כף החיים/אורח חיים/תרכו

כף החיים ‏ אורח חיים תרכו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] הגה. אין לעשות סוכה תחת בית וכו'. דבעינן שיעשנה תחת אויר השמים. דכתיב בסוכות תשבו בסכת כתיב חסר וא"ו ודרשינן לא בסוכה שתחת סוכה ולא בסוכה שתחת האילן ולא בסוכה שתחת הבית. גמ' סוכה ט' ע"ב. טור. לבוש. ט"ז סק"א. ובית עצמו פסול דסוכה אמר רחמנא ולא ביתו של כל השנה. רש"י סוכה דף י"ד ע"א. ואילן פסול משום דמחובר הוא. מ"א סק"א ולב"ש. ומחובר פסול משום דכתיב באספך מגרנך ומיקבך ודרשינן ממה שאתה מאסף מגרנך ומיקבך עשה לך סוכה ולא דבר המחובר לקרקע. ב"י. לבוש. ועיין לקמן ריש סימן תרכ"ט.

ב

ב) ובכל אלו לא שני לן בין אם הסוכה קדמם או דברים הפסולים קדמו דלעולם הסוכה פסולה בכך משום סוכה שתחת סוכה אפי' עירבן ואפי' הסוכה צלתה מרובה מחמתה מחמת עצמה כדינא אפ"ה פסולה. לבוש.

ג

ג) אין אדם יוצא י"ח אלא בסוכה שאינה עשויה אלא לצל בלבד דוגמת ענני כבוד אבל אם היא עשויה גם לדירה דהיינו לדור בה בקביעות ולא להסתופף בצלה בלבד או שעשוי גם להשתמש בה תשמיש של צניעות כגון לאוצר או שאר תשמיש שצריך לעשותו במקום צנוע או שהיא עשויה גם למחסה ולמסתור מזרם וממטר כל שאינה עשויה לצל בלבד אין זו סוכה אלא בית שהרי הבית הוא מיוחד לכל דברים אלו והתורה אמרה סוכה ולא בית. ר"ז או' א':

ד

ד) שם הגה. אין לעשות סוכה תחת בית. מקומות קרים שבחג יורד שלג הרבה על סכך הסוכה ומתעבה ונעשה כעין תקרה כשרה דהא שלג אינו חוצץ בפני הטומאה ולא חשיב מידי להיות כתקרה ע"ג סוכה. גו"ר חא"ח כלל ד' סימן ז' י"א בהגה"ט. שע"ת. בית השואבה או' ד':

ה

ה) שם בהגה. או אילן. היינו כשענפי האילן הוא על הסוכה ממש אבל אם הוא מצד הסוכה אעפ"י שע"י צל האילן ממילא אינו מגיע החמה לסוכה כלל אפ"ה כשר. בכורי יעקב. מ"ב בב"ה:

ו

ו) שם. והעושה סוכתו תחת האילן וכו'. משמע דלכתחלה אם אפשר אין לעשות הסוכה תחת האילן בכל ענין כדי שלא יכנס בספיקות:

ז

ז) שם. י"א שאם האילן צלתו מרובה מחמתו פסולה בכל ענין וכו'. ר"ל אפי' אם חבטן והשפילן יחד עם הסכך ואפי' אם הסוכה לבדה נמי צלתה מרובה ואפילו הסכך כשר רוב נגד האילן מ"מ פסולה. גם נכלל במלת בכל ענין אף אם האילן למעלה מן הסוכה הרבה ואף אם הסוכה נמי צלתה מרובה. ומדסתם הש"ע בכל ענין נשמע נמי אפי' אין האילן למעלה מן הסכך עשרה מ"מ פסול משום שני סככים. בית מאיר:

ח

ח) שם. אבל אם האילן חמתו מרובה מצלתו. שאז אינו נקרא בפני עצמו סכך. לבוש:

ט

ט) שם. אבל אם אין הסוכה צלתה מרובה מחמתה אלא ע"י האילן. ר"ל וסכך האילן הלא פסול הוא משום מחובר ואין מצטרף לסכך הכשר להכשיר הסוכה:

י

י) שם. צריך שישפיל הענפים וכו'. משמע אפי' לכתחלה יכול לעשות כן. ואע"ג דאין מבטלין איסור לכתחלה י"ל דקודם יו"ט שאינו אסור עדיין נתקן ועוד דהא דאין מבטלין לכתחלה מדרבנן הוא וה"מ במקום שנהנה כגון לאכול או להחם אבל מצות לאו ליהנות ניתנו. ב"ח בסוף הסימן בשם מרדכי ואגודה. והב"ד הט"ז סק"ב ומ"א סק"ג. והר"ן כתב אע"ג דאיסור שיכול להסירו אינו בטל מ"מ הכי אגמריה רחמנא למשה בפלגא סגי דפרוץ כעומד מותר אלא דהכא כיון שהם מעורבין בטל ברובא עכ"ל וא"כ אין כאן מבטל איסור. מ"א שם:

יא

יא) שם. צריך שישפיל הענפים וכו'. סתם בזה שלא כדעת הרמב"ם דלדעת הרמב"ם בעינן קציצה דוקא ובלא קציצה אפי' אם רובו סכך כשר לא מהני אלא דבהשפלה לבד סגי בלא נענוע כמ"ש בב"י וכ"כ הב"ח דאין להתיר אלא בקצצן לפי שהמחובר הוא חשוב ואינו דומה לשאר סכך פסול שהוא בטל ברוב סכך כשר יעו"ש. וכן פי' רבי חננאל על הא דמשני הגמ' בשחבטן דהיינו שיחתוך הענפים יעו"ש והב"ד מ"ב בב"ה וכתב וע"כ בודאי דלכתחלה נכון לחוש לדעת הרמב"ם כדעת הב"ח דבעינן שיקצוץ אותם ובזה מותר אפי' בלא נענוע כמ"ש הפו' לדעת הרמב"ם יעו"ש:

יא) ואם נתלשו ענפי האילן ואינן מעורין במקצת עד שיכולין לחיות אעפ"י שהם פסולין לסכך בטילים ברוב סכך כשר. שה"ג פ"ק דסוכה בשם הריא"ז. ב"ח. שכנה"ג בהגב"י או' ד' עו"ש או' א' א"ר אות א':

יב

יב) שם. ויערבם עם הסכך בענין שלא יהיו ניכרים. מי הוא הסכך הכשר או הפסול הא אם הניחן פסול ע"ג הכשר זה ע"ג זה ממש ניכרים מקרי ואין מהני בסכך כשר כשחמתו מרובה לצרפן יחד. א"א או' ד' מ"ב בב"ה:

יג

יג) שם. וי"א שאפי' וכו'. ולפי הכלל שידוע שכל מקום שכותב הש"ע י"א וי"א דדעתו לפסוק כדיעה שנייה גם הכא דעתו להחמיר כדיעה שנייה. וכ"כ א"א שם. והא"ר או' ה' כתב דבשעת הדחק יש להקל כסברא ראשונה. וכ"כ הר"ז או' יו"ד דהעיקר כדיעה ב' ומ"מ בשעת הדחק שאין לו סוכה אחרת וגם א"א לו לתקן סוכה זו ולהכשירה יש לסמוך על דיעה ראשונה שלא להתבטל ממצות סוכה עכ"ל וכ"כ לעיל סי' י"ג או' ז' יעו"ש. ולענין ברכה נראה כיון דאיכא פלוגתא דאין לברך וכ"מ לעיל סימן י"ח דהגם שהפלוגתא היא בעשיית המצוה דאין לברך יעו"ש:

יד

יד) שם. והאילן חמתו מרובה מצלתו. דאם האילן צלתו מרובה מחמתו בלא"ה בכל ענין פסולה כמ"ש בדיעה ראשונה:

טו

טו) שם. אם ענפי האילן מכוונים כנגד סכך הכשר פסולה. דאז האילן עושה צל והסכך כשר שתחתיו כמאן דליתא והנשאר הוא חמתה מרובה מצלתה ומשו"ה סיים דאם הסכך הרבה עד שאפי' ינטל נגד האילן. נשאר כשיעור כשר. לב"ש:

טז

טז) שם. בין שהאילן קדם בין שהסוכה קדמה וכו'. ר"ל שלא כדברי קצת מפרשים דאמרי דכל שקדמה סיכה לאילן לא אמרינן בהן דמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר כמ"ש בב"י יעו"ש:

יז

טוב) שם. הגה. מיהו אם השפיל הענפים למטה וכו'. ובזה מהני אפי' אם אין הסוכה צילתה מרובה מחמתה בלא האילן וכמו לדיעה א' ב"ח. וכ"ה דעת הנה"ש אות ג' והחמ"מ או' ב' ובגדי ישע ובית מאיר. מיהו המ"א סק"ד כתב דלדיעה זו דוקא כשהסוכה צלתה מרובה בלא אילן יעו"ש והב"ד א"ר או' ו' וכן איתא בכלבו כדברי מ"א וכ"כ המ"מ בשם הרמב"ן דרי"ו לדעת אבי העזרי והב"ד מ"ב בשה"צ או' ח' וע"כ כתב דלמעשה נכון להחמיר כוותייהו יעו"ש:

יח

חי) שם בהגה. שאינן ניכרין וכו'. אינו מדוקדק דאפילו ניכרין שרי כיון שצילתה מרובה וכ"ה בהדיא ברא"ש ור"ן ותו' אלא סירכא לישנא דסברא הראשונה נקט. מ"א שם. וכ"כ בתשובת בית יהודה סי' י"ז. וכן אם היו מונחים זה על גב זה ממש שרי כיון שהם מרובים מהכך האילן. א"א שם. מיהו החמ"מ שם חולק וכתב דגם לשיטת מ"א דמיירי בצילתה מרובה בעינן שאינם ניכרין יעו"ש:

יט

יט) שם בהגה. מיקרי עירוב וכשר. והיינו כשהיה הסכך הכשר מרובה על הפסול. ואם היו מונחים על הסוכה כל אחד ואחד בפ"ע ואינן מעורבין כלל אלא זה בצד זה א"צ שיהיה בכשר רוב כנגד הפסול אלא אפי' אם הם מחצה על מחצה ג"כ הסוכה כשרה דהוא הלכה למשה מסיני אלא מפני שא"א לצמצם יש להעדיף מעט כמ"ש לקמן סי' תרל"א סעי' ח' יעו"ש. מ"ב או' ט' והוא מדברי המ"א שם והלב"ש:

כ

ך) שם. אבל אם הענפים כנגד האויר וכו'. ומיירי שאין בענפים במקום א' ד"ט בסוכה גדולה וג"ט בסוכה קטנה דאל"כ פוסלין הסוכה כמ"ש לקמן סימן תרל"ב סעיף א. יעויין שם:

כא

כא) שם הגה. או שהסכך הרבה שאפי' ינטל נגד האילן נשאר כשיעור. ומשמע שהסכך שכנגד הענפים הו"ל כסכך פסיל וא"כ צריך שלא יהיה במקום א' ד"ט בסוכה גדולה וכו' כנזכר באות הקודם. וכ"כ הב"ח בשם הפו':

כב

כב) שם הגה. או שהסכך הרבה שאפי' וכו'. עיין ט"ז סק"ג מה שהאריך בזה ודעתו דר' יחיאל מחמיר אף באופן זה דמקרי תחת שני סככים ודעתו להחמיר למעשה כוותיה יעו"ש. אמנם כמה אחרונים פליגי עליה הלא המה מאמ"ר או' ד' חמ"מ או' ה' ה"ב או' ד' בית מאיר בסעיף ג' ובגדי ישע בסעיף ג' ודעת כולם כיון דהעליונה חמתה מרובם מצילתה אין על התחתונה שם סוכה תחת סוכה יעו"ש. ועיין עוד לקמן או' ל"ב:

כג

כג) [סעיף ב'] אם קצץ האילן וכו'. ר"ל אף שמתחלה הדלה האילן על הסוכה לסכך בו והוי סכך פסול דמחובר הוא לא מקרי זה תעשה ולא מן העשוי כיון שלבסוף קצצו לשם סיכוך הוי עשייה מחדש וכשר אפי' אין שם שום סכך אחר ומ"מ בקציצה לבד לא מקרי עשייה גמורה כיון שלא קצצן קודם שהדלה וע"כ צריך לנענע ג"כ אחר הקציצה שנמצא כאלו אותה שעה מניחם במקומם. מ"ב או' י"ג:

כד

כד) שם. והוא שינענעו וכו'. אבל אם לא נענעו לא אמרינן קציצתו זו היא עשייתו. טור. לבוש. ר"ז סי' תרכ"ט או' ך':

כה

כה) שם. שיגביה כל אחד לבדו ומניחו. לשם צל. מ"א סק"ה. וא"צ שיניחו לשם סוכה וכמבואר בסי' תרל"ה דא"צ רק שתהא עשויה לצל. לב"ש. ור"ל די אם עשויה לצל אבל מ"מ מצוה מן המובחר לעשותו לשם סוכה ג"כ. וכ"כ הלבוש וצריך להגביה כל א' לבדו ולהניחו על הסוכה לשם סוכה וצל וכו' וכן כולם עכ"ל. ועיין לקמן סי' תרכ"ט אות צ"ב סדר הנענוע לרש"י ור"ת יעו"ש:

כו

כו) אם תחב יחור של אילן בארץ עם ענפים ועלים הרבה לשם צל על הסוכה כשירה והוא כשהמחיצות היו עשויות מקדם ואם שלא לשם צל וכשהגיע זמן סוכה כיון שיהיה לשם צל פסול משום תעשה ולא מן העשוי ואם השריש אפי' תחבו לשם צל פסול משום מחובר. א"א אות א' ואות ס' מ"ב או' י"ד:

כז

כז) שם בהגה. ולא מקרי תעשה ולא וכו'. ר"ל דבזה א"צ לנענע הסכך מחדש אחר שהסירו הבית או המחובר. ודע דבדין זה כ"ע מודים ומ"ש שכנה"ג בהגב"י אות ה' והעו"ש אות א' על דברי מור"ם הנז' והב"ח כתב בשם רש"ל להחמיר אם לא סילק הגג קודם שסיכך כתב עליהם המאמ"ר או' ו' דלא דקו שפיר בדברי הב"ח דהמעיין שם יראה דמודים הם בעושה סוכם גמורה בבית או תחת מחובר דאין בו משום תעשה ולא מן העשוי אלא שנחלקו שם על מ"ש במהרי"ל בענין גג העשוי צריף דשם אין עושין סוכם גמורה תחת הגג ואין הסוכה נראית עד אחר שהסירו הגג ולכן צריך להסירו מקודם ולא דמי לדין זה שכתבו הפו' יעו"ש. וגם המ"א סק"ז מודה בדין זה כיעו"ש ומ"ש באה"ט סק"ה בשם מ"א לא דק. וכ"כ מ"ב או' ט"ו. וכן מ"ש לקט הקמח בשם הרדב"ז סי' רמ"ו כתב עליו בית השואבה או' ז' דלא דק בדברי הרדב"ז דבהדיא כתב דכשירה ואין בה משום תעשם ולא מן העשוי יעו"ש. ועיין עוד לקמן או' ל"ה:

כח

כח) [סעיף ג'] שהסירו הרעפים. ורעפים הם מין חרס שעושין מהם גגין:

כט

כט) שם. אף על פי שנשארו שם העצים הדקים. שקורין לאטי"ש בל"א:

ל

ל) שם. כשירה. אפי' לישב תחת העצים עצמן כמ"ש סי' תרל"א סעי' ט' כיון שעשה מעשה והסיר הרעפים אבל אם היתה מקודם בנויה בלא גג ולא עשה עכשיו בה מעשה אז אותן העצים או הקורות יש להם דין סכך פסול ודינו כמ"ש סעי' א' גבי אילן. מ"א סק"ו. ור"ל שכל שאין הסכך כשר רבה כ"כ עד שאם ינטל ממנו כשיעור העצים הדקים והקורות המיצל עליהם יהיה עדיין צל הסוכה מרובה מחמתה פסולה. וכ"כ הר"ז או' י"ג. ומשמע הא אם עשה מעשה שהסיר הרעפים א"צ שיהא הסכך רבה כ"כ עד שאם ינטל וכו' אלא אדרבא אלו העצים מצטרפים עם סכך כשר להיות הסוכה צלתה מרובה מחמתה ואעפ"י שהסוכה היא למטה מהעצים וכ"כ הר"ז או' י"ב אלא משום דאיכא פלוגתא בזה וי"א דחשבינן לאלו העצים כסכך פסול כמ"ש בטור וב"י לכן יש להחמיר ולדונו כמו העושה סוכתו תחת האילן דסעי' א' ובכל גוונא בעינן שיהא הסכך כשר רבה כ"כ עד שאם ינטל ממנו כשיעור עצים המיצל עליו יהא צלתה מרובם ואפשר כי כ"ה נמי דעת הש"ע שסתם. ועיין מאמ"ר או' ז':

לא

לא) שם. כשירה. והב"ח כתב דיש לסכך על גב העצים ובתנאי שלא יהא ביניהם פחות מג"ט דאז הם כלבודין ונעשו כולם כדף אחד ואין הסכך כשר רבם עליו ומבטלו כיון שניכרין ועומדין כל אחד בפני עצמו יעו"ש אמנם המ"א שם השיג על דברי הב"ח הנזכר וכתב דהוא פשוט דלא אמרינן לבוד כיון שסכך כשר ביניהם וראיה ממ"ש סי' תרל"א סעי' ח' יעו"ש. וכ"כ א"ר אות ז' דאפילו אין ביניהם גיט וניכרים כשירה. וכ"כ המאמ"ר או' ז' דאפי' אין ביניהם ג"ט כל שיש ריוח ביניהם כמותן ונתן הסכך כשר עליהם כשירה לכ"ע דלא כהב"ח וכ"נ עיקר להלכה ולמעשה יעו"ש. וכ"פ הר"ז או' י"ד. מ"ב או' י"ז:

לב

לב) שם. כשירה. משמע אפילו שאין בין עץ לעץ ג"ט הסוכה כשירה משום שאלו העצים חמתן מרובה מצלתן וכמ"ש לעיל סעיף א' גבי אילן. מיהו הט"ז סק"ד כתב שאין להקל אלא ביש ביניהם ד"ט שאז אין שייך כלל משום ב' סככים ויהא בענין שאם ינטל מן הסכך נגד הלטיש יהים עדיין צלתה מרובה מחמתה עכ"ל אבל הרב פנים מאירות ח"א סי' מ"ד הרבה להשיב ע"ד הט"ז הנזכר ודחה דבריו והעלה דכל שהסוכה התחתונה צלתם מרובה מחמתה אף לאחר שינטל מה שכנגד הפסול סוכה כשירה היא לכתחלה. והזר"א ח"ג בא"ח סי' ס"ו בסוף התשו' כתב דהגם דבימי חרפו סתר דברי הט"ז ושאח"כ מצא שכיון לדעת הפמ"א מ"מ לכתחלה יש לחוש לדברי הט"ז. ומהרי"ע בשו"ת בית יהודה בא"ח סימן י"ז גם הוא דחה דברי הט"ז וכתב שדבריו תמוהים בזה שאין להם שורש שדבר פשוט הוא שסכך שחמתו מרובה מצלתו אין עליו שם סכך כלל ולא מקרי הסוכה שתחתיו סוכה תחת סוכה יעו"ש והב"ד בית השואבה או' י"א וכתב וכן עיקר ואין כאן בית מיחוש אפי' לכתחלה דלא כהזר"א עכ"ל וכ"כ לעיל או' כ"ב יעו"ש. אכן הרב מ"ב אות י"ז כתב כדי לצאת ידי כל הספיקות יראה שיהיה ריוח בין העצים הדקים בין אחד לחבירו כשיעור ג"ט עכ"ל וכ"ז דוקא כשעושה הסוכה למטה תחת הגג אבל אם מסכך ע"ג העצים עצמן אף להט"ז שרי כיון דחד סככה הוא. זר"א שם. בית השואבה אות י"ב וכתב ודלא כהב"ח. וכ"כ לעיל אות ל"א:

לג

לג) שם. כשירה. הטור והסמ"ק כתבו שהר"ר יחיאל היה נוהג כשהיה עושה הסוכה בבית תחת הגג שהסירו הרעפים היה זוקף קנים מן הסכך עד הגג לערב ב' הסככים יחד להיות הכל סכך א' והטור חלק עליו וכתב דא"צ לתיקון זה וכ"ה דעת מרן ז"ל בש"ע דא"צ לתיקון זה אבל הרב מט"מ סימן תתצ"ו כתב דהירא לדבר ה' יחוש לדברי הר"ר יחיאל ור' פרץ לכתחלה וכן משמע במהרי"ל. בית השואבה אות ט':

לד

לד) העושה סוכתו תחת בדי מדלית הגפנים אחר שהסיר את הגפנים לצדדין מן המדלית ונשארו בדי המדלית קשורים במחיצות א"צ להעמיד קנים מהסכך לבדי המדלית כדי לערבם יחד להיות נחשב כאחד כאשר היה עושה הר"ר יחיאל כשהיה עושה סוכתו תחת הגג שהסירו הרעפים. דדוקא גבי לטיש העשיין לשם בית הצריך הר"ר יחיאל לערבם אבל האי לא נקשרו הבדים כ"א להעמיד את הגפנים. דרשות מהרי"ל ה' סוכה. והב"ד הב"ח וכתב דלא ידע טעם להוראה זו דהלא. הלטי"ש אין אסורין משום גזירת תקרא אלא משום תעשה ולא מן העשוי וא"כ בדי מדלית נמי אית בהו משום תעשה ולא מ"ה. והט"ז סק"ד כתב דטעמו דהר"ר יחיאל משום חשש ב' סככים וכיון דבדי המדלית אין שם סכך עליהם כשירה יעו"ש אבל הרב בית השואבה אות יו"ד כתב על דברי הט"ז הנז' דאין מחוורין ושפיר כתב הב"ח יעו"ש. ור"ל החושש לדברי הר"ר יחיאל כמ"ש באות הקודם גם בזה יש לחוש:

לה

לה) שם הגה. וכן מותר לעשות סוכה תחת הגגות וכו'. ר"ל אפי' בעוד שהן סגורים ולא מקרי תעשה ולא מ"ה כמ"ש בהגה סעי' ב' אבל הב"ח כתב דיש להחמיר בזה לסלק הגג קודם ולסכך אח"כ. וכן הסכים המ"א סק"ז. א"ר אות ח' והטעם כתב המ"א שם לחלק בין כאן לסעי' ב' דבשלמא בסוכה תחת הגג כשמסיר הגג אחר כך הוי מעשה והגג עצמו נכשר כמ"ש ב"י בשם או"ח משא"כ כאן דכשפותח לא מקרי מעשה ומשא"כ כשסיככה תחלה דנעשה בכשרות וסוגר אח"כ הגג מפני הגשמים וחוזר ופותחו כשר לכ"ע דהוי כפורש עליה סדין וחוזר ונוטלו ממנה דכשרה כיון דנעשה בכשרות כדאיתא בגמ' יעו"ש. וכ"כ הלב"ש וכתב דדברי החמ"מ הם דחויים יעו"ש. וכ"כ הר"ז אות י"ז וי"ח וי"ט. בית השואבה אות ך' מ"ב אות י"ח ובשה"צ אות כ"ו. ועיין לעיל או' כ"ז:

לו

לו) ואם שכח והניח הסכך בעוד שהיו הגגות סגורים צריך לפתוח הגגות ולנענע כל הסכך דהיינו שיגביה כל עץ לבדו ויחזור ויניחנו לשם צל ושוב יגביה עץ חבירו ויניחנו וכן כולם. מ"ב שם. ואם לא נזכר עד ליל יו"ט נראה דיש לסמוך על המתירין ונראה דיכול לברך ג"כ כיון דאינו אלא חומרא בעלמא:

לז

לז) ואם הניח הסכך על התקרא ואח"כ הסיר התקרא פסול. מ"א שם. ר"ז או' ט"ז. מ"ב שם:

לח

לח) אותן סוכות העשוין תחת הגג ומגביהין הגג לפעמים הצריפים משופעים ויזהר שלא לישב תחת השיפוע. מט"מ סי' תתצ"ט. א"ר אות ח' בית השואבה אות כ"א. ועיין לקמן או' מ"ד:

לט

טל) העושין סוכה על הגג ופותחין הגג כמין דלתות או כמין ארובה ובאמצע יש לה צירים וארובה זו מכוונת נגד הסכך הכשר בארכו וברחבו וכשפותחין אותה עומדת למעלה מן הסכך באמצע הסוכה על צידם נמצא תלוי למעלה מסכך כשר דופן שהוא נסר הרחב יותר מד' טפחים אלא שתלוי בצידו נגד הסכך כשר יש לפקפק בסוכה זו ובפרט ע"פ הרוב דופן הרחב הנתון על צדו למעלה מן הסכך עושה צלתה מרובה. פמ"א ח"א סימן ס"א. י"א בהגב"י. בית השואבה אות ח"י. ועתה אין עושין דלתות אלו בצירים באמצע רק הצירים לצד הדפנות ופותחין הדלת לגמרי שתעמוד בשוה עם הדופן בקומם זקופה ולא תהיה הקיר נטוי ע"ג הסכך וכשר הדבר. שע"ת אות ז':

מ

מ) סוכה העשויה תחת הדוואר דהיינו שפותחין להם מקום באמצע הגג והוא הנקרא בלשון ערבי דוואר ובלשון לע"ז באג"ה ופעמים עושים על שטח הדוואר הפתוח שבכה ומעשה רשת ופעמים עושים שבכה זו מחוטי נחושת או מחוטי פשתן כשירה ואפי' אם יניח הסכך הכשר ע"ג הסבכה ממש כשירה. גו"ר חא"ח כלל ד' סי' ח' י"א בהגב"י. ברכ"י אות ג' שע"ת שם. מיהו בית השואבה אות ט"ז כתב להשיג על דברי הגו"ר הנז' וסיים ולכן אין לתת הסכך על הסבכה ממש כשהיא מחוטי נחושת משום דהוא מעמיד הסכך בדבר שאין גדולי קרקע ודלא כהגו"ר יעו"ש:

מא

מא) אם פירשו סבכה מחוטי פשתן או מחוטי נחושת המטלטלת על סכך הסוכה ממש כ"ש דבטלה חשיבותה והויא כמאן דליתא. גו"ר שם. אבל לפי מ"ש מור"ם בהגה סי' תרכ"ח דאסור להניח על הסכך שום דבר המקבל טומאה נראה דה"ה דאסור לתת סבכה זו המטלטלת על סכך הסוכה ואף שאפשר לחלק קצת בין שבכה זו לכלי מ"מ לענין מעשה ראוי להחמיר. בית השואבה אות י"ז:

מב

מב) סוכה שעושין באמצעה של חצר ולמעלה בשפת הגג מצד אל צד יש סריגי שפודי ברזל שתי וערב על פני כל החצר כיון דבחלל השריגים ליכא שיעיר ג"ט הו"ל כלבוד וחשיב כולו סכך פסול לבטל סכך כשר שתחתיו. בית יהודם דף ק"ז ע"ב בשם רבו מהר"ש צרור יעו"ש אבל הוא ז"ל בתשו' שם סי' י"ז כתב דאלו שעושין סוכה תחת סריגי הברזל אע"ג דהסריגין דין סכך פסול יש להם כיון דחמתן מרובה מצלתן והסוכה צילתה מרובה מחמתה בלא סריגין כשירה אעפ"י שהאויר שיש בין שפוד לשפוד שבשריגין הוא פחות מג"ט לא אמרינן לבוד להחמיר יעו"ש. ומיהו לפי מ"ש לעיל אות ל"ב בשם מ"ב דלצאת כל הספיקות צריך שיהיה ריוח בין העצים הדקים בין אחד לחבירו כשיעור ג"ט א"כ ה"ה לכאן ואם יש פחות מג"ט וא"א לתקן צריך לסכך על הסריגין עצמן דבזה שרי אפי' אין בין אחד לחבירו כשיעור ג"ט וכמ"ש באו' הנזכר אמנם לפי מ"ש לעיל אות מ' דאין לתת הסכך על הסבכה ממש משום דהוא מעמיד על דבר שאין גדולי הקרקע אם כן ה"ה לכאן אלא יש ליתן עצים הכשרים לסכך למעלה מן השריגין ואח"כ יתן עליהם הסכך. ועיין לקמן סימן תרכ"ט. סעיף ח' ובדברינו לשם בס"ד:

מג

מג) שם בהגה. אם יש להם צירים. דהוה כפתח. מ"א סק"ח. ואם אין להם צירים רק מסלקין כך על הארץ י"ל על ידי עכו"ם מותר דהוי כשבות דשבות במקום מצוה דשרי. א"א אות ח' ואם היה כל השנה קבועים במסמרים שפתיחתן אסור מה"ת ושכח לפותחן עד כניסת יו"ט אם שרי לפותחן על ידי עכו"ם באין לו סוכה אחרת בליל יו"ט ראשון משום שבות במקום מצוה וכן אם מותר לומר לעכו"ם שיסכך לו סוכה ביו"ט באין לו אחרת נסתפק בזה א"א שם וסיים להורות היתר חלילה וצ"ע בכ"ז יעו"ש. ואם הוא עדיין ביה"ש נראה דבודאי יש להקל בזה על ידי עכו"ם. מ"ב אות ך':

מד

מד) שם בהגה. רק שיזהר שלא ישב וכו'. דהוי כיושב בסוכה שנבנית בתוך הבית. ביאורי הגר"א. מ"ב אות כ"א. וצריך ליזהר שיהיו הגגות נפתחים היטב לעמוד בגובה בשוה עם הדפנות ולא יהיו מוטים קצת על הסכך שאם יהיו מוטים קצת אף שלא יהיה שיעור גדול שתפסל הסוכה מחמת זה מ"מ יהיה צריך ליזהר שלא ישב במקום הזה שהגג משופע ומוטה על הסכך. מ"ב שם. ועיין לעיל אות ל"ח:

מה

מה) מזוזה בסוכה פטור (כמ"ש ביו"ד סימן רפ"ו סעי' י"א) ומשמע חדר של כל השנה שדר בו תמיד ובסוכה מסיר הגג והמכסה אפ"ה בסוכות פטורה דבז' ימים לאו קבע מקרי. ומי שיש לו ב' חדרים זה לפנים מזה אם הולך מחדרו לסוכה פשיטא שפתח הסוכה צריך מזוזה משום חדרו ואם הולך מסוכה לחדרו בענין שהפתח הוא מחדר הסוכה י"ל שחייב בפתח הסוכה הפתוח לר"ה וכדומה דהוי כבית שער. מש"ז סוף סימן תרמ"ג. מ"ב שם. ועיין עוד מזה מ"ש בשע"ת בססי' זה וביו"ד סימן רפ"ז:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---