מגדל עוז/יום טוב/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ יום טוב ו

א

יום טוב שחל להיות בערב שבת עד ולפיכך נקרא התבשיל זה עירובי תבשילין: כתב הראב"ד ז"ל הטעם הזה לנערים וכו': ואני אומר עיקר אלו ההלכות פ"ב דביצה (דף ט"ז). ובלשון שם העירוב דעת ר"מ ז"ל לפרש עירוב מלשון בין הערבים לפי שקונה בשעת הערב השמש וכן מובן מלשונו שכתב ערב שבת וכמו שמפרש בסמוך עניני קנייתו. והראב"ד מפרש אותו מלשון תערובות ואף כי לשון הראב"ד ז"ל מובן במושכל ראשון מ"מ לשון ר"מ ז"ל ערב עלי:

ב

יום טוב שחל להיות בערב שבת עד ולפיכך נקרא התבשיל זה עירובי תבשילין: כתב הראב"ד ז"ל הטעם הזה לנערים וכו': ואני אומר עיקר אלו ההלכות פ"ב דביצה (דף ט"ז). ובלשון שם העירוב דעת ר"מ ז"ל לפרש עירוב מלשון בין הערבים לפי שקונה בשעת הערב השמש וכן מובן מלשונו שכתב ערב שבת וכמו שמפרש בסמוך עניני קנייתו. והראב"ד מפרש אותו מלשון תערובות ואף כי לשון הראב"ד ז"ל מובן במושכל ראשון מ"מ לשון ר"מ ז"ל ערב עלי:

ג

עירובי תבשילין אין פחות כו'. עד מה שהוא אוכל ביו"ט בלבד: כתב הראב"ד ז"ל נ"ל שאם אפה וכו': ואני אומר תמה אני אם השגה זו יצאה מרבינו הראב"ד ז"ל כי מי הוא זה שלא יודה בזה והלא גדולה מזו אמרו פרק שני דביצה שאם התחיל עיסתו ונאכל עירובו גומר ועוד דהא התם אסיק רב הונא ריש גמרא מתניתין דשלש דברים לעולם שלא הניח ומשום כדי חייו שרו רבנן. ועוד אמרו שם דאפילו מי שלא הניח עירובי תבשילין כלל והזיד ועבר ואפה ובישל מותר ואין אוסרין עליו ואע"פ שאסרו במערים וכן כתבן ר"מ ז"ל לאלו הדינין בזה הפרק והכל מודין בהיתרן ועל אחת כמה וכמה בזה שהניח עירובו ונאנס באכילתו או באבדתו שהיה לנו להתיר אפילו במה שעשה והכין אחר כך כל שכן במה שעשה בהיתר:

ד

עירובי תבשילין אין פחות כו'. עד מה שהוא אוכל ביו"ט בלבד: כתב הראב"ד ז"ל נ"ל שאם אפה וכו': ואני אומר תמה אני אם השגה זו יצאה מרבינו הראב"ד ז"ל כי מי הוא זה שלא יודה בזה והלא גדולה מזו אמרו פרק שני דביצה שאם התחיל עיסתו ונאכל עירובו גומר ועוד דהא התם אסיק רב הונא ריש גמרא מתניתין דשלש דברים לעולם שלא הניח ומשום כדי חייו שרו רבנן. ועוד אמרו שם דאפילו מי שלא הניח עירובי תבשילין כלל והזיד ועבר ואפה ובישל מותר ואין אוסרין עליו ואע"פ שאסרו במערים וכן כתבן ר"מ ז"ל לאלו הדינין בזה הפרק והכל מודין בהיתרן ועל אחת כמה וכמה בזה שהניח עירובו ונאנס באכילתו או באבדתו שהיה לנו להתיר אפילו במה שעשה והכין אחר כך כל שכן במה שעשה בהיתר:

ה

עירובי תבשילין אין פחות כו'. עד מה שהוא אוכל ביו"ט בלבד: כתב הראב"ד ז"ל נ"ל שאם אפה וכו': ואני אומר תמה אני אם השגה זו יצאה מרבינו הראב"ד ז"ל כי מי הוא זה שלא יודה בזה והלא גדולה מזו אמרו פרק שני דביצה שאם התחיל עיסתו ונאכל עירובו גומר ועוד דהא התם אסיק רב הונא ריש גמרא מתניתין דשלש דברים לעולם שלא הניח ומשום כדי חייו שרו רבנן. ועוד אמרו שם דאפילו מי שלא הניח עירובי תבשילין כלל והזיד ועבר ואפה ובישל מותר ואין אוסרין עליו ואע"פ שאסרו במערים וכן כתבן ר"מ ז"ל לאלו הדינין בזה הפרק והכל מודין בהיתרן ועל אחת כמה וכמה בזה שהניח עירובו ונאנס באכילתו או באבדתו שהיה לנו להתיר אפילו במה שעשה והכין אחר כך כל שכן במה שעשה בהיתר:

ו

המניח עירובי תבשילין עד אינו זוכה בהן. פ' חלון והביאו ר"י אלפס ז"ל פ' שני דמסכת ביצה:

ואינו צריך להודיע עד יסמוך על עירובו. פרק שני דביצה (דף ט"ז):

המניח עירובי תבשילין עד מיו"ט לשבת. זה כתב מכח אותה תשובה שכתבתי בהלכות ברכות ומדאסיקנא פ"ק דפסחים (דף ז') ובכמה דוכתי דעל כל המצות כלן מברך עליהן עובר לעשייתן. ונוסח העירוב מקובל איש מפי איש:

ז

המניח עירובי תבשילין עד אינו זוכה בהן. פ' חלון והביאו ר"י אלפס ז"ל פ' שני דמסכת ביצה:

ואינו צריך להודיע עד יסמוך על עירובו. פרק שני דביצה (דף ט"ז):

המניח עירובי תבשילין עד מיו"ט לשבת. זה כתב מכח אותה תשובה שכתבתי בהלכות ברכות ומדאסיקנא פ"ק דפסחים (דף ז') ובכמה דוכתי דעל כל המצות כלן מברך עליהן עובר לעשייתן. ונוסח העירוב מקובל איש מפי איש:

ח

המניח עירובי תבשילין עד אינו זוכה בהן. פ' חלון והביאו ר"י אלפס ז"ל פ' שני דמסכת ביצה:

ואינו צריך להודיע עד יסמוך על עירובו. פרק שני דביצה (דף ט"ז):

המניח עירובי תבשילין עד מיו"ט לשבת. זה כתב מכח אותה תשובה שכתבתי בהלכות ברכות ומדאסיקנא פ"ק דפסחים (דף ז') ובכמה דוכתי דעל כל המצות כלן מברך עליהן עובר לעשייתן. ונוסח העירוב מקובל איש מפי איש:

ט

מי שלא הניח עד פעם אחרת. פרק שני דביצה (דף י"ז):

שני ימים טובים עד מיו"ט לשבת. פ"ק דביצה (דף ו'):

כיוצא בו היו לפניו עד מוצאי שבת. פ' בכל מערבין (דף ל"ט):

י

מי שלא הניח עד פעם אחרת. פרק שני דביצה (דף י"ז):

שני ימים טובים עד מיו"ט לשבת. פ"ק דביצה (דף ו'):

כיוצא בו היו לפניו עד מוצאי שבת. פ' בכל מערבין (דף ל"ט):

יא

מי שלא הניח עד פעם אחרת. פרק שני דביצה (דף י"ז):

שני ימים טובים עד מיו"ט לשבת. פ"ק דביצה (דף ו'):

כיוצא בו היו לפניו עד מוצאי שבת. פ' בכל מערבין (דף ל"ט):

יב

מי שלא הניח עד פעם אחרת. פרק שני דביצה (דף י"ז):

שני ימים טובים עד מיו"ט לשבת. פ"ק דביצה (דף ו'):

כיוצא בו היו לפניו עד מוצאי שבת. פ' בכל מערבין (דף ל"ט):

יג

מי שלא הניח עד פעם אחרת. פרק שני דביצה (דף י"ז):

שני ימים טובים עד מיו"ט לשבת. פ"ק דביצה (דף ו'):

כיוצא בו היו לפניו עד מוצאי שבת. פ' בכל מערבין (דף ל"ט):

יד

כל הדברים האלו עד מעיו"ט בלבד: כתב הראב"ד ז"ל אע"פ שיש בדבריו כעין טעם וכו': ואני אומר הר"מ מקוצי מדעת רבותינו בעלי התוס' מסכים כן וטעם גדול יש לי ליתן בדבריו גמרא מתניתין קמייתא דפ"ק דביצה (דף ד') בשמעתין דשני ימים טובים של גליות רב אמר נולדה בזה מותרת בזה ורב אסי אמר נולדה בזה אסורה בזה ואסיקנא אמר רב זביד כוותיה דרב אסי מסתברא דהאידנא ידעינן בקביעא דירחא וקא עבדינן תרי יומי אמר אביי כוותיה דרב מסתברא דתנן בראשונה היו משיאין וכו' עד ואילו בטלו כותים עבדינן חד יומא והיכא דמטו שלוחין עבדינן חד יומא והאידנא מ"ט עבדינן תרי יומי משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם זמנין דגזרי שמדא ואתי לאיקלקולי וקיי"ל כרב וכדסבר ליה אביי דהא רבא נמי פסיק הכי בסוף שמעתין דגרס אמר רבא הלכתא כוותיה דר' בהני תלת בין לקולא בין לחומרא וזאת הוא דלקולא וכן פסקו כל הפוסקים וגם טעם אביי לא נחלק למדנו שמנהג בלבד הוא וכמו שכתב ר"מ ז"ל בכאן וכמו שהוכיח בהלכות קדוש החדש:

טו

כל הדברים האלו עד מעיו"ט בלבד: כתב הראב"ד ז"ל אע"פ שיש בדבריו כעין טעם וכו': ואני אומר הר"מ מקוצי מדעת רבותינו בעלי התוס' מסכים כן וטעם גדול יש לי ליתן בדבריו גמרא מתניתין קמייתא דפ"ק דביצה (דף ד') בשמעתין דשני ימים טובים של גליות רב אמר נולדה בזה מותרת בזה ורב אסי אמר נולדה בזה אסורה בזה ואסיקנא אמר רב זביד כוותיה דרב אסי מסתברא דהאידנא ידעינן בקביעא דירחא וקא עבדינן תרי יומי אמר אביי כוותיה דרב מסתברא דתנן בראשונה היו משיאין וכו' עד ואילו בטלו כותים עבדינן חד יומא והיכא דמטו שלוחין עבדינן חד יומא והאידנא מ"ט עבדינן תרי יומי משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם זמנין דגזרי שמדא ואתי לאיקלקולי וקיי"ל כרב וכדסבר ליה אביי דהא רבא נמי פסיק הכי בסוף שמעתין דגרס אמר רבא הלכתא כוותיה דר' בהני תלת בין לקולא בין לחומרא וזאת הוא דלקולא וכן פסקו כל הפוסקים וגם טעם אביי לא נחלק למדנו שמנהג בלבד הוא וכמו שכתב ר"מ ז"ל בכאן וכמו שהוכיח בהלכות קדוש החדש:

טז

כשם שמצוה עד והענוג בהלכות שבת. זה מפורש פרק כל כתבי הקדש (דף קי"ח) זה יום כפורים שאין בו כו' ויום כפורים ור"ה נקראו ימים טובים ומקרא קדש זיל קרי בי רב הוא:

וכן ראוי לאדם שלא יסעוד עד כאילו נטפל לעכו"ם. פ' ערבי פסחים (דף קי"ח):

שבעת ימי הפסח עד בהספד ותענית. עיקרה במגלת תענית ומביאה כן בכמה מקומות בתלמוד:

וחייב אדם להיות שמח עד ביין. פרק כל כתבי (שם) ובירושלמי פ"ק דחגיגה (דף ג') ובהרבה מקומות בתלמוד:

וכשהוא אוכל ושותה חייב עד פרש חגיכם. דברים אלו מבוארים בכתוב:

אע"פ שאכילה ושתיה במועדות כו' עד הלילה. במס' פסחים פרק אלו דברים (דף ס"ח) ופ"ג דביצה (דף ט"ו):

יז

כשם שמצוה עד והענוג בהלכות שבת. זה מפורש פרק כל כתבי הקדש (דף קי"ח) זה יום כפורים שאין בו כו' ויום כפורים ור"ה נקראו ימים טובים ומקרא קדש זיל קרי בי רב הוא:

וכן ראוי לאדם שלא יסעוד עד כאילו נטפל לעכו"ם. פ' ערבי פסחים (דף קי"ח):

שבעת ימי הפסח עד בהספד ותענית. עיקרה במגלת תענית ומביאה כן בכמה מקומות בתלמוד:

וחייב אדם להיות שמח עד ביין. פרק כל כתבי (שם) ובירושלמי פ"ק דחגיגה (דף ג') ובהרבה מקומות בתלמוד:

וכשהוא אוכל ושותה חייב עד פרש חגיכם. דברים אלו מבוארים בכתוב:

אע"פ שאכילה ושתיה במועדות כו' עד הלילה. במס' פסחים פרק אלו דברים (דף ס"ח) ופ"ג דביצה (דף ט"ו):

יח

כשם שמצוה עד והענוג בהלכות שבת. זה מפורש פרק כל כתבי הקדש (דף קי"ח) זה יום כפורים שאין בו כו' ויום כפורים ור"ה נקראו ימים טובים ומקרא קדש זיל קרי בי רב הוא:

וכן ראוי לאדם שלא יסעוד עד כאילו נטפל לעכו"ם. פ' ערבי פסחים (דף קי"ח):

שבעת ימי הפסח עד בהספד ותענית. עיקרה במגלת תענית ומביאה כן בכמה מקומות בתלמוד:

וחייב אדם להיות שמח עד ביין. פרק כל כתבי (שם) ובירושלמי פ"ק דחגיגה (דף ג') ובהרבה מקומות בתלמוד:

וכשהוא אוכל ושותה חייב עד פרש חגיכם. דברים אלו מבוארים בכתוב:

אע"פ שאכילה ושתיה במועדות כו' עד הלילה. במס' פסחים פרק אלו דברים (דף ס"ח) ופ"ג דביצה (דף ט"ו):

יט

כשם שמצוה עד והענוג בהלכות שבת. זה מפורש פרק כל כתבי הקדש (דף קי"ח) זה יום כפורים שאין בו כו' ויום כפורים ור"ה נקראו ימים טובים ומקרא קדש זיל קרי בי רב הוא:

וכן ראוי לאדם שלא יסעוד עד כאילו נטפל לעכו"ם. פ' ערבי פסחים (דף קי"ח):

שבעת ימי הפסח עד בהספד ותענית. עיקרה במגלת תענית ומביאה כן בכמה מקומות בתלמוד:

וחייב אדם להיות שמח עד ביין. פרק כל כתבי (שם) ובירושלמי פ"ק דחגיגה (דף ג') ובהרבה מקומות בתלמוד:

וכשהוא אוכל ושותה חייב עד פרש חגיכם. דברים אלו מבוארים בכתוב:

אע"פ שאכילה ושתיה במועדות כו' עד הלילה. במס' פסחים פרק אלו דברים (דף ס"ח) ופ"ג דביצה (דף ט"ו):

כ

כשאדם אוכל ושותה עד ולא מתוך שכרות. כל זה מבואר:

חייבין ב"ד להעמיד כו' עד שמא יבאו לידי עבירה. זה כתב מדאמר אביי בשילהי קידושין (דף פ"א) אמר אביי סיקבא דשתא רגלא:

כא

כשאדם אוכל ושותה עד ולא מתוך שכרות. כל זה מבואר:

חייבין ב"ד להעמיד כו' עד שמא יבאו לידי עבירה. זה כתב מדאמר אביי בשילהי קידושין (דף פ"א) אמר אביי סיקבא דשתא רגלא:

כב

ימים שבין ראשון ושביעי עד אסור לספוד בהן. פרק אלו מגלחין (דף כ"ח):
כתב הראב"ד ז"ל ויום שמועה כבפניו דמי עכ"ל: ואני אומר יש לי לחלק כי אם באה השמועה תוך שלשים והרי זה חייב לקרוע ולהתאבל שבעה דינו כבפניו ואם לאחר שלשים שאינו חייב לקרוע ולהתאבל שבעה אינו כבפניו. וכן משמע פרק מגלחין וכן נראה דעת ר"מ ז"ל פ' שביעי דהלכות אבל:

כג

אין מניחין מטת המת וכו' עד וכולן עונות. פ' אלו מגלחין (דף כ"ז):

ואסור לאדם שיעורר עד סוף הפרק. פ"ק דמ"ק (דף ח'):

כד

אין מניחין מטת המת וכו' עד וכולן עונות. פ' אלו מגלחין (דף כ"ז):

ואסור לאדם שיעורר עד סוף הפרק. פ"ק דמ"ק (דף ח'):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.