לחם משנה/מעשה הקרבנות/ג

לחם משנה ‏ מעשה הקרבנות ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

אבל הנכרים אין מקבלין מהם אלא עולות בלבד וכו'. קשה דבמנחות (דף ע"ג) משמע דלא מפקינן איסורא אלא מקרא דאיש איש דכתיב ביה אשר יקריבו לה' לעולה ומרבינן נכרים מאיש דוקא לעולה ולא לשאר קרבנות דלא כתיבי בקרא אליבא דר"ע דקי"ל כוותיה ואיך רבינו ז"ל הביא הדרשא מהכא דהך קרא מוקמינן ליה בתמורה פ"ק בבעלי מומין ומשמע הא תמימים תקריבו. וי"ל דהך דרשה דרבינו ז"ל איתא בת"כ כדכתבו התוס' ז"ל שם דהכי תניא שם מנין שאין מקבלין שקלים מן הנכרי מה ת"ל ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אין לי אלא תמידין שנקראו לחם שאר קרבנות ציבור מנין ת"ל מכל אלה ופירשו שם התוס' ז"ל וקא משמע לן קרא דאפי' בא נכרי ומוסר לציבור אין מקבלין ממנו כשם דאין מקבלין ממנו קרבנות של עצמו ומיהו השתא דאשמעינן איש איש דמקבלים מהם נדרים ונדבות מוקמינן נמי קרא בבעלי מומין כדאיתא בתמורה ע"כ. ורבינו ז"ל הביא דרשה דספרי דמההוא קרא נפקא לן דאין מקבלין ממנו קרבנות ציבור וכ"ש קרבנות עצמו וקרא דאיש איש מרבה נדרים ונדבות דהוה משמע לן איסורא מקרא דמיד בן נכר וכו' ולהכי איצטריך לומר דעולה מקבלים מהן:

אבל אין מקבלים מהם שלמים כו'. בפ"ק דשקלים אמר הנכרי והכותי ששקלו אין מקבלין מהן ואין מקבלין מידן קיני זבים וקיני זבות וקיני יולדות אבל נדרים ונדבות וחטאות ואשמות מקבלין מהן זה הכלל כל שנידר ונידב מקבלין מידן כל שאין נידר ונידב אין מקבלין מהן ע"כ. כך היא הגירסא במשנתנו ונראה דט"ס היא וצ"ל ואין מקבלין מידן קיני זבים וקיני זבות וקיני יולדות חטאות ואשמות אבל מקבלין מהם נדרים ונדבות וכו' דחטאות ואשמות בהדי מילי דאין מקבלין מהם אית לן למיתנינהו דאינן באין בנדר ובנדבה וסיפא קאמר דכל שאינו בא בנדר ונדבה אין מקבלין מהן. כך היא הגירסא במשנה בירושלמי וכן הביאה הרב בעל הכסף משנה ז"ל. אבל ראיתי לרבינו ז"ל שכתב בפירוש המשנה הא דאמרו בירושלמי בסיפא דאין מקבלין מהן קיני זבים וכו' לא קאי אלא אכותי שהזכיר ולא אנכרי דבנכרי לא שייך זבים וזבות ועוד כתב דבכותי מקבלין ממנו חטאות ואשמות לפי שהוא כיון דנתכוון לכפרה אולי ישוב אבל הנכרים אין מקבלין מהם חטאות ואשמות ונראה ודאי דהוא גריס כגירסא דידן דגרסינן אבל מקבלין מהם נדרים ונדבות חטאות ואשמות ואית ליה דהך מילתא אכותי לחוד קאי דאיירי ביה דחלוקה דקיני זבים ביה איירי אבל בנכרים אין מקבלין מהם אלא נדרים ונדבות ולא חטאות ואשמות וסיפא דזה הכלל נתן כלל לנכרים דבנכרים דוקא אין מקבלין מהם אלא נדרים ונדבות ולא חטאות ואשמות ודוחק הוא לפרש המשנה כן אבל כאן לא חילק בין נכרי לכותי משמע דאית ליה דכותי ונכרי שוים הפך ממ"ש בפירוש המשנה וכגירסת הירושלמי וכדכתיבנא:

ד

ישראל שהוא מומר לע"ז כו'. כבר הארכתי ע"ז במקום אחר:

ה

עולות הנכרים אין מביאין עמהן נסכים וכו'. הקשה הבכ"מ ז"ל דלפי סוגיא דמתאמרה בפ' אלו מנחות (דף ע"ג:) לר"ע דקי"ל כוותיה נסכי הנכרי קרבין משלו ואם לא הביא משלו קריבין משל ציבור דשם אוקימו מתני' כוותיה משום דעולה וכל חבירתה קאמר ואי ס"ל דההוא שינויא דחיקא הוי א"כ אפי' משל ציבור נמי לא ליתו וכתב בתירוץ קושיא זו ותירץ דרבינו ז"ל מספקא ליה ולכך פסק כך. והר"י קורקוס תירץ דרבינו בפ"ק דתמורה גריס אזרח מביא עליהן נסכים ואין הנכרי מביא עליהן נסכים דמשמע אינו מביא כלל עליהם נסכים ומתני' היא התם וסמך על אותה סוגיא ומשנה דהתם. ואצלי קשה על תירוץ הבכ"מ ז"ל והר"י קורקוס ז"ל דבהדיא כתב רבינו בפ' ד' מהלכות שקלים וז"ל וכן נכרי ששלח עולתו ממדינה אחרת ולא שלח עמה דמי נסכים יביאו נסכיהם מתרומת הלשכה הרי דפסק בהדיא כמתני' בפ"ז דשקלים דקרבין משלהם ואם לאו משל צבור ולדבריהן קשה דברי רבינו אהדדי. ועוד קשה על הר"י קורקוס דאיך לדבריו הניח רבינו מתני' דשקלים משום ברייתא דפ"ק דתמורה וסמי מתניתין מקמי ברייתא דהא דואין מביא עליהם נסכים כו' ברייתא היא התם ואע"ג דבפיסקא כתוב בספרים שלנו מתני' ואין מביא עליהם נסכים וכו' טעות סופר הוא דאינו אלא ברייתא וההיא מתני' לשון משובש הוא ואינו אלא פיסקא מהברייתא כמבואר שם ואינה משנה כדכתב מהר"י קורקוס ז"ל לומר דסמינן משנה. לכך אני אומר לתרץ קושיות אלו דרבינו ז"ל גרס אזרח מביא עליהם נסכים ואין הנכרי מביא עליהם נסכים ולפי שהוקשה אצלו א"כ פליגא ברייתא דמשמע דקאמרה דאינו מביא כלל נסכים אמתניתין דשקלים דמשמע דקרבים משלו ואם לאו משל ציבור נראה דהוא מפרש דמאי דממעט קרא דאזרח הוי דאזרח הוא חייב להביא נסכים משלו אבל הנכרי אם שלח נסכים קרבים משלו ואם לאו הוי משל ציבור אבל אינו חובה שיהיו הנסכים משלו כמו האזרח, ומ"ש רבינו ז"ל כאן אין מביאין עמהן נסכים ר"ל אין חובה להביא נסכים משלהם אלא אם שלחו מרצונם הרי טוב ואם לאו קרבין משל ציבור ובהכי א"ש מתני' דפ"ז דשקלים דקאמרה דאם לא שלח נסכים יקריבו משל ציבור כלומר דאינו חובה להקריב נסכים משלו אלא אם שלח נסכים יקריבו משלו ואם לא שלח יקריבו נסכים משל ציבור. כנ"ל לפרש דברי רבינו ז"ל:

י

שלשה מן הסנהדרין סומכין עליו וכו'. בריש סנהדרין תנן סמיכת זקנים ועריפת עגלה בשלשה דברי ר"ש ר' יהודה אומר בחמשה ורבינו ז"ל פסק כר' שמעון וכי תימא הא קי"ל הלכה כר' יהודה לגבי ר"ש וכדאמרינן בעירובין פ' מי שהוציאוהו (דף מ"ו:) ועוד דבעריפת עגלה פסק כר' יהודה בהלכות סנהדרין פ"ה דהוי בחמשה ולמה פסק כאן בג' י"ל משום דשם (בדף י"ג) אמרו תנא סמיכה וסמיכת זקנים בג' וכיון דההיא ברייתא אמרה כר' שמעון פסק רבינו ז"ל הכי אבל גבי עריפת עגלה דליכא ברייתא דמסייעא ליה הדרינן לכללין דהלכה כר' יהודה וכדכתיבנא:

יא

ואם סמך הטמא סמך וכו'. כתב הבכ"מ ז"ל דמ"ש בריש פ"ג דזבחים (דף ל"ב) מה סמיכה בטהורים אף שחיטה בטהורים דשחיטה הוי מדרבנן גזירה שמא יגע ואית ליה לרבינו ז"ל דה"ה בסמיכה דהוי מדרבנן ולכך כתב דאם סמך בדיעבד דהוי סמיכה ואי אפשר לומר כן דשם אמרו מאי שנא סמיכה דכתיב לפני ה' שחיטה נמי הכתיב וכו' ופי' רש"י ז"ל מאי שנא דבטהורים מדאורייתא דכתיב לפני ה' וכו' ומוכרח הוא לפרש כן משמע דסמיכה מדאורייתא, גם מה שתירץ עוד דהא דאמרינן אם לא סמך כפר אינו נכון דהתם אמרינן מעלה עליו כאילו לא כפר וכאן כתב רבינו ז"ל דסמך משמע דסמיכתו כשרה וכפר. ונראה לי לומר דנפקא ליה לרבינו ז"ל משום דאמר שם סמיכה נמי אפשר דמעייל ידיה וסמך כלומר ואמאי אמרת דסמיכה בטהורים מדאורייתא ותירצו קא סבר ביאה במקצת שמה ביאה וכיון דרבינו ז"ל פסק בפ"ג מהל' ביאת מקדש דביאה במקצת לא שמה ביאה לכך פסק כי קושית הגמרא דסמיכה לאו דאורייתא בטהורין דאפשר דמעייל ידיה וסמיך אלא מדרבנן הוי גזירה שמא יכנס לעזרה לסמוך כשהוא טמא אבל מדאורייתא כשירה אפילו בטמאים:

יד

ועל העולה מתודה עון עשה ועון לא תעשה שניתק לעשה וכו'. בפ"ג דיומא (דף ל"ו) איפליגו ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא גבי עולה דר' יוסי הגלילי אית ליה דמכפרת על עון לקט שכחה ופאה ור"ע אומר אינה באה אלא על מצות עשה ועל מצות לא תעשה שניתק לעשה ואמרו שם במאי קא מיפלגי ואמר ר' ירמיה בלאו דנבילה קא מיפלגי ר' עקיבא סבר לאו מעליא הוא ור"י הגלילי סבר לאו לאו מעליא הוא ואביי אמר דכולי עלמא לאו דנבילה לאו מעליא הוי והכא בתעזוב קא מיפלגי וכו' ולפי פירוש רש"י ז"ל לר' ירמיה סבר ר' עקיבא דלאו דנבילה הוי לאו מעליא ולוקין עליו דאינו ניתק לעשה וה"ה ללאו דלקט שכחה ופאה דדמי ללאו דנבילה דלוקין עליו דאינו ניתק לעשה דעשה דבתריה מעיקרא משמע ולאביי כ"ע מודו בלאו דנבילה דלוקין עליו דאינו ניתק לעשה ופליגי בלקט שכחה ופאה דלר' עקיבא לוקין ולר' יוסי הגלילי אין לוקין ואם רבינו ז"ל מפרש כן קשה עליו דכיון דהוא פסק כר' עקיבא איך פסק בפ"א מהל' מתנות עניים דאינו לוקה על לאו זה מפני שניתק לעשה אא"כ עבר כל הקציר דאז לא יוכל לקיים העשה הא לר"ע בין לתירוצא דאביי בין לתירוצא דר' ירמיה לוקה על לאו דלקט שכחה ופאה דאינו ניתק לעשה. לכך נראה דרבינו ז"ל מפרש כפירוש התוס' דלר' ירמיה דאמר בלאו דנבילה קא מיפלגי מודה ר"ע לר"י דלאו דלקט שכחה ופאה דאינו לוקה משום דהוי ניתק לעשה אלא משום דשמעיה לר"י הגלילי דאמר אפי' בלאו דנבילה משום דאיכא עשה אחריו אע"ג דלאו ניתק הוא לתקן הלאו שכבר עבר פליג עליה בלאו דנבילה דוקא ולהכי נקט בגמרא לאו דנבילה ולא נקט לאו דלקט שכחה ופאה דבהא מודה ר"ע וכמו שהאריכו שם התוס' נמצא לפי פי' זה לר' ירמיה מכפר לר"ע ג"כ אלאו של לקט שכחה ופאה משום דהוי ניתק לעשה ואע"ג דאביי אינו סובר כן אלא לר"ע לקי משום דתעזוב מעיקרא משמע פסק רבינו ז"ל כר' ירמיה דלר"ע לא לקי על לקט שכחה ופאה ועולה מכפרת עליו ובאו על נכון כל דבריו:]

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף