מחצית השקל/אורח חיים/רעז

מחצית השקל ‏ אורח חיים רעז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ס"ק א) כדרכו כו' דע דבגמ' דף ק"כ ע"ב תנא נר שאחורי הדלת פותח ונועל כדרכו ואם כבת' כבתה לייט עליה רב ומסקינן משום דהוי פסיק רישיה ויש בזה ג' שיטות ופסק הטור וש"ע אחריו כשלשתן לחומרא. ותליא בפי' השיטות אם רב קאי גם על הנעילה דוקא או על הפתיחה לייט. ותחל' הבי' דעת רש"י ואח"ז דעת ר"ח ואח"ז שיטת ר"י באחרונה. והגיה רמ"א בדע' א' שהוא שיטות רש"י תיבת כדרכו משמע דבנחת שרי וכ' מ"א שהוא ט"ס דחשש כיבוי הרוח שייך אפי' בנחת. אלא צ"ל בדעה ג' שהוא דעת ר"י דהאיסור הוא שמקרב או מרחיק השמן לכן אין איסור כ"א כדרכו אבל בנחת מותר ודלא כמ"ש הט"ז ס"ק ב' דאפילו בנחת א"א שבקל ינדנד קצת ויקרב או ירחיק השמן. וכ"מ בגמ' כו' דהמ"א חידש שני דברים דלדע' הא' אפילו בנחת אסור ושנית דלדע' ר"י בנחת מותר והביא ראיה לכל דין ותחלה הביא ראיה דלר"י בנחת מותר מדהוצרך הגמ' ליתן טעם לרש"י דל"ל מוקצה דאסור לטלטל נר הדולק משום שנר שמן ופתיל' נעשו בסיס לדבר האיסור דהיינו השלהבת. ת"ל משום מכבה ומבעיר דהיינו שמקרב השמן או מרחק השמן דהא כל הדלקתן היה בשמן כמ"ש מ"א סי' רע"ו ס"ק יו"ד. ומלבד זה האמור שנר שמן ופתיל' נעשו בסיס כו' הרי דמיירי בשמן אע"כ בנחת ל"ל שמא יקרב או ירחיק ולכן הוצרך לטעם דנעשה בסיס כדי לאסור אפי' בנחת:

ובדלת כו' דל"ת א"כ אפי' בדלת יאסור אפי' בנחת משום בסיס כמו בנר:

דבטל לגבי הבית וחשיב כמחובר לקרקע ואין כאן טלטול עכ"ל הגמ':

וכ"מ בב"י כו' עכשיו מביא ראי' לדין א' שכתב שלדע' א' שהוא דעת דש"י אפי' בנחת אסור. משמע דלדעת רש"י כו' אע"ג דמזה משמע דגם לר"י שהוא דעה ג' אסור אפי' בנחת מדכתב דוק' לר"ח מותר בנחת. באמת כן דעת הרב"י דהא גם בש"ע לא כתב כדרכו לא לדע' א' שהיא דעת רש"י ולא לדעה ג' שהוא דעת ר"י כ"א לדעה שניה דהוא דעת ר"ח. אלא רמ"א הוסיף תיב' כדרכו ולכן טוב יותר לומר שנדפס בטעות לדע' א' תיבת כדרכו וראוי להיות לדע' ר"י. דלדע' א' שהוא דעת רש"י דס"ל להרב"י אפי' בנחת אסור וכן מסתבר כן כמ"ש מ"א וגם אין ראיה להיפך למה יחלק עליו רמ"א משא"כ לדעה ג' שהוא דעת ר"י אע"ג דלהרב"י אפי' בנחת אסור הגיה רמ"א תיב' כדרכו וחלק על הרב"י כיון שיש לו דאיה מן הגמ' דף מ"ו כמ"ש מ"א לעיל. גם לדעת מ"א ס"ק ד' מוכח מהרמב"ם דלר"י מותר בנחת אלא שהרב"י לשיטתיה אין ראיה משם וכאשר יתבאר:

(ג) (ס"ק ג) לנעול כו' ואפי' להאוסרים כו' עס"ס רנ"ט. ר"ל שע"י סתימת התנור מבעיר האש דע"י שסותם פי התנור ולמעלה מפי התנור דרך להיות נקב קטן וע"י סתימ' פי התנור לא נשאר פתוח כ"א הנקב הקטן דומה למפוח ומבעיר יותר ואפי' גם כאן כשנועל הדלת יהיה נשאר נקב קטן כגון חלון קטן למעלה מן הדלת אפ"ה מותר דבנר ל"ל דמבעיר הרוח את הנר אדרבא מכבהו דוקא במדורת אש שתוך התנור י"ל דרוח מבעירו וה"ה דהמ"ל כמ"ש מ"א ס"ק וי"ו דבבית יש אויר הרב' אלא דשם בס"ק וי"ו מיירי במדור' הוצרך לטעם ההוא משא"כ כאן דמיירי בנר כתב טעם דעדיף מיניה. ונ"מ בטעם זה אפילו הנר עומד בעששית הקבוע בכותל דלית ביה משום טלטול מוקצ' כיון דהוא מחובר וכמ"ש ס"ק א'. ואפי' יש להעששית נקב למעלה כדרכה מותר לסתום דלת העששית אע"ג דליכא אויר מרובה כמו בבית מ"מ מותר דבנר ל"ל דמבעיר:

(ד) (ס"ק ד) ולנעלו כו' וב"ח כ' דבזה לנעול שרי וכ"מ בטור וברא"ש שלא כתבו לר"ח שהוא דעה זו איסור נעיל' כ"א איסור פתיחה:

והרמב"ם שכ' אסור לפתוח הדלת ולנעלו כדרכו הרי דאסר אפילו הנעיל' היינו לפי הבנת המ"מ וכן ס"ל להרב"י דהרמב"ם ס"ל כדע' ר"ח ואפ"ה אוסר הנעילה אבל דעת מ"א אינו כן אלא דהרמב"ם מיירי שהנר קבוע בדלת עצמ' וס"ל כר"י דהאיסור משום שמקרב ומרחק השמן ולכן א"ש דאפי' הנעילה אסור מה שא"כ לר"ח דהיינו שהנר קבוע בכותל אחורי הדלת הנעיל' שרי וכ"כ הב"ח ולפ"ז יש ראיה לדע' מ"א ס"ק א' דלר"י בנחת מותר דהא הרמב"ם ס"ל כר"י ואפ"ה כתב תיב' כדרכו אבל הרב"י לשיטתיה דס"ל דהרמב"ם ס"ל כר"ח ליכא ראיה:

(ה) (ס"ק ה) נוקשת כו' נוגע בנר כו' לאפוקי מדע' ט"ז שכתב בס"ק א' דמיירי שהנר קבוע בכותל שבו הפתח אבל לא מאחורי הדלת ממש. ואעפ"כ ע"י הפתיח' יבא לכבות. והיינו שאם יפתח בכח וינקש הדלת על הכותל שהנר דבוק בה וע"י הנקיש' יתנדנד הכותל ויכבה הנר. ומה"ט אסור גם הנעילה דכשינעל בחוזק וינקש הדלת על הכותל במקום הנעיל' גם כן יתנדנד הכותל ויכב' הנר לכן כתב מ"א דאין הפי' כן וכמ"ש הריב"ש אלא שדבק הנר אחר הדל' ממש כו' ולכן לשיטתיה הנעיל' מותר. ודע דאע"ג דבמדור' סעיף ב' לא אסר כ"א ברוח מצויה אבל אי ליכא רוח כלל שרי מ"מ בנר לדעת רש"י דהיא דעה א' דהאיסור ג"כ שהרוח יכבה הנר אע"ג דרמ"א לקמן סי' תקי"ד מתיר ג"כ היכי דליכא רוח כלל אבל מגן אברהם שם חולק על רמ"א דבנר אפי' ליכא רוח כלל אסור דדוקא במדור' דליכא חשש כביה כ"א ע"י רוח שאינה מצוי' ואעפ"כ אסרו אפי' ליכא רק רוח מצויה דגזרו מצויה אטו אינה מצוי'. משא"כ היכי דליכא רוח כלל מותר דכ"ה לא גזרינן דהוי גזרה לגזרה אבל בנר דאפי' רק מצויה יש לאסור מן הדין דגם רוח מצויה מכב' הנר לכן אפי' ליכא רוח כלל אסור דגזרינן אטו רוח מצויה דטפי א"ל בנר אטו רוח מצויה ממה דגזרי' במדורה אטו אינו מצויה דלא שכיח דהא קריא ליה אינו מצויה:

(ז) (ס"ק ז) על ידי גוי כו' שרי ר"ל אף על גב דבישראל אסיר דהוה פסיק רישיה לענין קירב וריחק השמן מכל מקום בגוי אפי' היכי דאיכא פ"ר מותר:

(ח) (ס"ק ח) אסור כו' דל"מ מניח אלא דינו כשוכח דאין הטבלא נעש' בסים ומותר לנער:

ונ"ל דאם היה מונח כו' ושרי ר"ל אפי' שלא במקום הפסד. דכה"ג נעש' בסיס להיתר ולאיסור ומותר כמ"ש סי' ש"י:

וכ"ה בתו' כו' אפי' כשהוא דולק כו' שהקשו התוס' שם על מאי דאמר הש"ס דמה"ט אסור לטלטל הנר בשע' שהוא דולק דנר שמן ופתילה נעשו בסיס לדבר האסור דהיינו שלהבת. והקשו התוס' ל"ל להזכי' שמן ופתילה ולא סגי במה שיאמר שהנר נעש' בסיס לשלהבת' ולכן אסור לטלטל הנר ותי' דאי לאו דגם שמן ופתיל' נעש' בסיס היה מותר לטלטל הנר אע"ג דהוא בסיס לאיסור היינו שלהבת מ"מ הא גם בסיס לדבר היתר דהיינו שמן ופתילה והוי הנר בסיס לאיסור ולהיתר ומותר לטלטלו הרי דאפי' בשעה שהוא דולק מתירים התוס' לטלטל הנר כשהוא בסיס לאיסור והיתר. וא"כ כשצריך למקום השלחן רשאי לטלטלו דהא א"א לנער וכן כשצריך לשלחן ואיכ' פסידא שרי כצ"ל. ור"ל דקי"ל לקמן סי' ש"י דבשוכח היכי דצריך לכלי צריך לנער האיסור וכן כשהוא בסיס לאיסור והיתר צריך לנער שניהם האיסור וההיתר אם לא במקום פסיד' כגון שההיתר הוא פירות לחים דאם ינערם יופסדו ויטנפו אבל כשצריך למקום הכלי א"צ לנער דלא מהני בניעור דהא צריך למקום ההוא ואם ינער שם האיסור לא יוכל להשתמש באותו מקום וה"ה הכא בשלחן שיש עליו דברים המותרים הוי הדין כן. ועיין מ"ש סי' רע"ט ס"ק ט' דלא תקשי מהכא להתם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.