כף החיים/אורח חיים/רעו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כף החייםTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png רעו

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
לבושי שרד




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

א) [סעיף א'] עכו"ם שהדליק את הנר בשביל ישראל אסיר אסור וכו'. ולא דמי למה שהובא בשבילו מחוץ לתחום רמותר לאחר דתחומין דרבנן. ועוד דאפי' באיסור דרבנן אפשר דלא מקלינן אלא באיסור תחומין שאינו שוה בכל דמה שהוא חוץ לתחומו של זה הוא תוך תחומו של זה אבל בשאר איסור דרבנן לא. ב"י. מ"א סק"א. אבל הא"ר או' א' כתב דרי"ו דחה טעם זה והסכים דבכל איסור דרבנן מותר לישראל אחר יעו"ש. וכ"כ המט"י או' א' אמנם עיין להער"ה או' א' שהביא פליגתא בזה מחלוקת ראשונים וע"כ לחלק יצא דכל חיסור דרבנן הנעשה בשביל ישראל ע"י גוי מותר לאחרים דק"ל בסי' שכ"ה כרוב הפו' דגוי שמילא מים לבהמת ישראל מבור רה"י לכרמלית מותר לאחרים אבל באיסור דרבנן הנעשה ע"י ישראל אסור גם לאחרים יעו"ש:

ב[עריכה]

ב) שם. בשביל ישראל וכו'. נראה פשוט דאם הדליק לצורך מומר נמי אסור לכל ישראל דאעפ"י שחטא ישראל הוא. גם אם הדליק לבן מומרת שילדה מעכו"ם נמי דינא הכי כיון דוולדה כמוה כמ"ש בא"ה סי' מ"ג. מיהו אם הדליק לצורך כותי יש להסתפק. תו"ש או' א' מיהו בס' זכרון יצחק סי' י"ט הביא דברי התו"ש הנ"ז ומסיק דאין בידינו להקל לענין אסורי שבת בדבר שלא נמצא מפורש להקל. וכתב דה"ה אם היה מחצה נכרים ומחצה כותים ונדלקה הנר במקומם אסור ג"כ לישראל ליהנות מאורו יעו"ש. והביאו א"ח או' ב' ועיין מש"ז או' ו' שמצדד להקל בהדליק לצורך מומר יעו"ש ומ"מ לענין דינא נראה דיש להחמיר כדעת התו"ש:

ג[עריכה]

ג) שם. אסור לכל וכו'. והא דלא כתב כאן הש"ע בהדלקת הנר דאסור לערב גם לישראל אחר בכדי שיעשו סמך על מ"ש לקמן סי' שכ"ה גבי עכו"ם שעשה ארון וכו' יעו"ש וכן הדין במילא מים לצורך ישראל וכן בעשה עכו"ם כבש לירד בו ישראל דאסורין למו"ש בכדי שיעשו וכדמוכח ממ"ש הרמב"ם ז"ל ברפ"ו והוא פשוט. מט"י או" א':

ד[עריכה]

ד) שם. אסור לכל וכו'. עכו"ם שהדליק נר בשביל חבירו ובאמת חבירו לצורך ישראל כוונתו י"ל להקל דאין נראה כשלוחו של ישראל מש"ז שם:

ה[עריכה]

ה) שם. אסור לכל וכו'. מדרבנן דאם יהא מותר ליהנות יאמר לו להדליק. חי' רשב"א. והר"ן כתב הטעם שמא ירגילנו בכך לשבת אחרת. והב"ד המש"ז שם וכתב ומשמע דחד טעמא הוא כחי' רשב"א יעו"ש:

ו[עריכה]

ו) שם. אפי' למי שלא הודלק בשבילו. שהחמירו בזה חכמים הואיל ונעשית מלאכה גמורה של תורה בשביל ישראל בשבת. ר"ז או' א':

ז[עריכה]

ז) שם הגה. ואין חילוק בזה בין קצב לו שכר וכו'. או שעשאו בקבלנות וכו' ר"ל דהאי קצב לו שכר אין חילוק בין אם קצב בתורת קבלנות שהיא בכל זמן שיצטרך להדליק לו את הנר הין אם קצב בתורת שכיר יום ותנא והדר מפרש וטעם האיסור הוא דלא דמי לשלוח אגרת דשרי בקצץ דהתם אין גוף ישראל נהנה מגוף השליחית אבל הכא גוף הישראל נהנה ממלאכה שבת הנעשית בשבילו והוא נהנה בה בשבת עצמה. מט"י או ב' א"א או' ב' ומ"ש בביאור רש"ל לסמ"ג דאין לאיסור זה הכרח מש"ס וגם הרבה חולקים ואמרו שאם קצץ מותר ועל זה נהגו העם היתר בקצץ כבר תמה עליו א"ר או' ב' וכתב הא המרדכי והאגודה פ"ק דשבת והג"מ וכלבו קיימי כשיטת סמ"ג וסה"ת לאסור גם בקצץ יעו"ש. וכן הוא דעת האחרונים כדעת מור"ם ז"ל לאסור גה בקצץ. תו"ש או' ב' ר"ז או' א' ח"א כלל ס"ג או' ו':

ח[עריכה]

ח) ובענין מקום שנהגו לכבות בביהכ"נ הנרות בליל ש"ק אחר תפלת ערביה ע"י עכו"ם ויחזור וידליקם בעלות השחר לצורך הקהל שיתפללו בסידורים ולחזור ולכבותם אחר שחרית ולהדליקם קודם ערבית של מו"ש. וכן עושים משבת ליו"ט וכן ביוה"כ. עיין בשו"ת רב פועלים ח"ב סי' מ"ג שהמציא להם התר עבור שהוא דבר מצוה וגם מצוות לא ליהנות טתנו וגם באופן שיהיה העכו"ם לנפשיה קטרח דהיינו שישכרו לו כך וכך הדלקות בכך וכך מעות בין בחול בין בשבת כדי שיבוא מעצמו להדליק גם בשבת כדי להרבות סכום הדלקות ולקבל שכר יותר וגם צריך שיהיה נר אחד בבהכ"נ שלא יכבה שיכולין לקרות לאורו מעט כדי שיהא העכו"ם מוסיף על האורה יעו"ש. ועיין עוד לקמן סי' ש"ז או' ל"ח ואו' ט"ל:

ט[עריכה]

ט) שם בהגה. או שעשאו בקבלנות וכו'. והיינו אף במלון של עכו"ם ועכו"ם עושה ע"ד ישראל בקבולת אסור אבל בבית ישראל בל"ה לא מהני קבולת. א"א או' ב' לב"ש:

י[עריכה]

י) שם בהגה. דהואיל והישראל נהנה וכו'. וסמכוה אקרא דכתיב כל מלאכה לא יעשה לכם בציר"י אפי' ע"י אחרים משמע. לבוש:

יא[עריכה]

יא) שם בהגה. אסור בכל ענין ואפי' הדליק בביתו לצורך ישראל והביאו לישראל אסור. ח"א כלל ס"ג או' ו':

יב[עריכה]

יב) שם. אבל אם הדליקו לצרכו וכו'. ואם רגיל להערים אסור. פסקי תו' פ' כל כתבי. א"ר או' ג':

יג[עריכה]

יג) שם. או לצורך חולה וכו'. והטעם אעפ"י שהודלק לצורך ישראל כיון שהודלק בהיתר דק"ל דצרכי חולה שאין בו סכנה נעשין ע"י עכו"ם כדלקמן סי' שכ"ח סעי' י"ז יעו"ש. ב"י. מט"י או' ג':

יד[עריכה]

יד) שם הגה. או לצורך קטנים וכו'. המט"י או' ד' כתב דצ"ע בדין זה כיון דהדלקת הנר אין בו הנאת הגוף כ"כ ולא דמי למדורה וגם לא דמי נמי דהך דסי' שכ"ח דמיירי בתינוק שאין לו מה לאכול וא"כ למה נתיר וע"כ כתב דאין להתיר בסתם כ"א בתינוק שהורגל בראיית הנר בלילה ואם לא היה הנר דלוק יצטער ויבכה יעו"ש:

טו[עריכה]

טו) שם. מותר לכל ישראל וכו'. דלא שייך למגזר שמא ירבה בשבילו דנר לאחד נר למאה וא"צ להרבות בשבילו. ואף דבתרי נפיש נהורא טפי מ"מ לא חיישינן להאי. תו"ש או' ג' והעו"ת כתב דאפי' הוסיף נרות בשביל שאר ישראר מותר להשתמש בהם כיון דאיכא נר שהודלק לחולה ונר לאחד נר למאה. וכתב עו"ש העו"ת דה"ה במקומות שעושים מדורות בתנור בית החורף ומאותה מדורה נתחמם כל החדר דלא חיישינן שמא ירבה בשביל הבריאים דכיון דצריך לחמם כל החדר בשביל החולה דומה לנר הוא והמחבר שאוסר במדורה מיירי במנהג שאר מקומות שעושים מדורה ויושבים בני אדם סביב וכשבני אדם מרובים אז צריך להוסיף עצים ולעשות מדורה גדולה עכ"ד. וכ"כ המ"א סק"ג א"ר או' ה' א"א או' ג' ר"ז או' י"ג:

טז[עריכה]

טז) שם. להשתמש לאורו. ואפי' הוא מכירו דנר לאחד נר למאה. שבת קס"ב ע"א. ובכל זה אין חילוק בין אם העכו"ם הדליק הנר בביתו או בבית ישראל. אחרונים:

יז[עריכה]

טוב) שם. וה"ה לעושה מדורה לצרכו וכו'. דמותר לישראל להתחמם משום דמדורה קטנה נמי מחממת להרבה אנשים והוי כמו נר. והי"א ס"ל דבמדורה גזרינן שמא ירבה ולא דמי לנר משום דברבוי אנשים צריך להוסיף במדורה. לב"ש. ומאן דמתיר במדירה אפי' במכירו דהוי כמו נר. מש"ז או' א':

יח[עריכה]

חי) שם. ויש אוסרים במדורה וכו'. והוא דעת הטור דס"ל דיש אש שמספקת לכמה בני אדם ויש אש שאינו מספיק רק לאחד או לשנים ואיכא למיגזר שטא ירבה בשבילו ואעפ"י שאינו מכירו לישראל זה מעולם עכשיו שיושב אצל אש שלו הו"ל כמכירו ואיכא למיחש שמא יבעיר עצים או יחתה בגחלים עבור ישראל. כ"כ ב"י. אבל הב"ח כתב דגם הכא אינו אסור אלא במכירו והא דסתם דבריו משום דמסתמא אין העכו"ם מניח לשום אדם להתחמם מאש שלו אלא א"כ כשהוא מכירו כבר עכ"ד. ולפ"ז כתב המ"א סק"ג דאם ידוע שאינו מכירו שרי. וכ"כ א"ר או' ה' בשם התשב"ץ וכלבו והנ"ץ וכתב וכן עיקר. ונראה כיון דאיכא פלוגתא בדעת הטור ולסתם מרן שרי במדורה כמו בנר יש להקל באינו מכירו לעת הצורך ואם מרגיש שרוצה להרבות בשבילו יש לאסור וצריך לקום תיכף מאצלו:

יט[עריכה]

יט) שם הגה. מיהו אם עשה עכו"ם בבית ישראל וכו'. וזהו דוקא בפעם ראשונה (ומיירי שלא ראה בפעם הראשון עד אחר הדלקה. א"ר או' ט"ז) אבל מחויב למחות בידו מכאן ולהבא דכיון שהעצים של ישראל והוא ראה ושתק אדעתא דישראל קעביד ואם העכו"ם עושה בע"כ חייב לגרש העכו"ם מביתו. ואפי' בקבולת כגון ששכרו לכל השנה אסור דהו"ל קבולת בביתו של ישראל כמ"ש סי' רנ"ב סעי' ב' הגמ"מ מ"א סק"ד. ר"ז או' ג' ח"א כלל ס"ג או' ו' אבל אם הנר או העצים של הנכרי א"צ למחות בו כשעושה מדעת עצמו אעפ"י שלא קצץ לו שכר ואפי' בתוך בית ישראל דאין חוששין למראית העין כשהמלאכה נעשית בחפצים של נכרי. ר"ז או' ד' רק שאסור להשתמש לאורה כיון שעשה לצירך הישראל. נז"י סי' מ"ז או' ג':

כ[עריכה]

כ) שם שם בהגה, מדעתו. שלא צוהו הישראל ואעפ"י שעושה הנכרי בשביל ישראל לא הטרחוהו לצאת מהבית ואעפ"י שבע"כ הוא נהנה רק שאסור להשתמש לאורו. לב"ש ואם צוהו צריך לילך חוץ דמ"מ נהנה הוא מאור א"א או' ד':

כא[עריכה]

כא) שם בהגה. אין הישראל צריך לצאת וכו'. וה"ה שא"צ להפוך פניו אלא א"כ שרוצה לעשות מדת חסידות. ב"י. רק שאסור להשתמש לאורי. מ"א סק"ה. א"ר או ו' תו"ש או' ז' א"א או' ה' ר"ז או" ב':

כב[עריכה]

כב) שם בהגה. אין הישראל צריך לצאת וכו'. וה"ה כשקובע דירתו באותו שבת בבית כותי. א"ר שם. א"א שם. ר"ז שם:

כג[עריכה]

כג) שם בהגה. אעפ"י שנהנה וכו'. אש שכותי עושה אם יושב הישראל במקום שרגיל לישב שם מותר ובלבד שלא יושיט ידיו יותר משהיה עושה בשלא היה במקום אש. וכן אם הביא נר בחדר של ישראל ששוכב שם תשמיש שהיה עושה ישראל בלא נר מותר להשתמש תשמיש שלא היה עושה בלא נר אסור כיון שבשביל ישראל מדליק. א"ר שם:

כד[עריכה]

כד) [סעיף ב'] אם רוב עכו"ם מותר וכו'. שלצורך הרוב הוא מדליק. ואפי' במכירו לישראל מותר. קרבן נתנאל. ונראה דאם קצב לו שכר להדליק לו את הנר בכל פעם שיצטרך ודאי אסור אפי ברוב עכו"ם דודאי הדליק גם לצורך ישראל. תו"ש או' ח':

כה[עריכה]

כה) שם. או אפי' מחנה וכו'. ואע"ג דספיקא דרבנן הוא דאפי' מדליק הגוי בבירור בשביל ישראל אינו אסור אלא משום שבות וק"ל בכל דוכתא דכל שהוא ספיקא דרבנן אזלינן ביה לקולא משום חומרא דשבת החמירו ואסרו מספק. עו"ת או' ב':

כו[עריכה]

כו) שם. ואם יש הוכחה וכו'. וכן אם יש הוכחה שמדליק בשביל נכרי אחר. ר"ז או' ז' אבל אם עשה לצורך שניהם אסור כמ"ש סי' תקט"ו סעי' ו' מ"א סק"ו. א"ר או' ז' תו"ש או' יו"ד ער"ה או' ג' ר"ז שם. וכן אם עשה בצווי ישראל אף ברוב עכו"ם אסור. מש"ז בסוף הסי':

כז[עריכה]

כז) שם. ואם יש הוכחה וכו'. ואם העכו"ם משתמש לאורה דבר שא"צ נר כגון שמושך יין מהחבית וכדומה אי מיקרי הוכחה עיין תו"ש או' י"א שמסתפק בזה ולי נראה דכיון שהדליקה להשתמש בה לדבר זה לצרכו שפיר הוי הוכחה:

כח[עריכה]

כח) שם. כגון שאנו רואים וכו'. שמיד שמדליקה משתמש לאורה. לבוש. משמע הא כשמשתמש בה אח"כ לא הוי א"א או' ו' ומשמע שאין חילוק בין הסיבו בבית ישראל או בבית עכו"ם ובין לוקח נר שלו או נר של ישראל הולכין אחר הרוב או כשיש הוכחה. א"א שם. מיהו ממ"ש לעיל או' י"ט נראה דאם הנר של ישראל צריך למחות בידו יעו"ש:

כט[עריכה]

כט) שם הנה. י"א דמותר לומר לעכו"ם להדליק לו נר לסעודת שבת וכו'. פי' שיושב בחושך ואין יכול לאכול סעודת שבת אבל אם כבר אכל פשיטא דאסור. וה"ה אם יש לו נר אחד אסור לומר לעכו"ם להדליק דכשאומר לעכו"ם לעשות מלאכה הוי שבות שלא במקום מצוה אבל אם הדליק מותר ליהנות דלא מיקרי הנאה כמ"ש סעי' ד' ודלא כהעו"ת שכתב אם יש לו נר דלוק מותר לכתחלה לומר לעכו"ם להדליק עוד יעו"ש. מ"א סק"ז. וכ"כ א"ר או' י"א על דברי העו"ת הנז' דלא דק דלא שרי ליהנות ממנו אלא בעבר והדליק או שעשה מעצמו אבל אם צוה לכותי להדליק אסור ליהנות אף שהיה לו נר מקדם יעו"ש. וכ"כ התו"ש או' י"ב. ר"ז או' ח':

ל[עריכה]

ל) שם בהגה. במקום מצוה. ודוקא שגופו נהנה ממנו אבל לומר לעכו"ם שיבנה בהכ"נ אסור דלא התירו שבות רחוקה. מ"א סק"ח. תו"ש או' י"ג. ור"ל שהתירו שבות לצורך דבר קרוב שיהנה בו לצורך שבת אבל לא לצורך דבר רחוק. לב"ש. ועיין לעיל סי' רמ"ד או' י"ט ואו' ך':

לא[עריכה]

לא) שם בהגה. ואין מוחה בידם. ומוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין ב"ח. מ"א סק"ט. וה"ד באיסור דרבנן או ד"ת ואינו מפורש בתירה אבל אם מפורש בתורה מוחין כמ"ש לקמן סי' תר"ח סעי' ב' יעו"ש:

לב[עריכה]

לב) שם בהגה. ויש להחמיר במקום שאין צורך גדול וכו'. ושל"ה דף ק"ל החמיר אף לצורך גדול ושכן ראה נוהגין בקהלות חשובות שיושבין בחשיכה במו"ש אפי' בחתונה עד שיאמרו הקהל ברכו. וכן נהג זקינו הגאון ז"ל כשהיו סועדין אצלו סעודה שלישית. א"ר או' י"ב. וכ"כ הר"ז או' ז' דאין להתיר אפי' לצורך גדול. וכ"כ המט"י או' ט' דחלילה לנו לסמוך על סברה זו דאע"ג דמרן ב"י סי' ש"ז הזכיר סברה זו בשם בעל העיטור מ"מ היא סברה יחידית נגד דעת רוב הפו' ז"ל וכמ"ש האחרונים הב"ח והט"ז. וכן הפר"ת ביו"ד סי' קי"ח קרא ערעור על מי שיסמוך על סברה זו ואסר לקרוע הניירות הדבוקים ע"פ התנור ע"י עכו"ם כדי להוציא החמין משום דקריעת הנייר באופן זה וכן פתיחת האגרות בקריעת נייר לא מיקרי קלקול אלא תיקון והו"ל מלאכה גמורה יעו"ש. מיהו בענין פתיחת האגרות ע"י עכו"ם יש מתירין כמ"ש לקמן סי' ש"ז סעי' ד' יעו"ש:

לג[עריכה]

לג) שם בהגה. ויש להחמיר וכו'. ובמו"ש ביה"ש אין להחמיר. א"א או' ט' וכ"ש בע"ש ביה"ש ועיין לקמן סי' שמ"ב ובדברינו לשם בס"ד:

לד[עריכה]

לד) שם בהגה. ויש להחמיר וכו'. אם גילו החוזים בכוכבים שביום ש"ק הבא ילקה השמש ויחשך העולם ולא יראו איש את אחיו אי שרי לומר לגוי בחול שביום ש"ק שעה אחת לפני אימת החשיכה שידליק נרות בבית ישראל כיון שיש להם פחד גדול וצער ב"ח ובמקום צער לא גזרו רבנן ומה גם צער קטנים וחשש גניבה. עיין להרב שבת של מי בקו' יעקב לחק לימוד דעת שנשאל בזה והתיר וכתב דלא דמי לדין זה של הרב של"ה ז"ל דהכא איכא הרבה פחד והדמיון פועל יעו"ש. פתה"ד או' ז':

לה[עריכה]

לה) [סעיף ג'] אם אומר אדם לעבדו וכו'. נראה דוקא עבדו ומשרתו אבל עכו"ם דעלמא שאינו תלוי בדעת אחרים יהיה הולך לדרכו והדליק נר מותר לישראל לילך עמו ואם אינו הולך אלא בשביל ישראל הו"ל כמו עבדו דהכל תלוי בעיקר ההליכה בשביל מי היתה ונקט עבדו משום דמסתמא אינו הולך אלא לצורך רבו. מט"י או' יו"ד:

לו[עריכה]

לו) שם. אעפ"י שגם הם צריכין לו. ואיכא הוכחה גמורה כמ"ש סעי' ב' תו"ש או' ט"ו:

לז[עריכה]

לז) שם. אין זה לצורך העכו"ם וכו'. ואותו נר שמדלקת השפחה כדי שתדיח כלי אכילה שאכלו לא מיקרי לצורך ישראל דכיון שאין גוף הישראל נהנה ממנו אלא כלים שלו מודחים והיא חייבת להדיחם לצרכה היא מדלקת. ט"ז סוף הסי' א"ר או' ט"ז. י"א בהגה"ט. ואז מותר לישראל להשתמש לאור נר זה אף צרכי גופו. מש"ז או' ה' ר"ז או' י"ב. ת"א כלל ס"ג או' ח':

לח[עריכה]

לח) שם הגה. ומותר לומר לעכו"ם לילך עמו ליטול נר דלוק וכו'. היינו שהודלק מבע"י או לצורך עכום אבל אם הודלק בשביל ישראל אסור גם לישראל זה כמ"ש סעי' א':

לט[עריכה]

טל) שם בהגה. נר דלוק וכו'. ונראה דוקא בנר של שעוה וכיוצא בו דליכא למיחש שיטה ויבעיר. עו"ת או' ג' וכ"כ בס' הזכרונות דבנר של שמן אין להקל כלל דבקל מתקרב השמן או מתרחק ויש בו חשש איסור תורה. והביאו מ"א סק"י וכתב אבל בפו' משמע דשרי דהא כל הדלקתן היתה בשמן ועוד דרא דבר שאין מתכוין הוא כמ"ש רס"י רע"ז. וכ"כ א"ר או' י"ג והשיג על דברי העו"ת יעו"ש. וכ"כ המט"י או' י"א א"א או' יו"ד. ר"ז או' ט' ועיין באו' שאח"ז:

מ[עריכה]

מ) שם בהגה. ליטול נר דלוק וכו'. ואין להתיר אלא לבני תורה דילמא אתי למיסרך. רדב"ז ח"א סי' ס"ד מ"א סק"י. וכ"כ הרב ראשון לציון ביו"ד סי' רמ"ב אע"ג דהדין הוא ברור להתיר כיון שרבים טעו להטיב את הנר ולהחזיר הקדרה על האש דהכל אחד אין לעשות כן אלא דוקא בצנעא וכי הא מילתא וכיוצא בה אם יראה החכם היתר המופלא בעיני שאר העם אין להתיר יעו"ש. וכ"כ הגמ"י ה' ת"ת ופסקי מהרי"א סי' נ"ב דאסור להתיר דבר התמוה לרבים יעו"ש. ער"ה או' ד' אמנם עיין בשו"ת מהר"ר יעקב ממרויש ז"ל סי' ד' (והובאו בסוף הרדב"ז ח"ה) שהיה שואל ומשיבין לו מן השמים שנשאל ע"ז והשיבו לו דאסור לעשות כן לומר לגוי לטלטל נר הדולק בשבת ממקום למקום יעו"ש:

מא[עריכה]

מא) [סעיף ד'] אם יש נר בבית ישראל וכו'. והיה נמי אם יש אש דולקת והרבה עליה העכו"ם מותר ליהנות ממנו כיון שמתחלה היה יכול ליהנות קצת אבל לדעת היש אוסרים במדורה בסעי' א' אסור. כ"כ ב"י אבל הב"ח כתב דגם להיש אוסרים בסעי' א' דוקא לאחר שכלו הראשונים אבל קודם שכלו מותר ליהנות יעו"ש. והב"ד מ"א ס"ק י"ב והתו"ש או' ח"י אמנם הא"ר או' י"ד כתב דלדעת האוסרים במדורה אסור גם קודם שכבה הראשון ודלא כהב"ח יעו"ש. וכ"נ דעת האחרונים. ומיהו כבר כתבנו לעיל או' ח"י כיון דאיכא פלוגתא בזה יש להקל דוקא לעת הצורך יעו"ש וא"כ ה"ה לכאן יש להקל דוקא לעת הצורך. וכ"כ הר"ז סוף או' י"ג:

מב[עריכה]

מב) ואם הוסיף עכו"ם עצים לצורך החולה מותר להתחמם כנגדן אפי' לאחר שכלו העצים הראשונים וכן בהוסיף נרות על הנר שדלק כבר מע"ש או הוסיף שמן בנר שדלק מע"ש בשביל החולה מותר לבריא אפי' לאחר שכבה הנר הראשון ולאחר שכלה השמן הראשון. ב"ח. מ"א שם. וכ"כ הט"ז סוף סק"ג:

מג[עריכה]

מג) שם. אבל לאחר שיכבה הראשון אסור וכו'. כתב הט"ז סק"ג דלדעת המתירין במדורה בסעי' א' מותר גם כאן אחר שיכבה הראשון דבתר התחלה אזלינן אלא דהטור ושאר האוסרים לא אזלי בתר התחלה וס"ל שיש איסור לפנינו אחר הריבוי וממילא כאן אין היתר אלא כל זמן שהראשון דולק והקשה על הש"ע דבסעי' א' הביא פלוגתא וכאן סתם כהאוסרין וסיים אעפ"י שק"ל כהאוסרים כמ"ש הש"ע כאן מ"מ לצורך גדול דהיינו שעונג שבת תלוי בזה בנרות המקיל בנרות אפי' אחר כיבוי הראשון ובמדורה ג"כ יש לו על מה לסמוך יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' י"ד. ח"א כלל ס"ג או' ו' מיהו הא"ר או' ט"ו והמט"י או' י"ב והח"מ או' ה' והמאמ"ר השיגו בזה על הט"ז יעו"ש. וע"כ יש להחמיר להשתמש לאור הנר או לאור המדורה אחר שכלה אור הראשון ואפי' לצורך גדול. וכ"כ בן א"ח פ' תרומה או' ז':

מד[עריכה]

מד) שם. וכן אם נתן שמן בנר וכו'. עכו"ם שרצה לתקן נר של ישראל ונכבה בידו וחזר והדליקו מותר להשתמש בו דזה הוי כמו לצרכו כיון שכבה בידו וראיה מתו' שבת קכ"ב דגזרינן שמא יאמר לו ולא שייך כאן. א"ר או' י"ז. א"א או' י"ג. כר"ש. נז"י סי' מ"ז או' ח':

מה[עריכה]

מה) שם הגה. ומותר למחות בעכו"ם וכו'. ונראה דאתא לאשמעינן דלא תימא שאסור לדבר בענין הדלקה כלל קמשמע לן דמותר. ב"י. ט"ז סק"ה. וב"ח כתב דהאי יכול למחות דקאמר כלומר יכול למחות וכשמיחה בו יכול להשתמש לאורו יעו"ש. והביאו מ"א ס"ק י"ג וכתב ובלבד שלא יערים. וכ"כ התו"ש או' י"ט. ר"ז או' ה' אמנם הא"ר או' ט"ו השיג על דברי הב"ח הנ"ז וכתב דלא משמע הכי בפו' ובטור. וכ"כ המט"י או' י"ג דכשמדליק לצורך ישראל אפי' אחר מחאה אסור לישראל להשתמש לאורו דהוף סוף הרי המלאכה נעשית בשבילו והשיג על הב"ח יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל ס"ג או' ו':

מו[עריכה]

מו) שם בהגה. ומותר למחות בעכו"ם וכו'. דוקא כשהנר של עכו"ם אבל כשהנר של ישראל צריך למחות. מ"א ס"ק י"ד. דאם לא ימחה בידו מחזי דניחה ליה ואדעתא דישראל עביד. תו"ש או' י"ט. ר"ז או' ג' ועיין לעיל או' י"ט:

מז[עריכה]

מז) [סעיף ה'] בארצות קרות וכו'. ואף כשהקור גדול לאו שפיר עבדי הני אינשי לאחר מנחה שאומרים לעכו"ם שיחזור ויחמם כי הלא כבר נתחמם הבית החורף ממה שהסיקו התנור בבקר ואעפ"י שנתקרר לעת ערב אינו כ"כ שיהא האדם חשוב כחולה אצל קרירת זה ולכן חייבין למחות שלא להסיק עוד את התנור עד צאת הכוכבים וכן קבלתי ממורי הרב ז"ל. ב"ח. עט"ז ונראה דהכל לפי הקור ולפי בית החורף אם ממשיך ביה החום זמן מרובה והחכם עיניו בראשו ויעשה הכל לפי הצורך לו. עו"ת או' ד' ר"ז או' י"ז:

מח[עריכה]

מח) שם. בשביל הקטנים וכו'. אבל אם נעשה בשביל שניהם אסור. כמ"ש לקמן סי' שכ"ה סעי' ו':

מט[עריכה]

מט) שם. ולא כאותם שנוהגין היתר וכו'. ואפי' עושה העכו"ם מדעתו צריך למחות בו כמ"ש סעי' א' מ"א ס"ק ט"ו. והלבוש כתב הטעם להנוהגין עכשיו להקל אעפ"י שאין הקור כ"כ גדול משום דעכשיו לא ניסו לשבת בקור ומחמת ההרגל הוו להו כחולים לענין זה יעו"ש. והמ"א שם כתב ואפשר דהעולם סומכין על הג"מ שכתב שאפי' במצטער שרי שבות כמ"ש סי' שכ"ח סעי' ל"ג אבל בסי' ש"ז סעי' ה' פסק להחמיר ודוקא שבות דשבות שרי. ועכ"פ יזהרו שלא לומר לו בשבת להסיק או לעשות מלאכה. ואפשר לומר ג"כ כיון ששוכר העכו"ם להסיק כל ימות החורף אף אם העכו"ם מסיק כשאין הקור גדול הו"ל כאלו עשה מדעתו וא"צ לצאת מביתו כמ"ש סעי' א' עכ"ד. אלא שלכתחלה צריך למחות בו. ר"ז או' ט"ז:

נ[עריכה]

נ) ולומר לעכו"ם בפירוש שיסיק כל שהקור גדול יש להתיר באפשר א"א א"ו ט"ו:

נא[עריכה]

נא) ואם לא חימם בבוקר אף שיסיק התנור סמוך ללילה ולא יהא חם רק במו"ש מ"מ אצל חולה מותר וכל מה דמקדים פיקוח נפש הוא. א"א שם:

נב[עריכה]

נב) ואם נשבר התנור אסור לומר לעכו"ם לתקנו אעפ"י שהקור גדול דיכול לילך לבית חבירו, כר"ש, ונוהגין העולם שאין מבערין אש בשבת בתנור בית החורף אם לא היו מבערין ג"כ אש בתנור בימי החול מקודם. קצור של"ה. ודע דכל הני שריותא שכתב הלבוש ומ"א שנהגו להקל בחמימות בית החורף הוא דוקא בארצות אשכנז שיש להם קור גדול אבל בשאר ארצות שאין להם קרירות כ"כ גדול חלילה להקל וכל המחמיר בענינים האלו לכבד את השבת יאריכו ימיו ושנותיו:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון