אליה רבה/אורח חיים/קס

אליה רבה ‏ אורח חיים קס

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] אם נשתנו וכו'. ודוקא בנוטל ידיו בכלי אבל במטביל ידיו במקוה שיש בו ארבעים סאה אין שינוי מראה פוסל בה, ב"ח וצריך עיון. וכתב רמב"ם פרק ו' מהלכות ברכות אף שנשתנו בקרקע פסול, ועיין סעיף ה' ואם חזרו לברייתן בכל ענין כשרים מגן אברהם:

ב

[ב] מחמת עצמן וכו'. כן כתב הטור וכתב הב"ח לא ידעתי מנין לו דשמא אינן פסולין אלא כשנשתנו תולדתן מחמת מקומן בקרקע או שנפל דבר לתוכן אבל לא בנשתנו לאחר שנשאבו מעצמן ויש נוסחאות שלא כתב בהן בין מחמת עצמן והכי עיקר מיהו יש להחמיר, עד כאן. וכתב הפרישה איך ישתנה על פי הטבע מחמת עצמן, ויש לומר כשמים עומד כל זמן ארוך באויר חמה נעשה ירוק, עד כאן. אך תימה לי הא בש"ס חולין דף ק"ד קאמר קפדיתו אחזותא אמר ליה אין, וכתבו תוס' הא דתנן במסכת ידים נפל דיו או קנתום ונשתנו מראיהן פסולין דילמא התם לתרומה, וכן כתב הרא"ש ומרדכי, ומאי קושיא הא יש לומר דאמרי קפדיתו אחזותא אפילו בפני עצמן לכן אני אומר דיש להקל בזה וכן כתבו הט"ז ומגן אברהם. ועוד נראה לי ראיה מרמב"ם פרק ה' מהלכות ביאת מקדש שכתב דמי כיור לא ישתנו מראיהן אלא יהיה במים הכשרים לטבילה ובפרק ז' מהלכות מקואות כתב מקוה נשתנו מעצמו כשר ודין נטילת ידים למדינן מכיור, אך קשה דבמי מקוה משמע דאף נשתנו מחמת מקומן כשר:

ג

[ג] פתו וכו'. ואותן שמשימין גלוסקאות בערב שבת במים לשרותן יש למחות שלא יטלו מאותן מים, (נחלת צבי). וכתב בשל"ה דף פ"א קיבלתי שאותן ששמים במים דבר להריח כגון שפיק"א נרד"י וכיוצא בו הוי כשורה בהן פתו, ומגן אברהם תמה עליו דאם כן למה הוצרך לפסול בנפל דיו לתוכן משום שינוי מראה לפסול משום מלאכה, עד כאן. ולעניות דעתי לא קשה מידי דקאי אפילו (שלא) נפל שלא בכוונה דאז משום מלאכה מותר כדלקמן, ועוד יש לומר דמשום שינוי מראה פסול אפילו במקוה ומעיין (כדבעי סעיף) [כדאיתא יו"ד סימן ר"א סעיף כ"ח]. גם מה שהקשה בשלמא שרה פתו עשאן כשופכין אבל הכא נתכוין להשביחן, עד כאן. לטעם הר"ש שכתבתי ודאי גם בזה אסור גם מרמב"ם שמתיר במים ששכשך המדות שלא ישאר בהם ריח לאו ראיה, ולעניות דעתי דשם ליכא דבר בעין. עוד כתב אם שרה הירקות שלא יכמשו מיקרי מלאכה דלא גרע מצינן יין במים, עד כאן. ולעניות דעתי דמותר דדמי לאם היין כבר צינן בס"ק י', שוב מצאתי בפרישה שכתב זה לשונו יש ליזהר מקצת הדברים שרגילין הנשים לשרות במים כגון ירקות או עשבים, וכן לפעמים רוחצות ירק וצנונית ותמכא וכדומה במים דפוסלין דגרועין יותר ממים שצינן בהם את היין. ומיהו נראה דאם הם נקיים מכל עפרורית ונתנן במים כדי שיעמדו בליחלוח ולא יתיבשו נהי דלכתחילה יש ליזהר מכל מקום בדיעבד יש לדמותו לכלים מודחים וגדול מזה התירו להדיח הגבל ידיו, עד כאן. מיהו אם נתן במים כלי שנתבקע בימות החמה אפשר לאסור:

ד

[ד] בין אפילו נתכוין לשרות וכו'. כתב הט"ז דהוא הדין בלא נתכוין כלל כגון שנפל מעצמו פסול, עד כאן. ותמיהני שלא הזכיר מדברי הב"ח דמתיר להדיא והביאו מגן אברהם, וכתב שכן משמע מטור ופוסקים וכן מבואר בתוספות יום טוב פרק א' דידים בשם מהר"מ, ועוד דהא לחד גירסא שהביא הר"ש שם וכן באגודה אפילו דמתכוין בזה ונפל לשני כשר, ואף [דלא] קיימא לן הכי מכל מקום בלא כיוון כלל ודאי לכולי עלמא כשר, ועיין בדמשק אליעזר דף ש"ל:

ה

[ה] פסולין וכו'. כתב בית יוסף כתב הר"ש עשה בהם מלאכה פסולין, בפרק כל הבשר אמרינן מים שיד סולדת בהם אסור ופירש רש"י משום דביטלם ונשתנו מתורת מים, וכאן נמי יש לומר דהיינו טעמא, עד כאן, והרמב"ם כתב הטעם דהם בכלל השופכין עד כאן לשון בית יוסף. וסבירא ליה ללבוש כטעם הר"ש וכן מבואר במלבושי יום טוב שכתב על טעם דלבוש זה לשונו, יש אומרים דהוי בכלל מי שופכין עד כאן לשונו. ולכן תמיהני על עולת תמיד שכתב זה לשונו, הטעם ביאר הלבוש דהוי בכלל מי שופכין, עד כאן. הא ליתא ואף דבהג"ה כתב לא נעשה כשופכין וכו' היינו לענין נמאסין בשתיה. עוד כתב עולת תמיד ומה שכתב הלבוש דבסתמא נשתנו על ידי מלאכה לא נהירא וכן מוכח מדברי שולחן ערוך סעיף ג' ממה שכתב שלא נשתנו עד כאן לשונו. הוא תמוה שגם הלבוש סעיף ג' פסק כשולחן ערוך אלא כוונת הלבוש דאף שאין ניכר שנשתנו מכל מקום אי אפשר שלא נשתנו ודו"ק, עוד נראה לי בפירוש הר"ש דאין טעמו דנשתנה מצורתן כמו שהבין הלבוש ועולת תמיד אלא כיון שעושה בו מלאכה מבטלו ונשתנה מתורת מים כמו מים שיד סולדת, וזה שכתב משום דבישלם וכו'. וראיתי בדמשק אליעזר דף ש"ל שהעתיק לדברי ר"ש בזה הלשון משום דבישלן נשתנו מראיתן מתורת מים וכו', ואין זה כלל לשון הר"ש אלא כמו שהבאתי, וכן מפורש ברש"י חולין דף ק"ה זה לשונו, אם היד סולדת בהם בטלה ונשתנו מתורת מים, עד כאן. גם בכנסת הגדולה כתב בשם דמשק אליעזר דלר"ש בנשתנו מראה פסול, וליתא וכן מבואר בר"ש פרק קמא דידים משנה ה':

ו

[ו] צינן יין וכו'. בדמשק אליעזר כתב דלר"ש כשר בזה דעל ידי צינן לא נשתנו מראיתו, ולמאי דפרישית לעיל גם לר"ש אסור, ובנחלת צבי כתב שהעולם מקילין בצינן יין כשכלים מודחים וחדשים ואפשר דטעמיה נמי דהבינו כן בדברי הר"ש, גם הנחלת צבי מסיק שיש ליזהר בזה, ומכל מקום נראה לי דאם כבר נטל יטול עוד בלא ברכה. כתב עולת תמיד בשם דמשק אליעזר דאם היין כבר צונן ועומד שם כדי שלא יתחמם אין לפסול לנטילת ידים, והוא הדין אם נתן דגים חיין לתוך המים, עד כאן. ולעניות דעתי אפילו מת הדג שם מותר, ועיינתי בדמשק אליעזר גופיה זה לשונו, וכן אני נוהג ביום טוב כדי לאכול הדגים חיים משום שמחת יום טוב, עד כאן. משמע חיים דנקט לטעם משמחת יום טוב וכן בשיירי כנסת הגדולה לא העתיק חיין רק סתם דגים, וכן נראה לי ראיה משומן דג בסעיף י"א. אם המים בכלי שיש בו שנתות ונותן לתוכו הבשר ועולין המים עד השנתות ובזה ידע משקלו מיקרי עשה בהן מלאכה, גיטין דף נ"ג:

ז

[ז] והוא הדין אם הנחתום וכו'. ורש"ל סימן י"ד פוסל בזה וכן פסק הט"ז:

ח

[ח] [לבוש] דמספיקא וכו'. אבל הנחלת צבי כתב זה לשונו, ואני אומר שאינו דומה לנפח כיון שאינו אלא שטובל להשרות בו השערות דומיא לטובל ידיו וטח בפניו הגלוסקא דכשר, עד כאן. ולפי זה אף בידוע שטבל ידיו כשר וצריך עיון. שוב מצאתי בתורת הבית הקצר דף נ"ט להדיא כדברי לבוש, ולנחלת צבי ודאי אשתמיטתיה, וכן משמע בתוספתא שהביא הר"ש פרק קמא דידים:

ט

[ט] [לבוש] ויש מכשירין וכו'. בשולחן ערוך כתב שמכשירין ואפילו לא נתבטלו משום דלא חזי לשתיה כנעשה בהן מלאכה כמו שכתב בית יוסף, אלא דלבוש סבירא ליה עיקר כתרומת הדשן סימן ר"ס שהביא בית יוסף דמחלק בין נתבטלו וכו' ולסברא ראשונה אף שנתבטלו אסור כהובא בתרומת הדשן שם, ועולת תמיד השיג על הלבוש בחינם. מיהו לדינא נראה לי עיקר דבכלב וחזיר וכיוצא בהן שנמאסין בעיני רובא דעלמא הוי כשופכין ופסולין ואינן בטלין במיעוטן, וכן משמע בב"ח ומגן אברהם, אבל בשתו בהן תרנגולים או טבל בהן את הספוג כשר אף שאין בטלין במיעוטן. כתב הרמב"ם סוף מקואות מים פסולין לנטילת ידים אינן משלימין שיעור רביעית, וכתב מגן אברהם דזה דוקא לענין תרומה, וכן כתב בתרומת הדשן דבטלין במיעוטן, עד כאן. ויש לדחות דתרומת הדשן מיירי כשנפל ברביעית מים כשרים, מיהו גם בלחם משנה פרק ו' מהלכות ברכות כתב שמשלימין בחולין:

י

[י] בעודן מחוברין וכו'. הטעם דמלאכה אינה פוסלת אלא משום דנמאסים בשתיה והוי כשופכין ובעודן מחוברים לא נמאסו משתיה ב"ח. ולפי זה לטעמים שהזכרתי בס"ק ג' גם במחוברים אסור לכאורה, גם צריך עיון דבמתניתין תנא סתמא עשה מלאכה אסור ובאותו מתניתין תנא סתמא דין דנשתנו מראיתו ודין דנפסלו משתיית הבהמה ובאלו אפילו מחוברים פסול כמו שכתב הט"ז וצריך עיון:

יא

[יא] [לבוש] מים מגולין וכו'. כתב עולת תמיד משמע מלבוש דאם ראינו ששתה נחש פסולין ולא דק דהא כתב השולחן ערוך סעיף ד' דבכל בהמה חיה ועוף יש להכשיר, ואולי משום סכנה פסולין, עד כאן. ואני אומר דפשיטא דאסור משום סכנה דהא בלבוש יו"ד סימן קט"ז כתב דאף עכשיו אם רואין ששתה נחש או רחש פסול לשתיה, ועוד הא הלבוש לא סבירא ליה כשולחן ערוך וכדפירשתי לעיל:

יב

[יב] [לבוש] צורתן וכו'. כבר כתבתי דאין זה תלוי בנשתנה צורתן אלא הטעם שביטלן מתורת מים:

יג

[יג] שהיד סולדת וכו'. ורש"ל פרק כל הבשר סימן י"א פוסל כשיד סולדת בהן, וכן פסק מהרי"ל ותשב"ץ סימן רפ"ב, ויש להחמיר לכתחילה:

יד

[יד] [לבוש] אין נוטלין וכו'. פירוש אפילו ליש אומרים דמקילין לעיל סימן קנ"ט סעיף י"ד הכא אסור משום גזירה כיון דמרים הם ופשוט בפוסקים דאפילו נעשו צוננים אסור:

טו

[טו] [לבוש] יש פוסלין וכו'. כן כתב בית יוסף בשם רש"י ורשב"א דפירשו פלוגתא דחזקיה ורבי יוחנן במימיו מחוברין. ותימה לי על מה שכתב בית יוסף בשם הרשב"א סימן קנ"ט ד"ה המטביל בו זה לשונו, ואי קשיא לך אי בפחות מארבעים סאה איך תעלה לו טבילה ואפילו לידיו, ויש לומר לידיו כיון דסגי לה וכו', עד כאן. וקאי על פלוגתא הנזכר לעיל, מאי קושיא הא מיירי במחובר למעיין, וצריך עיון רב. ולענין הלכה פסק הב"ח כרש"י ורשב"א ודייק מדקאמר הש"ס [חולין] דף ק"ו במקומן כולי עלמא לא פליגי דשרי ולא קאמר רבותא דאפילו בבת בירתא ומחוברין למקוה שרי, עד כאן. ולעניות דעתי לאו ראיה דסבירא ליה כיון דמחוברין הן הוי במקומן. גם מה שכתב דבית יוסף כתב שכן נראה מדברי הטור תמיהני דפשט דברי הבית יוסף הם על דמשמע מדכתב רש"י ואין בו שיעור מקוה דמותר כשיש בו ארבעים סאה דנראה נמי הכי מטור שכתב נמי ואין בו שיעור מקוה ולא קאי כלל על הא דמחוברין. גם מאי דכתב דמשמע מדסתם הטור דאסור אף דמחוברין הוא דחוק ואדרבה מדשתיק מיניה משמע דשרי כמו שמותר לטבול בו כל הגוף וכשם שהוצרך רש"י לכתוב בהדיא כן היה לו לטור לכתבו וכמו שכתב הוא גופיה קודם זה, עיין שם. מיהו נראה לי ראיה מבוררת דסבירא ליה לטור כרש"י מדפסק בסימן קנ"ט סעיף י"ד כרמב"ם ורש"י דאפילו בשאר מים בעינן ארבעים סאה, אם כן פשיטא דאסור במי טבריא אם אין שיעור מקוה, אלא ודאי מיירי במחוברין ודו"ק, ולפי זה הוי רבינו יונה יחיד לגבי הרמב"ם ורש"י וטור, וכן תוס' דף ק"ו הביאו דברי רש"י:

טז

[טז] ראוין לשתיית כלב וכו'. ואדם יכול לשתותן על ידי הדחק בית יוסף:

יז

[יז] [לבוש] ואפילו לטבול וכו'. בכסף משנה פרק ו' מהלכות ברכות דקדק מרמב"ם דמותר בזה בהמשיך דרך חריץ כיון שפסולין ניכר לא גזרינן אטו כלי ושאני חמי טבריא דהן זכין ואינו ניכר עיין שם, אבל בר"ש פרק קמא דידים משמע לי דשוין הן לגמרי, עיין שם ודו"ק. ומכל מקום יש להקל דהא אפילו בחמי טבריא יש מקילין:

יח

[יח] אם יש בהן וכו'. פירוש עולת תמיד דאפילו יכול לכתחילה ליטול מהם, והקשה דהא ספק דחסרון ידיעה לא שמיה ספק גם במילתא דרבנן, עד כאן. ואפשר דשאני נטילת ידים שעיקרו מדרבנן כמו שכתב בית יוסף וביו"ד סימן צ"ח סעיף ג' יתבאר בארוכה אבל מגן אברהם פירש דדוקא אם כבר נטל ידיו ונסתפק אם היה בהם כשיעור כשרים וצריך עיון:

יט

[יט] [לבוש] כדי שלא תבוא עניות וכו'. פירוש דאי לאו הטעם משום עניות אם יש לו מים לרחוץ אומרים לו קום ורחץ והוציא עצמך מן הספק אבל אין צריך להדר אחריהן לכן אמר הטעם משום עניות דצריך להדר אחריהן. כתב רש"ל סימן ט"ז הביאו שיירי כנסת הגדולה דוקא כשיש ספק אם נטל או לא או ספק שהיה בהן כשיעור אבל היכא דנטל כראוי אלא שיש ספק במים אם היה פסולין או ספק אם נטמאו הידים או לאו לא מחמירין כל כך ואף לעניות לא קשה ומכל מקום הנזהר בקדושתה וטהרתה נקרא איש קדוש וטהור, עד כאן. ותימא דבפסקיו וסימניו שם שפסק דאף בספק אם היו המים פסולין צריך נטילה אחרת ואין היתר אלא בספק נטמאו הידים דאוקמינן בחזקת כשרות וצריך עיון. והנה במגן אברהם כתב על רש"ל וצריך עיון דהא היסח הדעת פוסל, עד כאן. ולא עיין שפיר בדברי ים של שלמה שם דמיירי שהיה שומר את ידיו אלא שנסתפק לו אם הסיח דעתו, עיין שם. וכל זה לפירוש בית יוסף ורש"ל דמפרשינן ש"ס דפרק במה אשה ולאו מילתא הוא אנא משי מלא חפני מיא וכו' דבספק משי ולא משי בא לידי עניות וכן כשנוטל מרביעית מצמצם, אבל בדרישה מצאתי שפירש דמאי דאמרינן ולא מילתא הוא היינו לאפוקי מהא דאמר משא ולא משא לית לן בה, רצה לומר דאין נפקא מינה במשא רביעית או יותר מרביעית, על זה קאמר דיש נפקא מינה דיהיב ליה מלאה סגי טיבותא, אבל באמת במשא ולא במשא אין בא לידי עניות והוא הדין כשלא משא אלא ברביעית מצומצם וכן משמע בסימן קנ"ח סעיף י' וכן מסתבר:

כ

[כ] לא נפסלו וכו'. כתב מלבושי יום טוב ומטעם נכונים הכלים שיש בו ברזא בשוליהם מתחת ודוחפים הברזא בראשי אצבעותיו שיכנוס בתוך הכלי והמים יוצקים אף על פי שמיד נוגע בלחות הברזא ההוא המחובר לאותם במים שבכלי, עד כאן, ועיין לעיל סימן קנ"ט סעיף ט' וסימן קס"ב. כתב ים של שלמה סימן ט"ו היוצא מבית הכסא יכול לשאוב מים בחפניו מן הדלי לרחוץ ידיו והמים לא נטמאו וכשרים אחר כך לנטילת ידים לאכילה, עד כאן, וכתב הט"ז פירוש המים הנותרים בדלי אבל שבחפניו אסורים כמו שכתב רמ"א אבל אסור וכו', עד כאן. ולכאורה שאני הכא דאינם לנטילה אלא לטהרת בית הכסא:

כא

[כא] והגליד וכו'. פירוש המים הנקפים מרוב הקור:

כב

[כב] אם ריסקן וכו'. כתב מלבושי יום טוב ולבוש יו"ד סימן ר"א סעיף ל' מתיר בדיעבד אפילו בלא ריסוק טבילת כל הגוף, ושם בבית יוסף נתבאר שאם אין לו מים טובל ידיו לאכילה לכתחילה בשלג שאינו מרוסק, עד כאן, וכן כתב לחם חמודות דף ר"כ דאשתמיט למה שכתב בבית יוסף בטור יו"ד וכן הקשה ש"ך שם. וכנסת הגדולה תירץ דהתם מיירי באין לו מים וכאן מיירי לכתחילה, ודעת הב"ח וש"ך שם דפסול בלא ריסוק, מיהו אפשר דבנטילה מודים דמותר בדיעבד, וגדולה מזה כתב הט"ז סוף סימן קנ"ט דבמקום (שזמנוני) [שמכונס] בגומא שיעור ארבעים סאה שלג מותר אפילו לכתחילה לטבול ידיו. ובמגן אברהם כתב דשלג המונח על פני הארץ כל שיש ארבעים סאה מחובר יחד אפילו נמוך מאוד מותר וצריך עיון. וכל זה לטבול ידיו משם או ליטול שלג בכלי ויזרוק על יד אחת ואחר כך יזרוק על יד שניה, אבל ליקח שלג ביד אחת ולשפשפו עם ידו השניה לדברי הכל אסור אפילו במים ממש כל שכן שלג, וכן משמע בב"ח סימן קנ"ט ושיירי כנסת הגדולה ודמשק אליעזר דף שט"ז:

כג

[כג] [לבוש] כגון וכו'. כתב מלבושי יום טוב ולחם חמודות דזה הוא לרמב"ם ואני כתבתי בתוספות יום טוב פרק ו' ממקואות ובפרק ב' דידים דלרא"ש וטור ליתא, וגם כתבתי משם מה שקשה לרמב"ם דידיה אדידיה, עד כאן. ועיינתי שם דלא קשה מידי דודאי הלכתא כר' שמעון בן גמליאל פרק ב' דזבחים דף כ"ג דמטבילין בו מדפריך מיניה על ריש לקיש עיין שם, גם ר' יצחק בר אבדימי שהוא אמוראי אמר מטבילין בעינו של דג. גם נראה לי דהא דפסק הרמב"ם בחציצה דלא כר' שמעון בן גמליאל היינו בלא ריסקן ודו"ק. כתב בתשובת רדב"ז סימן רצ"ד הולכי ימים שאין עמהם אלא מים מלוחים ועפר לקנח גם אי אפשר לטבול ידיו בים הגדול משום דדופני הספינות גבוהים, יקח כלי מנוקב מכונס משקה ויטבול ידיו בכלי בעוד שקילוח היוצא מנקב יורד לים, או ירתיח מי הים על אש ויתמעט מרירותם עד שיהיו ראוים לשתות הכלב, ואם אי אפשר לא זה ולא זה מסתברא דיטול במי הים דעדיפי מעפר:

כד

[כד] כדי שלא יהא וכו'. בתורת הבית הארוך דף קנ"ט חולק על רש"י וכתב דבין לר' אליעזר ובין לחכמים אין הטעם אלא משום שאסור להשתמש ביין ולזלזל בו, ודוקא לכתחילה אבל בדיעבד עלתה נטילה. ורש"ל סימן י"ז ונחלת צבי לא עיינו בגוף דברי רשב"א אלא בבית יוסף והאריכו לתמוה על הרשב"א עיין שם והוא לחינם. וגדולה מזה תמיהני על הט"ז שראה דברי רא"ה ומשמרת הבית ולא ראה יפה שהבין דברי רשב"א משום הפסד אוכלין ועל כן תמה עליו דאפילו קודם נתינת מים נמי יש הפסד עיין שם, ולא דק כלל בזה דמשמרת הבית לרשב"א גופיה הקשה על הרא"ה שפירש כן אלא פירש משום ברכת בורא פרי הגפן דכיון שנתן מים מברך בורא פרי הגפן. ומה שתמה נמי הט"ז על הרשב"א שפסק נגד רבנן לעניות דעתי לא קשה מידי דסבירא ליה לרשב"א דרבנן אמרי אפילו קודם נתינת מים הוי זילזול ביין דהא סבירא ליה דמברכין בורא פרי הגפן. ומה שכתבו הרשב"א ושולחן ערוך שלא יהא כמזלזל וכו' עד שקובע ברכה לעצמו היינו אפילו לא נתן לתוכו מים, כל זה נראה לי ברור ולאפוקי מט"ז שהאריך בכל זה בטעות ומפרש פירוש זר בדברי רשב"א עיין שם. וגם תמה על השולחן ערוך ורש"ל ולמה שפירשתי הכל נכון בס"ד ודו"ק כי קיצרתי:

כה

[כה] ויש אומרים שכל וכו'. בשולחן ערוך פתח בזה, יש מי שאומר שאין נטילת מים ראשונים אלא במים בלבד, וכתב מלבושי יום טוב לא ידעתי למה השמיטו הלבוש, עד כאן. והנה בתחילה נעיין מי הוא היש אומר כי הט"ז כתב שהוא רש"י ופסק כחכמים, ולעניות דעתי לא דק דרבנן דוקא ביין אמרי אפילו קודם שנתן מים כיון שמברכין עליה בורא פרי הגפן לא נקרא מי פירות אלא יין, וראיה ברורה לזה מתוס' [ברכות] דף נ' ד"ה (דוקא) [בורא] וכו' ומשמרת הבית דף קנ"ט שכתבו דלרש"י כל שנקרא מי פירות כשרין לנטילת ידים עיין שם ודו"ק, לכן נראה לי שהוא הראב"ד וכן ציון באר הגולה. וטעם השמטת הלבוש נראה לי משום שכתב בית יוסף שהרשב"א כתב שראב"ד גופיה כתב להיפך בהלכות נטילת ידים שלו דפלוגתא דר' אליעזר ורבנן קאי לנטילת ידים המכשירים לאכילה, וסבירא ליה ללבוש שהלכות נטילת ידים חיבר באחרונה וחזר מדבריו ראשונים ולכן השמיט דעת זו, וכן מבואר בים של שלמה ולחם חמודות דף ס"ד ודמשק אליעזר כנזכר לעיל. וכל זה לדעתם ולא כן עמדי דלא מצינו בתורת הבית שחזר הראב"ד אלא שכתב שכן נראה לו, גם תימא לי שהבית יוסף גופיה כתב בסימן קע"א שהרא"ש ורשב"א הסכימו לפירוש הראב"ד דלאו לנטילת ידים המכשירים לאכילה קאמר דההיא נטילה ליכא מאן דפליג שאינה אלא במים וב"ח בשולחן ערוך שם, וכאן כתב בית יוסף שהרשב"א הסכים לפירוש שני דראב"ד וצריך עיון רב. שוב מצאתי בחידושי רשב"א בברכות דף מ"ד שהסכים לפירוש ראשון דראב"ד דלאו לנטילת ידים המכשירים קאמר, והוכיח כן בראיות ואין ספק שלדברי רשב"א אלו כיוון הבית יוסף בסימן קע"א והוא נמי תמוה על הרשב"א, וכן על הבית יוסף שפעם הסכים כך ופעם כך. ומכל מקום מבואר דהרא"ש וטור הסכימו דאין נטילה אלא במים וכן הרשב"א, ואפשר שדברי אלו הם דברי הראב"ד האחרונים, וכן בתוס' ברכות דף נ' ורא"ה בבדק הבית והכלבו ורבינו ירוחם דף קמ"ז ורש"ל סימן י"ז ראיתי שפסקו הכי, וכן בבדק הבית לבית יוסף כתב שכן פסק בספר שולחן ארבע, לכן אני אומר שאין להקל כלל במי פירות ויין:

כו

[כו] בשעת הדחק וכו'. ולא ידעתי מנא ליה הא וגם לענין טבילה ביו"ד סימן ר"א סעיף ל"ג לא פסק כן, מלבושי יום טוב. ולעניות דעתי נראה דבלאו הכי מקשה מאי ובשעת הדחק בוי"ו הא לא נזכר קודם זה דין אחר דבעינן נמי שעת הדחק, אלא נראה לי שיש טעות סופר דהנך תיבות ובשעת הדחק צריך להיות אחר מה שכתב הלבוש וכל שכן שכר וכו' שנוטלין להם לידים ובשעת הדחק והיינו כמו מי פירות דכתב קודם דלא נימא דבזה מותר אפילו שלא בשעת הדחק כיון דזה עדיף ממי פירות לכך כתב דבזה נמי דוקא בשעת הדחק, וראיה לזה שהרי רמ"א נזהר מזה וכתב בדין זה דשכר דדוקא בשעת הדחק כשר וכבר ידוע שלבוש נמשך אחר רמ"א בכל מקום אלא ברור כדפירשתי, אבל בדבר שתחילת ברייתן מן המים כשר אפילו שלא בשעת הדחק. עוד נראה לי דפירוש הלבוש מה שכתב בשולחן ערוך ויש מי שאומר שאין נטילת ידים אלא במים קאי לאפוקי שלג, והוא הדין דבר שתחילת ברייתו מהמים, ואף דבלחם חמודות דף ר"כ כתב דשולחן ערוך לא אתא אלא לאפוקי מי פירות מכל מקום הא שיירי כנסת הגדולה חולק עליו, ולכך הכריע הלבוש מדנפשיה דדוקא בשעת הדחק מותר, ומכל מקום זה דחוק והראשון עיקר. גם דברי שיירי כנסת הגדולה אין נראין דמשמע להדיא בפוסקים ובית יוסף ביו"ד סימן ר"א דשלג שריסקן מותר לכולי עלמא וכן מוכח מש"ך שם, ומה שהביא כנסת הגדולה דר' אביגדור לא רצה ליטול בשלג כשהיה בדרך אפשר דמיירי שלא היה לו כלי לרסקו בתוכו נראה לי. כתב בתשובת רש"ל סימן צ"ד אותן שנוטלין בעשבים שנפל הטל עליהם הם בכלל נידוי של זילזול נטילת ידים וברכה שעושין הוא לבטלה שאין זה נטילה כל עיקר:

כז

[כז] [לבוש] נטמאו וכו'. ולפי זה אפשר דאם נטל ברביעית בפעם אחת דליכא מים טמאים דשרי ליטול בהם ידיו וצריך עיון למעשה עולת תמיד, ועיין לקמן סימן קס"ב ס"ק י"ב י"ג:

כח

[כח] [לבוש] פחותים מרביעית וכו'. משום דרביעית הוי מקוה לטהר בו מחטין וצינוריות מהלכה למשה מסיני אלא שבטלוהו וכיון שעשו לידים נטמאות תיקנו להם ברביעית שהוא כמקוה קטן:

כט

[כט] סמוך ליד הראשון וכו'. דחשיבו כיד אחת אבל כשמרוחקת מידי הראשון לא עלתה נטילה לפי שהוא נוטל במי רחיצת חבירו, כן כתבו בית יוסף רש"ל וב"ח, כתב מגן אברהם דוקא כשנתכוונו ליטול שניהם כאחת:

ל

[ל] אף על פי שפיחת וכו'. ורש"ל סימן כ"ח מסיק דעל כל פנים קודם גמר נטילת השני צריך שיוסיף עד שיש בו רביעית מלבושי יום טוב:

לא

[לא] ויש מתירין וכו'. פירוש אפילו הפסיק הקילוח. וכתב הב"ח ונראה שדעת השולחן ערוך כיש מתירין דכל ספק טהרה בידים טהור, עד כאן ולפי מה שכתבתי בדוכתא טובא דרכו של שולחן ערוך דעתו לאיסור כדעה ראשונה שהביא בסתם:

לב

[לב] [לבוש] אין מצטרפין וכו'. ואין חילוק בין שהם שמינית על כל יד בפני עצמו או שפך שניהם על שתי ידיו ואפילו שני בני אדם שפכו כל אחד שמינית או אדם אחד שפך שני שמינית משני כלים אף ששפכו בבת אחת ומערבין הקילוח אפילו הכי פסול לפי שלא היה בשום כלי רביעית, וכן משמע בכנסת הגדולה ואחרונים:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.