אבן האזל/מעשה הקרבנות/ג

אבן האזל ‏ מעשה הקרבנות ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

ואחד אנשים ואחד נשים או עבדים מביאין כל הקרבנות, אבל העכו"ם אין מקבלין מהן אלא עולות בלבד, שנאמר ומיד בן נכר לא תקריבו לחם אלקיכם, אפילו עולת העוף מקבלין מן הנכרי אע"פ שהוא עובד ע"ז, אבל אין מקבלין מהן שלמים ולא מנחות ולא חטאות ואשמות, וכן עולות שאינן באות בנדר ונדבה אין מקבלין אותן מן הנכרי כגון עולת יולדת וכיוצא בה מעולות שאינן באות משום נדר ולא משום נדבה.

שנאמר ומיד בן נכר, הלח"מ הקשה דהא במנחות דף ע"ג יליף זה ר"ע מדכתיב אשר יקריבו לד' לעולה, וקרא דומיד בן נכר לא תקריבו הא קאי בבע"מ, ומנלן מהך קרא דאין מקבלין מהן אלא עולות, וכתב דהך דרשא איתא בתו"כ הביאו זה בתוס' שם דדריש מהך קרא דאין מקבלין קרבנות צבור מן העכו"ם ובלא קרא דאיש איש הו"א דכ"ש קרבנות של עצמו אין מקבלין מהן כמש"כ שם התוס' ולהכי איצטריך קרא דאיש איש דכתיב ביה לעולה דנדרים ונדבות עולות מקבלין מהן. ואכתי אינו מיושב כלל דגם לפי דבריו עיקר דרשא הוא מדכתיב בקרא דאיש איש לעולה, והרמב"ם לא הביא הך קרא כלל אלא קרא דומיד בן נכר דלא שמעינן מיניה מידי לחלק בין עולה לשאר קרבנות, וגם עיקר ד' התוס' אינם מובנים דהיכי ס"ד לומר דמקרא דומיד בן נכר דדריש בתו"כ דאין מקבלין מהן קרבנות צבור דנימא דכ"ש קרבנות של עצמן אין מקבלין מהן דמנ"ל לומר כן דהא חזינן דבאמת קרבנות צבור אין מקבלין ושל עצמו מקבלין, וא"כ מנ"ל דמסברא הו"א להיפוך, ועוד דהא עיקר קרא ודאי מיירי בבעלי מומין כדכתיב פשטיה דקרא ומעוך וכתות וגו' ומיד בן נכר לא תקריבו וגו' כי משחתם בהם וגו' והיכי ס"ד דקרא בא לאסור גם תמימים, ומה דדריש בתו"כ מהך קרא דאין מקבלין מהן קרבנות צבור זהו רק דרשא מדכתיב מיד בן נכר לא תקריבו את לחם וגו', ודריש גם על שאר קרבנות צבור מדכתיב מכל אלה. ובודאי זהו רק דרשא דקים להו לחז"ל לדרוש כן לבד פשטיה דקרא וכן כתב המלבי"ם דזהו כונה שניה דרושית, אבל זה שייך אי דרשינן מכאן לבד איסור בעלי מומין גם איסור על קרבנות צבור, אבל אי הוי דרשינן מהך קרא איסור על כל הקרבנות לא שייך איסור מיוחד על בעלי מומין.

ובעיקר קושיית התוס' שם דלמה לי קרא דאיש איש תיפוק ליה מדכתיב גבי בע"מ ומיד בן נכר לא תקריבו מכל אלה הא תמימים תקריבו שע"ז תירצו בתי' ב' מה שהבאנו, תירצו שפיר בתי' א' דהו"א דהך קרא הוא דעל בע"מ קאי בלאו, אבל איסורא איכא בתמימים משום דלא כתיב דינא דקרבנות אלא בישראל, ולכן איצטריך קרא דאיש איש, ונראה עוד שיש ליישב באופן אחר דמהך קרא דמיד בן נכר דנוכל ללמוד דתמימים יקריבו הו"א דמותר לקבל מהם ולהקריב קרבנם, אבל אינו מוכח שיש לעכו"ם דין להקדיש לנדור ולנדב, ואף דאם הקרבן הוא חולין איך אפשר להקריב חולין היה אפשר לומר דכיון שהעכו"ם נותן להקריב נעשה קרבן בתחלת עשיית הקרבן, והיינו בשעת שחיטה לשם קרבן, אבל העכו"ם בעצמו אין לו דין להקדיש, וילפינן מאיש איש דעכו"ם כמו ישראל בדין קרבנות ומזה ילפינן שנודרים ונודבים נדבות כישראל, ועכ"פ קשה לבאר ד' הרמב"ם דכונתו ע"פ ד' התוס' בתי' ב' שלבד שהם דחוקים ואינם ע"פ פשטיה דקרא, לבד זה אפי' לפי ד' התוס' הא לא כתיב בהך קרא שום חילוק בין עולה לשאר קרבנות ועיקר החילוק כתיב בקרא דאיש איש דכתיב לעולה והרמב"ם לא הזכיר זה.

והנראה בכונת הרמב"ם דלמד הך דינא דאין מקבלין מן העכו"ם אלא עולות מפשטיה דקרא דכתיב ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלקיכם מכל אלה, וזה ודאי דלחם היינו עולה שכולה כליל וכדכתיב בפרשת תמיד את קרבני לחמי ומזה הוא דדריש בתו"כ דאין מקבלין שקלים מן העכו"ם מדכתיב לא תקריבו את לחם משום דשקלים הולכים על תמידים, ואם היה העכו"ם יכול להקריב כל הקרבנות למה כתיב את לחם דהא מבעלי מומין אסור להקריב שום קרבן, ולכן מוכח דקרבן אחר לבד עולות אין מקבלין מן העכו"ם להקריב אפי' תמימים, ולכן כתב קרא את לחם דבזה אסור להקריב בעלי מומין, ומה דדריש ר"ע במנחות דף ע"ג מקרא דאשר יקריבו לד' לעולה זה רק לאפוקי מדר' יוסי הגלילי דדריש מהך קרא מהא דכתיב לכל נדריהם לרבות שאר קרבנות, לכן דריש ר"ע דמדכתיב לעולה דהוא דוקא לעולה, והרמב"ם לא הביא קרא דלעולה כיון דבהך קרא גופא כתיב לכל נדריהם דדריש מיניה ריה"ג לרבות שאר קרבנות, ולכן הביא הא דכתיב ומיד בן נכר דמפשטיה דהך קרא מוכח דעכו"ם מקריבין דוקא עולות, וזה ידוע שדרכו של הרמב"ם להביא ראיה מן המקרא אף שאינו מפורש בגמ'.

-מלואים והשמטות-

מה שהשבתי לידידי הרב הגאון הנעלה מו"ה מרדכי אילן שליט"א

הנה כתב לי ידידי הערות על ספרי ובתוכם חדושים נעלים אשר מהם באו בספרו המצויין תורת הקודש, אבל אכתוב כאן רק למה שנוגע ישר למש"כ בספרי.

בפ"ג הל' ב' במה שיישבתי קושיית התוס' דלמה לי קרא דאיש איש תיפ"ל מדכתיב ומיד בן נכר לא תקריבו הא תמימים תקריבו, וכתבתי דאפשר דעכו"ם לא יוכל להקדיש רק שיכול ליתן להקריב, וכתבתי דהוא שיתקדשו בשעת שחיטה, ותמה בזה דהיכן מצינו כן, ובקנים דמתפרשים ע"י עשיית כהן אינו אלא באור ההפרשה, והביא עוד ד' התו"כ ריש ויקרא על הא דכתיב קרבן ל' שיקדים הקדשו להקרבתו. הנה הי' אפשר לומר דבבן נכר זהו דחידש קרא דמיד בן נכר לא תקריבו הא תמימים תקריבו שאף שאינו יכול להקדיש מ"מ אם נתן להקריב תקריבו, אך מה שכתב דא"צ לומר כמו שכתבתי דבשעת שחיטה יעשה הקדש אלא דהגזבר יקדישו כיון שנתנו לזה אפשר לומר, כן, ומה שהוכיח עוד דהא אם מקריבים חולין בע"מ מסתבר דאינו עובר משום הקרבת בע"מ אלא משום מקריב חולין, וא"כ ע"כ דתמימים מקריבין כשהקדיש, זה אינו הוכחה דעכשיו דכתיב איש איש ומפרשינן קרא כשהקדיש הבן נכר ודאי מסתבר דלא מיירי איסור הקרבת מומין כשהקריב כשהם חולין, אבל אי לאו קרא הוי מפרשינן דעיקר דרק הקרבת בן נכר הוא כשנתן להקריב בשביל שאינו יכול להקדיש א"כ הו"א בכה"ג אסר רחמנא מומין.

ד

ישראל שהוא מומר לע"ז או מחלל שבת בפרהסיא אין מקבלין ממנו קרבן כלל, אפי' העולה שמקבלין אותה מן הנכרים אין מקבלין אותה מן המומר הזה שנאמר אדם כי יקריב מכם מפי השמועה למדו מכם ולא כולכם להוציא את המומר, אבל אם היה מומר לשאר עבירות מקבלין ממנו כל הקרבנות כדי שיחזור בתשובה, היה מומר לעבירה והוא מפורסם וידוע לעשותה והורגל בה בין להכעיס בין לתיאבון אין מקבלין ממנו קרבן לאותה עבירה, כיצד כגון שהיה רגיל לאכול חלב בין להכעיס בין לתיאבון ושגג ואכל חלב והביא חטאת אין מקבלין אותה ממנו.

בגמ' בחולין דף ה' מייתי הברייתא דמכם ולא כולכם להוציא את המומר, ופריך ע"ז והא מהכא נפקא מהתם נפקא מעם הארץ פרט למומר ומשני חדא בחטאת וחדא בעולה וצריכי, וקשה דמאי פריך מעיקרא ולמה צריך לעשות צריכותא דהא קרא דמכם ולא כולכם להוציא את המומר היינו אם הוא מומר בשעה שהוא מביא הקרבן כדכתיב אדם כי יקריב מכם, ובפרט דבזה לא שייך מומר בשעת החטא דהא בעולה מיירי דיכול להקריב גם בלא חטא, וקרא דמעם הארץ פרט למומר הא קאי על שעת עשיית החטא דהא הכי כתיב ואם נפש אחת מעם הארץ תחטא, וממילא גם אם חזר אחר עשיית החטא בתשובה ג"כ אינו מביא חטאת כיון דבשעת עשיית החטא היה מומר, והתוס' כתבו כן לר"ש דאמר השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו, שהקשו דלמה צריך קרא תיפוק ליה דזבח רשעים תועבה ותירצו דאיצטריך להיכי דחזר בתשובה אח"כ, והמל"מ בפ"ג מהל' שגגות הביא דברי התוס' ורצה לעשות פלוגתא בין ת"ק לר"ש, דדוקא לר"ש אפי' חזר בתשובה אינו מביא ולא לת"ק, וכפי מה שבארנו פשוט דגם לת"ק אינו מביא, כיון דעיקר קרא דמעם הארץ קאי על עשיית החטא, וא"כ צריך באור מה פריך הגמ' מהכא נפקא מהתם נפקא כיון דמקרא דמעם הארץ ידעינן דאפי' חזר בתשובה אין מקבלין ממנו חטאת.

ונראה דזה פשיטא לגמ' דאם היה מומר בשעת עשיית החטא כיון דבאותה שעה אין מקבלין ממנו קרבן א"א שיתחייב קרבן אח"כ כשחזר בתשובה, כיון דבשעה שחטא לא היה ראוי להביא קרבן, שוב ראיתי שהמל"מ בפ"ג מהל' שגגות מסיק אח"כ דגם לת"ק אפי' חזר בתשובה אין מקבלין ממנו, והקשה דלמה צריך הגמ' לשנויי דאיצטריך תרי קראי וכתב כדברינו ע"ש, אך הקשה כיון דקרא דעולת נדבה מיירי כשהוא מומר בשעה שמביא קרבן, א"כ תיפוק ליה דזבח רשעים תועבה, וכתב דאין לומר דבעולה לא אמרינן זבח רשעים תועבה דהא בסנהדרין דף קט"ז, אמר ר' יוחנן בטעמא דקדשי מזבח ימותו משום דזבח רשעים תועבה וסתם קדשי מזבח הא אפי' עולה ושלמים, ולכאורה השמיט המל"מ להביא עוד גמ' מפורשת בזבחים דף ז' דאמר רבא עולה דורן הוא דאי ליכא תשובה זבח רשעים תועבה, ומהך מימרא דרבא לכאורה נסתר מה שכתב מקודם דאפשר לומר דזבח רשעים תועבה אינו אלא במומר להכעיס ולא במומר לתיאבון, דמזה אדרבא מוכח דא"א כלל שיקריב קרבן כשלא עשה תשובה על העבירה שמביא, אלא דבאמת מהא דרבא לא מוכח אלא דא"א להקריב עולה שתכפר על עבירת עשה כשלא עשה תשובה ע"ז, אבל לא מוכח דא"א להקריב כלל כיון דבאמת אפשר להקריב עולה גם כשלא חטא, א"כ מנלן שלא יקריב כשהוא מומר, ויש להוכיח כן דהא כתב כאן הרמב"ם דדוקא במומר לעבירה והוא מפורסם וידוע לעשותה אין מקבלין ממנו קרבן לאותה עבירה, ושם אמר רבא דאפי' בעשה אחת שייך זבח רשעים תועבה, וע"כ דשם איירי שא"א שיתכפר על עבירה זו שלא עשה עליה תשובה.

ולפי"ז נראה ליישב קושיית המל"מ דלמה צריך קרא בעולה להוציא המומר תיפוק ליה מזבח רשעים תועבה, ובזה א"א לתרץ כתי' התוס' גבי חטאת כשעשה תשובה אח"כ. דבעולה אם עשה תשובה הא מקבלין ממנו לדידן דקיי"ל בע"ח אינן נדחין. ונראה דדין זבח רשעים תועבה דהוא קרא מדברי קבלה לא משמע דהוא הלכה דהוא רק קרא בדרך מוסר. ולא דמי לקראי דיחזקאל שנאמרו בתורת הלכה דאמר ע"ז בגמ' גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכינהו אקראי. אבל בהך קרא דמשלי לא משמע כן שלא נאמר בדרך הלכה. לכן צ"ל דקרא הוא סברא דקים להו לחז"ל לדון ממנו הלכה דמסתבר דזבח רשעים תועבה. ולכן יש לומר דמהך קרא אין לדון דין פסלות בקרבן. אלא דמסתבר מזה שני דברים א' דלכתחלה אין להקריב זבח של רשע. ב' דקרבן של כפרה א"א להקריב כשהוא רשע וכיון דבודאי לא יתכפר חטאת ואשם שבאין רק לכפרה אם לא יתכפר בו הוא פסול. נמצא דמה דאמר ר' יוחנן בסנהדרין גבי עיר הנדחת שקדשי מזבח ימותו זהו רק דין שלא יקריבו אותם לכתחלה. ומה דאמר רבא בזבחים אי דלא עשה תשובה זבח רשעים תועבה זהו לענין שבודאי לא יתכפר בזה. דהא בא להוכיח דע"כ דורן הוא. ומה שהקשו התוס' בחטאת ל"ל קרא על שאינו שב מידיעתו זהו בחטאת דכיון שלא יתכפר ע"כ הוא קרבן פסול, אבל בעולה כיון דאפשר להקריבו גם כשלא יהי' כפרה לבעלים. לכן אם הקריבו אותו בלא קרא דמכם להוציא את המומר הו"א דבדיעבד אינו פסול הקרבן ואם זרקו אינו נשרף כקרבן פסול. לכן איצטריך קרא דמכם.

והנה בזבחים דף י"ב ע"ב בהא דאמר ר' יוחנן אכל חלב והפריש קרבן והמיר דת וחזר הואיל ונדחה ידחה, פירש"י והמיר דת נדחה מקרבן בהכל שוחטין דף ה' מעם הארץ פרט למומר ולפי מה שכתבתי האי קרא הא קאי אם הוא מומר בשעת עשיית החטא. וצ"ל דמ"מ ילפינן מהך קרא דמעם הארץ גם על שעת הבאת החטאת, דאף דתחלת הפסוק קאי על עשיית החטא מ"מ הא עיקר הפרשה הוא על חיוב והבאת הקרבן, וממילא נוכל ללמוד מהך קרא דגם אם בשעת הבאת החטאת הוא מומר אינו יכול להביא חטאת ולכן שפיר נדחה הקרבן, אכן התוס' בקדושין דף ז' ע"ב בד"ה ש"מ כתבו וז"ל כגון אוכל חלב והפריש קרבן ועבד אלילים וחזר בו הואיל ונדחה כשעבד אלילים משום דזבח רשעים תועבה ידחה, ותמה המל"מ דלמה כתבו משום דזבח רשעים תועבה. כיון דהוא ברייתא מפורשת מעם הארץ פרט למומר, וכתב דהתוס' לשיטתם דסוברים דבפעם אחת לא חשיב מומר. ולכן כתבו משום דזבח רשעים תועבה דהוא אפי' בפעם א'. וזה מיושב לפי"מ דאיתא בתוס' ועבד אלילים. אבל בגמ' איתא והמיר דת וזהו מומר. ונראה דיש לומר דהתוס' סוברים דמהך דרשא דמעם הארץ לא נוכל ללמוד אלא אם הוא מומר בשעת עשיית החטא. ומה דפריך הגמ' מהכא נפקא מהתם נפקא אף דמקרא דאדם כי יקריב מכם להוציא המומר ידעינן אם הוא מומר בשעת הקרבה. זהו משום דסבר הגמ' דאם הוא מומר בשעת הקרבה לא צריך קרא משום דזבח רשעים תועבה. וכבר כתבנו דבחטאת דהוא לכפרה נוכל ללמוד מהא דזבח רשעים תועבה גם לפסול הקרבן.

-הערות רבנו בגיליון ספרו-

המנ"ח במצוה קט"ו הביא דברי הרמב"ם בפ"ג ממעה"ק ישראל שהוא מומר לע"ז או מחלל שבת בפרהסיא אין מקבלין ממנו קרבן והביא קו' התבואת שור דהרמב"ם השמיט מומר לכל התורה וכ' רבנו בגיליון המנ"ח בזה"ל בש"ס אינו מבואר וזהו חידושו של רבינו ירוחם דמפרש כן דמה דתניא מקודם מומר לכה"ת ואח"כ מומר לעכו"ם וכו' דע"כ מומר לכה"ת הוא חוץ משני אלו אבל באמת לא מוכח כן ולא נמצא חדוש זה בראשונים והפי' בברייתא הוא דמקודם תניא בדרך כלל דמומר לכה"ת אין מקבלין ומומר לדבר אחד מקבלין, ואח"כ תניא דבשני אלו הוי מומר לכה"ת, והתבו"ש הקשה דאיך אפשר שיעבור על כל התרי"ג מצוות וגם לדבריו קשה ורוצה לחדש דעל רוב הוי ג"כ מומר לכל התורה כולה, ועוד שכתב הרמב"ם בפ"ב מהל' עכו"ם הל' ד' והוא מהספרי שכל הכופר בעכו"ם מודה בכל התורה אלא שצ"ל דמחלל שבת כעובד עכו"ם אבל עכ"פ מוכח דלא כרבינו ירוחם, ובעיקר קושייתו נראה דא"צ שיעבור בפועל על כל התרי"ג מצות אלא אם אמר שהוא יוצא מכל דיני התורה וגם עובר בכל מה שיזדמן לו זהו מומר לכל התורה, וכן מוכח בזבחים דף י"ב דאמר אכל חלב והפריש קרבן והמיר דת ומוכח דדין מומר הוא שהמיר לדת אחרת או שרוצה להיות בלי דת. עכ"ל.

-מלואים והשמטות-

מה שהשבתי לידידי הרב הגאון הנעלה מו"ה מרדכי אילן שליט"א

הנה כתב לי ידידי הערות על ספרי ובתוכם חדושים נעלים אשר מהם באו בספרו המצויין תורת הקודש, אבל אכתוב כאן רק למה שנוגע ישר למש"כ בספרי.

בפ"ג הל' ד' במה שכתבתי דקרא דמעם הארץ פרט למומר הוא בשעת עשיית החטא, ואינו מועיל מה שעשה אח"כ תשובה, וכמש"כ כן התוס' לר"ש בדין שב מידיעתו כתב שכן כתב הרא"ש בהוריות דף ב', ובמה שכתבתי ליישב קושיית המל"מ דלמה צריך קרא דמכם להוציא המומר תיפ"ל משום זבח רשעים תועבה די"ל דמשום זה לא הי' פסול, אלא דאין מקריבין אותו, דבירוש' סנהדרין גבי קדשי עיה"נ אמר דאין מועלין בהם משום דימותו ואמר בטעמא משום זבח רשעים תועבה, ומוכח דהוא פסול דהא אפי' בהני דאם עלו לא ירדו מועלין, יש לומר דע"כ הא יש בזה מחלוקת בין הבבלי להירוש' דלהבבלי דמייתי הברייתא דמכם להוציא המומר הא ודאי א"צ לטעמא דזבח רשעים תועבה, והירוש' פריך ויקרבו ואמר ע"ז על שם זבח רשעים תועבה, ומוכח דלא סבר לדרשא דמכם להוציא המומר, וממילא אפשר לומר דתליא זה בזה דהבבלי שהביא הברייתא סבר דטעמא דזבח רשעים תועבה לא מהני אלא שלא יקרבו לכתחלה, אבל אינו טעם לעשות פסול בדיעבד, אבל הירוש' ע"כ סבר דטעמא דזבח רשעים מהני גם לפסול דיעבד, ולכן סבר ר' יוחנן דאין מועלין.

ועל מה שכתבתי דבחטאות כיון דאינה מכפרת פסולה כתב ע"ז יש להעיר מכריתות דף ז' דפליגי אביי ורבא באמר לא תכפר לי חטאתי דאביי אמר אינה מכפרת, ומשמע דקרבה אלא דהוי חסרון בכפרה, ומבואר דשייך דין חטאת אף דלא כפרה, מה דכתב דמשמע דקרבה אינו מוכח כלל, ואפשר דאביי אמר דאינה מכפרת וממילא אינה קרבה, ואם נאמר דאפשר דאף דאינה מכפרת מ"מ קרבה, א"כ מנין מוכיח הגמ' בריש זבחים דזריקה שלא לשמה פסול מדכתיב וכפר עליו הכהן מחטאתו שתהא כפרה לשם חטאת דמנלן דפסול הקרבן בשביל זה, דשמא גלי קרא רק דאינה מכפרת אם זרק שלא לשמה, וראיתי בזבח תודה גבי חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם, דמעיקרא אמר הגמ' דכשרה, ורב אחא ברי' דרבא אמר דפסולה, וקשה דהא מתני' היא בכריתות דלא יביאנו מחטא על חטא עיין שם בתוס', וכתב הז"ת דיש לחלק בין אם הבעלים הביאו לשם זבח אחר, ובין אם הכהן הקריב לשם זבח אחר, דאם הבעלים הביאו לשם זבח אחר הוי כאומר לא יתכפר לו חטאתו, ורצה שם לומר דמטעם זה כשר הקרבן, אבל באמת קתני שם בברייתא להדיא שאינו יוצא ע"ש, ואף דמצינו גבי חטאת לשם חולין דכשר ואינה מכפרת, אך כבר כתבתי מזה בפ"ד הל' י' בארוכה.

ה

עולת העכו"ם אין מביאין עמהן נסכים שנאמר כל האזרח יעשה ככה, אבל נסכיהן קריבין משל צבור שנאמר ככה תעשו לאחד כמספרם, ואינן טעונות סמיכה שאין סמיכה אלא בישראל באנשים ולא בנשים.

הלח"מ הקשה דהרמב"ם פ"ד מהל' שקלים כתב דנכרי ששלח עולתו ממדינה אחרת ולא שלח עמה דמי נסכים יביאו נסכיהם מתרומת הלשכה הרי דפסק כמתני' דפ"ז דשקלים דקרבים משלהם ואם לאו משל צבור. ומפרש דמה דמיעט קרא דהאזרח היינו דאזרח חייב להביא נסכים. אבל הנכרי אם שלח נסכים קרבים משלו ואם לאו הוי משל צבור, ולכן כתב הלח"מ דגם כאן כונתו דאין חובה על העכו"ם להביא נסכים ואם לא שלח קרבים משל צבור. ומדברי הרמב"ם לא משמע כדבריו דהא כתב אין מביאין עמהן נסכים. וכתב דנסכיהן קריבין משל צבור ומוכח דבסתמא הוא כן דתמיד קריבין משל צבור.

ונראה דאיכא נ"מ בין נסכים עצמם ובין דמי נסכים. דנסכים עצמם לא יוכלו העכו"ם להביא שיהיו נקרבים ע"י קדושתם דנתמעט מהאזרח. שאין העכו"ם מביאין נסכים ואין מקריבין מקרבנות העכו"ם אלא עולות, ולכן נסכיהם קריבים משל צבור שהצבור מחוייב להקריב נסכים על עולות העכו"ם מקרא דככה תעשו לאחד כמספרם. אבל שיתן העכו"ם דמים בשביל הצבור שיקריבו עבורם נסכים שפיר יוכלו להתנדב דמקבלין מן העכו"ם נדרים ונדבות ודוקא לבדק הבית אין מקבלין מקרא דלא לכם ולנו כדאיתא בערכין דף ה'. וכן ברמב"ם פ"א מהל' ערכין. ואף דשם בודקין אותו על דעת מי נדר. ואם אמר לשמים נדרתי יגנזו הנה רש"י פי' שם דאיירי בזה"ז. ומדברי הרמב"ם שם לא משמע כן מ"מ יש לומר דזהו באומר סתם לשמים דאפשר דעתו על צרכי הבית. אבל אם התנדב להדיא דמי נסכים לצרכי קרבנו שפיר מקבלין והוא נדבה לצבור שיקנו ממעותיו נסכים. וכיון שהצבור מקדישין את הנסכים לא נתמעט מקרא דהאזרח דאין העכו"ם מביא נסכים.

-מלואים והשמטות-

מה שהשבתי לידידי הרב הגאון הנעלה מו"ה מרדכי אילן שליט"א

הנה כתב לי ידידי הערות על ספרי ובתוכם חדושים נעלים אשר מהם באו בספרו המצויין תורת הקודש, אבל אכתוב כאן רק למה שנוגע ישר למש"כ בספרי.

בפ"ג הל' ה' במה שישבתי דעת הרמב"ם דמחלק בין הנסכים לדמי נסכים, כתב דלפי"ז ע"כ מתני' דפ"ז דשקלים דתנן ושילח עמה נסכיה קריבים משלו היינו דמי נסכים, וא"כ מה פריך הגמ' במנחות דף ע"ג אי ר"ע הא אמר עולה אין מידי אחרינא לא, וע"כ כהר"י קורקוס דהרמב"ם סמך אברייתא והסוגיא דריש תמורה דנסכים אין מקריבין, וכתב דרש"י במנחות דף נ"א על הא דתנן שלח עמה נסכים פי' דמי נסכיה, וקשה דהא במנחות דף ע"ג מפרש הגמ' דגם לר"ע מקריבים הנסכים של עכו"ם, הנה ודאי סמכתי על ד' הר"י קורקוס ועמדתי על ד' הלח"מ שהביא ד' הר"י קורקוס והקשה ע"ז ופירש דכונת הרמב"ם דיכול לשלוח גם נסכים ממש, וע"ז כתבתי דמדברי הרמב"ם לא משמע כדבריו, אך צריך להוסיף על דברי דהרמב"ם מוכיח מהסוגיא דתמורה דע"כ מה דתנן בשקלים נסכיה היינו דמי נסכים וכפירש"י, ולכן מפרש דמה דמשני במנחות דף ע"ג עולה וכל חברתה, ומצויין במסוה"ש גירסת הילקוט וכל אביזרהא, הכונה כהסוגיא דתמורה דבתחלה סבר הגמ' דר"ע סובר דדוקא עולה, וע"ז משני עולה וכל אביזרהא היינו דיכול לנדב מעות לדמי נסכים מה שצריך הצבור ליתן לעולתו, אבל נסכים ממש אין מקריבין כברייתא דתמורה, ויש להעיר דמש"כ שם הכ"מ ובמשנה אמרו, אין שם משנה והוא תוספתא כמצויין שם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.