הלכה ברורה/אורח חיים/תרכו

הלכה ברורה ‏ אורח חיים תרכו

א

א צריך שישפיל. והא דקיימא לן בכל דוכתין דאין מבטלין איסור לכתחילה, כאן אין איסור אלא מצוה. וב"ח תירץ קודם יום טוב עדיין אין כאן איסור. ומזה יש ללמוד לחמץ לפני פסח, תערובות לח בלח ואין ששים, שרי להרבות עליו קודם פסח. ועיין הזה מה שכתבתי בהלכות פסח ודבריו אלו לה"ב:

ב

ב מיהו אם השפיל. וכתב מגן אברהם ודוקא אם הסוכה צלתה מרובה מחמתה בלא האילן ואין צריך צירוף עם האילן אז אין פוסלת ואינה מצטרפת וכל דבריו המה דברי הרא"ש דלא כב"ח דכתב בעירבן מועיל אף לסברא זו דליתא ומ"ש בש"ע? ואין נכרים לאו דווקא אלא ה"ה בניכרים כיון דצלתה מרובה בלא האילן אלא סירכא דלשון דסברא קמייתא נקט. מיהו כשאינן מעורבים כלל רק הפסול והכשר מונח כל אחד בפני עצמו א"צ רוב כדלקמן סימן תרל"א ס"ה עכ"ל מגן־אברהם ודבריו נפלאים ממנו דלכאורה האמת פשוט כדברי ב"ח דרוב מועיל רק שלא יהא ניכר אם בטל ברוב וכן מוכח בבית יוסף. והא דבעינן נכרין היינו בליכא רובא מן הכשר כנ"ל לה"ב.

ובמה שמסיים ואם לא היו מעורבים כלל, נפלאים ממנו, וכי התערובות מגרע גרע. ומה שסיים א"ב רוב כדלקמן סימן תרל"א ס"ח נראה כוונתו דמה שאוסר שם עד שיעדיף או שיניחם שתי אם היו מונחים ערב או ערב אם היו מונחים שתי היינו מחשש שמא מתוך שאין יכול לצמצם יהיה רובו פסול לכך בעינן העדפה או כו' אבל אם בברור מחצה על מחצה כשר הוא כנ"ל אבל התערובות דגרע לא הבנתי לכאורה וצ"ע ליישב דבריו מדהאריך בסכך שתחת הלאטין דלא מכשר רש"י אלא בנתן הסכך על הלאטין דהוי ערבוב ולא בתחתיה ובטור כתב להתיר בלאטין מחמת שנוטל אחת מבנתים ובית יוסף השיג ומפרש ע"ד כוונת הבית יוסף דדוקא במפקפק ונותן בנתיים סכך כשר אז כשר אבל כאן שאין נותן סכך כשר בין הלאוין אלא תחתיה ומיהו כשיש ג' טפחים בין הלאטין נראה דשרי לסכך תחתיה למעטה בד' טפחים בנתיים שרי והאריך בזה ותדע דדבריו אין מוכרחין באם שיטלו הלאטין שנגד הסכך ישאר בסכך צלתה מרובה וודאי כשר הוא לפסק שולחן ערוך, אלא דכתב למטה עוד פעם נגד השולחן ערוך בזה והאמת עם שולחן ערוך ולמטה תמצאנה:

ג

ג כשירה. לשון מגן אברהם כשירה לישב תחת העצים לפי דהוי במפקפק ונוטל כו' אבל אם כך העצים עולים בלא גג ולא פקפק ולא עשה מעשה אסור כי יש להם דין סכך פסול ודינו כמו סימן תרל"ב בס"א ותרכ"ד ס"ח והב"ח כתב יש לסכך ע"ג העצים ותנאי שלא יהיה ביניהם פחות מג' דאז הוי הכל כדף אחד בלבודין ותימא דוודאי לא אמרינן לאסור מכח דהוה בלבוד גבי דין שפודים אף דהמה קרוב זה לזה בפחות מג' וכן הרבה ראיה (ותדע כווונת מגן אברהם במה שכתב הוא עצמו בראשית דבריו באם כך היה בגג הרעפים ולא פקפק דאסור היינו משום שלא עשה הסכך על הרעפים רק למטה אבל על הב"ח כדין ?קשי דוק):

ד

ד ואף שנשארו עצים הדקים לשון מגן־דוד וכבר כתבתי למעלה דלדינא בעינן שיהא בעצים ד"ט בינייהו דאל"כ הוה להו דין סוכה שתחת הסוכה וגם יהיה באופן שאם ינטלו הלאטין מ"מ יהיה למטה סוכה צלתה מרובה כתב במהרי"ל באחד שעשה סוכה תחת בדי דלית הגפנים ועשה וזקף קנים מן הסכך עד הבדים לעשות להם תיקון רבינו יחיאל. וכתב מהרי"ל דלא היה צריך דדוקא גבי לאטין של הבית הוצרך לתיקון אבל אלו הבדים שלא העמידו אלא להעמיד הגפנים [לא]. וב"ח כתב על זה דאין טעם להוראה זו דמשפט אחד להם. ומגן־דוד כתב דוודאי עיקר כן הוא דאין בזה משום שני סככים כמו בלאטין הבית דנעשה הלטין לשם סכך הבית אבל מ"מ בעינן שאם ינטלו נגד הבדין ישאר בסכך צלתה מרובה עכ"ד. ⚬ואני תמה מאוד דפשיט לדעתי דאין משום פסול בעולם באם שינטל הסכך נגד הלטין ישאר שיעור סוכה צלתה מרובה כו'. וגם דברי הב"ח המתמיה על הוראה זו אפשר דלא איירי מאם ינטל מה שנגד הבדין או הלטין ישאר צלתה מרובה מחמתה דהרי אם ישאר אחר שינטלו הרי במחובר כשר בש"ע רחוק זה מזה. ודינא נראה לי דהיינו באם שינטל מן הסכך נגד הלטין לא ישאר צלתה. אבל במה שכתב מגן־דוד משמעות דבריו אף שינטול אותן הקנים של סכך כשר מה שהוא מכווין נגד הלטין ישאר בהם סכך צלתה מרובה מחמתה אסור עד שיהא ד' בנתים אין מוכרח כלל והוא נגד השולחן־ערוך וגם הוא ז"ל כתב בפירוש נגד השולחן־ערוך ואין לצאת כלל מדברי השו"ע. כן הוא הלכה־ברורה לדעתי הפשוטה:

---

---

שולי הגליון

---

---

· מעבר לתחילת הדף