ביאור הגר"א/אורח חיים/רעו

ביאור הגר"א ‏ אורח חיים רעו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ס"א אפילו למי. דומיא דרישא משתמש כו' ושם לא הודלק בשבילו וע' תוס' שם ובפ"ב דיו"ט כ"ה א' ברש"י ותוס' שם:

ואין חילוק כו'. דומיא דנכרי שבא לכבות שם שאמרו נכרי אדעתא דנפשיה קעביד וע"כ בכה"ג וצ"ל משום דנהנה ממלאכה עצמה ואפי' בכה"ג אסור כאן ובלא"ה הא קבולת בביתו של ישראל כמ"ש בירושלמי הביאו תוס' בפ"ק דשבת וש"פ. הגמ"ר פ"ק דשבת סי' כ"ד ע"ש בארוכה:

דהואיל והישראל כו'. ר"ל משא"כ באגרת שאין הישראל נהנה מגוף ההולכה רק מהאגרת:

או לצורך חולה. חולין ט"ו ב' הלכתא השוחט כו' וכן בחולה שאין בו סכנה בפ"ג דעירובין ניחום לי' אגב אימי' ושם אחר ז' הוה כמ"ש תוס' בפ"ק דהא ביום סברא אחרונה עיקר כמ"ש בחולין שם במבשל לחולה וכן כאן וכמ"ש תוס' דגיטין שם דדוקא במילה התירו להרבות ע"ש:

או לצורך קטנים. כמ"ש הר"ן בריש יומא דלהכי רביתייהו ביה"כ דלא כהרשב"א שמוכיח משם דיסורא דרבנן ספין להו בידים לעולם וע"ל סי' שמ"ג ומ"ש לצורך קטנים היינו מה שהם צריכין הרבה אבל בלא"ה לא כמ"ש בעירובין פ"ו ניחים ליה אגב אימי':

ויש אוסרין. כמש"ש בד"א שאין מכירו כו' וס' הראשונה ס"ל דגם במדורה בין לא' בין למאה:

מיהו אם עשה כו'. אבל כשרואה צריך למחות בידו ואפילו בביתו של גוי אמרי' בירושלמי חם רואה עושה צרך למחות בידו אם עושה בחנם וכאן אין חילוק בין חנם או שכר כנ"ל וכ"ש הוא דהא שם אם אינו רואה מותר ומותר להנות דאצ"ל אל תכבה משום דגוי אדעתי' דנפשיה עביד משח"כ כאן כנ"ל וע"כ צריך למחות וע' בהגמ"ר שם שהאריך בזה הרבה:

ב

אף ע"פ שרוב. דע"כ בכה"ג מיירי שם מדאהדרינהו לאפיה בתחל': דל"ג דהא מר לא אמר ליה כו' אלא דחילק בין שבות בישראל עצמו לבין אמירה לנכרי וז"ש בין שבות דאית כו' וע' בפר"א דמילה ברי"ף שם ורא"ש:

דהא רוב הפוסקים. שם ושם וכגי' בגמ' שם דהא מר כו' ועוד הקשו בתוס' בפ"ק דגיטין ח' ב' דא"כ ל"ל למימר שם בעובדא אחרינא ליחים אגב אימי' ופירש"י ע"י נכרי וע"כ צ"ל כן דלאחר ז' ימים היה ביום המילה ועוד דע"י ישראל אסור להרבות כמ"ש בפ"ק דחולין כנ"ל ובגי' הגמרא שלנו מפורש נחים ליה נכרי ועוד הקשו מגמ' דגיטין שם ואע"ג דאמירה כו' משום יישוב א"י לא גזדו מ' דמשום מצוה אחרת אסור ואף בשבות דשבות אוסרים וע"ל סי' ש"ו ס"ה:

ג

ס"ג אם אומר כו'. דבין טעם דרש"י שלא יהנה ובין טעם דתוס' שלא יאמר שייך כאן:

כיון שעיקר כו'. ממ"ש והא ר"ג מכירו הוה ואע"ג דעשאו הגוי ג"כ בשביל עצמו וכל שעושה לצרכו אע"ג דרוב ישראל מותר כנ"ל ס"ב מהא דשמואל. ולרבא י"ל דלהכי מותר משום דנר לא' כו' אבל לאביי דאמר שאסור בפניו קשה הא דשמואל ותי' הרשב"א כיון דר"ג נשיא ושר היה עיקר העשיה היתה בשביל ר"ג ורבא ס"ל כיון דנר לאחד כו' עשתו בשביל עצמו ומ"מ בעיקרו בשביל ישראל ל"פ אביי ורבא וד"ה אסור:

ומותר. לפי ר"ת שם ד"ה משקה ואור"ת מדנקט בהמתו כו' וכ' שאפי' לכתחילה מותר והביאו ראיה מדאמרי' ק"נ ב' מותר לומר לכרך פלוני כו' וכמש"ל סי' שכ"ה ס"י ויש מתירין כו' וז"ש רק טלטול כו' ור"ל ויש היתר ע"י טלטול מן הצד ועמ"א:

ד

ס"ד אם יש כו'. וכן כו'. מדמתירין שם קכ"ב א' וקכ"א א' וביצה כ"ד ב' בכדי שיעשו אלמא שכל שאינו נהנה ממנה אע"ג שבאיסור נעשה מותר ליהנות ממנה וכמש"ל סי' רנ"ג ס"א:

ומותר למחות. עט"ז:

ה

ס"ה בארצות. שבת קכ"ט א' ואפי' במקום צערא לבד כמ"ש שם ק"ז א' וע"ש בתוס' ד"ה וממאי ובפ"ה דכתובות ס' א' תניא ר' מרינוס כו' וע"ש בתו' ד"ה גונח יונק כו' ועיין בהגמ"ר פ"ק דשבת סי' ק"ו שהאריך בראיות הרבה ממ"ש בפ"ז דפסחים הכל חולין כו' ומפ"ד דיבמות אבא שאול כו' ומקמי לה בצער של רעב ובפ"ב דיו"ט למכחל עינא מנכרי ופ"ג דשבת מכבין גחלים של מתכת כו' האי קוץ בר"ה כו' ופ"ג דיומא מטילין עששיות של ברזל כו' ועל כולן יש להשיב עליהן אבל ראיה ממה שהתירו למפיס מורסא וליטול את הקוץ:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.