מחצית השקל/אורח חיים/קס
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ס"ק א שנשתנו כו' עיין בסוטה דף ט"ו ע"ב. דאמרי' דר' ישמעאל ס"ל דהכלי חרס שהיו משקין בו הסוטה מים מאררים היה צ"ל חדש ורבנן מכשירים אפי' בישן ואמר רבא ל"ש שלא נתאכמו (ר"ל הושחרו) פניו אבל נתאכמו פניו פסולים ופרש"י לרבנן קאי דמודו בנתאכמו דפסולים. דבעי' כלים דומיא דמים של סוטה מה מים שלא נשתנו אף כלים שלא נשתנו והדר בעי רבא נתאכמו והחזירן לכבשן ונתלבנו מהו מי אמרי' כיון דאדחי אדחי או דלמא כיון דהדר הדר ולא אפשט' וס"ל למ"א דע"כ גם במים שנשתנו וחזרו למראיתן מסתפק רבא דאי במים ודאי פסול א"כ מאי קמבע"ל לרבא בכלים הא בעי' דומיא דמים והא דהעמיד רבא אבעייתו על כלי ולא על מים משום דלא משכחת לה במים וכמ"ש התוס' ד"ה ומה מים שלא נשתנו תימא דמאחר דמי כיור הן כו' כמי מקוה ומי מקוה שנשתנו כשר כו' דמי צבע אין פוסלין המקוה בשינוי מראה (אע"ג דדוקא מי צבע דליכא ממש בצבע אבל נפל לתוכו יין ושינוי מרא' המקו' פסול דיש בו ממש ס"ל דכלי' שנתאכמו דומה לשינוי מרא' דמי צבע דג"כ אין בו ממש) כו' ונרא' כו' אסמכתא בעלמא היא וליכא אלא פסולא דרבנן עכ"ל א"כ מים שנשתנו מראיהן כשר וליכא למיבעי בחזרו למראיתן ואע"ג דהמ"ל במים שנשתנו מ' יין דפסולים אי חזרו למראיתן מה דינם י"ל כיון דלא איירי בהאי סוגיא בנדון זה אלא בנתאכמו דדומה למי צבע כנ"ל לא רצה להעמיד איבעייתו עליו עכ"פ בנט"י דפוסל שינוי מרא' איכא לספוקי כמו בכלי סוטה שנתאכמו וכיון דהרמב"ם ספ"ג מהל' סוטה פסק איבעיא דרבא לקולא וכמ"ש במשנ' למלך שם דס"ל כהתו' הנ"ל דאין פסול הכלי כ"א מדרבנן ולכן אזלי' בספיקו לקול' דהוי ספיק' דרבנן וא"כ ה"ה במים של נט"י כיון דעיקר נט"י דרבנן יש לילך בספיקו לקולא מ"מ נלע"ד אם יזדמנו לו אחר זה מים כשרים יטול שנית בלא ברכה כדלעיל ס"ח:
(ב) (סק"ב) בין כו' ולא נקט סתם כו' כדי לכלול גם נשתנו מחמת עצמן:
ועיין בי"ד כו' ר"ל דלענין מקוה יש חילוק בין נשתנה מחמת דבר אחר פסול ומחמת עצמן כשר ואין כוונת מ"א ללמוד דין נ"י ממקוה דודאי חלוקים הם נ"י ממקוה לכמה דינים ולפעמים נ"י אע"ג שהוא דרבנן החמיר יותר מבמקוה אלא כוונת מ"א דלא תימה דאין ראיה מל' הרמב"ם והמשנה מדלא קתני גם נשתנו מחמת עצמם דלמא דא ודא אחת היא ואין סברא לחלק בין מ' עצמן ובין מ' דבר אחר ולא הוצרכו לבאר לכן הביא ראיה ממקוה דיש חילוק וא"כ א"א דבנ"י אפי' מ' עצמן פסולים הל"ל רבותא אפי' מ' עצמן פסולים. וכ"מ ברא"ש בחולין דף ק"ז:
תלמודא קפדותו אחזותא. ר"ל ששאל שם ר"ש לאמימר אי מקפידי' בנ"י שלא ישתנ' מראה המים. והקשה הרא"ש במה נסתפק הא מתני' היא נפל לתוכו דיו כו' פסולים:
ולא קמשני כו' ר"ל דהרא"ש ה"ל לתרץ קושייתו:
דיין כו' עיין בסעיף י"ב:
מאחר דאם נפל יין לתוך המים נפסלו כו כ"ש כו' ובנשתנו מחמת עצמן. באמת ס"ל למ"א דאי נפלו אותן מים למים אחרים ועי"ז נשתנו גם מים האחרים ג"כ לא נפסלו כיון דלא גרם השינוי שום דבר כ"א מים בעצמן , וה"ל כהמים בתחלתן שכשרים משא"כ יין:
(ג) (ס"ק ג) עשה כו' וז"ל ר"ל חביב כו' נעשו כשופכים כו' זה טעם אחר ממ"ש תחלה דנשתנו מתורת מים דטעם נשתנו כתב הר"ש עיין בהרב"י:
(ד) (ס"ק ד) נתכוין כו' וכ"מ מלשון הטור ופוסקים שהטור כ' וז"ל דתנן עשה בהם מלאכה או ששרה בהן פתו פסולים וכ' הרב"י דבסיפא סיים המשנה שמעון התמני אומר אפי' נתכוין לשרות בזה ונפל לשני'. ופי' דת"ק סתם דבריו משמע אפי' נתכוין לשרות בזה כו' פסולים. וע"ז תמה שמעון ואמר ולמה אלו כשרים ופסק הרמב"ם כת"ק וכ' הרב"י וז"ל ולכן נראה שהוא דעת כל הפוסקים שכתבו דמים שנעשו בהן מלאכה פסולים ולא חלקו בין נתכוין ללא נתכוין עכ"ל משמע מלשון הרב"י דאפי' ליכא כוונה כלל אלא נפל ממילא פסולים אבל דעת מ"א אינו כן דבנפל ממילא כשרים וכ"מ לשון הטור ופוסקים שכתבו ששרה פתו משמע דמיירי במתכוין ואף על גב די"ל דמודים דהלכה כת"ק דאפילו נתכוין לשרות בזה ונפל לשני פסולים י"ל דזה בכלל שרה פתו דהא ת"ק דשמעון נקט גם כן לשון שרה פתו ואפילו הכי הבין שמעון דמיירי אפילו נתכוין לשרות בזה כו' ולכן תמה עליו וחלק אבל לא נתכוין כלל אלא נפל ממילא ס"ל למ"א דאין לפרשו בלשון שרה פתו:
דל"ש כשופכים כו' וה"ה דליכא לפסלו מטעם א' דנשתנו כיון דהוי ממילא:
(ה) (ס"ק ה) כלים כו' ומכל מקום אם שרה בו ירקות שלא יכמשו כו' אבל אם נתן בהם דגים חיים כו' דאין המים פועלים בהם כלל כו'. ובס' א"ר חולק על דין ירקות שלא יכמשו דדמי לדגים חיים או ליין שהוא צונן שלא יחום דמשמע דמודה מ"א דמותר וכן הביא בשם פרישה דמתיר דיעבד אם נתן בהם ירקות שלא יכמשו:
ולענ"ד י"ל דהמ"א ס"ל לחלק בין דגים חיים לירקות שלא יכמשו שכ' בדגים אין המים פועלים בהם כלל אלא שמצילם ממיתה משא"כ בירקות שלא יכמשו דהמים פועלים בירקות דהא מה"ט כל זמן שהוא חוץ למים נכמשים דנתייבש לחלוחותן ועי"ז שהם במים המים מבליעין לחלוחית בירקות ואין נכמשים ומקרי קצת פועלים בהם:
והרמב"ם כו' דבר המדוד. ר"ל שמדד משקה מה במדה וקלט המדה הריח מאותה משקה. ועכשיו רוצה להעביד הריח מאותה מדה ע"י הדחת מים:
משמע אם נתן לתוכן דבר המריח ל"מ דאל"כ ל"ל טעם פסול המים משום מלאכה ת"ל שהמים קלטו ריח מהמדה:
וצ"ע למה כו' לפסול משום מלאכה. ובספר א"ר דחה דמה"ט אמר הטעם משום שינוי מראה לפסול אפי' נפל ממילא דאין מלאכה פוסלת וכמ"ש מ"א ס"ק ד' ולענ"ד א"ל חדא דאכתי לדעת הרב"י דס"ל אפי' לא נתכוין פוסל מלאכה כמ"ש בס"ק ד' א"כ לדידיה תקשי מדיו. וע"כ שהרב"י חולק על השל"ה וניהו דאנן לא קי"ל כהרב"י לענין כוונה מ"מ מה שחלק על של"ה לא מצינו מי שחולק על הרב"י. ועוד א"ל דס"ל אי בעינן דווקא כוונה א"כ בלא"ה אין לפסול בנתן לתוכה דבר המריח דזה לא מקרי כוונה ליתן לתוכו דהא אין כוונתו כי אם שיקלטו המים הריח ואם היה אפשר שיקלטו כריח בלי שיתן דבר לתוכן הויא ניחא ליה ודוחק. ועוד כו' עשאן כשופכים כמש"ל אבל הכא נתכוין להשביחן. אע"ג דאיכא טעמא אחרינא הואיל ונשתנו כמ"ש ס"ק ג' י"ל דס"ל למ"א טעם שופכים עיקר וכנרא' מלשונו מ"ש גבי דגי' ועוד אפי' בשינוי מראה היכי דנשתנ' לעלוי ס"ל דלא פסלי כמ"ש בס"ק י"ט כ"ש הכא. דנוטלים משכר ומ"ד. אע"ג דבשכר ע"כ נתן במים שעורים ועי"ז נעשה שכר וכן במ"ד נתן לתוכו דבש:
ס"ל כדעת רש"י. דתנן במס' פרה הביאו רש"י בחולין דף ט' ע"ב כל העופות פוסלים מי חטאת כששתו מהן חוץ מן היונה שמוצצת. וכ' רש"י הטעם דטבע כל העופות שמקיאים מפיהם המשקה ששתו ואותו המשקה שהיה תוך פיהם מיקרי נעשה בהם מלאכה וכשמקיאים תוך המים נפסלו כל המים וכיון דשתיה מקרי מלאכה ה"ה כל דבר שעושה במים אפי' להשביח י"ל דמיקרי מלאכה:
ואנן לא קי"ל הכי. ר"ל כרש"י וא"כ ממילא ג"כ לא קי"ל כדעת דבותיו של של"ה:
(ו) (ס"ק ו) שהנחתום כו' ועססי"א. ר"ל הא דלא מטמא הנחתום בידיו את המים דמסתמא איירי אפי' לא נטל הנחתום:
(ז) (ס"ק ז') שלקק כו' והב"ח כ' כו' דבא"ז כתב אם שתה מהן כלב או חזיר פסולים. והקשה הרב"י ממ"נ אי ס"ל כפירש"י דשתיית חיות ועופות פוסלי' מאי איריא כלב וחזיר ולזה תי' הב"ח דודאי ס"ל דשתיית חיה ועוף ל"מ מלאכה ואפ"ה בחזיר וכלב ס"ל דפוסלים משום דנמאסין ע"י שתייתן וא"כ אפי' לדידן דקי"ל דאין שתיית חיה ועוף פוסל מ"מ בכלב וחזיר יש להחמיר:
כתב הרמב"ם כו' מדאמרינן פ"ב דזבחים דף ך"ב כל המשלים למקוה משלים למי כיור אבל לא לרביעית ומסיק למיעוטי מאי ומסיק למעוטי נתן סאה כו' ר"ל במקוה שיש בו מ"ם סאה מים כשרים אם נפל לתוכן מים שאובין אין פוסלים לכן אם נפל תוך המ"ם סאה כשרים סאה א' שאובין נעשה מ"א סאה וחזר ונטל מאותן מ"א סאה סאה אחת ולא נשארו כי אם מ"ם סאה ובתוכן הלא יש סא' א' שאובין פחות מעט וכשרים ליכא כי אם ל"ט סאה ומעט יותר וראויים שיפסלו השאובים את הכשרים אפ"ה נשאר המקוה בכשרותו ואם שוב נפל תוך המ"ם סאה סאה אחת שאובין ולקח סאה א' מן המ"א סאים מ"מ נשאר בכשרותו עד רוב מ"ם סאה דהיינו שנפל לתוכו כ"א סאה שאובים ובכל פעם לקח כנגדן מהמקוה המקוה נשארה כשרה וכן הדין במי כיור אבל אם נפל מעט מים פסולים לתוך רביעית מים כשרים נשארו בכשרותן אבל אם שוב נטל מעט מים מן הרביעית ולא נשאר כ"א רביעית ה"ה פסול כיון דליכא רביעית שלם מים כשרים והן הן דברי הרמב"ם:
ומשמע ברש"י כו' שכתב וז"ל דלא חשוב שיעור זוטא מרביעית לבטלינהו. משמע דוקא משום קוטן שיעורו דאינו רק רביעית כשרים:
ומדכתבו הרב"י בבד"ה פה כצ"ל:
וכ"כ בת"ה שבטילי' במיעוטו. ר"ל על עופות ששתו מן המים דאפי' לדעת רש"י דהקאת שתייתן פוסל משום מלאכה מ"מ בנ"י מודה דדוקא בחטאת החמירו אבל לא בנט"י משום דבטילי' במיעוטן עכת"ד ולא חילק אם המים ששתו מהן היו רביעית מצומצ' או יותר או אם לקח מהן מים כשיעור שהקיאו לתוכן אע"כ בכל ענין כשרים לענין נט"י ובטילי' בכל ענין:
(י) (ס"ק י) אין כו' ואפי' להמכשירי' לנט"י מקוה שאין בה מ' סאה לטבילת ידים:
(יא) (ס"ק יא) אין מטבילי' כו'. והרר"י סבר דדוקא כו' ר"ל דהגמרא דגזר מיירי דוקא כו':
גזרי' אם יטבול כו' דלא יסיק אדעתיה דהוכשרו מצד טבילת ידים דיטעה כמו שפסולי' לטבילת הגוף פסולי' גם לטבילת ידים אע"כ משום נטילה ויכשיר ג"כ ליטול ממנו בכלי ויטול בהן ידיו:
כ"ש ידיו. ויסיק אדעתיה דמשום טבילת ידים הוא ולא משו' נטילה:
(יג) (ס"ק י"ג) או שי"ל ספק כו' דלא כע"ת שהבין דמיירי קודם נטילה אם י"ל ספק אם הן כשיעור מותר ליטול בהן משום דהוי ספק דרבנן וע"ז הקשה לו דאין זה ספק דהוי ספק חסרון ידיעה דלא מקרי ספק ולכן כ' מ"א דמיירי שכבר נטל ונסתפק אי היה בהן כשיעור דשפיר הוי ספק דרבנן:
א"צ ליטול אפי' לצאת י"ש. משום דמוקמי' ידים אחזקת כשרות:
וצ"ע דהא היסח הדעת כו' וכיון דמסופק אם נטמאו אין לך היסח הדעת גדול מזה:
(יד) (ס"ק י"ד) מי שלא כו' היוצא מב"ה כו'. ר"ל דא"צ לנטילה אז כלי כדלעיל:
ליטול ידיו. אבל מים שבידיו ודאי פסולים כ"כ הט"ז:
ועיין בתוס' סוטה. ר"ל התוס' כתבו שם דאי נטל בחפניו לא מקרי נעשה בהן מלאכה ואייתי ראיה מדין נחתום שבסעיף ב' ובמ"ש מ"א בס"ק שאח"ז:
(טו) (ס"ק טו) לא כו' דהא בסעיף ב' כצ"ל:
דבקל נטמאו. כיון דבאים אז לטהר טומאת היד:
(טז) (ס"ק טז) השלג כו' דיש להחמיר שלא לטבול גופו כו ר"ל אע"פ שנראה להרב"י עיקר דטובל גופו אפי' אינו מפושר. דלדעתו רוב הפוסקים ס"ל כן מ"מ כיון דקצת חולקים וטבילת הגוף הוא איסור תורה יש להחמיר אבל טבילת ידים כיון דאינו אלא דרבנן אוקמיה אעיקר דינא ושריא. ובש"ע כו' אפי' אינו מפושר. וחזר בו ממ"ש בחבורו להחמיר:
ואיפכא מבע"ל. דניהו דחזר בו בש"ע בדין שכ' בחבורו להחמיר בטבילת הגוף אבל מסתמא מסברתו שכ' בחבורו לא חזר דס"ל דיותר יש להקל בטבילת ידים מטבילת הגוף לענין זה וכיון דהקיל בש"ע י"ד לענין טבילת הגוף כ"ש שיש להקל לענין טבילת ידים. וי"ל דגם הרב"י מודה דמותר לטבול ידיו כשאינו מרוסק. דמ"ש אם רסקן כו' קאי כו':
ומ"ש הרמב"ם ורסקן ר"ל לענין טבילת הגוף:
ועיין בנדה דף י"ז ע"א דלענין טהרה הוי חיבור דתניא השלג כו' נטמא מקצתו לא נטמא כולו דאין לו חיבור לענין טומאה אבל נטהר מקצתו נטהר כולו ופרש"י דמים ושלג יש להו טהרה במקוה ע"י השקה וזריע' ואמר' הברייתא אם נטהר מקצתו דהיינו שהשיק על פני הכלי למעלה נטהר כולו גם מה שתחתיו לפי שיש לו חיבור וכאלו משיק כלי מלא מים אע"ג שלא הושק רק מים העליונים מ"מ גם שבתחתית הכלי טהור וס"ל למ"א דכמו לענין טהרת עצמו י"ל חיבור ה"ה לטהר אחרים י"ל חבור:
ומיהו הש"ך בי"ד דשם חלק על הרב"י וס"ל דאדרב' רוב פוסקים וגם הרמב"ם ס"ל לענין טבילת הגוף בעי' שיהיה מפושר וא"כ מצד הדין לענין טבילת הגוף בעינן שיהיה מפושר ע"ש וא"כ משמע למ"א דלהש"ך אפי' טבילת ידים בעינן מפושר כיון דרוב הפוסקים ס"ל כן לענין טבילת הגוף וכן הוא עיקר הדין א"כ אף שבטבילת ידים יש להקל יותד מ"מ כיון דאין על מי לסמוך דמיקל בטבילת הגוף לכן גם בטבילת ידים אין להקל:
(יט) (ס"ק י"ט) שכל כו' מכשירי' נמי בשאר מ"פ דאין סברא לחלק ביניהם:
על דבש כמ"ש בב"י שכ' בשם הג"א דמכשיר ליטול ידיו בדבש והקש' הרב"י הא דבש אינו מנקה הידים י"ל דגם הב"י ס"ל מאן דמכשיר ביין ה"ה במי פירות אלא ממעט דבש שאינו מנקה ודעה ג' מ"ש וי"א שכל מ"פ ראוי לנטילה לא הוסיף כ"א הדבש והוא דעת הג"א:
מי דבש כו' ובזה למ"ד דמותר במי פירות ה"ה במי דבש וא"כ אכתי לא הוו אלא שתי מחלוקת ולא ג':
למ"ש רמ"א דעיקרן מים כו' וכ"מ כו' בתוס' די"ל דין מים כו' שכ' אהא דאמר שמואל שם שכר פוסל המקוה בג' לוגין שאובי' והקשו התוס' והאמר דיין מזוג אינו פוסל המקוה בג' לוגין דחמרא מזיגא מקרי א"כ אין לו דין מים לפסול בג' לוגין וא"כ הוא הדין שכרא דנקרא שכרא ותי' שאני שכר דעיקרן מים ולכן ס"ל דפוסל בג' לוגין כדין מים וא"כ ה"ה מי דבש עיקרו מים:
(כ) (ס"ק כ') שבאו כו' משמע דוקא כו' דכה"ג כיון שנתכוין מתחלה לכך נעשו ידי שני ב"א כא':
וכיוצא בזה כ' ת"ה בשם התוס' הביאו מ"א סי' קנ"ט ס"ק ז' שנוהגים שנוטלים ידו אחת ושופכים ממנה על חברתה כיון שתחלה נתכוין ליטול שניהם וניהו שהת"ה בעצמו חלק על התוס' והב"י בבד"ה כ' שם שהתלמיד טועה כ' כן היינו התם לא מקלינן משום סברא זו דנתכוין תחלה לכך להקל מה"ט אבל הכא דההיתר המבואר פה היכי דבא משיורי טהרה היא משנה שלמה במסכת ידים אמרי' סברא של ת"ה להחמיר דוקא כשנתכוין מתחלה לכך:
(כא) (ס"ק כא) מחצי כו' ודווקא אם לא נשאר לב' האחרונים רביעית כצ"ל:
אבל אם נטל הא' מחצי רביעית. ר"ל שלא היה בתחלה כי אם רביעית ומחצה ונטל א' בחצי רביעית ואפי' אי נתכוון שיטלו גם שנים האחרים ועש' שלא כדין כי לכתחל' צ"ל לג' חצי לוג מ"מ דיעבד אי שייר רביעית יוצא הוא וגם לשנים האחרים רשאי ליטול לכתחלה ברביעית הנשאר:
(כב) (ס"ק כ"ב) חצי לוג כו' לכאורה כו' כמ"ש סעיף י"ג ס"ק ך"א ור"ל ניהו דנתנו חז"ל לנדון כה"ג דין ג' בני אדם הא אפילו בג' בני אדם מצד הדין סגי ברביעית ומחצ' לולי כיון דנפישי גברא כו' והכא ליכא אלא תרי גברא לכאורה מה"ט סגי ברביעית ומחצ':
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |