מגיד משנה/יום טוב/ו

מגיד משנה ‏ יום טוב ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

(א-ב)

יו"ט שחל להיות וכו'. ריש פ"ב (ביצה ט"ו:) יו"ט שחל להיות ע"ש לא יבשל בתחלה מיו"ט לשבת וכו' ועושה תבשיל מעיו"ט וסומך עליו לשבת ושאלו בגמ' מ"ט ואמר רב אשי כדי שיאמרו מיו"ט לשבת אין אופין ק"ו מיום טוב לחול. ויש שם טעם אחר ורב אשי הוא בתרא:

ולמה נקרא שמו עירוב וכו'. רבינו נתן טעם לקריאת שם זה שהוא משום היכר כמו עירובי חצרות, וכבר נתבאר פ' ראשון מהלכות עירובין למה נזכר בהיכר החצרות עירוב, ומדעתי שהוא סבור שעל זה ג"כ אמרו עירובי תחומין ועיקר מלת עירוב בדברים אלו אינה בתחלת הנחתה אלא גבי חצרות והושאלה לתחומין ולתבשילין לפי שאף הם נעשין באוכל: והר"א ז"ל כתב בהשגות שאינו כך אלא שהוא מערב צרכי שבת עם צרכי יו"ט לעשותם יחד, ואפשר שאף בתחומין יאמר כן שהוא מערב התחומין שלא היה יכול לילך בו תחלה עם התחום שהיה יכול לילך בו ונכון הוא:

ג

עירובי תבשילין וכו'. בגמ' (דף ט"ז:) אמר רב עירובי תבשילין צריכין כזית בין לאחד בין למאה:

ואין עושין זה העירוב וכו'. בגמ' (דף ט"ז.) לא שנו אלא תבשיל אבל פת לא וכל שכן פירות דלא ופשוט הוא ושם אמרו דדוקא תבשיל דמלפת אבל דייסא ללשון אחרון לא וזה דעת ההלכות וכן כתבו ז"ל ולזה כתב רבינו אלא תבשיל שהוא פרפרת. ודע שבתבשיל אחד בלא פת סגי וכן נראה מן ההלכות וכן כתבו מקצת הגאונים ז"ל, וזה דעת הרמב"ן והרשב"א וכדברי רבינו אלא שנהגו להחמיר להצריך פת ותבשיל להוציא מידי כל ספק:

אפילו עדשים שבשולי קדרה וכו'. שם תני רבי חייא עדשים שבשולי קדרה סומך עליהם משום עירובי תבשילין והוא דאית בהו כזית אמר רב יהודה שמנונית שע"ג הסכין אדם גורדו וסומך עליו משום עירובי תבשילין והוא דאית ביה כזית:

ד

תבשיל שאמרו וכו'. ברייתא שם (דף ט"ז:) תבשיל זה אפילו צלי כבוש שלוק ומבושל ואפילו קוליס האספנין שהדיחו בחמין מעיו"ט. ופירש רבינו קוליס האספנין דגים קטנים ביותר שהדחתן זה גמר בשולן כנזכר פרק ט' מהלכות שבת. ורבינו הוסיף מעושן שלא נזכר בברייתא וירושלמי הוא בנדרים פ' הנודר מן המבושל שיוצאין במעושן משום עירובי תבשילין:

ה

וצריך שיהא עירוב זה וכו'. במשנה (דף ט"ו:) אכלו או שאבד לא יבשל עליו לכתחלה ובגמרא (דף י"ז.) אמר אביי נקיטינן אם התחיל בעיסתו ונאכל עירובו הרי זה גומר: ובהשגות א"א נ"ל שאם אפה וכו'. וסברא נכונה היא שמה שנעשה בהיתר אפילו נתכוון לצורך יו"ט יכול להניחו לשבת ולבשל מכאן ואילך ליו"ט:

ו

המניח עירובי תבשילין וכו'. מימרא בעירובין פרק חלון (עירובין דף פ'.) אמר שמואל עירובי תבשילין צריך לזכות ושם מבואר שדינו כעירוב שבת ונתבאר פ״א מהלכות עירובין ביד מי אדם מזכה:

ז

ואינו צריך וכו'. פ' יו"ט שחל (ביצה ט"ז:) אמר רב עירובי תבשילין צריכין דעת פשיטא דעת מניח בעינן דעת מי שהניחו לו בעינן או לא בעינן תא שמע דשמואל מערב אכולה נהרדעא רבי אמי ורבי אסי מערבי אכולה טבריא. ובהלכות ושמעינן מהני כולהו דלא בעינן דעת מי שהניחו לו אלא בשמודיעו ביו"ט עצמו שעירב עליו מאתמול הולך וסומך ומניח עליו ומבשל לכתחלה בשבת עכ"ל:

ויש לאדם לערב וכו'. שם מכריז ר' יעקב בר אידי מי שלא הניח עירובי תבשילין יבא ויסמוך על שלי וכמה אמר רב רחומי בר זכריה עד תחום שבת. וכתב הרשב"א ז"ל אפילו עירב עירובי תחומין ויכול לבא אינו סומך עליו שלא נתן דעתו מן הסתם אלא על שהן תוך תחומו ולפיכך אם פירש אפילו על מי שיכול לבא אצלו ע"י עירובי תחומין אף הן סומכין עליו, עכ"ל. וזה דעת התוספות ואין לדברים אלו ראיה:

ח

המניח עירובי תבשילין וכו'. זה ידוע שכל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן ויש מי שהוסיף בנוסח האמור להדליק את הנר וכ"כ בעל ההלכות למיפא ולבשולי ולמעבד כל צרכין ולאדלוקי שרגא וכתב הרשב"א ז"ל שכן ראוי לומר:

ט

מי שלא הניח עירובי תבשילין וכו'. שם (דף י"ז.) איבעיא להו מי שלא הניח עירובי תבשילין הוא נאסר וקמחו נאסר או דלמא הוא נאסר וקמחו אינו נאסר ואמרו תא שמע מי שלא הניח עירובי תבשילין הרי זה לא יאפה ולא יבשל ולא יטמין לא לו ולא לאחרים ולא אחרים אופין לו ומבשלין לו כיצד הוא עושה מקנה קמחו לאחרים ואחרים אופין לו ומבשלין לו שמע מינה הוא נאסר וקמחו נאסר ש"מ. ובגמרא (דף כ"א:) גבי מתני' דב"ש אומרים אין טומנין את החמין אמר רבה מי שלא עירב עירובי תבשילין אופין לו פת אחת וטומנין לו קדרה אחת ומדליקין לו את הנר ונראה שהוא במחלוקת ולא הביאה הרב ז"ל בהלכותיו לפי שסבור שאינה הלכה. אבל הר"ז הלוי והרשב"א ז"ל פסקוה וכן כתב בספר קצר שלו לא היו שם אחרים להקנות להם קמחו או שלא רצה להקנות קמחו לאחרים אופין לו בצמצום פת אחת וטומנין לו קדרה אחת וצולין לו דג קטן ומדליקין לו את הנר, עכ"ל:

י

מי שלא הניח עירובי תבשילין וכו'. במשנה (דף ט"ו:) אבל מבשל הוא ליו"ט ואם הותיר הותיר לשבת:

ואם הערים הרי זה אסור לאכלו. ברייתא שם (דף י"ב.) ואם הערים אסור:

עבר ואפה וכו'. בעיא שם (דף י"ז.) ואתו למפשטה מברייתא זו ואם הערים אסור ודחה רב אסי הערמה קאמרת שאני הערמה דאחמירו בה רבנן טפי ממזיד ובעיין לא אפשיטא וכתבו המפרשים ז"ל דהוה ליה ספיקא דרבנן ולקולא כדברי רבינו:

יא

שני ימים טובים של וכו'. שם אמר רבה מניח אדם עירובי תבשילין מיו"ט לחבירו ומתנה:

יג

(יב-יג)

כיוצא בו היו לפניו וכו'. בעירובין פ' בכל מערבין (עירובין דף ל"ט:) ברייתא היו לפניו שתי כלכלות של טבל ואמר אם היום חול תהא זו תרומה על זו אם היום קדש אין בדברי כלום וקורא עליה שם ומניחה למחר הוא אומר אם היום חול תהא זו תרומה על זו אם היום קדש אין בדברי כלום וקורא עליה שם ואוכלה ומסקנא דכן הלכה בשני ימים טובים של גליות אבל לא בשני ימים טובים של ר״ה וכן כתוב בהלכות. וכן גבי עירובי תבשילין מפורש פ״ק דיו״ט (דף ו'.) דאינו מתנה אלא בשני ימים טובים של גליות אבל לא בשני ימים טובים של ר״ה וזה מוסכם. וכתב בעל העטור שאף אם עירבו ביום ד' אינו יכול לאפות ביום ה' לשבת דשבת קרובה התירו ע״י עירוב שבת רחוקה לא התירו:

טו

(יד-טו)

כל הדברים וכו'. ולפיכך אני אומר שאין מערב אדם ומתנה וכו'. סברת רבינו ז"ל בזה נראית נכונה מאד לפי שדבר ברור הוא שהיום יום חמישי ידוע לנו שהוא יו"ט בברור ושיום ששי הוא חול אלא שאנו עושין אותו יו"ט ואם כן היאך יערב ביו"ט והאיך יתנה ויאמר אם היום חול והוא יודע אי זה מהן חול ואי זה מהן קדש ולא בשביל ספק אנו עושין היום שני יו"ט. ובהשגות כתוב א"א אע"פ שיש בדבריו כעין טעם וכו' והיום תהיה זו תרומה על זו כ"ש שיכול לומר שהמעשה אינו נגמר אלא בשני ודבורו בראשון לא יעשה כלום עכ"ל. והוא הדין לדבריו בהנחת עירוב שכל שכן שיכול לומר אם היום יו"ט ולמחר חול ומ"מ אין זה מספיק שהרי התנאי כולל שני ימים המסופקים ובזמן הזה אין כאן ספק והיאך יאמר בתרומה אם אתמול קדש והיום חול תהיה תרומה והלא ידוע שכן הוא כדבריו שהיום חול וחכמים מדרך הודאי עשאוהו קדש וגזרו בו שלא לתרום ונמצא מפקיע גזרתם בידים שגזרו מדרך הודאי וכן הדין בעירוב שכשהוא מתנה ביום חמישי אם היום קדש ולמחר חול אינו צריך עירוב ידוע שכן הוא כדבריו ואין עירובו כלום ונמצא אופה ביו"ט שני של דבריהם לצורך שבת בלא עירוב אלא ודאי סברת רבינו ראויה אליו ונמוקו עמו כנ"ל:

טז

כשם שמצוה לכבד וכו'. פ' יו"ט שחל (דף ט"ו:) ובהרבה מקומות:

וכל המבזה את המועדות וכו'. פרק ערבי פסחים (פסחים דף קי"ח.) אמר רב ששת משום ראב״ע כל המבזה את המועדות כאלו עובד עכו״ם שנאמר אלהי מסכה לא תעשה לך וכתיב בתריה את חג המצות תשמור:

יז

שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים וכו'. איסור ההספד והתענית מבואר במועד קטן (דף כ"ז.) ובפסחים (דף ס"ח:) פרק אלו דברים ובשאר מקומות ויתבאר למטה בארוכה. וחיוב השמחה מפורש פ' ערבי פסחים (פסחים דף ק"ט.) ת״ר חייב אדם לשמח את ביתו בחג שנאמר ושמחת בחגך במה משמחן ביין ר' יהודה אומר אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן אמר רב יוסף בבבל בבגדי צבעונין בארץ ישראל בכלי פשתן המגוהצין ושם אמר בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר וזבחת שלמים ואכלת שם וכו':

יח

וכשהוא אוכל חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר וכו'. דברים אלו מבוארים בכתוב והפסוקים שהביא רבינו לראיה ראויין אליו להביאם:

יט

אף על פי שאכילה ושתייה במועדות בכלל מצות וכו'. פרק יום טוב שחל (ביצה דף ט"ו:) ובפסחים פרק אלו דברים (פסחים דף ס"ח:) תניא ר' אליעזר אומר אין לו לאדם ביו״ט אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה ר' יהושע אומר חלקהו חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש ע״כ וקיימא לן דרבי אליעזר ורבי יהושע הלכה כרבי יהושע:

כ

כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל לא ימשך ביין ובשחוק וכו'. גם זה מבואר:

כא

חייבים בית דין להעמיד וכו'. זה למד רבינו מדאמר אביי בשלהי קדושין (דף פ"א.) אמר אביי סקבא דשתא ריגלא וכו':

כב

ימים שבין ראשון ושביעי וכו'. פרק אלו מגלחין במועד קטן (דף כ"ז:) מימרא אין מועד בפני תלמידי חכמים וכל שכן חנוכה ופורים והני מילי בפניו אבל שלא בפניו לא ושם העלו דיום שמועה כבפניו דמי וכן כתוב בהשגות א"א ויום שמועה וכו'. וכן כתוב בהלכות וכבר כתב כן רבינו פרק י"א מהלכות אבל:

כג

אין מניחין מטת המת וכו'. משנה שם (דף כ"ז.) אין מניחין את המטה ברחוב מפני שמרגלת את ההספד:

וכן אין מתאבלין וכן אין וכו'. משנה שם (דף כ"ד כ"ה.) אין קורעין ולא חולצין ולא מברין אלא קרוביו של מת ובגמ' ובהלכות דעל חכם או אדם כשר או אדם דעלמא אי קאי בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע במועד וכבר נזכרו דינין אלו שעד סוף הפרק בפי"א מהל' אבל:

ואין קורעין ביו"ט שני וכו'. כך כתבו וכן הסכים הרמב"ן ז"ל ועיקר. ודע שאפילו ביו"ט שני האחרון של פסח ושל סוכות ושל עצרת שהקובר את מתו נוהג בהן אבלות כנזכר פרק עשירי מהלכות אבל וכדעת הגאונים כמו שיתבאר שם אף בימים אלו אינו קורע זה דעת רבינו והרמב"ן ז"ל. וראיתי מקשים על זה מדין ק"ו ומה חולו של מועד שאינו נוהג אבלות חייב לקרוע יו"ט שני האחרון שנוהג אבלות לא כל שכן שחייב לקרוע ואני משיב מה לחולו של מועד שאינו אסור בעשיית מלאכה כזו ואפילו מדבריהם תאמר ביו"ט שני שהוא אסור מדבריהם בכל מה שאסור ביו"ט ראשון ואם אמרו שנוהג אבלות לפי שאינו מחלל יו"ט אלא שמחת יו"ט יאמרו שיחלל יו"ט בידים ויקרע כנ"ל:

כד

נשים במועד וכו'. משנה שם (דף כח:) נשים במועד מענות אבל לא מטפחות רשב"ג אומר הסמוכות לפני המטה מטפחות בחנוכה ובפורים ובראשי חדשים מענות ומטפחות בזה ובזה אין מקוננות נקבר המת לא מענות ולא מטפחות אי זהו ענוי שכולן עונות כאחת קינה אחת אומרת וכלן עונות אחריה שנאמר למדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה אבל לעולם הבא מהו אומר בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים:

ואסור לאדם לספוד וכו'. פ"ק (מ"ק ח'.) במשנה לא יעורר אדם על מתו ולא יספוד קודם לרגל שלשים יום ואמר רבא בגמרא דטעמא משום מעשה באדם אחד שכנס מעותיו לעלות לרגל ובא ספדן אחד ועמד על פתחו ונטלתן אשתו ונתנה לו ונמנע לעלות לרגל ובאותה שעה גזרו על כך ושמואל אמר לפי שאין המת משתכח מן הלב עד שלשים יום מאי בינייהו דקא עביד בחנם. ורבינו פוסק כשמואל לפי שבירושלמי נראה כמותו ובירושלמי חלקו בין מת חדש למת ישן וכן בדין לפי טעם שמואל שכל שהוא חדש אפילו לא יספדנו א"א לו להשתכח תוך שלשים. וכבר הזכיר חילוק זה רבינו פ' י"ח מהל' אבל וזה דעת הר"א ז"ל בפירושיו לפסוק כשמואל ויש מן הגאונים שפסקו כרב וכל שעושין בחנם מותר ולזה הסכימו הרשב"א והרמב"ן ז"ל:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף