מחצית השקל/אורח חיים/רעו

מחצית השקל ‏ אורח חיים רעו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ס"ק א) אסור כו' ול"ד למה שהובא כו' דמותר לאחר כדלקמן סי' שכ"ה סעיף ח' ובסי' תקט"ו. דתחומין דרבנן ולפ"ז כל איסור דרבנן שעשה גוי בשביל ישראל מותר לאחר שלא נעשה בשבילו:

(ב) (ס"ק ב) קצב כו' והיינו קבלנות. ר"ל דכה"ג בשאר מלאכות מותר מ"מ כאן אסור כמ"ש רמ"א הואיל והישראל נהנה כו' ר"ל כמ"ש מ"א לעיל סי' רנ"ב ס"ק י"א בשם הר"ן וס"ל דהא דבקבלנות מותר משום דגוי אדעתיה דנפשיה עביד ה"מ היכי שאין כוונת הגוי כ"א להשלים פעולתו משא"כ בנר ניהו דהגוי עשאו לקבל שכירתו מ"מ גם כוונת הגוי שישתמש בו הישראל בשבת ע"ש במ"א. אולם ע"כ מ"ש מ"א דקבלנות היינו ששכרו סתם להדליק לו נר כשיצטרך אין המובן כפשוטו שנותן לגוי לשנה סך מה כדי שהגוי ידליק לו כל עת שיצטרך הישראל דכה"ג אין זה קבלנות דבעלמא מותר דכה"ג ל"ל דגוי אדעתיה דנפשיה עביד אלא ודאי אדעתיה דישראל עביד דהא אפי' לא מדליק דהיינו שהישראל לא הי' מצטרך לו ג"כ הי' נוטל כל שכרו משלם ואף ע"ג דבסי' רע"ד סעיף ה' אם שכרו למלאכה מיוחדת דהיינו לארוג לו או לכתוב בעת שיצטרך מותר לדעת הרמב"ם שיכתוב לו בשבת רק הראב"ד אוסר שם מ"מ בנידון דהכא אפי' לדעת הרמב"ם אסור דוקא התם אם ירצה הגוי לא עביד בשבת אלא ביום א' וא"כ אם עושה בשבת אדעתיה דנפשיה עביד דהא לא איכפת לישראל אם עושה בשבת או ביום א' משא"כ הכא דהישראל מצטרך לו בשבת וצריך הגוי לעשותו בשבת לעשות רצון הישראל אסור וא"כ מה זה שכ' רמ"א הואיל והישראל נהנה כו' דהא כה"ג בשליחת אגרת בסי' רמ"ז שכרו בקבלנות ואומר לו שילך בשבת או שמגביל לו יום ידוע שביום ההוא צריך להיות האגרת שם וא"א להגיע שם אא"כ ילך בשבת ג"כ אסור ע"ש. לכן נלע"ד דהכוונה במ"ש במ"א ששכרו סתם להדליק לו בעת שיצטרך וקצב לו מכל הדלקה דבר קצוב דבזה אדעתיה דנפשיה עביד דאם ירצה הגוי לא ידליק בשבת ואעפ"כ יצטרך לשלם לו משאר הדלקות של חול וכן שכרו לימים שנותן לו שכירות כל יום כך וכך ג"כ הכוונה שבכל יום שידליק לו ישלם לו מן אותו יום כך וכך דבעלמא מותר אבל כאן אסור כיון שהישראל נהנה כו' וכנ"ל בשם הר"ן וש"ל כנלע"ד:

ומ"ש רמ"א בין קצב כו' או שעשאו בקבלנות או בשכירות והוא פי' למ"ש בין קצב. על זה אמר בין שהקצבה הי' בקבלנות או שהי' בשכירות:

(ג) (ס"ק ג) דגזרינן כו' משום דעכשיו כו'. משום דקשי' ליה להרב"י הא לקמן סי' שכ"ה סעיף י' גוי שמילא מים לבהמתו משקה אחריו ישראל ול"ח שמא ירבה בשביל ישראל אא"כ שהגוי מכירו וא"כ ה"ל להטור גם כאן לחלק אם ישראל מכירו אם לא ולזה תי' דהכא אפי' עד השתא לא הי' מכירו מ"מ עכשיו כו' נעשה מכירו ע"י קרבת דברים וכדומה:

וב"ח כ' כו' כדי ליישב קו' הרב"י הנ"ל דהטור לא הוצרך להזכיר דמיירי דוקא במכירו דמסתמ' כו' ולכן סיים מ"א אי ידוע שאינו מכירו מותר לדעת הב"ח כיון דל"ל סברת הרב"י דעכשיו נעשה מכירו:

ונ"ל דאם היסק כו' ר"ל לדעת האוסרים במדורה שחוץ לתנור היינו משום דס"ל דגם במדורה א"ל שמא ירבה בשבילו דל"ל מדורה לא' מדורה למאה כיון שב"א יושבים סביבות המדורה א"כ לפי רוב האנשים צריך להרבות ולהגדיל המדור' משא"כ כשמסיק התנור מבפנים דומה ממש לנר א' כו':

(ד) (סק"ד) מדעתו כו' ואפי' בקבולת כו' דה"ל קבולת בבית ישראל כו' ואע"ג דבלא"ה יש לאסור כמ"ש רמ"א דהואיל והישראל נהנה כו' היינו כמש"ל בשם הר"ן וס"ל דכוונות הגוי שהישראל נהנה ממנו בשבת כנ"ל משא"כ הכא מיירי שמיחה בו הישראל ואינו כוונת הגוי כלל להנאת ישראל אפ"ה אסור דהל"ל קבולת בב"י ועיין בס' ת"ש:

(ה) (ס"ק ה) א"צ כו' וה"ה שא"צ להפוך כו' דבירושלמי איתא שמואל לן בבית הגוי והדליק הגוי נר בשבת וסבר שמואל שבשביל שמואל הדליקו והפך פניו שלא ליהנות ממנו אח"ז ראה שמואל שהגוי מתעסק בשטרותיו נגד הנר ומוכח דהגוי לצורך עצמו הדליקו והחזיר פניו וכתב הרב"י דתחל' כשהי' סובר דלצורך שמואל הדליק למה לא יצא שמואל תי' בירושלמי דאין מטריחים על האדם לצאת מביתו. וכתב הרב"י אע"ג דהוי בית גוי מכל מקום כיון דלן בשבת בבית גוי גם בית הגוי נקרא ביתו וא"צ לצאת וא"כ משמע דאפי' בבית ישראל עכ"פ צריך הישראל להפך פניו כמו שעשה שמואל הא שם ג"כ נקרא ביתו אלא שהרב"י כתב הא דשמואל הופך פניו הוא מצד מדת חסידות החמיר ע"ע:

(ו) (ס"ק ו) הוכחה כו' לצורך שניהם אסור כמ"ש סי' תקט"ו ע"ש יש מחלוקת הפוסקים אי אמרינן דכה"ג ודאי עשה גם לצורך ישראל או אינו אלא ספק ועיין שם במגן אברהם הנ"מ ביניהם:

(ז) (ס"ק ז) לסעודת כו' וה"ה אם י"ל נר אח' כו' שלא במקום מצו' אע"ג דכ' לעיל ר"ס רס"ג דמצוה בב' נרות אין המצו' זו כדאי לדחות שבות דרבנן:

דלא כע"ש שר"ל דמותר לצוות לגוי להדליק לו נר אם כבר י"ל נר לישראל כיון דאין הישראל נהנה מנר הגוי וכדלקמן סעיף ד' ועז"כ המ"א דליתא דעכ"פ האמירה לגוי הוא שבות ואפי' אין הישראל נהנה:

(ח) (ס"ק ח') במקום כו' ודוקא כו' וכ"מ ס"פ ט"ו בשבת. ר"ל דכ"מ שם דאמירה לגוי להתיר שבות לבנות בה"כ אסור אבל אין הטעם הואיל שאין גופו נהנה אלא בלאו הכי יש טעם לאסור דאיתא שם כל ע"ש היו תוקעים בכניסת שבת כדי להבדיל העם ממלאכה. ואם חל י"ט ע"ש מ"מ היו תוקעים כדי להבדיל העם ממלאכת אוכל נפש דמותר בי"ט ואסור בשבת. ואע"ג דהתקיעה בי"ט הוא שבות מ"מ הותר' במקום מצוה להבדיל העם אבל אם חל יה"כ ע"ש לא היו תוקעין דהא אין בין יה"כ לשבת אלא יה"כ זדונו כרת ושבת זדונו סקילה ופריך דמ"מ ליתקע דלידעו דמותר בקניבת ירק ביה"כ מן המנחה ולמעלה ובשבת אסור ומשני שבות קרובה התירו שבות רחוקה לא התירו ר"ל דוקא אם יש בדחיית שבות צורך היום כמו בי"ט שחל בע"ש שידעו ע"י התקיעה שבליל' בשבת אפי' אוכל נפש אסור כה"ג הותר משא"כ היתר קניבת ירק ביה"כ דבשנה זו גם ביה"כ אסור דהא לא הותר ביה"כ כ"א שלא יצטרך בליל מוצאי יה"כ לקנב הירק קודם הבישול כיון שהעם מעונים מהתענית הקילו לקנב ירק ביום כדי שיהיה מוכן למוצאי יה"כ ויוכל לבשל מיד וזה לא שייך כשחל יה"כ ע"ש דהא בלילה מוצאי יה"כ הוא שבת ואסור לבשל וכדלקמן סי' תרי"א ע"ש ואין צורך בתקיעה כ"א לשנה הבאה שידעו אז שביה"כ מותר לקנב ירק כה"ג לא הותר שבות וא"כ ה"ה הכא דהא בנין בה"כ גופ' אין בו מצוה אי לאו שיתפלל בתוכו וא"כ מצות בנין בה"כ היא התפל' וכיון דשבת זו לא יתפללו בה אין מתירים שבות משום ימים הבאים שיתפללו אז בתוכו:

(ט) (ס"ק ט') ואין כו' ומוטב כו' דודאי לא ישמעו אבל אם הוא בין אנשים שספק הוא אולי ישמעו צריך למחות מספק כדאיתא לקמן סי' שכ"ח:

(י) (ס"ק י') ליטול כו' מתקרב והוי מבעיר או מתרחק והוי מכבה ויש בו איסור תורה וכמ"ש סי' רע"ז סעיף ג':

דהא כל הדלקתן כו' אפ"ה סתמו להתיר ולא התנו דשל שמן אסור:

ועס"ס רנ"ג ר"ל אפילו אם תמצא לומר דהוי פסיק רישיה הא מבואר בססי' רנ"ג דעל ידי גוי גם פסיק רישיה מותר:

(יא) (ס"ק יא) רק כו' כוונתו כו' ר"ל מה שצ"ל דכאן הטעם הואיל וגם הגוי צ"ל וגם מה שציין הש"ך לעיין בסי' רע"ט הוא דקשיא להש"ך דבסי' רע"ט לא התיר לטלטל נר שכבה ע"י גוי אלא משום שהמנהג כן אם כן ה"ל כאלו התנה לטלטלה אחר שכבה וכאן מתיר טלטול הנר ע"י גוי אפילו כשהוא דולק באין תנאי ולזה תירץ הש"ך דשאני הכא הואיל וגם הגוי צ"ל אף על גב דלא סמכינן על סברא זו לצוות לגוי לעשות מלאכה דאורייתא להדליק הנר מכל מקום לענין איסור טלטול דרבנן סמכי' עליה:

עמ"ש אבל בהג"מ כו' דשם בהג"מ מבואר דלא כהש"ך דאין טעם היתר כאן משום שגם הגוי צ"ל וא"כ הדר' קושית הש"ך לדוכת'. לכן כתב מ"א ועיין מ"ש שם סי' רע"ט ליישב קושית הש"ך:

ושרי בטלטול מ"ה. כמ"ש סי' שי"א. וכיון דאיבעי ישראל כו' כן הוכיח ר"ת במס' שבת דף קכ"ב בתוס' ד"ה משקה כו' דקתני התם גוי שמילא מים לבהמתו משקה אחריו ישראל ואם היה מכירו אסור דחיישי' שמא ירבה בשבילו ודייק ר"ת מדקתני בהמתו ולא קתני שותה ישראל אע"כ דוקא בהמתו אסור במכירה דא"א לישראל להשקות' בהיתר אבל ישראל עצמו מותר דהא אפשר לישראל לשתות בהיתר אם היה מטפס ועול' מטפס ויורד בתוך הבור והיה שותה בבור משא"כ בהמה דא"א להוריר' לתוך הבור ולהוציא המים מתוך הבור א"א לישראל בהיתר דהבור רה"י וחוצה לה ר"ה ומזה מוכח דהיכי דאפשר לישראל לעשות בהיתר אע"ג שעשה הגוי בשביל ישראל באיסור מותר ליהנות וה"ה הכא. משמע שר"ת התיר בכ"ע ר"ל אפי' אין הגוי צריך לו דדוקא הר"ש מבנבור"ק נקט האי התיר' דהגוי צ"ל אבל ר"ת לא הזכיר מזה דהגוי צ"ל וסגי ליה בטעם זה דהישראל היה אפשר לו בהיתר ועסי' שכ"ה סעיף יו"ד הבי' רמ"א דעת ר"ת הנ"ל בשם יש מקילים ואע"ג דשם לא הותר לכתחלה לצוות לגוי כה"ג אלא בשעת הדחק צ"ל דוקא התם דניהו דעיקר הדבר יכול ישראל לעשות בהיתר דהיינו לשתות מים וכן לקמן סי' שכ"ה לשתות השכר מ"מ היינו דוקא שם במקום המים תוך הבור וכן לקמן השכר שם במקום מכירתו אבל להביאו לכאן א"א בהיתר אבל הכא עדיף דיכול להביא הנר עד מקום שמביאו הגוי ע"י טלטול מן הצד ולכן אפי' לכתחל' מותר כאן אפי' שלא בשעת הדחק וא"כ כדי ליישב קושיא צ"ל כמ"ש מ"א סי' רע"ט ע"ש:

וצ"ע על רש"י כו' ע"ש במהרש"א שגם הוא הרגיש בזה. דהוי בסיס כו' דנר שמן ופתילה שלשתן נעשו בסיס לדבר האסור דהיינו השלהבת:

(יב) (ס"ק יב) אם יש כו' ואם היתה מדורה כו' להי"א בסעיף א' ר"ל דוקא היכי דל"ל שמא ירבה בשבילו דנר לא' נר למאה ואינו אסור כי אם היכי שהדליק הגוי לצורך ישראל. לכן הותר כאן אם יש נר כו' והוסיף הגוי נר אחר להשתמש נגד הנר כ"ז שנר ראשון דולק משא"כ מדורה להי"א בס"א דס"ל דגם במדורה א"ל שמא ירבה בשבילו א"כ הוסיף גוי על מדור' א' אסור לישראל להתחמם נגדו חיישינן שמא ירבה:

וב"ח כ' דל"ג כו' ואפי' להי"א בסעיף א' מותר להתחמם נגד המדורה אפילו הוסיף הגוי על המדורה דע"כ ל"ח שמא ירבה אלא כשהגוי רואה שהישראל נהנ' ממעש' חיישינן שמא ירבה כדי שיהנה הישראל וזה לא שייך כאן דהא מה שמתחמם הישראל נגד המדורה כל זמן שעצים ראשונים דולקים מזה אין ראיה שנהנה מתוספות הגוי ולאחר שכלו עצים הראשונים הרי אסור לישראל ליהנות מן התוספ' וירא' הגוי שהישראל פורש את עצמו מלהתחמם ואיך ירבה בשבילו. ואם הוסיף הגוי עצים לצורך חולה כו' כיון שהגוי כו' ר"ל שם כתב דוקא כשהגוי עשה תחלת תמדורה חיישינן שמא ירבה להוסיף משא"כ כאן דתחלת המדורה היתה על ידי ישראל מערב שבת אלא שהגוי הרבה עליו עצים בשבת לא חיישי' שירבה עוד הפעם להוסיף עצים דל"ח שירבה שני פעמים ולפ"ז מותר להשתמש נגד התוספות שהוסיף בשביל החולה אפילו אחר שכלו העצים הראשונים שהודלקו בהיתר מערב שבת וה"ה דה"ט שייך גם על דין הראשון כשהוסיף גוי על המדורה שהית' לצורך ברי' אלא דשם יש טעם דעדיף מזה וכמ"ש מ"א:

(יג) (ס"ק יג) מותר כו' ואם אח"כ כו' כן דייק הב"ח מדהוצרך הטור לאשמועינן דמותר למחות פשיטא ומ"ש הרב"י הובא גם בט"ז דאתי לאפוקי מדעת הטועים שהיו סוברים דאסור למחות שלא יכבה ודחה ר"ת דבריהם וכמ"ש המרדכי פ' כ"כ דחה הב"ח דהא הטעות יצא מדתנן פ' כ"כ גוי שבא לכבות א"א לו כבה ואל תכבה וטעו ופי' כמו מה דתנן א"א לו כבה ר"ל שאסור לומר לו כבה ה"ה מה דתנן אל תכבה היא בכלל איסור ובאמת אין הפי' כן אלא מאי דתנן אל תכב' היא רשות דאין צ"ל אל תכבה דא"כ לקמן בסי' של"ד בדיני דליקה הוי ליה לטור לכתוב זה כי במאי דתנן שם במשנה גבי דליק' יצא להם הטעות ה"ל להטור לאשמועינן להוציא מלבן אבל אין כאן מקומו אלא צריך לומר דאתי לאשמועינן דמותר למחות רצ"ל דבזה מראה לגוי דלא ניחא ליה ואם אחר כך עשה הגוי ה"ל מדעתו ומותר לישראל ליהנות ממנו:

(טו) (ס"ק טו) ולא כאות' כו' סומכים על הגמרא כו' כמו שכתוב סי' שכ"ח סעיף ל"ג דגונח מכאב לב ומצטער מותר לינק מן הבהמ' דהוי מפרק כלאחר יד דאין דרך לינק בפה מן הבהמה וליכא כי אם שבות ובמקום צער לא גזרו. אבל בסי' ש"ז כו' ושם כתב מגן אברהם דאין לדמות שבותין להדדי ואין לך אלא מה שהתירו חז"ל:

ה"ל כאלו עשה מדעתו. דהגוי סובר גם כשאין הקור גדול הוא בכלל השכירות שצריך להדליק וגם לטעם זה מ"מ אסור לישראל לומר לו להסיק ובלבוש כ' טעם להתיר כיון דהורגלו להסיק גם בימי החול אפי' כשאין הקור גדול נעשה זה אצלו לטבע קיים להסיק גם כשאין הקור גדול ובלי היסק מצטערים לכן מותר אפי' בשבת אפי' כשאין הקור גדול:

וכתב הב"ח אפי' כשהקור גדול דמותר להסיק ע"י גוי מ"מ אסור להסיק שנית לעת מנחה ואף שכבר כבה עצים הראשונים מ"מ כבר נתחמם החדר וה"ל כמו כשאין הקור גדול הובא באחרונים אולם הכל לפי האדם והחדר וכ"כ בספר ע"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.