מחצית השקל/אורח חיים/תרכו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תרכו

(א) (ס"ק א) תחת כו' בית פסול דסכה אמר רחמנא כו' והא דלא סגי ליה גם לבית בטעם משום מחובר. משום שכתב מ"א בסי' תרכ"ט ס"ק י"א בשם ת"ה דתלוש ולבסוף חברו מיקרי תלוש לענין סכה. ולכן הוצרך רש"י לטעם אחר:

(ב) (ס"ק ב) כשרה כו' התו' והרא"ש כו' סי' תרל"א כו' והוא דתנן דף ט"ו המקרה סכתו בשפודין או בארוכות המטה (שהן דברים הפסולים לסכך בכן) אם יש ריוח ביניהם כמותן והניח שם במקום הריוח סכך כשר כשרה:

ובאמת התו' לשיטתם כו' והוא דבדף כ"ב ע"ב רמי מתני' אהדדי דתנן בפ"ק שצלתה מרובה מחמתה כשרה. משמע אבל אי חמתה וצלתה שוין פסולה. ובפ"ב תנן שחמתה מרובה מצלתה פסולה. משמע הא שוין כשרה. ומשני כאן מלמעלה כאן מלמטה. ופירש"י אם מלמעלה הסכך והאויר שוין פסולה. אבל למטה אם הצל וחמה שוין כשרה לר"ת מהכרח קושייתו פי' אם עומד למעלה ורואה שהסכך והאויר שוין כשרה. אבל אם עומד למטה ומביט למעלה ונראה לו שלמעלה הסכך והאויר שוין פסולה. לפי שהאויר שהוא דבר שאין בו ממש אין חוש הראיה תופס בו כ"כ כשמביט מלמטה למעלה. ונראה לו האויר יותר קטן ממה שהוא. משא"כ הסכך שיש בו ממש אינו מתקטן כ"כ ע"י ההבטה ממטה למעלה ולכן כשמביט ממטה למעלה אע"ג שנראה לו שהאויר וסכך שוין יוכל להיות שהאויר יותר מן הסכך ולכן פסול ומזה יצא המחלוקת דלר"ת אם עומד למעלה ורואה שהאויר והסכך שוין כשרה. ולרש"י כה"ג פסולה. והרא"ש הסכים לפירש"י ע"ש. וע"ז כתב מ"א ובאמת התו' לשטתם אזלי. ר"ל דס"ל דהיכי דהאויר וסכך שוין כשר ולכן הוכיחו שפיר מהאי דהמקרה סכתו בשפודין אי יש ריוח ביניהם כמותן כשרה. ולא אמרי דמצטרף סכך פסול. משום דהסכך גרידא הוא שיעור הכשר סכה דהא יש ריוח ביניהן כמותן. וא"כ אפי' שקלת לשפודין יהיה הכשר סכה בנותר. דהא מכסה בסכך כשר חצי הסכה אבל הרא"ש דס"ל כפירש"י דאם האויר וסכך שוין פסולה. וא"כ אי שקלת לשפודין יהי' האויר והסכך שווין דפסולה לפירש"י דהא עי"ז לפירש"י מיקרי חמתה מרובה מצלתה. ואפ"ה מכשירים ע"י שפודין אע"ג דמצטרף סכך פסול. א"כ ה"ה דבאילן הדין כן:

והא קי"ל להיפך. דהא הרא"ש גמר לה ואפשר כצ"ל:

ואפשר כשמונח למעלה גרע טפי. ר"ל מכשמונחים הכשר והפסול זה אצל זה. ר"ל כשמונח למעלה י"ל קצת סברת י"א שהובא בש"ע דסכך פסול העליון מבטל לתחתון והרא"ש יליף בהדרגה כיון דמצינו גבי שפודין דסכך כשר ופסול מונחים זה אצל זה דכשר אפי' אין בסכך כשר גרידא כשיעור א"כ בסכך פסול למעלה דגרע נחתינין דרגא וראוי עכ"פ להכשיר כשיש בסכך כשר לבד שיעור הכשר סוכה:

מכל מקום צ"ע ליישב לשון הרא"ש כו' סגי בכשר. והא לדעת הרא"ש לא. סגי בכשר לבד דהא ס"ל כפירש"י וכאן יהי' האויר וסכך שוין כנ"ל אולם צ"ב במ"ש מ"א ובאמת התוס' לשטתם אזלי. דמשמע דדברי התוס' ניחא ליה כיון דס"ל דשיעור הכשר סכה כשהאויר וסכך שוין. מכל מקום אכתי קשיא קושית התוס' שם דף ח' ע"ב ד"ה הא קמצטרף כו' שהקשו אהא דתנן התם העושה סוכתו תחת האילן כאלו עשאה תוך הבית ופסולה. ואמר רבא לא שנו אלא באילן שצלתו מרובה מחמתו אבל חמתו מרובה מצלתו כשרה ופריך הש"ס וכי חמתו מרובה מצלת' מאי הוי הא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. ומשני ר"פ כשחבטן ועירבן. וע"ז כתב התו' דע"כ כשהסכה צלתה מרובה מחמתה מלבד האילן ולא אמרי' דמצטרף כו' אפי' לא חבטן. ואייתי ראיה משפודין אם יש ריוח כו' כנ"ל. ולפ"ז קשיא להתו' ומאי פריך והא קמצטרף כו' דלמא מיירי שהסכה צלתה מרובה בלא האילן. עכת"ד. והנה לפי שטתם דהיכי דהאוי' וסככן שוין זו היא הכשר סכה. א"כ מוכח מהאי דשפודין היכי דיש בסכך כשר שיעור הכשר סכה. אפי' גם יש בסכך פסול לבד ג"כ הכשר סכה מכל מקום כשר. ולא אמרינן מצטרף כו' דהא שם גבי שפודין הסכך פסול שיעור הכשר סכה. דהא חצי הסכה מסוככת בשפודין דהא קתני אם יש ריוח ביניהם כמותן. וא"כ אי שקלת לכשר יהיו השפודין והאויר שוין. ואפ"ה תנן דכשרה. משום דגם בסכך כשר לבד יש שיעור הכשר סכה. א"כ מאי קשיא להתו' דהא שפיר פריך והא קמצטרף כו' דע"כ מיירי דאין בכשר שיעור הכשר סכה. דאי איכא. הכשר סכה. אפי' האילן צלתה מרובה. מ"מ יהי' כשר כדמוכח מהאי דשפודין כנ"ל. וכה"ג הקשה מהרש"א דף יו"ד תוספות ד"ה פורס ומה שתי' מהרש"א שם דהתו' ס"ל אם הסכך כשר קדים אז אפילו הסכך פסול יש בו הכשר סכה. מכל מקום כיון דגם בכשר לבד יש הכשר סכה כשר. אבל מתני' דהעושה סכתו תחת האילן דמשמע דהאילן קדים כה"ג ס"ל להתוס' אם האילן לבד יש בו הכשר סכה. אפי' גם בסכך כשר לבד יש בו הכשר סכה אפ"ה פסולה. ולכן שפיר קשיא להו מאי פריך והא קמצטרף כו' דלמא מיירי שיש בכשר לבד שיעור הכשר סכה עיין שם. תי' זה מספיק ליישב קושייתו שם. אבל מהאי דשפודין מוכח דאם יש בכשר הכשר סכה אפי' יש גם בפסול הכשר סכה ואפי' קדים הפסול אפ"ה כשרה דהא תנן המקרה סכתו בשפודין כו' אם יש ריוח כו' ולשון זה משמע דתחלה התחיל לסכך בשפודין והניח אויר ביניהם ריוח. ואחר זה מילא האויר בסכך כשר כן פירש"י שם. וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה מאי קשיא להתו' על קושית המקשן והא קמצטרף כו' כנ"ל. ודוחק לומר דמ"א ס"ל כתי' אחר של מהרש"א דאם האילן צלתה מ"מ פסול משום סכה שתחת סכה דהלא כבר דחה מהרש"א שם תי' זה. ויותר י"ל לענ"ד דלהתו' ניחא למ"א בסברת אפשר דכשמונח למעלה גרע שכ' להרא"ש. והתוס' ס"ל גם כן דנחתינן דרגא אם הדין כשהן מונחים זה אצל זה אם יש בכשר שיעור הכשר סכה דכשר אפי' גס בפסול יש שיעור הכשר סכה. אם כן כשהסכך פסול ע"ג הכשר די שנכשיר כשיש בכשר כשיעור ואין הפסול כשיעור הכשר דוקא. אבל אם גם בפסול יש שיעור הכשר סכה לא מהני מה שיש בכשר כשיעור ואם כן שפיר קשיא להו. אלא דלהרא"ש לא ניחא ליה למ"א בסברא זו דאכתי קשיא לשון הרא"ש וכמו שסיים מ"א. אבל להתוס' א"ש הלשון. דהא לשיטתייהו אי האויר וסכך שוין הוא הכשר סכה. ולכן א"ש מה שכתב התוס' כיון דאי שקלת ליה סגי בכשר ע' שם:

דמוקי לה במעדיף. דשם על מתני' דשפודין מסיק הש"ס לימא תהוי תיובתא לר"ה בריה דר"י דאתמר פרוץ כעומד. ר"פ אמר מותר ור"ה בר"י אמר אסור. וסכך פסול דין אויר ופרוץ יש לך לענין זה. ומשני אמר ליה ר"ה ברי' דר"י בנכנס ויוצא. ופירש"י שסכך כשר נכנס ויוצא בריוח וע"כ שהאויר יותר מן השפודין. אם כן הסכך כשר הרוב. ופריך והא אפשר לצמצם. כ"ה גרסת רש"י ופי' דס"ד דהא דמשני בנכנס ויוצא פי' על כרחו נכנס ויוצא דאי אפשר לצמצם שיהיו האויר ושפודים שוין. ולזה פריך והא אפשר לצמצם. ומשני במעדיף. ר"ל לא משום דא"א לצמצם. אלא דמיירי שמעדיף ומניח סכך כשר יותר מן השפודים והתו' הקשו על פירש"י וא' מן הקושיות דא"כ צ"ל דכל השקלא וטריא דוקא לר"ה ברי' דר"י. והא אנן קי"ל כר"פ דפרוץ כעומד מותר. א"כ דוחק שיהי השקלא וטריא שלא אליבא דהלכתא. ולכך גרסו והא א"א לצמצם והקושיא היא בין לר"פ ובין לר"ה ברי' דר"י. כיון דא"א לצמצם ולמלא כל הריוח בסכך כשר. ונשאר מענו אויר. והאי אויר מצטרף עם השפודים. וא"כ לר"ה ברי' דר"י דמוקי בנכנס ויוצא שיהי' הכשר הרוב השתא יהיו שוין. ולר"פ דלא מוקי לה בנכנס ויוצא דס"ל פרוץ כעומד מותר. השתא יהי' הפרוץ מרובה ע"י צירוף האויר. וע"ז משני לכ"ע במעדיף. וא"כ מכסה כל האויר וגם יש קצת מן הכשר על הפסול עכת"ד:

והרא"ש הסכים לפי' התו'. וא"כ לפי המסקנא דהסכך כשר יותר מן המחצה דהא מונח קצת על סכך הפסול. ולכן א"ש דאי שקלית ליה לפסול אכתי צלתה מרובה מחמתה ע"י הכשר אלא דאכתי קשה על המקשן דלא אסיק דמיירי במעדיף. אדקשיא ליה והא א"א לצמצם ונשאר קצת אויר כנ"ל טפי ה"ל להקשות אפי' אפשר לצמצם וימלא כל האויר ע"י סכך כשר. מ"מ הוי מחצה על מחצה וא"כ אי שקלית לפסול לא יהי' בכשר לבד שיעור הכשר סכה לדעת הרא"ש דס"ל כרש"י כנ"ל. וא"כ ה"ל להקשות והא קמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. ע"ז כתב מ"א שיעיין המעיין במ"מ פ"ה מהל' סכה. שתמה על הרמב"ם לפי גרסתו שהיה גור' כגרסת רש"י והא אפשר לצמצם והקושיא אינה כ"א לר"ה ברי' דר"י. וא"כ לר"פ דקי"ל כוותי' לא איצטרך לאוקימתא דמעדיף. לכן תמה על הרמב"ם שהעתיק אוקימתא דמעדיף. ותי' דגס לר"פ צ"ל דמיירי במעדיף. דאל"כ כיון דאי שקלת לפסול יהי' האויר וסכך שוין ובכה"ג פסול:

והיינו דס"ל בזה כשיטת רש"י דאם הם שוין למעלה הוא למטה חמתה מרובה מצלתה. ותי' דהש"ס המ"ל ולטעמך דאפי' א"א כר"פ ג"כ צ"ל במעדיף ע"ש. וא"כ ה"ה די"ל כן להרא"ש דהמ"ל ולטעמך:

(ג) (ס"ק ג) ומבטלן כו' והר"ן כ' כו' כונתו דגם הר"ן ס"ל כדעת י"א בש"ע וכמבואר שם וכוונות מ"א דלא תימא דגם לדעת י"א שכתב רמ"א מיהו אם השפילם כו' וערבם כו' והסכה כשרה. דגם קשיא הא אין מבטלים כו' ולא תימא דגם לי"א צ"ל כאחד מן התירוצים שכ' הב"ח. ע"ז כ' מ"א דהר"ן כ' כו' ומזה יש לשטתו תי' אחר והיינו דהר"ן מפרש מדקתני העושה סכתו תחת האילן כו' מדקראו בשם סכה משמע שיש בכשר לבד כשיעור והיינו כדעת י"א. וע"ז קאי רבא ואמר כשהאילן חמתו מרובה כשרה וע"ז קשיא ל"ל שהסכה הרוב סכך כשר. הא קי"ל כר"פ דאפי' פלגא ופלגא כשר וע"ז תי' תיפוק ליה דבלא"ה קשה מאי מהני חבטן וערבן. הא קי"ל היכי דיכול להסיר האיסור לא בטל. ואפי' מיירי כשאין האיסור ניכר ע"י התערובת. מ"מ הא יוכל לברר הפסול מתוך הכשר ומה"ט קי"ל בי"ד סי' צ"ח סעיף ד' דאם נפל חלב לתבשיל אע"ג שנתבטל צריך ליתן שם מים צוננים כדי שיקרש ויקפיא החלב ויסירנו כ"ש לפי מ"ש מ"א בסעיף קטן ד' דלהר"ן לא בעינן שלא יהי' ניכר דקשה טפי. וע"ז תי' הר"ן מ"מ הכא אגמרי' כו' שהן מעורבין בעי רובא כנ"ל ר"ל דאין דעתינו לבטל האיסור. אלא כיון דסכך כשר לבד יש בו שיעור הכשר אפי' בפלגא ופלגא. אלא ע"י שנתערב נתמעט חשיבות הכשר. אע"ג דגם חשיבות האיסור נתמעט מה בכך עכ"פ תו ליכא בכשר שיעור הכשר וע"י שהוא רוב אף שנתמעט חשיבותו ע"י התערובת. מ"מ האי רוב נחשב עכ"פ כאלו הוא פלגא ופלגא ובשר. ואין רצונינו לבטל האיסור. כי לא צריכים הפסול להכשר סוכה. כ"א למעט חשיבותו ע"י התערובות שלא יהי' בכחו לפסול הכשר. ולכך אע"ג שאפשר להסיר הפסול א"צ להסירו דהא א"צ כלל להפסול. וכן לא קשיא לפי זה הא אין מבטלים כו' דהא אין דעתינו לבטלו כנ"ל. וממילא תבין דכ"ז ניחא להר"ן דס"ל כהי"א ומיירי שיש בכשר לבד שיעור הכשר סכה וכמ"ש מ"א בס"ק ד' אין זה מבטל איסור. דהא אין מצטרפים את הפסול. אבל לדעה קמייתא דאפי' אין בכשר לבד כשיעור אלא ע"י צירוף הפסול אפ"ה כשר ע"י התערובות. ומיקרי מבטל איסור וצ"ל כתירוצו דהמרדכי הנ"ל. ולקושית הר"ן הא יוכל להסיר האיסור באמת צ"ב לדעה קמייתא:

(ד) (ס"ק ד) מיהו אם כו' ומ"ש רמ"א שאין ניכרים כי' וכן מ"ש רמ"א וכן אם הניח סכך הכשר ענ הפסול כו' ג"כ לא כ' כן כ"א לדעת י"א. כי מקור הדבר מן המרדכי והוא כ' כן לדעת י"א ע"ש והיינו כשהכשר הוא כשיעור ואפ"ה פסול לדעת י"א אם הפסול מונח על הכשר. דאותו כשר מה שתחת הפסול כמאן דליתא כיון דאין בו צורך דבלא"ה מיצל במקום זה הפסול וא"כ אם הניח הכשר למעלה אדרבא איפכא שא"צ בפסול שתחתיו משא"כ לדעה א' דמיירי שאין בכשר כשיעור לבד הפסול. א"כ מאי מהני מה שהכשר מונח על הפסול כיון דעכ"פ הפסול ניכר:

מיהו כשאין מעורבים כו' לא בעינן רוב. ר"ל דלא בעינן רוב מצד צירוף סכך פסול מ"מ קי"ל כרש"י והרא"ש שהסכים לפי' רש"י דהיכי דלמעלה שוין פסולה:

(ה) (ס"ק ה) ומניחו לשם צל. משום דאמרי' סי' תרל"ה אע"ג דלא בעינן סכה לשם מצוה. מ"מ לשם צל בעי' וע"ש:

(ו) (ס"ק ו) כשרה כו' כמ"ש סי' תרל"א דבית המקורה בנסרים כו' די בזה שיסיר המסמורים לשם סכה. וה"ה הכא במה שהסיר הרעפים מיקרי מעשה לשם סכה. גם בעצים הדקים כיון שהרעפים היו מחוברים ע"י מסמורים בעצי' הדקים והוציא אותם המסמורים:

והב"ח כ' כו' דהב"ח ס"ל דע"י הסרת הרעפים לא הוכשרו העצים הדקים כיון שקבועים ע"י מסמורים ואינו דומה לסי' תרל"א וס"ל להחמיר כדעת י"א שכ' בסעיף א' דאפי' האילן חמתה מ"מ והסכך צלתה מ"מ. מ"מ אם ענפי אילן מכונות נגד הסכך פסול לכן אין להתיר כ"א שימלא כל הסכה בסכך כשר. דאז אפי' חושבים סכך שכנגד הענפים כמאן דליתא מ"מ נשאר סכך כשר צלתה מרובה מחמתה וכמ"ש הטור. או שיכסה על גבי עצים הדקים שאז אפי' העצי' הדקים מכוונים נגד הסכך כשר מ"מ כשר. דאין הצל בא מסכך הפסול כ"א מן הכשר שלמעלה. וכמ"ש המרדכי בשם הר"פ הובא בב"י ובב"ח מבואר יותר (ולענ"ד דין זה צ"ע בגמ') ואעפ"כ כ' הב"ח בתנאי שלא יהי' ביניהם כו' דאז יושב תחת כו':

דלא אמרינן לבוד כיון שסכך כשר ביניהם. ר"ל דלא אמרי' לבוד אלא כשיש הפסק אויר אבל כשמפסיק דבר אחר לא אמרינן לבוד:

דסתם שפוד ל"ב ג' וכמ"ש שם בהגה. ר"ל דאי' שם סככה בשפודי' אם יש ריוח ביניהם כמותן והניח שם סכך כשר אפ"ה פסולה עד שיעדיף סכך כשר מעט על הפסול. וכ' רמ"א דוקא בסכה גדולה דאין סכך פסול פוסל באמצע פחות מד' טפחים אבל בסכה קטנה דפוסל באמצע סכך פסול בג' טפחים. צ"ל דכל שפוד אינו רחב ג' טפחים וכיון דאין ריוח בין שפוד לשפוד כ"א כמותן א"כ הריוח ג"כ הוא פחות מג' טפחים ולמה יוכשר נימא לבוד:

וכ"ה בגמ' דף יד ב' נסרים אין מצטרפים. ראיה זו לא הבנתי. דהתם ר' יודא קאמר לה דס"ל בנסרים שאין בהם ד' לכ"ע כשר. וביש בהם ד' טפחים אליביה דרב ס"ל דגם בכה"ג ר"י מכשיר אם ב' נסרים כה"ג מונחים זה אצל זה שכ"א לבדו כשר לכל מאן דאמר כדאי' ליה גם ב' נסרים כשרים ואין מצטרפים וכ' התוס' דל"ד דאין מצטרפים דאפי' כל הסכה רשאי לסכך בהן ומאי ראיה מזה דלא כהב"ח דקאי על הלא"טיש דהן סכך פסול לדעת הב"ח. דהא ב' סדינים שכ"א סכך פסול ס"ל לר"י באמת שם דמצטרפים גם הא שם ליכא סכך כשר בין הנסרים וכה"ג הא מודה מ"א דאמרי' לבוד. וע' ססי תרל"ב א"א לבוד להחמיר ועמ"ש מ"א ע"ד רמ"א סי' תק"ב:

ע' דף ט' ע"ב ברש"י שהכשיר ג"כ הלאט"ש אע"פ שאין ביניהם ג' טפחים:

וא"ל דהכא נמי העצים קבועים כו'. אין כוונתו בזה ליישב דעת הב"ח דמטעם זה אפילו רחוקים זה מזה יותר מג' טפחים דל"ל לבוד מ"מ יש בו פסול דנחשבים כדף א' ע"י קביעת המסמורים והא הב"ח מטעם לבוד אתי עלה ולדעתו דוקא באין ביניהם ג"ט. וגם לב"ח בעי' מסמורים שעי"ז לא הוכשרו העצי' הדקי' ע"י נטילת הרעפים כמ"ש לעיל. והא דהוזכר בתשובת רשב"א שלא הי' ביניהם ג' הוא דברי השואל שלא ידע טעם האוסר אי מטעם לבוד או מטעם המסמורים. והציע כל הענין לפני הרשב"א. אבל לפי תשו' הרשב"א דהחמיר מטעם קביעת המסמורי' אפי' יש ביניהם יותר מג' טפחים יש להחמיר. אלא מ"א לדעת עצמו שקיל וטרי אם ראוי להחמיר בלאטי"ש מטעם הרשב"א ואפי' רחוקים זה מזה יותר מג' טפחים:

כשנוטל א מבנתיים כו' אין מצטרפים קאי על הבית המקורה בנסרים הכשרו שיסיר כל המסמורים לשם סכה או שיטול מבין כל שני נסרים נסר א' ויתן שס סכך כשר הרי דבנוטל נסר א' מבין שני נסרים אף דהשני נסרים נשארים קבועים ע"י מסמורי' כשרה ולא אמרי' שנחשבים כדף א' ע"י המסמורים ואף דשם מיירי שיש בין נסר לחברו יותר מג' טפחים. דהא מיירי בנסרים רחבים ד' טפחים. מה בכך הא כתבתי דלטעם הרשב"א אפי' רחוקים זה מזה יותר מג' טפחים יש להחמיר. אלא דעל ראיה זו יש לפקפק דשאני התם דע"י נטילת נסר מבין שנים נקרא קצת עשיית מעשה גם בשני נסרים הנשארי' וגם הנשארים הוכשרו עי"ז דהא טעם האיסור משום גזרת תקרה שישב תחת ביתו של כל השנה כמבואר לקמן וכיון דהוצרך ליטול אחד ביניהם יוודע לו דאסור לישב תחת התקרה וכמבואר בש"ס:

וא"כ אינו דומה להכא. ובפרט אי היה מקודם בנוי בלא גג דמודה מ"א דיש להן דין סכך פסול כמ"ש ריש ס"ק זה והדין כמו בסעיף א' ואי הסכך הרבה שאפילו ינטל כל מה שכנגד הלאטי"ש ישאר כשיעור כשר לדעת מ"א מ"מ יש להחמיר לטעם הרשב"א שכל הלאטי"ש נחשבים כדף א' ונפסל כל הסכך כשר. לזה הוסיף מ"א להביא ראיה וכתב וז"ל ואפי' להרמב"ם ע"ש ר"ל דהרמב"ם חולק וס"ל דבמפקפק דהיינו שנוטל כל המסמורים איננה כשרה אא"כ אין בכל נסר ד' טפחים רוחב. והא דצריך להסיר המסמורים משום גזרת תקרה הא אין רחבן ד"ט. כ' הרב"י שם דס"ל כהר"ן כיון שהונח לכתחלה לשם תקרה. שייכ' גזרת תקרה אפי' בפחות מד' טפחים לכן צריך להסיר המסמורים. ואעפ"כ ברחבי' ד"ט ל"מ הסרת המסמירי'. דניהו דמהני לגבי עצמו שידע שהוצרך להסיר המסמורי' ועי"ז בטל גזרת תקרה. מ"מ אסור מפני הרואים שלא ידעו שהסיר' המסמורים ויחשבו שהונח כך מתחלה לשם סכך ויסברו שמותר לסכך בהן. אעפ"כ שנוטל א' מבינתים מודה הרמב"ם דאפי' הן רחבים ד"ט כשר. והא הרמב"ם חשש להרואים והם לא ידעו שנטל א' מבינתי' ויסברו שסיכך מתחלה כן ויסברו שמותר לסכך כן. והא להרשב"א כה"ג אסור דמצטרפים ע"י המסמורים ונעשים כדף א' והא לדעת הרואים לא עביד בהו מעשה. אע"כ כה"ג אין מצטרפים:

ואי לאו תולמ"הע כו' זה ראיה אחרת. דמשמע אם מניחו תחלה לשם סכה וקבעו במסמירי' דליכא משום תולמ"הע כשר אם אין רחבים ד"ט:

(ז) (ס"ק ז) וכן מותר כו' שיש להחמיר. כדעת המ חמירי' שהביא מהרי"ל. אלא שמהרי"ל דחה דברי המחמיר מדין שכ' רמ"א בהגה בסעיף ב ועז"כ הב"ח ולא דמי לעושה סכה כו' לישב קישיות מהרי"ל:

ובאמת כו' ס"ל בשלמא כו' ר"ל דהמחמיר ס"ל דטעם היתר הדין שהביא רמ"א בסעיף ב' אינו כמ"ש רמ"א הואיל ואין הפסול בסכך. אלא כמ"ש מ"א פה דהסרת הגג הוי מעשה רבה והגג עצמו נכשר משא"כ כאן:

דהוי כפורס עלי' סדין כדאי' בגמ'. והוא בדף יו"ד ע"ב מנימן עבדיה דר"א נשרה כתונת שלו במים ושטחו על הסכך. וצוה ר"א ליטל' משם כשתתייבש שלא יאמרו מסככי' בסדין שהוא מקבל טומאה. ובאמת אסור לסכך בדבר המקבל טומאה. ומה מהני ההסרה משם כיון דכבר נפסל לדעת הרואה. ויותר מוכח לדעת הר"ן דשלא בשעת אכילה מותר להניחה שם אם יסירנה משם קודם האכילה אלא מפני הרואי' שיאמרו שגם בשעת אכילה מונח שם אבל זולת חשש הרואים הי' מתירו להניחם שם קודם אכילה ולהסירה בשעת אכילה ולא אמרי' דנפסלה כבר במה שהי' מונח שם קודם אכילה:

(ט) (ס"ק ט) שלא ישב כו' דלא נתכוון להניחו לשם צל כצ"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.