אליה רבה/אורח חיים/רעו

אליה רבה ‏ אורח חיים רעו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] אין תחומין מדרבנן וכו'. ועוד דהא מה שהוא חוץ לתחום של זה הוי תוך תחומן של זה מה שאין כן בשאר איסורים דרבנן (מגן אברהם). ואשתמיטתיה דברי רבינו ירוחם נתיב י"ב חלק י"ב שדחה זה והסכים דבכל איסורים דרבנן מותר לישראל אחר ועוד דדברי הר"ן בזה יחידאה הן ועיין בבית יוסף:

ב

[ב] [לבוש] בין קצץ וכו'. כן כתב הבית יוסף בסתם ספר התרומות וסמ"ג והגהות אשירי, וצריך עיון הא הר"ן פרק קמא דשבת ושבלי הלקט מתירין בקצץ כמו שכתבתי בסימן רנ"ב ס"ק ט', ועוד שמצאתי בביאור רש"ל לסמ"ג זה לשונו אין לו הכרח מש"ס כלל וגם הרבה חולקים ואמרו שאם קצץ מותר ועל זה נהגו העם היתר כשיקצץ עד כאן לשונו, אבל אני תמה על מה שכתב שהרבה חולקים הא המרדכי ואגודה פרק קמא דשבת והגהות מיימוני וכלבו קיימי כשיטת סמ"ג וספר התרומות, ועוד דבבית ישראל לא מהני קצץ לכולי עלמא וכמו שהעליתי בסוף סימן רמ"ד, והשתא ניחא נמי קושית רש"ל שאין לו הכרח בש"ס דזה שבבית ישראל הוא מפורש בירושלמי כמו שכתב בית יוסף סימן רמ"ד ורנ"ב:

ג

[ג] עשאו בקבול וכו'. פירוש ששכרו סתם להדליק לו נר בעת שיצטרך, ושכירות הוא שנותן לו בכל יום כך וכך לצרכו וכו' ואם רגיל להערים אסור פסקי תוס' פרק כל כתבי:

ד

[ד] [לבוש] יש אומרים דהוא הדין נמי וכו'. הב"ח האריך לחלוק על בית יוסף ושולחן ערוך שהבין דספר התרומות וסמ"ג מתירין גם במדורה כמו שמתירין באם חתכה כותי הרבה עצים לצורך ישראל דליתא דלא דק דהתם שהיה דולק מערב שבת בהיתר והרבה לא חיישינן שירבה עוד אבל כשתיקן אש לצרכו חיישינן שירבה ואסור לכולי עלמא עד כאן דבריו בקצרה והט"ז האריך לתרץ דברי בית יוסף בס"ק ג' בסברות דחוקים עיין שם ותמיהני על הגדולים שהם טעו בדברי בית יוסף וחשבו דלמד דספר התרומות וסייעתו מתירין בעושה מדורה לצורכו או לצורך חולה מהא דמתירין בהירבה כותים, וליתא דבספר התרומות סימן רנ"ב כתב על מה שכתב דין דהירבה כותים זה לשונו וכן אם עשה כותי אש או בשביל תינוק לחממו וכו' או בשביל חולה וכו' מותר גם לבריא עד כאן לשונו, וכן כתב הסמ"ג הרי להדיא גם בזה ויותר תימא דבמרדכי פרק קמא דשבת כתב אף האוסרין בהירבה כותים דמתיר בעושה לצורך חולה וכו' עיין שם, וטעמא נראה לי דהתם כבר אנו רואין שהירבה בשבילו אבל הכא לא חיישינן שירבה, שוב ראיתי שהבין הב"ח בס"ק ד' דברי מרדכי דמיירי בהוסיף לצורך חולה נמשך אחריו מגן אברהם וליתא אלא ברור כדפירשתי וכן מבואר בספר התרומות וסמ"ג שכתבו וכן אם עשה וכו', וכן מפורש בסימני ספר התרומות וכלבו. גם מה שהביא ב"ח ראיה ממהר"ם שהחמיר כשהכותי עשה האש ואפילו הכי התיר כשנעשה בהיתר בערב שבת ובא כותי והוסיף בשבת לא ירדתי לסוף דעתו דמהר"ם מיירי להדיא כשהכותי עשה האש בשביל ישראל שזה משנה מפורשת שהוא אסור, אבל כשהכותי עשה לעצמו או לחולה ודאי אפשר דמתיר מהר"ם ועיין ס"ק י"ב, וזה לשון, שבלי הלקט סימן ל' כתב רבינו תם כותי שעשה מדורה והירבה בשלהבת כדי שיתחמם ישראל אסור דכל חיתוי וחיתוי שעושה בגחלים בשביל ישראל אסור עד כאן לשונו, משמע דהכי קאמר שעשה מדורה בתחילה לעצמו ואחר כך הירבה בשביל ישראל ואם כן כיון שאוסר דוקא כשהרבה מבואר נמי דקודם שהירבה מותר לישראל:

ה

[ה] במדורה וכו'. הקשה הבית יוסף מסימן שכ"ה סעיף י' דמותר באין מכירו ותירץ דהכא שאין טורח אלא לחתות בגחלים חיישינן אפילו באין מכירו. עוד כתב דהתם השקה ישראל אחר כך אבל כשהשקה לבהמתו בפעם אחת עם הכותי כמו הכא שמחמם עם הכותי בפעם אחת חיישינן, עד כאן. וקשה דאם כן הוה ליה לש"ס [שבת] דף קכ"ב לומר צריכותא זו דדוקא משקה אחרים קא משמע לן ולא בפעם אחת אבל מנר הוה אמינא אפילו בפעם אחת, ודעת ב"ח ומגן אברהם ונחלת צבי דגם הכא מותר בידוע שאין מכירו וכן עיקר כי כן מצאתי בתשב"ץ סימן ל"ג וכלבו דף ל"א. כתב עולת תמיד ומגן אברהם דוקא מדורה אבל הוסק בתנור כולי עלמא מודים דרשאי ליכנס לבית החורף כנר לאחד נר למאה:

ו

[ו] אף על פי שנהנה וכו'. ומכל מקום אסור להשתמש לאורו וכן כתב הפרישה וכן מצאתי בגליון מרדכי קטן זה לשונו, אש שכותי עושה אם יושב הישראל במקום שרגיל לישב שם מותר ובלבד שלא יושיט ידיו יותר משהיה עושה בשלא היה במקום אש וכן אם הביא נר בחדר של ישראל ששוכב שם תשמיש שהיה עושה ישראל בלא נר מותר להשתמש תשמישים שלא היה עושה בלא נר אסור כיון שבשביל ישראל מדליק (ר' יחיאל מפריש), ומה שכתב לצאת מביתו הוא הדין בשקובע דירתו באותו שבת בבית כותי:

ז

[ז] הוכחה וכו'. אבל אם עשה לצורך שניהם אסור כמו שכתב סימן תקט"ו סעיף ו' (מגן אברהם), ואפשר לחלק דהתם חיישינן שילקט יותר אבל הכא נר לאחד נר למאה, אך בבית יוסף לא משמע הכי וכן ברמב"ם פירוש המשנה סוף פרק כל כתבי. ואגב אזכיר מה שהקשיתי גדולים בש"ס דף קכ"ב ליתני כבש נר למה לי בשלמא בלא פירוש הרמב"ם יש לומר דלא זו אף זו נקט אבל הרמב"ם שם דמתרץ נמי ליתני מים ולא נר קשה, עוד אעורר במה שפירש ברטנורה מה דקאמר הש"ס מעשה דרב גמליאל וזקנים קא משמע לן משום דמעשה רב דלא נהירא לעניות דעתי דלא שייך זה אלא בדבר שיש פלוגתא, אלא נראה לי דקא משמע לן דבנר אף במכירו מותר אליבא דרבא ואליבא דאביי כשלא בפניו, ובזה יש לי לתרץ תמיהתי מרמב"ם דמה דפריך הש"ס והא ר' יחיאל מפריש ומה שאוסר לצאת מביתו הוא הדין בשקובע דירתו באותו שבת בבית כותי רבן גמליאל מביתו הוי פירוש מכח ייתורא דבבא זו דייק הש"ס כן ולא כמו שדחק רש"י עיין שם ודו"ק כי קיצרתי. עוד נראה לי דהוה אמינא הא דאם בשביל ישראל אסור היינו בשביל ישראל לחוד קא משמע לן מייתורא דפירושו אף בשביל שניהם אסור:

ח

[ח] אף על פי שהרוב וכו'. עיין בט"ז מה שהשיג על הב"ח, ולא דק דאכתי קושית הב"ח דמחצה על מחצה כרוב קיימת על בית יוסף לפי הבנתו בפירוש רש"י, ועוד כיון דהבין הבית יוסף בפירוש רש"י שיש חולק בין מחצה לרוב מאי הבין כן במגיד עיין שם ודו"ק וקיצרתי כיון דקיימא לן דשוין הן:

ט

[ט] מותר וכו'. דוקא לצורך שבת התירו כמו שכתב הגה לבוש סימן רע"ט ומגן אברהם כתב כן בשם גליון ש"ך והוא תמוה, גם מה שהביא ראיה מהגהות מיימוני ומרדכי ואגודה ור"י שמותר אף שלא לצורך, לעניות דעתי מוכח למעיין במקורן להיפך עיין סימן ש"ז ס"ק מ"ט:

י

[י] בסעודת שבת. פירוש שיושב בחושך ואין יכול לאכול סעודת שבת אבל אם כבר אכל פשיטא דאסור (מגן אברהם), ומה שכתב מגן אברהם בשם משאת בנימין שבמקום מצוה דוקא שגופו נהנה ממנו אבל לומר לכותי שיבנה בית הכנסת אסור, עד כאן. וצריך עיון בסימן ש"ז סעיף ה' ברמ"א, גם אשתמיט להו תשובת ריב"ש סימן שפ"ז דליהנות גופו גרע מעשיית מצוה ורמב"ן מתיר אמירה לכותי לעשות משופר ולולב ואיזמל ואוסר להדליק נר לסעודה שנהנה מנר אבל למצוה לאו ליהנות ניתנו עיין שם, וכן משמע בסימן של"א ובמגן אברהם גופיה בס"ק ה', ומה שכתב מגן אברהם וכן משמע סוף פרק ט"ו דשבת דלא התירו שבות רחוקה, עד כאן, לא דמיא כלל דהתם מיירי ללמוד מיניה היתר אבל לעשות מצוה ממש לא מיירי כלל ודו"ק:

יא

[יא] נהגו רבים וכו'. פירוש אפילו להדליק בחדר שאין שם נר מקודם אבל אם יש שם נר אלא שרצה להוסיף בלאו הכי מותר (עולת תמיד), ולא דק דמכל מקום אסור לצוות לכותי להדליק לו נר ואין חילוק בין היה נר מקודם אלא בעבר והדליק דמותר ליהנות ממנו או עשה מעצמו וכן כתב מגן אברהם, גם נראה מב"ח סעיף ב' דאם צוה לכותי להדליק אסור ליהנות אף שהיה לו נר מקודם:

יב

[יב] ויש להחמיר וכו'. ושל"ה דף ק"ל החמיר אף לצורך גדול ושכן ראה נוהגין בקהילות חשובות שיושבין בחשיכה במוצאי שבת אפילו בחתונה עד שאמרו הקהל ברכו וכן נהג זקינו הגאון זכרונו לברכה כשהיו סועדים אצלו סעודה שלישית, אך צריך עיון הא בין השמשות לא גזרו משום שבות וצריך לומר דוקא בערב שבת אבל במוצאי שבת גזרו, אבל במגן אברהם סימן שמ"ב מסתפק בדין בין השמשות במוצאי שבת וצריך עיון:

יג

[יג] [לבוש] נר דולק וכו'. כתב עולת תמיד ונראה דוקא בנר של שעוה אבל לא בנר של שמן דאי אפשר שלא יקרב השמן לפתילה ונמצא מבעיר, עד כאן, וכן כתב סימן רע"ט וראייתו מסימן רע"ז סעיף א' גבי נר של שמן ולא דק דהא טעם האיסור שם משום פסיק רישיה, והא כתב בית יוסף בסימן רנ"ד ופסקיה בשולחן ערוך דגבי כותי מותר פסיק רישיה, גם אשתמיטתיה הגהות מיימוני פרק י"ג דמתיר בהדיא של שמן. ועוד נראה לי דאף דנאמר דאין חילוק בין כותי לישראל בפסיק רישיה מכל מקום לא דמי כלל לסימן רע"ז דשם הוי פסיק רישיה מכח דפותח הדלת או מנער הטבלא ומפיל הנר הוי פסיק רישיה, אבל הכא אפשר לטלטלו בנחת שלא יקרב השמן ולא הוי פסיק רישיה דהא אפילו בנר בדלת סבירא ליה לקצת פוסקים הרמב"ם וסמ"ג דאם פתחו בנחת מותר וכמו שכתב הב"ח הטעם בסימן תר"ף דאפשר שלא יקרב השמן כיון שפותח בנחת ופסק כן, ואף לחולקים בזה נראה דהיינו דוקא כיון שפותח על ידי דלת סבירא ליה דאי אפשר שלא יקרב, וראיה לזה משבת דף מ"ז ע"א דפריך לר' שמעון דמתיר מוקצה למה אוסר לטלטל נר הדולק אי משום שלא יכבה הא הוי דבר שאין מתכוין ומשני הנח לנר שמן ופתילה דנעשה בסיס לדבר איסור שהוא השלהבת ובמוקצה כזה מודה ר"ש ולאו משום דחייש לכבויה, ואם איתא דאי אפשר שלא יקרב בטילטול הוה ליה לשנויה דהוי פסיק רישיה אלא ודאי לא הוי פסיק רישיה ועיין סימן תקי"ד ס"ק ה':

יד

[יד] והדליק נר וכו'. אבל הוסיף אחד על מדורה משמע דעת ר"ת שהבאתי בסק"ד דאסור אפילו קודם שכבה ודלא כב"ח, ומה שהאריכו הב"ח וט"ז בזה נדחה בכלל מה שכתבתי שם ואין להאריך:

טו

[טו] לאחר שיכבה וכו'. דעת בית יוסף דכולי עלמא מודים בזה והב"ח חלק עליו ממעשה דמהר"ם עיין שם, וסיים הט"ז דיש לסמוך להתיר בצורך גדול אפילו בהוסיף במדורה ונכבה הראשון, ולעניות דעתי יש לחלק דהתם גם כותי ישבו שם ואמרינן דעושין לעצמן ואינן מאמינין להם במה שאמר שעושין בשביל ישראל, ועוד יש לומר כיון שכבר ישבו הישראלים שם אין צריך לילך משם כדלעיל סוף סעיף א' דאין הישראל צריך לצאת:

טז

[טז] ומותר למחות וכו'. דוקא כשהנר של כותי אבל כשהנר של ישראל צריך למחות, ועיין מה שכתבתי סוף סעיף א' (מגן אברהם), דבס"ק ד' כתב דמכאן ולהבא מחויב למחות כיון שהעצים של ישראל משמע דהפעם ראשון אין צריך למחות, ואפשר דמיירי שלא ראה בפעם הראשון עד אחר הדלקה, ומכל מקום דחוק לומר דהטור ורמ"א מיירי בנר של כותי דמסתימת לשונם משמע אף בישראל, וראיתי בתשב"ץ סימן י"א זה לשונו אם תרצה כותי ליתן שמן בנר בלילה מותר לישראל למחות ומיד בסימן י"ב כתב זה לשונו צריך למחות לעבדו ולשפתחו כותי שלא להדליק את הנר בשבת בשבילו עד כאן לשונו, שלכאורה סותר אהדדי דבתחילה משמע דרשות בידו למחות ואחר כך אמר דצריך וזה סייעתו לחילוק הנזכר לעיל בין נר של ישראל ובין נר של כותי אך כיון שסתם בפניהם והיה נראה לי נכון לתרץ בסימן י"ב מיירי בעבדו ושפחתו לכך צריך למחות אבל בסימן י"א מיירי בכותי אחרת, אך ראיתי בכלבו דף ל"א שהעתיק אם תרצה שפחה וכו' לכן נראה לי דברישא מיירי שאינו יודע בבירור שתרצה לעשות בשביל ישראל לכך אין מחויב למחות מה שאין כן בסיפא דמיירי שידוע שמדליק בשבילו ולכך דקדק בסיפא וכתב שלא להדליק נר בשבילו, עוד נראה לי דברישא משמע דמיירי שבא להוסיף שמן לאו חיובא הוא למחות כי יש סברא דגורם כיבוי כמו שכתב המרדכי פרק כל כתבי גבי אומר אל תכבה דגורם הבערה אבל בסיפא כשאומר אל תדליק נר אין סברא גורם איסור כלל לכך צריך למחות, ויותר וכו' דבתחילה קא משמע לן עיקר דין דמותר דלא תימא דאיסורא יש בדבר ממתניתין דאל תכבה קא משמע לן דלא, ואחר כך קאמר הדין דצריך למחות. כתב מגן אברהם בשם הב"ח דאם מיחה ועשה בעל כרחו מותר להשתמש לאורו, עד כאן, ולא משמע הכי בפוסקים ובטור, ומה שדקדק הב"ח ליתא כי לא ראה בתשב"ץ שם וכן הט"ז אשתמיטתיה. נר שמדלקת השפחה כדי שתדיח כלי אכילה שאכלו לא מיקרי לצורך ישראל כיון שהיא חייבת להדיחם לצרכה מדלקת שבא לכבות וכו', משמע קצת היכא שהתחיל לכבותו שאסור למחות דגרם הבעיר וכן משמע בלחם משנה פרק כל כתבי וכן בהתחיל להדליק, ולזה מדוקדק לשון התשב"ץ דלעיל שאם תרצה ליתן וכו':

יז

[יז] שנוהגין וכו'. אבל לחזור ולחמם אחר מנחה חייב למחות אף שהקור גדול (ב"ח). אפילו באמירה וכו', וכן התיר מהר"ש בדרשותיו (מלבושי יום טוב). על המתמיהין וכו', ועוד עכשיו לא שייך זה כיון שהכל מקילין (מלבושי יום טוב): נשאלתי בכותי שרצה לתקן נר של ישראל ונכבה בידו וחזר והדליקו אם מותר להשתמש בו, נראה לי דמותר דזה הוי כמו לצרכו כיון שכבה בידו, ועוד דהא כתבו תוס' דף קכ"ב טעמא דאסור נר שהדליק בשביל ישראל דאי שרינן ליה אתי למימר לנכרי לעשות בשבילו, עד כאן, וזה לא שייך בזה שיודע שכבה וחזר והדליקו:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.