלומר דאין הציבור נחסרין כלום דהרי לוקחים אותם ונותנים אחרים כנגדם וה"ה דהוה מצי למתני קרבין משל צבור אלא אגב דנקט בסיפא גבי גר שמת וכו' נקט הך לישנא ברישא נמי ולכוונה זו נקט רבינו ולא שלח עמה דמי נסכים דארחא דמילתא הוי הכי דכיון דעכ"פ אין מקריבין נסכיו בודאי שאם ישלח לא ישלח אלא מעות ושינה מלשון המשנה לאשמועינן דלשיטתיה אזיל דלעולם אין קרבין משלו ודו"ק:
ו[עריכה]
כל קרבנות [וכו'] היחיד וכו'. משנה שלימה פ' שתי מדות בלי חולק ומכאן יש לתמוה על התוס' פ"ב דקדושין דף נ"ה ד"ה ודילמא אשם הוא וכו' שכתבו דאשם לא בעי סמיכה עיי"ש דהוי היפך משנה זו להדיא ושמעתי שכבר הקשו קושיא זו הראשונים שלפנינו ע"כ. ובשיטתי כתבתי בזה עיי"ש:
י[עריכה]
שלשה מן הסנהדרין וכו'. כתב מרן ז"ל בפ"ק דסנהדרין סמיכת זקנים בשלשה ע"כ. וקשה טובא דמשמע מדבריו דמשנה סתמא היא והתם קתני בה סמיכת זקנים ועריפת עגלה בשלשה דברי ר' שמעון ר' יהודה אומר בחמשה ותו קשה דלמה לא נרגש דרבינו פסק כר"ש ואנן קי"ל בעירובין דף מ"ו א"ר אבא א"ר יוחנן רבי יהודה ור' שמעון הלכה כר' יהודה ועוד דברפ"ט דהלכות רוצח פסק רבינו ויוצאים חמשה זקנים מבי"ד הגדול וכו' הרי ששם פסק כר"י ומרן ז"ל תמה שם דלמה פסק כר"י דאע"ג דבגמרא אמרינן דת"ק ר' שמעון מ"מ כיון דסתם לן תנא כוותיה (שם בסוטה) הכי הו"ל למפסק ואפשר דכיון דבפ"ק דסנהדרין שנויה במחלוקת הו"ל סתם ואח"כ מחלוקת וכו' ואין הלכה כסתם והדרינן לכללין דר"ש ור"י הלכה כר"י ע"כ אלא דלשון אע"ג שכתב ז"ל הוא מגומגם דאדרבה בזה תתחזק התמיהא וגם בתירוצו איך קרי ליה סתמא כיון דבהדיא קתני בה ר' יהודה אומר בחמשה ואיך שיהיה מדבריו עצמן תוסיף תת כחה הקושיא שהקשינו דלמה פסק כאן כר"ש כיון דאין הלכה כסתם והדרינן לכללין וכו' גם בפ"ד דהל' סנהדרין הל' ג' שפסק רבינו דאין סומכים סמיכה שהיא מינוי הזקנים לדיינות אלא בשלשה כתב שם מרן ז"ל דחיליה מהברייתא דתני סמיכה וסמיכת זקנים בשלשה מאי סמיכה וסמיכת זקנים אמר ר' יוחנן מסמך סבי לקרות להם רבי ומשמע דאע"פ דאפליגו במתני' ר"י ור"ש בסמיכת זקנים על ראש פר העלם דבר של צבור וכו' בסמיכת סבי לכו"ע הויא בג' כדקתני בברייתא ע"כ משמע שמפרש להך ברייתא בסמיכת סבי דוקא דאין בה מחלוקת אבל בסמיכת פר העלם הוא דאיפליגו וכיון שכן איך פסק רבינו כאן כר"ש ומרן ז"ל כתב סתמא דזה פלא וכבר ראיתי להתוס' יו"ט שהניחו בצ"ע והרב לח"מ כתב לדברי רבינו דסמך ההך ברייתא דסמיכה וסמיכת זקנים עיי"ש ולא זכר דברי מרן דהל' סנהדרין דמשמע מדבריו בהיפך.
אך אמיתות הדבר נראה כדברי הרב לח"מ דמדקתני סמיכה וסמיכת זקנים משמע בהדיא דתרתי קתני ואשמועינן אגב ארחיה דבהני תרתי הדין הוא בשלשה גם בירושלמי דסנהדרין וסוטה איתא אמר רבי נראין דברי ר"ש בסמיכה ודברי ר"י בעריפה ע"כ ועל זה הירושלמי סמך רבינו לפסקיו ואינו מנגד לש"ס דילן כיון שהזכירו התוספתא דסמיכה וסמיכת זקנים אמנם דברי מרן ז"ל כאן ושם קשין וכבר הקשו עליו קושיות אחרות עיין להתוס' יו"ט והרב באר שבע והרב דינא דחיי ז"ל:
יא[עריכה]
ואם בעל הקרבן וכו'. כתב מרן ז"ל כרב יוסף דכל הסומך ראשו ורובו מכניס מאי טעמא כל כחו בעינן ע"כ וקשה דא"כ למה לא ביאר רבינו דבעי שיכניס ראשו ורובו גם לקמן הל' י"ג כתב סתם וצריך הסומך לסמוך בכל כחו ולא ביאר דבעי ראשו ורובו ואין לומר דכיון דבעי כל כחו ממילא דבעי ראשו ורובו דהא בפ"ד דמחוסרי כפרה הל' ב' גבי סמיכת אשם מצורע פסק דמכניס שתי ידיו לעזרה וסומך עליו ועיין בספר צרור החיים ז"ל [פ"ד] דביאת מקדש ובני הישיבה נר"ו תירצו דודאי ראשו ורובו בעינן ורבינו לא הוצרך לבארו משום דהיינו כל כחו וכדברי מרן ז"ל וגבי מצורע משום דלא אפשר וידוע דסמיכה לא מעכבא:
ואם סמך הטמא סמך. על מ"ש מרן ז"ל מה סמיכה בטהורים וכו' מדרבנן וכו' הקשה הרב לח"מ ז"ל דאי אפשר לומר כן דהתם מוכח דסמיכה דאורייתא וכמ"ש רש"י ז"ל והוא מוכרח וכו' והוא ז"ל תירץ מדאמרינן התם סמיכה נמי אפשר דמעייל ידיה וסמיך ותירצו קסבר ביאה במקצת שמה ביאה ורבינו דפסק בפ"ג דביאת מקדש לא שמה ביאה פסק כי קושיית הגמרא דסמיכה לאו דאורייתא וכו' ע"כ. ואחרי המחילה הראויה לא צדק במה שהקשה על מרן ז"ל דגם לדבריו קשה דאף דרבינו פסק דביאה במקצת לא שמה ביאה מהיכן נפקא ליה דסמיכה לאו דאורייתא הא ודאי דלא תליא בהא ולמה שהקשה על דברי מרן לא קשה מידי דאפשר דכוונת הגמרא דמ"ש סמיכה דברור לו טפי משחיטה מדהוצרך למילף שחיטה מסמיכה ולעולם דאינה אלא מדרבנן ומכל שכן שכבר נרגש מרן ז"ל וסיים ואפילו את"ל וכו' דהיינו דסמיכה בטהורים מדאורייתא:
יב[עריכה]
ותכף לסמיכה. נראה שצ"ל דתכף והסופרים טעו בין דלי"ת לוי"ו וכן היא הגירסא בהרב קרית ספר ז"ל וניחא נמי למ"ש מרן ז"ל:
יד[עריכה]
ועל העולה מתודה וכו'. כתב מרן ז"ל וכר' עקיבא והקושי מבואר דברפ"א דמתנות עניים פסק רבינו דהוי לאו הניתק לעשה ואי פסק כר"ע משמע בגמ' דלקי והרב לח"מ ז"ל תירץ עם מ"ש התוס' דר"ע מודה לר' יוסי הגלילי דהוי ניתק לעשה וכו' והפר"ח ז"ל חלק עליו משום דאתי כרבי ירמיה ולא כאביי והוא כתב ז"ל דפסק כר"י הגלילי משום דסוגיא דפ"ב דמכות דף ט"ז אתיא כוותיה עיין עליו. ואחרי המחילה זה סיוע להרב לח"מ ז"ל מכח הך סוגיא ע"פ דברי התוס' שהרי סוגיא סתמית היא דמשמע דאתייא ככו"ע אלא ודאי דברי הרב לח"מ נראין יותר והרווחנו עוד דפסק כר"ע וכדברי מרן הקדוש ג"כ ומדוקדק לשון רבינו על נכון שהעתיק דברי ר"ע:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |