יד אפרים/אורח חיים/קס

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ אורח חיים קס

מ"א סק"ב כמו דיו צ"ע דהא דיו הוי מים שנשתנו מראיהן מחמת ד"א ומה ראיה מייתי לכאן ואם ר"ל דיו הנעשה משרף האילן וכדאיתא בשבת כל השרפים יפים לדיו ע"ש הוא גופא קשיא מנ"ל לפסול כשלא נתן לתוכו ד"א ולמאן דמכשיר מי פירות הא נמי כשר ודוקא נפל דיו לתוך מים פסול שהרי המים נשתנו מראיהן מחמת ד"א משא"כ שרף האילן עצמו כשאר מי פירות דמי גם קשה על ק"ו זה דא"כ במי' שנשתנו מחמת עצמן ג"כ נימ' דכיון שאם נטל מהם לתוך מים אחרים ונשתנו מראיתן מסתבר דפסולין דהא אחרים נשתנו מחמת ד"א כ"ש שיפסלו הם עצמ' ונלע"ד דט"ס נפל במג"א וצ"ל כמו די"א דפסול וכוונתו כיון דחזי' שהמים נפסלו ע"י תערובת יין אלמא דמראה יין אינו מראה כשר א"כ מסתבר דמעיקרא לא היה לנו לתקן שיוכשר יין לנט"י דמיחזי כי חוכא ואיטלול' שמראיתו פוסל אחרים והוא עצמו יוכשר וא"כ יש לנו לומר דמעיקרא לא תיקנו שיהא כשר ליטול ביין שאין מראיתו כמראה מים וכמו דבאמת י"א פסול ולזה רמז עיין סעיף י"ב ר"ל דשם מבואר די"א דיין פסול משא"כ במים שנשתנו מראיהן מחמת עצמן א"ש דכיון שהיה להם מראה מים מעיקרא הכי איתקן דאין פסול כ"א במים שבא להם שינוי מחמת ד"א ושמחתי שהאיר ה' עיני בזה מה שנבוכו בו רבים:

במגן אברהם ס"ק ה' לא מיקרי מלאכה כו'. וצ"ל דס"ל דלא דמי לירקות שלא יכמשו דהתם המים הם פועלים בגוף הירקות עצמם שהם מכניסין כח הלחלוחית שבהם בעצמותם של הירקות וע"י פעולה זו אינם נכמשים והיינו דמדמי להו לצינן יין במים שע"י כח הצינון שבמים מכניסן אותו לתוך עצמותו של היין וגורם בתוכו פעולת הצינון. אבל בדגים שלא ימותו אינו עושה פעולה בעצמותן של דגים אלא המים משמרין אותן שאין שולט בהן כ"כ האויר שע"י שאין יכולין לסבול אויר היבשה הם מתים והמקום גורם שיש בו מים שבטבעם שיחיו וניצולים ממיתה אבל מ"מ אין המים פועלים שום דבר בעצמותן של דגים כלל:

בט"ז ס"ק י' דלכתחלה אסור ליטול ביין שהוא כצ"ל. דבריו תמוהין מ"ש דהרשב"א והש"ע בדיעה ב' כר"א וז"א דאדרבא הם פסקו כחכמים ולפיכך אע"פ שלא נתן מים אסור לכתחלה דלחכמים קובע ברכת פה"ג לעצמו עד שלא נתן מים ומ"ש בשם הרשב"א במ"ה המעיין שם יראה דכוונתו שהקשה על הרא"ה בבד"ה שכ' הטעם משום הפסד אוכלין דלפ"ז לא היה מקום לחלק בין נתן מים ללא נתן ור"ל בדברי ר"א (ובאמת גירסת הרא"ה שם בתרווייהו בדברי ר"א נוטלין לידים והרשב"א נראה שלא היה גורס בדבריו כן) וע"ז כ' דהכי הוה ליה למימר שהטעם משום זלזול באוכלין והלכך שפיר מחלק ר"א בין נתן מים שאסור לזלזל בו כיון שקובע ברכה כו' ע"ש אבל ודאי דהרשב"א לדינא פוסק כרבנן ובתרווייהו שייך טעמא דזלזול בין קודם שנתן מים או אחר שנתן והלכך אסור לכתחלה. ומ"ש הט"ז בסוף לתמוה דלמה לא יהיה חשש הפסד אוכלין קודם שנתן כו'. תמהני שהרי זה קושית הרשב"א במ"ה על הרא"ה וכ' שהיה לומר מטעם זלזול ואתי שפיר החילוק. גם מ"ש הט"ז בשם רש"ל והקשה עליו המעיין שם יראה שהוא לא ראה דברי התה"א שכ' דבין למר ובין למר הטעם משום שמזלזל במשקה אלא היה סובר דודאי רבנן ור"א פליגי בדיעבד לענין הכשר נטילה והרשב"א פוסק כר"א בזה לענין הכשר נטילה וע"ז הוקשה למה פסק כר"א ולזה תי' דגם רבנן מודו לענין הכשר ומ"ש הט"ז שלא ראה במ"ה אמת הוא שלא ראה המ"ה ואף על פי כן כוון יפה בדברי הרשב"א דאין חילוק בין נתן מים ובמ"ה אליבא דר"א מיירי רק מ"ש רש"ל משום איבוד אוכלין אין כן כוונת הרשב"א רק משום זלזול כי היכי דלא תיקשי אליבי' ע"ש. ואמנם לבאר כוונת הט"ז דלא יהיה כאגרת דלא מקריא נלע"ד שהט"ז הי' סובר דמ"ש הרשב"א הטעם משום דמזלזל בדבר חשוב שקובע ברכה אינו עולה יפה אליב' דרבנן דא"כ איך אמרו כמאן אזלא הא דשמואל עושה צרכיו בפת כר"א שהרי להרשב"א ר"א ורבנן שניהם אמרו ד"א לענין זלזול אוכלין אלא דמר ס"ל קודם נתינת מים חשוב ואשתני לעילויא ומר ס"ל דקודם נתינת מים לא אשתני לעילויא וא"כ שפיר אתי אף כרבנן ואם נאמר דפת נמי קובע ברכה א"כ אף כר"א לא אתי שהרי אחר שנתן מים גם לר"א אין נוטלין משום שקובע ברכה וע"כ לחלק בין מידי דממאיס וא"כ אף לרבנן נמי א"ש אלא ע"כ דאף לרבנן דס"ל דמברך פה"ג קודם שנתן מים מ"מ הא אמרינן התם דמודו חכמים לענין כוס של ברכה שאין מברכין עד שיתן מים משום מצוה מן המובחר וגם אמרינן התם דגם לרבנן לא חזי אלא לקירייטי דהיינו יינומלין ואלונתית אבל לשתיה לא חזי וא"כ גם לחכמים אע"ג דאם שותיהו מברך בפה"ג מ"מ לא מיקרי אשתני לעילוי' לענין זלזול כיון שהוא לא חזי לשתיה וגם לכוס של ברכה אין מברכין ומשום האי טעמא שפיר הוי נוטלין ממנו לידים רק דלרבנן הטעם משום איבוד אוכלין דאף קודם שנתן שייך איבוד אוכלין דיהיו ראוי כשיתן לתוכו מים ולפ"ז צ"ל הא דקאמר כמאן אזלא כו' כר"א ולכאורה להרשב"א גם ר"א מודה בדבר שקבוע ברכה וא"כ ה"ה פת וצריך לחלק בין מידי דממאיס א"כ אפשר דגם רבנן מודו לשמואל וכן הקשה התוס' שם ולהרשב"א א"א לפרש כמ"ש התוס' דר"ל דר"א כשמואל ועדיפא מיניה אפי' בממאיס דז"א דהא בנתן מים ס"ל לר"א דאסור וצ"ל דודאי אם הטעם משום זלזול אוכלין אם כן היינו דוק' כשקובע ברכה והוא נמאס יש זלזול בדבר שממאיסין אותו משא"כ אם הטעם משום הפסד אוכלין א"כ אין לחלק בין קובע ברכה או לא בין ממאיס או לא שאף אם אינו נמאס כגון ששרפן וכה"ג אסור ולכך אמר דשמואל שאמר עושה כל צרכיו ומשמע אף היכא שהוא נפסד קצת אתיא כר"א דלא חייש להפסד אוכלין רק לזלזול וא"כ בפת דלא ממאיס לא שייך זלזול דא"כ שמואל בדאיכא פסיד' מיירי דאל"כ שאין נפסד וגם לא ממאיס מאי רבותא דשמואל משא"כ לרבנן דחיישינן להפסד אף דלא ממאיס אסור ואתי דלא כשמואל כך הוא הצעת השמועה לפי הגהת הט"ז אליב' דהרשב"א ולפי"ז כיון דהרשב"א נקט טעמא משום דמזלזל בדבר שקובע ברכה ע"כ דהיינו כר"א דמחלק בין נתן מים וכמ"ש במ"ה (שהט"ז סובר דבמ"ה כ"כ אליבא דהלכת') ומ"ש הרשב"א ומסתבר' דבין למר כו' אסיפא דמלתא קאי דלתרווייהו אין איסור רק לכתחלה אבל בדיעבד מהני דלא משום הכשר נטילה נגעו אלא משום זלזול או מפסיד אוכלין וכיון דס"ל לפסוק כר"א דמחלק עד שלא נתן מים וכנראה ממ"ה לכך נקט האי טעמא דמזלזל ולאו דוקא נקט אלא ר"א כדאית ליה ולרבנן כדאית להו ומשום דהלכת' כר"א נקט האי טעמא והיינו מהאי טעמא דמזלזל אסור אחר שנתן מים דאי כרבנן הא ס"ל דאף קודם שנתן מים אין נוטלין ואין כאן משום מזלזל כ"א משום הפסד וע"ז הקשה דלמה פסק כר"א וע"ז כ' דא"ל משום דס"ל כשמואל ז"א דהא במידי דממאים לא קיי"ל הכי בסי' קע"א וכן פסק הרשב"א וא"כ הדברים סותרין ר"ל דשם קיי"ל בכל מידי דממאיס אסור והיינו אף בדבר שאין קובע ברכה הדין כן והיינו משום דכיון דנמאס הרי יש כאן הפסד לאוכלין אלו וא"כ הו"ל דלא כר"א דת"ל דאף במידי דממאיס דוק' אם קובע ברכה לעצמו דשייך זלזול ולא מטעם הפסד כלל וע"ז כ' הט"ז לתרץ דהרשב"א דנקט הטעם דמזלזל בדבר שקובע ברכה לפרושי טעמא דר"א דאף אליבי' אין הטעם משום הכשר נטילה רק משום הפסד משקין וכדי לחלק בין נתן מים או לא כתב שלר"א לא קפדינן אהפסד רק אזלזול בדבר שקובע ברכה אבל לרבנן אין חילוק ובכל גוונא אסור משום הפסד משקין לכתחלה אבל הש"ע דנקט טעמא משום דמזלזל בדבר חשוב שקובע ברכה לדינ' וא"כ מ"ש אלא שאסור לעשות כן לכתחלה קאי אנתן בו מים זה צ"ע דלמה לא פסק כרבנן ובכל גווני אסור משום טעמא הפסד אוכלין במידי דממאיס אף על פי שאין בו קביעת ברכה וכדלקמן סימן קע"א. ואח"כ הקשה על הרש"ל שכ' דבאמת הרשב"א פוסק כחכמים ומטעם הפסד אוכלין וע"ז הקשה הט"ז דהא הרשב"א נקט מטעם זלזול בדבר שקובע ברכה וזה דוקא בנתן מים דבלא נתן מים לא מיקרי קביעות ברכה וכמש"ל אף לרבנן. ולכן כ' שהרש"ל לא ראה תה"א ומ"ה לפיכך פירש דבאמת אוסר הרשב"א בכל יין אף בלא נתן מים מהאי טעמ' דאיבוד אוכלין ואח"כ כ' דמ"מ קשה על הרשב"א שנותן טעם לחלק אליב' דר"א משום דקובע ברכה חיישינן להפסד האוכלים וזלזולם א"כ אף בלא נתן מים נמי מה"ת לא ניחוש ליה אע"פ שעתה אין ראוים לברכת בפ"ג מ"מ הרי אפשר ליתן בתוכו מים ולא יחסר המזג ובאיזה סברא פליג ר"א ארבנן ולשיטות רש"י ניחא דקודם שנתן מים כשרים לנטילה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.