מעשה רקח/יום טוב/ה

מעשה רקח ‏ יום טוב ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ה מהלכות יום טוב

א

אע"פ שהותרה וכו'. כיצד וכו'. ביצה דף כ"ט משנה כדברי רבינו והקשו התוס' דבפרק מפנין דף קנ"ז אמרינן מפנין ד' או ה' קופות [ופסקו רבינו פכ"ו דין ט"ו דהלכות שבת ועיין פכ"א דין ב'] וכ"ש שיהיה מותר ביו"ט ותירצו דהתם אינו יכול להוציאו לחוץ ואין רואין וכו' והכא ביו"ט שיכול להוציאו לחוץ ורואין אותו וכו' שהרואה אומר לצורך חול מביא ובזה מתורץ שהתירו להביא על כתיפו או לפניו אף דמרבה בהילוך. וגבי שבת אמרינן למעוטי בהליכה עדיף משום דביו"ט דיכול להוציא לחוץ קפדינן משום הרואים ועובדין דחול עיין עליהם. ומ"ש בספרי רבינו

אפי' שלא לצורך בנוסח אחר כת"י אין שם תיבת אפילו.

ב

וכן משואות וכו'. שם אתקין רבא במחוזא דדרו בדוחקא לדרו ברגלא וכו' ושם נתבאר בריש הסוגיא דאם אי אפשר לשנות מותר.

בד"א וכו'. רבינו נתן טעם משום עובדין דחול והרב המגיד כתב די"א הטעם דאין משתמשין בבעלי חיים כלל.

ג

אין מנהיגין וכו'. משנה שם דף ל"ב ובגמ' משום דמחזי כמאן דאזיל לחינגא ופי' רש"י חינגא מחול ועל שם שבני אדם סובבין והולכין בשוק כעין סובבות במחולות קרי ליה חינגא.

ואין הסומא וכו'. ברייתא דף כ"ה ופי' רש"י משום דהוי דרך חול ואיכא זילותא דיו"ט. ואין יוצאין בכסא שטוענין אותן בני אדם והם יושבים בקתדרא ע"כ. ותרמילו פי' הערוך כלי של עור ומוליכין בו מיני מזונות וכל דבר.

ואיש שהיו רבים וכו'. נתבאר שם מדברי האמוראים ומעשה שנזכרו שם ויש חולקין בדין זה עיין להרב המגיד ומרן ז"ל. ועל מ"ש רבינו יוצאים בכסא אחריו עיין להרב מגן דוד [ט"ז] סי' תקכ"ב שיש שמחקו תיבת מאחריו מדברי רבינו עיי"ש. ואפיריון שכתב רבינו היינו אלונקי דאיתא התם.

ד

אין מוליכין וכו'. משנה וגמ' דף ט' ופשט הסוגיא אינה עולה לדברי רבינו וגם הראב"ד ז"ל השיג עליו וכבר הרב המגיד ז"ל הליץ בעד רבינו. ועיין עוד למהרי"ק שורש קס"ה הביאו מרן ז"ל ועיין להרב מגדל עוז והרב לח"מ ולהרב ב"י סי' תקי"ח והמפרשים שם.

ה

מי שהיו לו פירות וכו'. משנה דף ל"ה ופי' רש"י מי שיש לו חטים ושעורים שטוחין על גגו להתייבש וראה גשמים ממשמשים ובאים התירו לו לטרוח ולהשליך דרך ארובה שבגג והם נופלין לארץ דליכא טרחא יתירא ודוקא ארובה דכל ארובה מלמעלה למטה היא בתקרת הגג אבל חלון כגון גג שמוקף מחיצה וחלון שבכותל וצריך להגביהו עד החלון ולהשליכו לא טרחינן וכו' ע"כ. ויש שם חלוקות אחרות במתניתין וכבר נתבארו בדברי רבינו בהלכות שבת פרק כ"ו. ומ"ש בספרי רבינו אבל משילין אפילו וכו' בנוסח אחר כת"י מחקו תיבת אפילו.

שחט בהמה בשדה וכו'. משנה דף כ"ה גבי מסוכנת וכו' וס"ל ז"ל דדין זה איתיה אפילו בבריאה ולאו דוקא נקטו מסוכנת והסברא היא עמוד ההוראה שוב ראיתי להרב לח"מ שכתב דהר"ן ז"ל הזכיר דעת אחרת בזה עיין עליו.

ו

כל שנאותין וכו'. משנה דף י"ד ואוקמתא בגמ' הכי ופי' רש"י ולאתויי תפילין אתא דאי נמי מנח להו ביו"ט ליכא איסורא וכו' ע"כ. וכ"כ התוס' ז"ל דנהי דשבת ויו"ט לאו זמן תפילין הן מ"מ ליכא איסורא להניחן ע"כ. ורבינו בפ"ד דהלכות תפילין דין י' כתב סתם דשבתות ויו"ט לאו זמן תפילין עיין עליו. ויש נוסח אחר כת"ישכתוב בדברי רבינו כל שנאותין בחול אע"פ וכו'.

ז

כיצד אין משלחין וכו'. משנה שם וכת"ק דאסר תבואה כל עיקר. והרב המגיד הביא שיש מי שפוסק כר' שמעון דשרי בתבואה וכו'. ומ"ש בספרי רבינו

או קולה אותן ואוכלן בנוסח אחר כתוב או קולף אותן ואוכלן ונוסחתינו נראית עיקר.

ח

כל דבר וכו'. שם תני רב יחיאל ובלבד שלא יעשנו כשורה תנא אין שורה פחותה משלשה בני אדם והר"ן ז"ל פירש שלא יעשה כשורה ע"י שלשה בני אדם דאוושא מלתא ונראין כמוליכן למכור לשוק ורבינו אפרים ז"ל פירש מפני שנראה האחד מוכר והשני לוקח והשלישי סרסור וכו' ע"כ.

ט

המערב וכו'. משנה דף ל"ז הבהמה והכלים כרגלי הבעלים ופי' שם רבינו וז"ל ואמר בכאן כי בכל מקום שיוכל האדם ללכת תלך בהמתו וכל חפציו ע"כ. ובנוסח אחר כתוב כאן המערב ערובי תחומין ביו"ט בבי"ת ונראה שהיא נוסחא מוטעית וק"ל.

י

חפצי הפקר וכו'. שם דף ל"ט ובערובין דף מ"ה ועיין להרב המגיד ז"ל. ודין חפצי הגוי וכו' בעירובין דף מ"ז וכרבי יוחנן דגזרו בעלים גוים אטו בעלים ישראל.

פירות שיצאו וכו'. שם דף מ"א מימרא דרב פפא ובפ"ו דהלכות שבת הלכה כ"ד פסק רבינו דבשוגג מותרים ובמזיד אסורים וכאן התיר אפי' במזיד ובגמרא לא חילקו בין שבת ליום טוב עיי"ש ועיין להרב המגיד ז"ל שלא מצא יישוב לדברי רבינו זולתי לומר שגירסא אחרת הייתה לו ז"ל עיי"ש. ולמ"ש עוד משם הרשב"א דאם יצאו ע"י ישראל בין בשוגג בין במזיד לא יאכלו שם לאחד מישראל לפי שנעשית בהן איסור ע"י ישראל ע"כ. נראה ודאי דהרשב"א ז"ל מפרש כל הסוגיא בגוי דוקא ואם כן קשה לסבול בגוי חילוק בין שוגג למזיד כדאיתא התם עיי"ש ודע שיש נוסח אחר בדברי רבינו פירות שיצאו חוץ לתחום ובנוסח אחר פירות שיצאו חוץ לתחומן.

יא

המוסר בהמתו וכו'. משנה וגמ' בביצה דף ל"ז ורש"י ז"ל מפרשה בענין אחר ועיין להרב המגיד ז"ל ומבואר לדעת רבינו דגם אם מסרה לשני בניו הרי היא כרגליו ונלמד במכל שכן ממה שכתב ז"ל דאם בבן אחד דברועה הרי היא כרגלי הרועה בבן היא כרגלי האב בבניו דגבי רועים היא כרגלי בעליה לא כל שכן וכ"כ רבינו להדיא בפירושו להמשנה שם עיין עליו והך רועה נראה דהיינו אפי' גוי כמ"ש ממ"ש בדין י' עיי"ש.

יב

מי שזימן וכו'. משנה שם דף מ' ופי' רש"י מי שזימן אצלו אורחים מעיר אחרת ויבואו אצלו ע"י ערוב וכו' אלא א"כ זכה להם ע"י אחר שמסרן בעל הבית זה לאדם אחר במשיכה ואמר לו זכה במנות הללו לפלוני ולפלוני דזכין לו לאדם שלא בפניו והיו שלהם מבעוד יום לילך כרגליהם ע"כ. ובנוסח אחר כת"י כתוב בדברי רבינו שאין בעל הסעודה יכול לילך בו שם שכל הסעודה וכו' ועוד נמחק בנוסח אחר תיבת אחר.

יג

וכן מי שהיו פירותיו וכו'. שם באותה משנה מי שהיו פירותיו בעיר אחרת וערבו בני אותה העיר להביא אצלו מפירותיו לא יביאו לו ואם עירב הוא פירותיו כמוהו ופי' רש"י לא יביאו מפירותיו הואיל והוא לא ערב לשם דהכל כרגלי הבעלים ואם ערב הוא ללכת לשם פירותיו כמוהו ומותר להביאם ע"כ. ורבינו השמיט הא דאם ערב הוא משום דדבר פשוט הוא וגם בפירושו להמשנה כתב כל זה מבואר.

בד"א וכו'. גם זה שם ויש מציאות אחרים שם דדינן כקרן זוית ורבינו לא הזכירן דזיל בתר טעמא ופשוט הוא.

יד

בור של יחיד וכו'. משנה שם ואוקמוה בגמ' דהוו מים מכונסין דאל"כ הוי כנהרות המושכין ומעיינות הנובעין דהרי הן כרגלי כל אדם ודין בור של עיר נתבאר שם והרב המגיד בשם הרשב"א ז"ל הביא פירושים שונים בזה עיין עליו.

ושל עולי בבל. פי' רש"י שעשאום בני הגולה לעולי רגלים כרגלי הממלא מפני שהוא הפקר והפקר נקנה בהגבהה ואם בא אחד ושאל לו מימיו אינו מוליכן אלא כרגליו וכו' וקסבר יש ברירה להחמיר ואמרינן הוברר דמאתמול חזו להאי גברא וברשותיה קיימי ע"כ. ובנוסח אחר כת"י כתוב בדברי רבינו ושל עולי בבל שהן מופקרין לכל וכו'. והראב"ד השיג על רבינו בדין זה עיין להרב המגיד ז"ל.

נהרות המושכין וכו'. פי' רש"י היינו סתם נהרות שיש להם משך להלאה ממקום מקור נביעתן ומעיינות הנובעין שאין יוצאין מגומות נביעותן למשך הלאה הרי הן כרגלי כל אדם אין להם שום שביתה לא במקומן ולא כרגלי בעלים ולא כרגלי הממלא אלא כל אדם מוליכו ברגליו דכל מידי דנייד לית ליה שביתה וכו'.

ואם היו באין וכו'. עירובין דף מ"ו וכן פסק הרב ב"י סימן שצ"ז והשיירי כנסת הגדולה בשם שבולי הלקט ז"ל כתב דמטר היורד בשבת או ביו"ט אע"ג דמאתמול לא היו עבים מותר לרחוץ ולשתות מהם וכו'.

טו

שור של רועה וכו'. ביצה דף ל"ח ועיין מ"ש הרב המגיד ז"ל שהראב"ד שהשיג על רבינו משום שנמשך אחר סברתו דסבירא ליה דחפצי הפקר קונים שביתה וכו' על כרחך. ונמצא דרבינו ס"ל דאין קונים וכמו שהאריך הרה"מ לעיל עיי"ש והקשה ע"ז הרב לח"מ ז"ל דכיון דהך מימרא דשמואל היא אם כן על כרחך סבירא ליה לשמואל דחפצי הפקר אין קונים שביתה וא"כ בעירובין דף מ"ט דאמר שמואל חפצי גוי קונים שביתה וכו' כי מוקים ליה התם כרבי יוחנן בן נורי דס"ל חפצי הפקר קונים שביתה ופריך עלה מברייתא אמאי לא פריך מהך מימרא דשמואל גופיה מיניה וביה דמהך דשור של פטם מוכח דס"ל דאין קונים לדעת רבינו וכו' ע"כ. ועיי"ש שנדחק בזה ולעניות דעתי נראה דכיון דהך מימרא דשמואל אינה מבוארת שיסבור כן דיש לפרשה גם כדעת החולקים על רבינו וכסברת הראב"ד ז"ל להכי לא מצי תלמודא למפרך מיניה וביה אמנם אחרי המסקנא של שם בעירובין דנראה מתוכה דשמואל סבירא ליה דאין קונים מעתה שפיר פסק רבינו על פי הוכחת הש"ס אלא שהראב"ד ז"ל ודעמיה יאמרו או דדחיה בעלמא היא התם או דהכא לא נחית שמואל לזה כמ"ש ז"ל ומכל מקום רבינו נמלט מהקושי ודו"ק.

וכן אם שחטו בעליו וכו'. חלוקא זו אינה בביאור שם ורבינו כתבה מסברא ויפה כיון שלימדה מהדין הקודם וק"ל. ובנוסח אחר כת"י כתוב וכן אם שחטו בעליו ביו"ט למוכרו ומכר וכו'.

טז

הגחלת וכו'. משנה כפשוטה בביצה דף ל"ט וכן פירש רש"י ז"ל.

יז

השואל כלי וכו'. משנה דף ל"ז וגמרא דף ל"ח ופי' רש"י והשואל דקתני בדבורא בעלמא ולא משך מבעוד יום דקמ"ל דכיון דאסמכיה ברשותיה אוקמיה ע"כ. ומ"ש רבינו אף על פי שדרכו תמיד וכו' שם לא צריכא דרגיל ושאיל מיניה מהו דתימא ברשותיה קא מוקים ליה קמ"ל מימר אמר דילמא משכח איניש אחרינא ואזיל ושאיל מיניה ופי' רש"י כיון דלא אתי ואמר לי איניש אחרינא אשכח ע"כ. ומ"ש בספרי רבינו

לשאול ממנו כל זה בנוסח אחר כת"י כתוב כלי ונמחק תיבת זה.

יח

שנים ששאלו וכו'. ברייתא מבוארת שם ולא דמי למוסר בהמה לשני רועים דהרי היא כרגלי בעליה כמ"ש בדין י"א דהתם כיון דלא ידעינן להי מנייהו הויא דעת בעלים הלכך הרי היא כרגלי הבעלים וכמ"ש רש"י ז"ל. אבל הכא ידעינן בבירור ומשום דשניהם שאלוה להיות ברשות שניהם לכך לא תהלך יותר מרגלי שניהם בשוה.

יט

הרי אלו לא יזיזוהו ממקומו. בנוסח אחר כת"י הרי זה לא יזיזנו ממקומו.

כ

וכן האשה וכו'. שם וכן האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה וכו' ופי' רש"י תבלין לקדרתה ומים ומלח לעיסתה ע"כ. ורבינו השמיט תבלין ובפירושו להמשנה לא הזכיר כי אם עיסה ומדלא הזכיר גם כן קדרה משמע קצת דלא הוה גריס לה. אמנם בנוסח אחר כת"י מצאתי כתוב כאן תבלין ג"כ וכן נראה שהיתה גירסת הרב המגיד ז"ל מדהעתיק המשנה כצורתה על דברי רבינו ואתי שפיר למ"ש רבינו כאן שהזכיר ג"כ תבשיל ומינה נמי למ"ש בפירוש המשנה כלישנא דמתניתין ודו"ק.

וכן שנים שלקחו וכו'. פלוגתא דף ל"ח ופסק כרב דבבהמה אין ברירה דקא ינקי תחומין מהדדי.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---