מעשה רקח/יום טוב/ו
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
יו"ט שחל וכו'. משנה ריש פ' יו"ט דף ט"ו ורב אשי אמר בגמ' כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט לשבת ק"ו מיו"ט לחול וממ"ש רבינו ואיסור זה מדברי סופרים וכו' משמע דס"ל דמאי דאמרינן התם דף ב' חול מכין לשבת וחול מכין ליו"ט ואין יו"ט מכין לשבת ולא שבת מכינה ליו"ט אינו אלא דרך אסמכתא דמדאורייתא שרי וכן נראה ממ"ש בפ"א דין ט"ו דהמבשל ביו"ט לגוים או לבהמה או להניח לחול אינו לוקה שאילו באו לו אורחים היה אותו תבשיל ראוי להם והיינו כרבא בפסחים דף מ"ו ודעת הרב ב"י סי' תקכ"ז דבין לרבא בין לרב אשי דאיפליג עליה אין כאן איסור דאורייתא במבשל מיו"ט לשבת דבהא לא פליגי וכמשמעות דברי רב אשי ובמכלתין ונפקא מינה נמי לדידן דקי"ל כרבא דאפילו בישל בין השמשות דאין כאן טעמא דהואיל לא לקי כלל ושכן דעת רבינו ע"כ. ואחרים חלקו עליו בכל זה עיין לרש"ל והר"ן בפסחים ולהרב ב"ח והרב כנסת הגדולהוהרב מג"א ז"ל. ומ"ש בספרי רבינו
ומבשל ואופה ביו"ט לשבת בנוסח אחר כת"י מיו"ט לשבת.
ב[עריכה]
ולמה נקרא שמו עירוב וכו'. כוונת רבינו מבוארת לקריאת שם ערוב דכשם שקראו שם זה לערובי חצרות וכו' משום היכר כך קראו שם זה לערובי תבשילין על שם ההכר והראב"ד ז"ל השיג עליו דאינו כן אלא שהוא מערב צרכי שבת עם צרכי יו"ט לעשותן יחד ע"כ. ורבינו נראה דלא בחר בזה משום דאין זה מערב צרכי שבת עם צרכי יו"ט דהרי הוא מבשל לשבת בקדרה לבדה ואילו לא היו מתירין חז"ל אלא לבשל לשבת בקדרת יו"ט יחד אז הוה שייך טפי לשון ערוב דומיא דערוב חצרות ממש אכן מכיון שכל אחד לבדו אין שייך כ"כ לשון ערוב ולכך הוכרח להזכיר טעם שוה משום הכר דבאמת שוים הן בסוג זה ועיין עוד להרב המגיד והרב לח"מ ז"ל.
ג[עריכה]
עירובי תבשילין וכו'. שם דף ט"ז ובספרי רבינו נמצא בפסקא זו השגת הראב"ד ואין זה מקומה אלא בדין ה' ובדפוס אמשטרדם נפלו טעיות בפסקא זו בדברי הראב"ד עיין עליו ועיין להרב ב"י סי' תקכ"ז.
ואין עושין ערוב זה וכו'. הכל נתבאר שם והרב ב"י סימן תקכ"ז פסק דלכתחילה בעינן פת ותבשיל לצאת ידי ספק וכ"כ הרב המגיד וכן העולם נוהגים.
ד[עריכה]
תבשיל שאמרו וכו'. ברייתא שם תבשיל זה צלי ואפי' כבוש שלוק ומבושל וקולייס האספנין שנתן עליו חמין וכו' ופי' רש"י כבוש בחומץ ובחרדל ומיני ירקות. שלוק מבושל הרבה מאד. מבושל כהלכתו קולייס האספנין דג מליח הוא ורך וכו' ע"כ. רבינו מפרש קולייס האספנין דגים קטנים שאינן מלוחין ע"פ מ"ש בפ"ט דהלכות שבת שהוא דג דק ורך ביותר ועיין מ"ש שם ולעיל מינה בגמ' אמר רב דגים קטנים מלוחין אין בהן משום בשולי גוים א"ר יוסף ואם צלאן נכרי סומך עליהן משום ערובי תבשילין וכו' ופי' רש"י סומך ישראל עליהן דהא שרו באכילה ע"כ. ורבינו לא חש להזכיר דין מליח דדבר פשוט הוא וגם נלמד ממה שהזכיר ז"ל. ודין המעושן הוא בירושלמי דנדרים פ' הנודר מן המבושל עיי"ש.
ה[עריכה]
וצריך שיהיה עירוב זה מצוי וכו'. הנה הראב"ד ז"ל כתב על זה וז"ל נ"ל שאם אפה ולא בישל או בישל ולא אפה ונאכל העירוב או אבד מה שעשה בעוד שהעירוב קיים מותר לו לשבת ע"כ. והרב המגיד ז"ל כתב עליו דסברא נכונה היא שמה שנעשה בהיתר אפילו נתכוון בו לצורך יו"ט יכול להניחו לשבת ולבשל מכאן ואילך ליו"ט ע"כ. ונראה שגם רבינו יסבור כן וכן ראיתי להמגדל עוז עיין עליו אלא שיש לדקדק בדברי הראב"ד אלה אמאי כתב בישל ולא אפה או אפה ולא בישל אפילו בישל ואפה לישתרי וכן תמה עליו הרב לח"מ ז"ל ונראה לענ"ד שלא התיר הרב אלא בדרך זה שעדין הוא צריך ליום טוב ואגבו עושה דבר אחר אמנם אם כבר עשה כל הצורך אינו בדין שנתיר לו הערמה זו וראיתי להרב מגן דוד [ט"ז] סי' תקכ"ז שפירש דברי הראב"ד באופן אחר ולא נראו דבריו לענ"ד עיי"ש וגם במה שהקשה על הרב בעל הלבוש לא קשיא דמכיון שכתב ז"ל ואם ליו"ט וכו' מורה דעד עכשו לשבת איירי עיין עליו ודו"ק.
עד שיאפה כל מה שהוא צריך וכו'. משמע דאף שהתחיל בהיתר ואבד בתוך זה אינו יכול לגמור וקשה קצתדלקמיה פסק התחיל בעיסתו או בתבשילו ונאכל העירוב או אבד הרי זה גומר הרי דאף שעדין לא גמר כל אפייתו ותבשילו מצי לגמור כיון שהתחיל בהיתר. וצריך לומר דמ"ש כל מה שהוא צריך היינו לאפוקי שלא יתחיל תבשיל או אפיה אחרת אף שכבר עשה תבשיל אחר דהיינו קדרה אחרת או מין אחר אמנם אם התחיל אפיה אחת או תבשיל ובתוך זה אבד אינו בדין שיאסר לגמרו ויפסיד כיון שגוף התחלת המעשה היה בהיתר גמור וזה לא אסר הרב מעולם. שוב ראיתי למרשד"ם או"ח סימן ו' והוכפל בסי' כ"ד שעמד בכל הנ"ל וכוונתי במקצת לדעתו זלה"ה יעו"ש.
ו[עריכה]
המניח ערובי תבשילין וכו'. מימרא דשמואל בערובין דף פ' ועיין לרבינו פ"א דהלכות עירובין דין כ'.
ז[עריכה]
ואינו צריך להודיע וכו' בביצה דף ט"ז נתבארו כל דברי רבינו.
ח[עריכה]
ואומר בעירוב זה יותר לי לאפות ולבשל וכו'. משמע רבינו לא הצריך לומר דבר אחר ולא למעבד כל צרכנא וכן היא דעת רבו הרי"ף ז"ל. והרב כנסת הגדולה סי' תקכ"ז צדד לומר דגם רבינו יסבור דצריך לומר למעבד כל צרכנא עיי"ש אמנם אינו מוכרח כלל מכל שכן שאין זה מהגמ' אלא סברת הגאונים ז"ל ודרכו של רבינו בחיבור זה על פי הש"ס דוקא. ובענין נוסח לאדלוקי שרגא ולאטמוני וכו' עיין להרב מגן דוד [ט"ז] סי' תקכ"ז שיישב הנוסח ע"פ אותם הדיעות ושפתים ישק. ועמ"ש רבינו ביום טוב שלמחר לשבת כתב הרב לח"מ ז"ל שאין הכוונה כשחל יום טוב ה' ו' שיהא מותר לבשל מיום ה' לשבת שהרי כתב הרב המגיד ז"ל לקמן דשבת קרובה התירו וכו' אלא הכוונה יום טוב יום ו' אי נמי שהוא בארץ ישראל דאין להם אלא יום אחד ע"כ. ונראה לענ"ד דאין צורך לכל זה דמדברי רבינו עצמו יש להבינו היטב שהרי כתב בראש הפרק יום טוב שחל להיות ערב שבת אין אופין ומבשלין ביום טוב מה שהוא אוכל למחר בשבת וכו' לפיכך אם עשה תבשיל מערב יום טוב שיהא סומך עליו ומבשל ואופה ביום טוב לשבת הרי זה מותר ע"כ. ובדין זה פירש לנו נוסח העירוב שהזכיר לעיל דהיינו כשחל יום טוב יום ו'. ומ"ש מיו"ט שלמחר לשבת היינו מה שהוא אוכל למחר בשבת שהזכיר ז"ל לעיל ופשוט הוא.
ט[עריכה]
מי שלא הניח וכו'. שם דף י"ז וממה שכתב רבינו כך קמחו ומאכלו נאסר שמעינן דגריס כגירסתינו בגמרא ודלא כגירסת הלכות גדולות שהביאו התוספות דגרסינן הוא נאסר ואין קמחו נאסר מכח דקשיא להו דאם קמחו נאסר מה מועיל הקניה לאחרים מי יכול לסלק האיסור שבו כדי שיאכל הוא עצמו אחר שנאסר ותו כיון שהוא נאסר מאיזה טעם יהא מותר שאחרים אופים בשבת בשבילו וכי אחרים יכולים לעשות בשבילו מה שהוא עצמו אינו יכול לעשות בשביל עצמו ע"כ. וכ"כ רש"ל שם ולרבינו צריך לומר דכיון שהרשות ביד הקונה אם ירצה להחזיר לו אח"כ המאכל ואם לא ירצה לא וכדדייקי דברי רבינו שכתב ואם רצה יתן וכו' נמצא דפנים חדשות באו לכאן כיון דאין שם בעליו הראשונים עליו עוד וכשבישל זה לעצמו בישל ואין נקרא עוד קמחו של פלוני הראשון כלל דהרי נסתלק ממנו לגמרי ודו"ק. ויש נוסח אחר כת"י שכתוב בדברי רבינו כשם שאסור לו לבשל לאפות לעצמו וכו'. ודע דהתם דף כ"א אמר רבה מי שלא ערב ערובי תבשילין אופין לו פת אחת וטומנין לו קדרה אחת ומדליקין לו את הנר וכו' ורבינו השמיטו נראה דס"ל דאינה הלכה וכ"כ הרב המגיד ז"ל גם הרב ב"י סי' תקכ"ז הביאה בשם יש אומרים עיי"ש.
י[עריכה]
מי שלא הניח ערובי תבשילין וכו'. משנה דף ט"ו ופשוט הוא ודין ההערמה בדף י"ז ופי' רש"י שלא יערים לאחר שבשל לצורך לומר עוד אני צריך להזמין אורחים ויבשל תבשילין אחרים ויותירם לשבת וכו' ואם הערים אסור לאכול דאחמור רבנן בהא מלתא שלא לעקור תורת עירוב וכו' ע"כ. ועיין להרב מגן דוד [ט"ז] ס"ס תקכ"ז.
עבר ואפה ובישל וכו'. גם זה שם. והקשה הרב לח"מ ז"ל דבגמ' בעו למפשטא תו מההיא דהמעשר בשבת במזיד לא יאכל ותירצו דהתם דאית ליה פרי אחריני וכו' וא"כ קשה דבפרק כ"ג דשבת כתב רבינו המגביה תרומות ומעשרות בין בשבת בין ביום טוב במזיד לא יאכל דמשמע דאף דלית ליה פרי אחריני אסור ותירץ ז"ל דרבינו מפרש האי נמי אפשר בשאלה שאמרו שם אחר זה גבי המטביל כליו במזיד דקאי גם אהא דהמפריש תרומות ומעשרות עיי"ש ונראה לענ"ד דהן אמת שדברי רבינו קשים והרב ז"ל כתב מאי דאפשר לומר אמנם קשה טובא אם כך מפרש רבינו דברי הש"ס. חדא דאי פירות וכלים אפשר בשאלה למה יגרע הפת בעבר ואפה ונמצא שתירוץ זה אינו מספיק כלל דבשלמא לפי פי' רש"י דתירוץ אפשר בשאלה לא קאי אלא אכלים כפשוטו אין ענין כלים לאוכלין דכלים דרכם בשאלה דזה נהנה וזה אינו חסר מה שאין כן אם נאמר דגם פירות אפשר בשאלה כדעת רבינו אף אנו נאמר דפת נמי אפשר ומצוי יותר מפירות ותו דאכתי אמאי לא יהיב הך טעמא רבינו ז"ל בפרק כ"ג דשבת כי היכי דלא נטעי מיניה וביה מכל שכן דמשמע דאם יתכן במציאות דלא אפשר ליה בשאלה כגון בספינה וכיוצא משמע דשרי להשתמש באותם כלים ואם כן אכתי קשיא דהוה ליה לפרש וצל"ע.
יא[עריכה]
שני ימים טובים וכו' מימרא דרבה שם ויש נוסח אחר כת"י בדברי רבינו שכתוב בה אם היום יו"ט ולמחר חול אין בדברי כלום ואם היום חול ולמחר יו"ט הריני מניח ערובי מעתה וכו' ונוסחא נכונה היא ודומיא לדין תרומה שהזכיר אחר זה.
יב[עריכה]
כיוצא בו וכו'. ערובין דף ל"ט ברייתא כדברי רבינו ובנוסח אחר כת"י כתוב בדברי רבינו מגביה התרומה ביו"ט ומתנה וכו'.
יג[עריכה]
בד"א וכו'. נתבאר בביצה דף ו' ועיין מ"ש בדין ט'.
יד[עריכה]
כל הדברים האלו וכו'. ראוים הדברים למי שאמרן דאיך יתנה בדבר שברור לו שהיום קדש ולמחר חול והראב"ד ז"ל כתב דהגאונים לא חלקו בזה והרב המגיד ז"ל חזק דעת רבינו על נכון עיין עליו. ועיין עוד להרב ב"י סימן תקכ"ז והרב לח"מ ז"ל.
טז[עריכה]
כשם שמצוה וכו'. שם דף ט"ו ודין השבת הוא בפ"ל ובשיירי כנסת הגדולה סי' תקכ"ט הביא משם מהרי"ל לאסור להתענות תענית חלום ביו"ט ראשון משום דבעינן שמחה ושמחת בחגיך ואין שמחה אלא באכילה ושתיה וכו' ובכנסת שם כתב דאם התענה ביו"ט ראשון צריך הוא להתענות תענית אחר אך ביו"ט שני אם התענה תענית חלום אינו צריך להתענות תענית אחר עיי"ש. ובשיירי כנה"ג כתב עוד דאין להתענות ביו"ט שני כשהתענה בראשון תענית חלום ופשוט הוא. ומ"ש בספרי רבינו
וכבר ביארנו הכיבוד העינוג בנוסח אחר כת"י הכבוד והעינוג.
וכל המבזה את המועדות. בפסחים דף קי"ח א"ר ששת משום ר' אלעזר בן עזריה כל המבזה את המועדות כאילו עובד ע"ז שנאמר אלהי מסכה לא תעשה לך וכתיב בתריה את חג המצות תשמור ורש"י ז"ל פירש כל המבזה את המועדות שעושה מלאכה בחולו של מועד.
יז[עריכה]
אסורין בהספד ותענית. מועד קטן דף כ"ז ופסחים דף ס"ח וחיוב השמחה וכו' ברייתא בפסחים דף קי"ט ועיין להתוס' שם. ובנוסח אחר כתוב בדברי רבינו הוא ואשתו ובניו וכו' והיא נוסחא יותר מדוייקת.
יח[עריכה]
כיצד הקטנים וכו'. פסחים שם בברייתא. ומ"ש
והאנשים אוכלין בשר וכו' משמע דגם בזמן הזה קאמר ודלא כהתוס' שכתבו שם שאין חיוב אכילת בשר כי אם בזמן דאיכא חגיגה והוא מחלוקת בין הפוסקים ז"ל עיין עליהם.
חייב להאכיל וכו'. ובזוהר הקדוש פרשת יתרו החמיר מאד בזה ביו"ט יותר משבת מדכתיב פרש חגיכם ולא כתיב שבתכם.
יט[עריכה]
אע"פ שאכילה וכו'. ביצה דף ט"ו ופסחים דף ס"ח וכרבי יהושע דאמר חלקהו חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש. ומ"ש רבינו
ואחר חצות היום וכו' וחוזרין לבתיהם לאכול וכו'. נראה דהכוונה בארץ ישראל שאין עושין אלא יום אחד אי נמי בחו"ל ביום שני דביום ראשון אם הוא אוכל עד הלילה אין זה כבוד יו"ט שני כמ"ש לעיל דין ט"ז ובפ"א דין כ"ב כתב ז"ל דאין חלוק בין יו"ט ראשון לשני אלא לענין המת כמבואר ועיין עוד להרמ"א סי' תע"א וסי' תקכ"ט.
כא[עריכה]
חייבים בי"ד וכו'. קידושין דף פ"א סקבא דשתא רגלא ופי' רש"י רעוע של ימות השנה ליחוד ולעבירה ימות הרגל וכו' כ"כ הרב המגיד והרמ"ך כת"י כתב דהוציאו מהתוספתא דסוכה בראשונה וכו' וכ"כ הרב ב"י סי' תקכ"ט.
כב[עריכה]
ימים שבין ראשון וכו'. מו"ק דף כ"ז והראב"ד השיג על רבינו דיום שמועה כבפניו דמי והוא מן הגמ' שם וכבר ביארו רבינו בפי"א מהלכות אבל דין ה'.
כג[עריכה]
אין מניחין וכו'. משנה שם. ומ"ש ואין מתאבלין וכו' דף כ"ד וכ"ה. ומ"ש ואין קורעין ביו"ט שני מדסתם ולא חילק משמע דאפילו ביום אחרון של פסח וסוכות שנוהג בהם אבלות כמ"ש פ"י דהל' אבל אפ"ה אינו קורע בהם וכ"כ הרב המגיד ועוד עיי"ש ועיין להרב לח"מ והרב משנה למלך ז"ל.
כד[עריכה]
נשים במועד וכו'. משנה דף כ"ח כדברי רבינו. ומ"ש ואסור לאדם וכו' שם דף ח' וכשמואל דאמר אין המת משתכח מן הלב עד שלשים יום ועיין לרבינו פי"א דהלכות אבל דין ו' ועיין להרב המגיד ז"ל.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |